ימית 2000
 | |
| מיקום | חולון, ישראל |
|---|---|
| תאריך פתיחה | 1991 |
| שטח הפארק | 70 דונם |
| קואורדינטות | 32°00′10″N 34°47′37″E / 32.002888888889°N 34.793666666667°E |
|
www | |
|
(למפת גוש דן רגילה)   ימית 2000  מצפון: __ תל אביב-יפו, __ פארק אריאל שרון[1] ממזרח: __ מועצה אזורית שדות דן ממזרח ומדרום: __ ראשון לציון ממערב: __ בת ים | |
  | |
פארק המים ימית או בשמו המוכר ימית 2000 הוא פארק מים הממוקם בדרום-מזרח העיר חולון, סמוך לפארק פרס, ונחשב לאחד הגדולים בישראל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילתו של פארק המים בשנת 1978, עת הוקמה בריכה עירונית בחולות מדרום לשכונת קריית שרת. הבריכה קיבלה את השם "בריכת השלום", בעקבות הסכם השלום עם מצרים. תפעול הבריכה הופקד בידי "החברה לבידור ובילוי חולון".
המתחם כלל בריכה אולימפית פתוחה, בריכת פעוטות ומספר מגרשי ספורט, אך עקב העדר קירוי, עיקר הפעילות בבריכה הייתה בחודשי הקיץ, ורוב המבקרים בה היו מזדמנים ומעט מנויים. בשנת 1985 הותקנו בבריכה זוג מגלשות מים.
בשנים 1985 –1988 נדונו על ידי החברה ועיריית חולון תוכניות שונות להרחבת המתחם. בסופו של ההליך, בשנת 1985, נבחרה ואושרה על ידי ראש העיר דאז פנחס אילון תוכניתם של האדריכלים עדנה ומיכאל גלעד (ע. ומ. גלעד אדריכלים בע"מ), אשר תכננו קודם לכן בתחילת שנות ה-80 את פארק המים הראשון והגדול בישראל - ה"לונה גל" - שנפתח ב-1984 בחוף גולן בכנרת. התכנית האדריכלית שנבחרה כאמור הציעה פארק מים עם בריכת פעילויות מגוונות (בריכת גלים, מגלשות שונות, בריכות ג'קוזי, מתחם שיזוף מלאכותי, וכן אגף עם אולמות סקווש), הכל במבנה מוגן אקלימית המאפשר פעילות רצופה במשך כל ימות השנה - סוג של מתחם בילוי וספורט שהיה ראשון וגדול מסוגו בישראל. יצוין שהפרויקט זכה בשנת 1993 בציון לשבח (Special Distinction) על ידי IAKS - הארגון הבינלאומי למתקני ספורט ונופש. ביצוע הפרויקט החל בספטמבר 1988 והסתיים בסוף 1990. ב-1991 נפתח המתחם בשם שונה שהוצע ונבחר על ידי ראש העיר באותו זמן, משה רום: "ימית 2000". עלות הפרויקט הסתכמה בכ-19.6 מיליון ש"ח, אבל דו"ח מבקר המדינה לשנת 1995, מבקר את תהליכי אישור, תכנון וביצוע הפרויקט, את החריגה המשמעותית בעלויותיו בהשוואה לתוכנית המקורית, וכן את הפעלת המקום ללא רישיון עסק בשנתיים הראשונות לפעילותו.[2] בשנת 1996 הועבר המתחם לניהול חברת בת עירונית,[דרושה הבהרה] והוחלט להרחיב את המקום ולהפכו לפארק מים בשילוב מועדון מנויים.
בתחילת שנות ה-2000 מותג האתר מחדש, ושמו שונה ל"ספארק המים ימית" (הלחם בסיסים בין המילים ספא ופארק). בשנים שלאחר מכן, הורחב שטח פארק המים בהדרגה, ונבנו בו כ-20 מגלשות מים חדשות, בריכת מנויים מקורה, מתחם ספא ומתחם מגרשי ספורט.
בשנת 2011 התווסף באתר מתחם "עולם הילד", הכולל בריכות חדשות לילדים ופעוטות בשילוב פיסול סביבתי צבעוני, מזרקות ומפלי מים.
מגלשות המים בפארק
[עריכת קוד מקור | עריכה]26 מגלשות מים ואקסטרים בפארק המים ימית.
- Space Bowl מגלשות הקשת - 8 מגלשות בצבעי הקשת, ומכאן שמם
- סופר קמיקזה - מגלשת צינור ירוקה בה גולשים במהירות
- אמזונס - מגלשת אבובים בצבע תכלת
- בלאק הול - מגלשת צינור שחורה, הכוללת אפקטים של אור וחושך
- טייפון/הוריקן - 2 מגלשות מים צהובות בזווית חדה מאוד וירידה תלולה
- אנקונדה/קוברה - 2 מגלשות מים כחולות בצורת סלאלום לא מהירות במיוחד
- ספייס בול - מגלשה בה "מסתובבים" בקערה ונופלים לבריכה בעומק 2 מטרים
- בננה ג'אמפ - 2 מגלשות צהובות בעלות זווית חדה מאוד כמו במקפצה שבה נופלים לעומק 4 מטרים
- מגלשות המירוץ - ביולי 2019 נוספו לפארק שש מגלשות מרוץ חדשות ומהירות שבהם מזנקים ביחד והראשון שמגיע למטה זוכה בפרס.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בריכות שחיה בישראל - איתמר לויטין - משרד החינוך התרבות והספורט, 1999
- Splash - The exclusive magazine of the Waterpark Industry, USA, September 1991 - "Luna-Gal and Yamit 2000 - two representatives of the leisure industry in Israel" - by Michael Gilead
- מגזין "מבנים" - גיליון 88 - ינואר 1990: "מרכז השלום" חולון - מתקן נופש מסוג חדש - אדריכלים ע. ומ. גלעד
- ביולטין - ביטאון מרכז הבניה הישראלי - מרץ/אפריל 1994 - "פרס על הצטיינות מיוחדת בתחרות IAKS לאדריכלים מישראל - בריכת השחיה "ימית 2000" שבחולון, שתוכננה על ידי האדריכלים עדנה ומיכאל גלעד, זכתה בתעודת הצטיינות מיוחדת על ידי ארגון ה-IAKS העוסק בתכנון מתקני ספורט..."
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ימית 2000
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כיום שטחי מקוה ישראל הם חלק מפארק אריאל שרון
- ^ דוח על הביקורת בשלטון המקומי, התשנ“ה-1995, הקמת הבריכה “ימית 2000“, 1 במרץ 1995, עמ' 159–168.