יחסי דרום אפריקה – צ'ילה
| יחסי דרום אפריקה – צ'ילה | |
|---|---|
|
|
| |
| דרום אפריקה | צ'ילה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,219,090 | 756,102 |
| אוכלוסייה | |
| 64,255,651 | 19,796,785 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 377,782 | 335,533 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 5,879 | 16,949 |
| משטר | |
| דמוקרטיה פרלמנטרית | רפובליקה נשיאותית |
יחסי דרום אפריקה–צ'ילה הם יחסי החוץ בין הרפובליקה של צ'ילה לבין הרפובליקה של דרום אפריקה. שתי המדינות ממוקמות בחצי הכדור הדרומי. היחסים בין המדינות ארוכי שנים, מהתקופה הקולוניאלית הבריטית בדרום אפריקה. דרום אפריקה היא כיום שותפת הסחר הגדולה ביותר של צ'ילה ביבשת אפריקה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחסים עם הקולוניה הבריטית בדרום אפריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'ילה הקימה קונסוליות במושבת הכף בסוף המאה ה-19, כחלק ממדיניות החוץ שלה עם בריטניה, שעיקר אחריותה הייתה לפקח ולבדוק את הספינות הצ'יליאניות המוצבות בדרום אפריקה. קונסול הכבוד הצ'יליאני הראשון היה גיירמו חורחה אנדרסון, שהוצב במושבה הבריטית קייפטאון באוגוסט 1867, תחת נשיאותו של חוסה חואקין פרס. שנתיים אחר כך הוקמה קונסוליה נוספת בפורט אליזבת, ודייוויד פרגוסון סטיוארט מונה שם לקונסול. שתי הקונסוליות נותרו ריקות לאחר התפטרותם של הקונסולים, ולכן משנת 1895 לא הייתה נציגות צ'יליאנית בדרום אפריקה, עד שמונה ארתור דניסון הינדה, אשר מילא את תפקיד קונסול הכבוד ביוהנסבורג בין 1912 ל-1932. בתקופה זו הפרשיות הדו-צדדיות בין צ'ילה לתחום הבריטי דאז של איחוד דרום אפריקה היו תכופות, ונגעו לבעיות השכיחות הפוגעות בשתי המדינות. אף על פי שלא בקנה מידה גדול, צ'ילה קנתה כבשים ופחם מדרום אפריקה, והיא סיפקה לה חיטה צ'יליאנית, תירס וחנקה. אחת מהאמנות הרבות שנחתמו על ידי צ'ילה ובריטניה באותה תקופה, חוזה הסחר והניווט האנגלו-צ'יליאניים משנת 1930, לא נתפסה כיתרון לטובת האיחוד הדרום אפריקני, שרשויותיו אף חשבו כי לא הרוויחו דבר מהסכם סחר כזה, עם הכלכלה המושפעת מהשפל הגדול. הפרישה מההסכם גרמה להתפטרותו של הינדה ולהשארת הקונסוליה הצ'יליאנית ריקה במשך חמש שנים, ובאותה עת יוצגה צ'ילה בדרום אפריקה על ידי השגריר הבריטי בסנטיאגו דה צ'ילה ובבואנוס איירס, הנרי צ'ילטון.
באפריל 1934 ביקרה משלחת צ'יליאנית בהנהגת סגן שר החוץ פרנסיסקו לנדסטרוי בדרום אפריקה כדי לחקור אפשרויות סחר ולחזק את היחסים הדו-צדדיים, אשר יחד עם מאמצי השגריר הבריטי בסנטיאגו, רוברט מיטשל, הובילו למינוי בשנת 1937 של קונסול כבוד חדש בקייפטאון. עם זאת, היחסים נפגעו שוב במהלך מלחמת העולם השנייה, מכיוון שצ'ילה החליטה לא להיכנע ללחץ הבריטי ונשארה נייטרלית בסכסוך, עד שהשתכנעה להצטרף לבעלות הברית בשנת 1943, בעקבות מאמצי ארצות הברית. הקונסול הראשון מסוג זה היה רוחליו פיפרה, שכמה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד נעצר על ידי המשטרה בקומטיפורט (אנ'), אזור גבול עם מוזמביק, בשל שהותו באזור אסור, ללא מסמכי זיהוי, למרות חסינותו הדיפלומטית, ולאחר זמן קצר הוא גורש מדרום אפריקה. לאחר שחרורו נפגעו היחסים הדו-צדדיים, מה שגרם שוב לריקון הקונסוליה הצ'יליאנית. בשנת 1948 פתחה דרום אפריקה משלחת דיפלומטית בסנטיאגו דה צ'ילה, ובתגובה פתחה צ'ילה קונסוליית כבוד בקייפטאון.
