לדלג לתוכן

ואן מוריסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
עריכה
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
ואן מוריסון
Van Morrison
מוריסון בהופעה בצפון אירלנד ב-2015
מוריסון בהופעה בצפון אירלנד ב-2015
לידה 31 באוגוסט 1945 (בן 79)
בלפסט, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה George Ivan Morrison עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Van Morrison עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1958 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Elmgrove Primary School עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק, בלו-אייד סול, ג'אז פיוזן, מוזיקה קלטית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית, גיטרה 12 מיתרים, קלידים מוזיקליים, סקסופון אלט, מפוחית פה, סקסופון, פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים מרקורי רקורדס, Bang Records, האחים וורנר רקורדס, דקה רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מישל רוקה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Shana Morrison עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.vanmorrison.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סר ג'ורג' איוון "ואן" מוריסון (באנגלית: George Ivan Morrison; נולד ב-31 באוגוסט 1945) הוא זמר ופזמונאי מבלפסט, צפון אירלנד. הוא מנגן במגוון כלי נגינה, כולל גיטרה, מפוחית, קלידים, וסקסופון.

מוריסון התפרסם לראשונה כסולן הלהקה הבריטית Them (אנ'), כשכתב בשנת 1966 את הלהיט "גלוריה". כמה שנים לאחר מכן, מוריסון עזב את הלהקה ופצח בקריירת סולו משגשגת.

המסלול המוזיקלי של מוריסון היה ייחודי ביותר. רוב המוזיקה שלו הייתה קרובה לסגנונות הסול האמריקאי וה-R&B, כמו הסינגלים הפופולרים "נערה חומת-עיניים" (Brown-Eyed Girl), "ריקוד ירח" (Moondance) ו"דומינו" (Domino). באותה מידה אוסף השירים שלו כלל גם מסעות מוזיקליים ארוכים, נינוחים ורוחניים עם השפעה של המסורת הקלטית, ג'אז, ודימויים של זרם התודעה, כמו באלבומו הקלאסי "Astral Weeks" וכן באלבום "Veedon Fleece". השילוב של שני קווי הסגנון הללו כונה "סול קלטי".

הקריירה של מוריסון מתפרשת על כמה עשורים והושפעה ממוזיקאים פופולרים רבים. הוא נכלל בהיכל התהילה של הרוק אנד רול והיכל התהילה של התמלילנים. בשנת 2000, מוריסון דורג במקום 25 במצעד 100 האומנים הגדולים ביותר של הרוק'נרול בערוץ הטלוויזיה VH1.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוריסון גדל כפרוטסטנט, והשתייך לכנסייה של אירלנד, בקרב משפחתו במזרח בלפסט הוא שמע מוזיקה מגיל צעיר, כשאביו, עובד מספנה, אסף אלבומי ג'אז ובלוז אמריקאי ואימו הייתה זמרת. הוא ירש את טעמו של אביו במוזיקה, ובהתבגרו הוא האזין לאומנים כמו ריי צ'ארלס, לדבלי, וסולומון בורק. בשנת 2005 הוא אמר בריאיון לרולינג סטון ש"האנשים הללו היו ההשראה שלי להמשיך הלאה. אם לא המוזיקה הזו, לא הייתי יכול לעשות את מה שאני עושה עכשיו".

מוריסון עבד כמנקה חלונות לפני היותו מוזיקאי מצליח, עובדה שהוזכרה בשיריו "Cleaning Windows" ו-"St Dominic's Preview".

שנות השישים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוריסון עזב את בית הוריו בגיל 15 בשאיפה לקריירה מוזיקלית. הוא ניגן בכמה להקות סקיפל (סוג של מוזיקת פולק), ורוק'נרול לפני שהצטרף ללהקה "המונרכים" The Monarchs לסיבוב הופעות באירופה. ב-1964 הוא ייסד להקה בשם Them והתבלט בתוכה. ללהקה היו מספר להיטים במצעדים, הידוע בהם המנון הרוק הנודע "גלוריה", שבוצע בהמשך על ידי אמנים רבים כולל להקת הדלתות. באמצע שנות ה-60 ואן מוריסון גם ניגן אלתורים במועדון בלוס אנג'לס יחד עם ג'ים מוריסון. בהופעה הם שרו יחד את "גלוריה". שנים מאוחר יותר הוא צוטט בראיון אומר: "זה היה רגע התהילה בכל הקריירה שלי, לשיר את גלוריה עם ג'ים מוריסון".

מוריסון עזב את הלהקה ב-1966 לאחר סיבוב ההופעות בארצות הברית לאחר שלא היה מרוצה בשימוש הגובר באומני אולפן. הוא חזר לבלפסט מתוך מחשבה לפרוש מעסקי המוזיקה, אך המפיק של Them, ברט ברנס (Bert Berns) שכנע אותו לחזור לניו יורק ולהקליט סולו עבור חברת התקליטים Bang Records. מהקלטות מוקדמות אלו צמח אחד הלהיטים הגדולים של מוריסון, "נערה חומת-עיניים" (Brown-Eyed Girl) שהגיע למקום 10 במצעד האמריקאי ב-1967. המתופף בשיר היה גארי צ'סטר. האלבום שיצא מהקלטות אילו היה !Blowin' Your Mind. מוריסון הודה מאוחר יותר, בריאיון לרולינג סטונס, שהוא לא היה מרוצה מהאלבום, "זה יצא גרוע, והם הוציאו אותו ללא הסכמתי". ההקלטות פורסמו שוב מספר פעמים על ידי Bang Records בצורת בוטלגים תחת שמות שונים. רוב ההקלטות נערכו ונאספו מחדש באלבום Bang Masters. מהדורה זו כוללת גרסה חלופית ל"נערה חומת-עיניים" כמו גם גרסאות מוקדמות ל"לצידך" (Beside You) ו"גברת ג'ורג'" (Madame George) שיופיעו בשינויים קלים באלבומו השני של מוריסון.

