יהדות קרקוב

הקהילה היהודית של קרקוב הייתה אחת הקהילות היהודית החשובות בפולין לפני השואה. קרקוב, הממוקמת בדרום פולין (גליציה המערבית), היא העיר השנייה בגודלה בפולין, ואחת הערים העתיקות בה. יהודים ישבו בעיר החל מתחילת המאה ה-11.

היסטוריה

ערך מורחב – קז'ימייז'

בתחילת המאה ה-11, היגרו יהודים מצ'כיה לפולין. רבים מיהודים אלו הגיעו לקרקוב, שהייתה קרובה לגבול הצ'כי.

בתחילת המאה ה-14 כבר הייתה קהילת קרקוב אחת הקהילות היהודיות החשובות ביותר באירופה. בשנת ה'ק"ט (1349) נזכרת קרקוב כאחת הקהילות שנערכו בהן פרעות ביהודים בימי המוות השחור. בשנת 1495 גורשו היהודים מקרקוב לעיר סמוכה בשם קאז'ימייז' (נקראה בפי היהודים קוזימיר). בשנת 1530 הוקם בית דפוס ראשון המדפיסים העליץ, בבעלות יהודים שהתנצרו שהדפיס גם ספרים נוצריים, שקראו ליהודים להתנצר.

במשך הזמן גדלה קרקוב, וקאז'ימייז' הפכה לשכונה של קרקוב. רק בשנת 1867 הורשו היהודים לגור בכל חלקי העיר קרקוב. תולדות שתי הקהילות קשורות היטב זו לזו.

בין השנים 1815–1846 היו קרקוב וסביבתה רפובליקה חופשית עצמאית, דבר שתרם להתפתחות הקהילה. ב-1846 - 1918 עברה קרקוב כחלק ממחוז גליציה לשלטון הקיסרות האוסטרו-הונגריה, בעיר הוקמו באותה תקופה כמה מוסדות תרבות וחברה יהודים, ביניהם הגימנסיה העברית שהוקמה ב-1908, בית החולים היהודי, אגודת ספורט יהודית (1910) ותיאטרון עממי (1898).

ארגון ההגנה העצמית

בשלהי 1918 יסדו היהודים ארגון שפעל במסגרת המשמר האזרחי בקרקוב ונקרא במשך הזמן בשם "הגנה עצמית". הארגון מנה כ-3000 חברים מכל חוגי הקהילה היהודית בעיר. ד"ר יצחק רוזנבליט-רוז'נסקי בספר "היהודים בקראקוב: חייה וחורבנה של קהילה עתיקה" בפרק על ארגון ההגנה העצמית מספר:

"במרוצת הימים הפך הארגון לגוף כמעט אוטונומי. הוא נקרא עתה "הגנה עצמית", הקיף את כל הזרמים, כולל המשכילים, האורתודוקסים לובשי ה"קאפוטות" ותלמידי בתי הספר התיכוניים ומנה כ־3,000 איש. השלטונות ידעו, שבתקופת המעבר יפנה ההמון נגד היהודים ולכן לא התנגדו להתארגנות זו – אך ספקו לארגון רק כ־80 רובים וכמות קטנה של כדורים. בנסיבות אלה היה צורך דחוף ברכישת נשק, והוא נקנה בחשאי. הארגון לא רק שמר על הרובע היהודי, הקים שרות מודיעין בעיר והציב משמרות ברובע כדי למנוע הפתעות, אלא גם פיקח על המתרחש ברובע, כולל פקוח על מחירי המזון".

בתקופת פולין העצמאית בין שתי מלחמות העולם, (1918–1939) ניהלה הקהילה היהודית חיי תרבות וחברה ערים ביותר. בשנת 1926 הוקם תיאטרון יהודי קבוע. מספר הסטודנטים היהודים היה כרבע מכלל הסטודנטים באוניברסיטה היגלונית. אך בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה סבלו יהודי קרקוב מהתגברות האנטישמיות.

קרקוב לא נפגעה במהלך הפלישה הגרמנית לפולין בתחילת מלחמת העולם השנייה, כתוצאה מהסכם מוקדם עם הגרמנים, פרט למקרים מסוימים שבהם היו מספר גרמנים מסוימים אשר לא עמדו בהסכם.

דמוגרפיה

בשנת 1540 נמנו בעיר כ-2,100 יהודים. בשנת 1772 - כ-4,000, ובשנת 1880 נמנו בעיר כ-20,000 יהודים - כשליש מכלל האוכלוסייה הכללית בעיר. בשנת 1900 הגיע מספר היהודים ל-25,000 ובשנת 1921 לכ-45,000. ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה גרו בקרקוב כ-60,000 יהודים, מתוך אוכלוסייה כללית של כרבע מיליון תושבים, ובעיר היו כ-300 בתי כנסת.

מלחמת העולם השנייה

העיר קרקוב נכבשה על ידי הגרמנים בעת כיבוש חציה של פולין על ידי הגרמנים. באוקטובר 1939, קבעו הגרמנים את העיר כעיר הבירה של הגנרל גוברנמן. (אזור הכיבוש הגרמני של פולין) אל האוכלוסייה היהודית הצטרפו כ־20,000 יהודים נוספים עם הגעת פליטים יהודיים ממקומות אחרים.