היחסים לאחר עצמאות דרום אפריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחסים הדיפלומטיים המודרניים בין המדינות החלו בשנת 1976, עם מינוי קונסול כללי, ובשנת 1981 מונה שגריר דרום אפריקה הראשון בצ'ילה. באותה תקופה, שיתוף פעולה מסוג צבאי הפך למרכיב המרכזי במערכת היחסים הדו-צדדית, במיוחד בהתחשב בבידוד בינלאומי של שני משטרי שתי המדינות באותה תקופה. בשנת 1990, עם החזרה לדמוקרטיה בצ'ילה, ממשלתו של פטריסיו איילווין הפחיתה במידה ניכרת את רמת היחסים, תוך שמירה בפרטוריה על משלחת דיפלומטית. עם התקדמות התהליך המדיני של דרום אפריקה, הוחלט להעלות שוב את המשלחת לדרגת שגרירות, ומסיבה זו מינתה צ'ילה את שגריר התושב הראשון שלה בדרום אפריקה בשנת 1991.
בתחילת 1993 פרסם הנשיא איילווין הזמנה למקבילו הדרום אפריקני פרדריק דה קלרק לבקר בצ'ילה, ביקור שהתרחש באוגוסט אותה שנה. ביקור זה היה נקודת המוצא לשלב חדש בקשרים בין המדינות, מכיוון שממשלותיהן בהתאמה הסכימו לנקוט בשורה של יוזמות בעלות אינטרס הדדי, כמו סיוע הדדי בשליטה בסחר בסמים אסורים, שיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי במגזר החקלאי וחתימת הסכם הסגרה ודיכוי דרישות אשרות תייר ועסקים. צ'ילה מילאה תפקיד מוביל במאמצי המשטר הדרום אפריקני החדש לשים קץ ליוזמות החברתיות שמקורן בזמן האפרטהייד, מטרה שלפיה דרום אפריקה עקבה אחר המודל שאימצה צ'ילה, ויצרה ועדת אמת ופיוס דומה לזו הצ'יליאנית.
בשנת 2006 חתמו שתי המדינות על מזכר הבנות בנושא שיתוף פעולה ביטחוני שנכנס לתוקף שלוש שנים לאחר מכן. בשנת 2012, הוקמה בפרטוריה ועדה משותפת לסחר והשקעות, ונחתם הסכם למניעת מיסוי כפול שנכנס לתוקף בשנת 2016.
ביקורים רשמיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 1993 ערך נשיא דרום אפריקה פרדריק דה קלרק ביקור ממלכתי בצ'ילה, בעקבות הזמנה של נשיא צ'ילה, פטריסיו איילווין. חמש שנים לאחר מכן ערך הנשיא אדוארדו פריי רואיס-טאגלה את ביקור המדינה הראשון של נשיא צ'ילה בדרום אפריקה. באותה הזדמנות נחתמו הסכמים על קידום והגנה על השקעות ועל שיתוף פעולה במאבק בסחר בסמים. בהמשך, ביוני 2005, נשיא דרום אפריקה, תבו מבקי, ערך ביקור רשמי בצ'ילה, ונפגש עם הנשיא ריקארדו לאגוס.
באוגוסט 2014, נשיאת צ'ילה מישל בצ'לט ערכה ביקור ממלכתי בדרום אפריקה, שם נפגשה עם הנשיא ג'ייקוב זומה, והובטח לקדם את הקשרים בין המדינות על ידי העמקת חילופי הקשרים התרבותיים והמסחריים שלהם.
קשרי עסקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דרום אפריקה היא שותפת הסחר העיקרית של צ'ילה ביבשת אפריקה ומחזיקה בהשקעות משמעותיות במדינה הדרום אמריקאית. מבחינה היסטורית ובהתחשב בסמיכות היחסית, התקיים נתיב ימי בין יבשתי בין שתי הטריטוריות דרך מצר מגלן.
בשנת 2015 הסחר הדו-צדדי הגיע ל-158 מיליון דולר, לאחר שגדל בממוצע ב-96% מאז 2011. המוצרים העיקריים שייצאה צ'ילה לדרום אפריקה הם אשלגן חנקתי, אשלגן כלורי ודשנים, ואילו דרום אפריקה מייצאת בעיקר מיץ אננס, פרומנגן ותכשירים לריכוז המינרלים למדינה הדרום אמריקאית.
נציגויות דיפלומטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צ'ילה מחזיקה בדרום אפריקה שגרירות בפרטוריה וקונסוליה כללית בדרבן.
- דרום אפריקה מחזיקה בצ'ילה שגרירות בסנטיאגו דה צ'ילה[1].
