יחסי ארגנטינה–ונצואלה
| יחסי ארגנטינה–ונצואלה | |
|---|---|
|
|
| |
| ארגנטינה | ונצואלה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 2,780,400 | 912,050 |
| אוכלוסייה | |
| 45,761,159 | 28,452,167 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 640,591 | 482,359 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 13,999 | 16,953 |
| משטר | |
| דמוקרטיה נשיאותית | רפובליקה פדרלית |
יחסי ארגנטינה–ונצואלה הם יחסי החוץ בין ארגנטינה לוונצואלה. יחסים דיפלומטיים בין המדינות קיימים כבר עשרות שנים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
1.4 מיליארד דולר נסחרו בין ארגנטינה לוונצואלה במהלך 2008.[1]
נשיא ונצואלה הוגו צ'אווס פגש את נשיאת ארגנטינה כריסטינה פרננדס דה קירשנר בקראקס ב-11 באוגוסט 2009.[2] קירשנר כינתה זאת "פגישה דו-צדדית [...] שמטרתה להעמיק את האינטגרציה החיונית שלנו".[2]
שני הנשיאים חתמו על עסקאות שנועדו לייבא לוונצואלה עור, מכונות ועופות מארגנטינה, בעוד שהסכם ייבוא אורז תואר על ידי נשיא ארגנטינה כ"הגדול ביותר אי פעם בתולדות ארגנטינה".[2] העסקאות נאמרו בשווי של 1.1 מיליארד דולר.[1] הפגישה התרחשה במקביל לביקורים בוונצואלה של עשרות אנשי עסקים ארגנטינאים.[2]
במרץ 2024 הודיעה ארגנטינה על פעולות דיפלומטיות נגד ונצואלה לאחר שהנשיא ניקולס מדורו אסר על מטוסים בעלי רישיון ארגנטינאי לגשת למרחב האווירי של ונצואלה על רקע הידרדרות היחסים בין שתי המדינות..[3]
הגירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנות ה-70 וה-80, מספר לא מבוטל של ארגנטינאים היגרו לוונצואלה, ונמלטו מהדיקטטורה הצבאית ומהבעיות הכלכליות של המדינה. רבים מהם חזרו מאוחר יותר לארגנטינה עם תחילת המשבר הכלכלי בוונצואלה.[4]
כתוצאה מהמשבר בוונצואלה, מיליוני ונצואלים נמלטו מארצם, ורבים מהם התיישבו בארגנטינה. נכון לשנת 2021, חיים בארגנטינה 179,203 ונצואלים,[5] שרובם היגרו במהלך המחצית השנייה של שנות ה-2010.[6][7] נכון לשנת 2018, תושבי ונצואלה היו קהילת המהגרים הרביעית בגודלה בארגנטינה, אחרי פרגוואיים, בוליביאנים וצ'יליאנים.[8] על פי נתוני IOM, ארגנטינה העניקה 170,223 אישורי שהייה לאזרחי ונצואלה בלבד מ-2018 עד 2020, כמעט פי שניים מאשר לאזרחי פרגוואי.[9] זה הופך את תושבי ונצואלה לקהילת המהגרים הצומחת הכי מהר במדינה.[10][11]
נציגויות דיפלומטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארגנטינה מחזיקה בוונצואלה שגרירות בקראקס.
- ונצואלה מחזיקה בארגנטינה שגרירות בבואנוס איירס.[12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 "Venezuela shops in Argentina after Colombia spat". Reuters. 11 באוגוסט 2009. נבדק ב-13 באוגוסט 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 "Chavez and Cristina sign a billion USD trade agreement". MercoPress. 12 באוגוסט 2009. נבדק ב-13 באוגוסט 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Los que se fueron y los que se quedaron". Clarín (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-31 באוגוסט 2016. נבדק ב-2 ביולי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "R4V América Latina y el Caribe, Refugiados y Migrantes Venezolanos en la Región – Agosto 2021". R4V (בספרדית). 6 באוגוסט 2021. נבדק ב-19 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Martínez, Lucía (7 בדצמבר 2018). "Radiografía de la inmigración venezolana en la Argentina". Chequeado (בספרדית). נבדק ב-19 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Frías, Carlos (14 בינואר 2018). "La llegada de venezolanos creció 140% en 2017: entró 1 cada 20 minutos". Clarín (בספרדית). נבדק ב-19 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Informe sobre migraciones en Argentina" (PDF). Cámara Argentina de Comercio y Servicios (בספרדית). במאי 2018. נבדק ב-24 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Portal de Datos Migratorios en la Argentina". iom.int (בספרדית). נבדק ב-24 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Cullen, Lucía (25 בינואר 2019). "Por primera vez en la historia, en 2018 los venezolanos lideraron el ranking de inmigrantes que llegaron al país". La Nación (בספרדית). נבדק ב-24 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Argentina muda su política poblacional estimulada por la migración venezolana". EFE (בספרדית). 17 בפברואר 2019. נבדק ב-24 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Embajadas y Consulados" [Embassies and Consulates] (בספרדית). Ministry of Foreign Affairs and Worship. נבדק ב-21 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