מיד עם כיבוש העיר, הוחל בה ברדיפות שיטתיות של הקהילה היהודית בקרקוב, ובעיר הונהגו צווים והגבלות אנטי- יהודיות, (ראו שואת יהודי פולין) ובעיר הוקם יודנראט. יושב ראש היודנרט הראשון ד"ר מרק ביברשטיין וסגנו היה ד"ר וילהלם גולדבלאט. בקיץ 1940 נאסרו שניהם בידי הגסטפו, וליושב ראש היודנראט מונה ד"ר ארטור רוזנצוויג.

בימים 5 - 6 בדצמבר 1939 ניהלו הגרמנים פעולות טרור מקיפות בשכונות היהודיות בעיר, בעיקר במטרה לגזול רכוש. באותו זמן גם הוצתו מספר בתי כנסת. הריכוז הגדול של היהודים בעיר, שהפכה לעיר הבירה של הגנרל גוברנמן, היה לצנינים בעיני הנס פרנק, שניסה בכל דרך להמעיט את מספר היהודים בעיר. ב-1 במאי 1940 פורסם צו האוסר על היהודים להימצא בחלקים המרכזיים של העיר. ב-18 במאי הודיע ראש העיר הגרמני ליהודים, כי יוכלו לעזוב את העיר 'ברצונם החופשי' ולקחת איתם את רכושם עד 15 באוגוסט 1940. עד לתאריך זה עזבו את העיר רבבות יהודים. חלקם עברו לאזור פולין המזרחית, שהיה באותה תקופה תחת השלטון הרוסי, וחלקם עברו לעיירות ולכפרים בסביבות קרקוב. בנובמבר 1940 הוחל בגירוש בכפייה של יהודי קרקוב לעיירות הסביבה. היהודים הורשו לשאת עימם רק מטען של 50 קילוגרמים לנפש. עד מרץ 1941 גורשו כ-40,000 יהודים, ובעיר נשארו כ-11,000 יהודים בלבד, מתוך אוכלוסייה של כ־60,000 יהודים קודם המלחמה.

הגטו

ערך מורחב – גטו קרקוב

רובע קאזימייז' המחודש, עתיר מוטיבים יהודיים

גטו קרקוב הוקם ברובע פודוגוז'ה- פרבר דרומי של העיר קרקוב. באזור זה, שהיה מיועד למגורי אוכלוסייה בת 3000 נפש, הוכנסו בכוח 15,000 יהודים. לאחר שנבנו חומות בטון מסביב לאזור, הוא פעל כאזור מתוחם וסגור במשך שנתיים - מהקמתו במרץ 1941 ועד לחיסולו הסופי. הגטו התפנה מיושביו במרץ 1943, עם משלוח אחרוני היהודים בו למחנות ההשמדה בלז'ץ ואושוויץ. הרוב המוחלט של יושביו נרצחו.

לאחר המלחמה

הקהילה יהודית המשיכה להתקיים בעיר גם לאחר השואה, אך לא בגודלה שקודם מלחמת העולם השנייה, בין היתר בגלל רדיפות על רקע אנטישמי כגון פוגרום קרקוב באוגוסט 1945, במהלכם נרצחו כ-30 יהודים בידי כנופיות אנטישמיות^[1]. מיד אחרי המלחמה נותרו בקרקוב כ-23,000 יהודים, אך במאי 1946 דווח שנותרו בה בעיר כ-5,000^[2].

מנהיגי הקהילה היהודית תבעו מהממשלה שתסייע בשימור ושיקום המוסדות היהודיים. כולל בית הכנסת העתיק בקרקוב^[3]. ממשלת פולין נענתה לבקשה ובית הכנסת שוקם, כחלק מהמוזיאון היהודי היסטורי של קרקוב. הקמת המוזיאון ושיקום בית הכנסת הסתיימה בדצמבר 1959, ושר הדתות יעקב משה טולידאנו מסר לשגריר פולין בישראל, משלוח של תשמישי קדושה לשימוש בית הכנסת המשוקם^[4].

במרץ 1951, נורתה אבן הפינה למפעל להנצחת יהדות קרקוב בקיבוץ נווה איתן, שהוקם על ידי יוצאי קרקוב^[5]. מפעל ההנצחה כלל: אנדרטה, בית תרבות, אגף להנצחת שמות הנספים, ספרייה, בית כנסת וחורשת זיכרון^[6].

משנת 1990 מתקיים בקרקוב בקיץ פסטיבל יהודי שנתי בן כמה ימים שמושך אליו עשרות אלפי אנשים^[7]. הפסטיבל נוהג לאחד מדי שנה אמנים ומוזיקאים מישראל ומרחבי העולם.^[8].

בבני ברק הוקם בתחילת שנות האלפיים מבנה גדול הכולל בית כנסת ועוד, הנקרא "בית הכנסת קדושי קראקא" ע"ש יהודי קראקא שנספו בשואה.

