לדלג לתוכן

ישראל יעקב קלפהולץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל יעקב קלפהולץ
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1909
בוכניה, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בינואר 1988 (בגיל 79 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים בני ברק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים ישיבת אוהל תורה, ישיבת קלצק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ישראל יעקב קלפהולץ (מוכר גם כר' ישראל באכניער, על שם עיר מולדתו[1]; 1909, ה'תרס"ט30 בינואר 1988, י"א בשבט ה'תשמ"ח) היה סופר חרדי פורה,[2] חסיד בעלז ומשב"ק בבית רבי אהרן מבעלז.

תולדות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבוכניה לר' חיים מנחם, מחסידי בעלז. למד בישיבת אהל תורה שבברנוביץ ובישיבת קלצק. אשתו וילדיו נהרגו במלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה עלה לארץ ישראל, נישא שוב, והתגורר בתל אביב ולאחר מכן בבני ברק. מנישואיו השניים לא היו לו ילדים.

כתב והוציא לאור עשרות ספרים אשר חלקם תורגמו ליידיש, לאנגלית ולספרדית. נטל פעילות בתנועת התשובה, וכשזו החלה כתב ספרים שיועדו לקהל בעלי התשובה. הקים בערד ספרייה בשם "פאר ישראל", וכן הקים מדרשת מעל"ה לבעלות תשובה. נפטר בי"א בשבט ה'תשמ"ח ונקבר בהר המנוחות.

פעילותו בחסידות בעלז

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלפהולץ חסה בצל האדמו"ר רבי ישכר דב מבעלז, תחילה בהולושיץ ולאחר מכן בבעלז, בה שהה רבות בין השנים ה'תרפ"דה'תרפ"ז. לאחר פטירת רבי ישכר דוב, נהיה קלפהולץ לחסידו של בנו רבי אהרן מבעלז, ולאחר עלייתם לארץ ישראל אף שימש אותו[3]. עסק בביסוס מוסדות חסידות בעלז בבני ברק,[4] בהנצחת חסידות בעלז ואדמו"ריה שטרום מלחמת העולם השנייה, ובפרסום דברי תורתם ומנהגיהם של האדמור"ים. בשל הקפדת אדמו"רי בעלז שלא להדפיס את תורתם, פרסם קלפהולץ את דבריהם בסטנסיל, אך גם לכך נמצאו מתנגדים.[5] ההכנסות מהשכפולים הוקדשו למוסדות החסידות. בשנים ה'תשכ"בה'תשכ"ד, ערך יחד עם הרב נתן אורטנר את הקובץ התורני "נתיבות התורה", שיצא לאור על ידי כולל האברכים של חסידי בעל בבני ברק,[6] ופרסם בו גם מחידושי תורתו.

ביבליוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב והוציא לאור עשרות ספרים מתחומים שונים ביהדות: מאמרי חסידות של אדמו"רים, ספרי ביוגרפיה (בעיקר חסידית, ושל חסידות בעלז), סיפורת, סיפורי ואגדות חז"ל, ועוד. חלק מספריו תורגמו ליידיש, לאנגלית ולספרדית.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ראו לדוגמה תשובה אליו בשם זה אצל רבי יהושע מנחם אהרנברג, שו"ת דבר יהושע, חלק ד', סימן י'.
  2. ^ נפתלי קראוס, סיפורי הל"ו, מעריב, 30 באוגוסט 1968; בן ציון ספרין, תולדותיהם של אדמורים, הארץ, 16 באפריל 1976
  3. ^ קלפהולץ, אדמו"רי בעלז א, בני ברק: פאר הספר, תשל"ב, הקדמה, עמ' ח'.
  4. ^ עירית נחמני, ר' אהרן רוקח מבלז (1880–1957): בין הגיוגרפיה לביוגרפיה, 2015, עמ' 10, הע' 4.
  5. ^ נחמני, עמ' 24, הע' 2.
  6. ^ קובץ תורני נתיבות התורה, בקטלוג הספרייה הלאומית.