חורבת רקית
 | |
| פתח מערת הקבורה ברקית | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | הר הכרמל |
| קואורדינטות | 32°42′50″N 35°00′57″E / 32.713942°N 35.015885°E |
 | |
  | |
חורבת רקית היא אתר ארכאולוגי בתחום גן לאומי הר הכרמל, על מורדות הר שוקף, בגובה כ-370 מטר מעל פני הים.
במקום שרידים של יישוב מהתקופה הרומית-ביזנטית והערבית הקדומה[1]. השם הערבי של החורבה הוא רוקיטיה שפירושו כנראה יונת הבר[2]. בעבר היה כאן כפר דרוזי קטן שחרב בימי מרד הפלאחים נגד אבראהים פאשא בשנת 1840[3]. השרידים כוללים שרידי מבנים, בריכת אגירה מכוסה עפר ולידה אבן שוקת שבורה, בית בד, גת עם משטח א-סימטרי לדריכת ענבים ובור היקוות עגול, ומערת קבורה חצובה בסלע.
שביל ישראל עובר בחורבת רקית. למקום ניתן להגיע רגלית מחניון רקית הסמוך.
בית הבד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין הריסות בית הבד נמצאת אבן "ים" ענקית (קוטר 1.95 מ' וגובה 65 ס"מ[4]). במרכז אבן הים חור מרובע דרכו הוצב מוט עץ אנכי ארוך. על מוט זה הורכב ציר אופקי שהוחדר דרך האבן השנייה, הטוחנת, המכונה "ממל" או "מפרכה" שנראית גם היא בצילומים כאן ליד הים. אל ציר האבן הטוחנת נהגו לרתום בהמה בדרך כלל חמור. הבהמה צעדה קדימה במעגלים ועם תנועתה סביב הים, הסתובב הממל וכתש את הזיתים. לאחר כתישתם התבצעה פעולת סחיטה באמצעות מערכת נפרדת. הזיתים הכתושים הועברו ל"עקלים" (סלים קלועים) עליהם לחצה קורת העץ כבדת המשקל (היא ה"בד" שעל שמו נקרא כל המתקן) שקצה אחד שלה נשען בגומחה בקיר באזור העקלים והקצה השני נשאר חופשי. כדי להגביר את הלחץ של הבד על העקלים באופן הדרגתי ניתלו אבנים כבדות על הבד[5] (בימין איור 2 ניתן לראות משקולת כזאת ולה חור שדרכו הועבר החבל שנקשר לבד). השמן שנסחט בלחץ הבד נזל אל בור איסוף שמן הנקרא "עוקה" (אולי הבור המרובע בשמאל איור 3). לאחר מספר ימים בהם צף השמן מעל המוהל, הופרדו הנוזלים לכלים שונים.
מערת הקבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבוא חצוב באורך 8.2 מ' מוביל לפתח מרובע בתוך מקמר. מעל הפתח חקוקה מסגרת בצורת טבלת אזניים (טבולה אנסטה) ובה רוזטה, ומשני צדי הפתח חקוקות רוזטות דומות. מעל המסגרת חקוקה כתובת ביוונית - "MAREINOVIN IHMION". ראו איורים 1 ו- 4. בפנים המערה (איור 5) חדר מרובע קטן. בקירות השמאלי והאחורי מקמרים עם אגני קבורה (כיום הרוסים). מעל האגן של הקיר האחורי כוך מרובע בעל פתח עם שקע לציר דלת ולבריח[4]. מימין לאגן האחורי כוך קבורה נמוך, ובקיר הימני שלושה כוכי קבורה נוספים (לא נראים בצילום).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמעון דר, רקית – אחוזתו של מרינוס בכרמל, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, "ארץ" – אוניברסיטת תל אביב 2002.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חורבת רקית באתר עמוד ענן.
- מסלול שביל ישראל העובר באתר.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מחורבת רקית ועד הר ערקן, באתר החברה להגנת הטבע
- ^ חורבת רקית, באתר "מפה"
- ^ צבי גילת, מדריך מפה - שביל ישראל, הוצאת מפה - מיפוי והוצאה לאור, 2003
- ^ 1 2 מנחם מרקוס, הר הכרמל - סקר נוף ומסלולי טיול, בהוצאת החברה להגנת הטבע, 1997, עמ 80
- ^ יורם צפריר, ארץ-ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי - הממצא הארכאולוגי והאומנותי, בהוצאת יד יצחק בן-צבי, 1984, עמ' 360