ב-27 בינואר 2014, התקיים כינוס בין-פרלמנטרי מיוחד של הכנסת עם חברים מהפרלמנט הפולני וחברי פרלמנטים אחרים מהעולם בקרקוב, לציון יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. המשלחת הישראלית כללה 55 חברי כנסת, 6 שרים, את מבקר המדינה יוסף שפירא, שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, הרב הראשי לישראל דוד לאו, יו"ר הנהלת יד ושם אבנר שלו ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין^[9].

נכון לשנת 2014 מנתה הקהילה היהודית כ-140 יהודים^[10]. תוך שנים ספורות גדלה הקהילה היהודית, ובשנת 2019 היו בעיר מעל 700 יהודים. לדבריהם הקהילה גדלה כל הזמן כי אנשים מגלים את יהדותם שהוריהם בחרו להסתיר. בעיר חיים גם ישראלים שהשתלבו בקהילה. מתוך שבעה בתי כנסת ששרדו בעיר, פעילים שלשה: הטמפל, אייזק, הרמ"א. בנוסף יש לקהילה היהודית גן ילדים, ומרכז תרבות. ביולי 2019, פרץ סכסוך בין ראשי הקהילה ובין רב ופעילי חב"ד לגבי שימוש ב"אייזק שול"^[11].

בתי כנסת בעיר

בית הכנסת הישן

ערך מורחב – בית הכנסת העתיק (קרקוב)

בית הכנסת העתיק של קרקוב הוא בית הכנסת העתיק ביותר בפולין שעדיין עומד על תלו. הוא נמצא בקז'ימייז', פרבר של קרקוב שהיה בעבר עיר עצמאית. בית הכנסת היווה, עד השואה, אחד מבתי הכנסת המרכזיים של יהדות קרקוב. זמן ייסודו של בית הכנסת אינו ברור. על פי מקורות שונים, בית הכנסת נבנה בשנת 1407 או בשנת 1492.

בית כנסת הרמ"א

ערך מורחב – בית כנסת הרמ"א

נוסד בשנות החמישים של המאה ה-16 על ידי רבי משה איסרליש (הרמ"א), או על ידי אביו. בית הכנסת נבנה בסגנון רנסאנס מאוחר. מאחורי המבנה הוקם בית הקברות היהודי של העיר שם נקברו בין השאר: הרמ"א, בעל תוספות יום טוב והרב שלמה שפירא. במאות ה-17 וה-18, נערכו בו מספר שינויים. בשנת 1829 נערך שיחזור מקיף, ובשנת 1933 נוספו כמה שיפורים טכניים (בפיקוחו של האדריכל הרמן גוטמן), ומאז ועד היום שמר על מראהו הכללי. בתקופת השואה הוחרם בית הכנסת על ידי הנאצים, באמצעות ה"טרויהנדשטלה" (גוף שטיפל ברכוש השדוד של היהודים) ושימש כמחסן לציוד כיבוי אש, לאחר שתשמישי קודש ופריטים יקרי ערך, וביניהם הבמה, נשדדו ממנו. הבניין עצמו לא נהרס. ב-1957, הודות למאמציהם של חברי הקהילה היהודית ושל נציג הג'וינט בפולין, עקיבא כהנא, עבר בית הכנסת שיפוץ גדול ושוחזר עיצובו הפנימי מלפני השואה. באוגוסט 2010 ביה"כ עבר שיפוץ נוסף. בית הכנסת הרמ"א פעיל בעיקר בשבתות על ידי אורחים.

אייזיק שול

ערך מורחב – אייזיק שול

בית הכנסת אייזיק שוּל (המכונה גם "בית הכנסת איזאק") נמצא בצומת שלושה רחובות: איזאקה, יַאקוּבָּה וקוּפָּה. בית הכנסת הוא הגדול והמפואר ביותר בקז'ימייז' היהודית העתיקה. הבניין נבנה בשנת 1638 כבית כנסת פרטי בידי בנקאי יהודי עשיר בשם יצחק יעקובוביץ (המכונה אייזיק יעקלס), ותוכנן בסגנון בארוק קדום בידי האדריכל האיטלקי אוליביירי. במהלך מלחמת העולם השנייה הוסב בית הכנסת למחנה עבודה ולאחר מכן חולל. בשנים 1994–1995, במהלך שימור שמומן על ידי המועצה הממונה על שיחזור מבנים היסטוריים של קרקוב, שוחזרו קישוטי הטיח שבקירות ונחשפו כתובות שמתוארכות בעיקר לתקופת המאה ה-17 וה-18.

יהודי פולין יחסו את הנדבן לגיבור המעשה האוצר מתחת לגשר

בית הכנסת הטמפל

בית הכנסת ה"טמפל" היה בית הכנסת של קהילת היהודים "הנאורים". בתקופה שלפני השואה עמד בראש הקהילה הרב יהושע טהון (אוזיאש טהון) שהיה מראשוני תומכיו של הרצל בתנועה הציונית. כיום התפילה בשבתות לא על ידי מתפללים אורתודוקסים.