ב-1967, לאחר מותו של המפיק, ברנס, מוריסון עבר לבוסטון, מסצ'וסטס. שם הוא הסתבך תוך זמן קצר בבעיות פיננסיות ואישיות. הוא סבל מדיכאון הקשור באלכוהול והתקשה להשיג הופעות. אולם, במעט ההופעות שהיו לו מוריסון הוא השיג תמיכה מקצועית והחל להקליט בחברת האחים וורנר. אלבומו הראשון אצלם היה "שבועות שמימיים" (Astral Weeks), מחרוזת שירים שנחשבת על ידי רבים כיצירה הטובה ביותר שלו. האלבום זכה לתישבחות מהביקורת, אך לאדישות מהקהל הרחב. מוריסון, בריאיון לרולינג סטונס, תיאר את האלבום כאופרת רוק עם קו סיפורי ברור. "שבועות שמימיים" דורג בכמה רשימות בין האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים ונחשב לדוגמה מוקדמת לאלבומי קונספט (נושא).

שנות השבעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ואן מוריסון בשנת 1972

ב-1970 מוריסון עבר לוודסטוק, ניו יורק, כדי לגור קרוב לבוב דילן. היה זה בעבורו עשור פורה ומוצלח במיוחד. בסך הכל הוציא ואן מוריסון 10 אלבומים בשנות ה-70, אחד מהם כפול בהופעה חיה בבלפסט. כולם זכו לשבחים רבים.

ב-27 בפברואר 1970 הוציא את אלבום הסולו השלישי שלו "ריקוד ירח" (Moondance), שהגיע למקום 29 במצעדי המגזין בילבורד. הסגנון באלבום זה היה אופטימי ומואר ושונה מאוד מהאלבום הקודם - "שבועות שמימיים" הקודר. אף על פי ש-Moondance מעולם לא יצא כסינגל, הוא הפך ללהיט ענק ושודר רבות ברדיו ברחבי העולם. מוריסון הפיק בעצמו את האלבום מפני שהרגיש ש"אף אחד אחר לא יוכל לדעת מה אני רוצה".

באותה שנה (1970) הספיק להקליט ולהוציא לאור אלבום נוסף: His Band and the Street Choir - "הלהקה שלו ומקהלת הרחוב" - מתוכו הצליח מאוד השיר "דומינו". ואן מוריסון עבד בקצב מהיר והפגין תפוקה פורייה. אלבומו הרביעי "דבש טופלו" (Tupelo Honey) יצא כבר באוקטובר 1971, והחמישי -"ההתגלות של דומיניק הקדוש" (Saint Dominic's Preview) ב-יולי 1972. את אלבומו השביעי Hard Nose the Highway הוציא באוגוסט 1973 ואת השמיני והתשיעי בשנת 1974, אחד מהם תקליט כפול בהופעה חיה. בסך הכל הוציא ואן מוריסון 7 אלבומים בין 1970 ל-1974 בטרם נתקף במשבר נפשי ובפחד קהל. הוא חש חרדה והתקשה ליצור קשר עין עם הצופים. בראיון מאוחר אמר: "המשכתי לשיר שירים על הבימה, אבל היו רגעים שהתייסרתי להיות שם".

לאחר הפסקה קצרה מהמוזיקה, מוריסון חזר להופיע במועדונים ושיקם את יכולתו להופיע, גם אם רק בפני קהל מצומצם. בתקופה זו הוא ארגן את להקת הליווי The Caledonia Soul Orchestra ויזם מסע הופעות של שלושה חודשים לארצות הברית. ההופעות תועדו באלבום כפול בשם "מאוחר מיד לעצור עכשיו" שנחשב לאחד מאלבומי ההופעה הטובים ביותר בתולדות הרוק. זמן קצר לאחר הקלטת האלבום מוריסון צמצם את הרכב להקת הליווי שנקראה עתה the Caledonia Soul Express.

ב-1973 מוריסון התגרש מאשתו, הכנרית ג'נט פלנט, לאחר שבע שנות נישואים. לזוג יש בת אחת, הזמרת-כותבת שאנה מוריסון, איתה מוריסון ביצע דואטים בהזדמנויות שונות. לאחר מכן, ב-1974, הוא הוציא לאור את האלבום המהורהר והשנון Veedon Fleece. אף על פי שבזמנו הוא משך מעט תשומת לב, ערכו בעיני הביקורת עלה במשך השנים, ומאז הוא נחשב לאחת העבודות המובחרות של מוריסון.

מוריסון הוציא לאור את אלבומו הבא רק כעבור שלוש שנים. בתקופה זו הוא כתב והקליט מספר שירים חדשים, ובראיון ב-1974 הוא סיפר על תוכניותיו להוציא אלבום חדש בשם Mechanical Bliss רק 4–5 חודשים לאחר שיצא האלבום הקודם, Veedon Fleece. אך תאריך היעד הגיע ועבר בלי שהאלבום יצא לאור, מוריסון המשיך לעבוד עליו. בתקופה זו שם האלבום עבר מספר שינויים (בהתחלה הוא נקרא Stiff Upper Lip, אחר-כך Naked In The Jungle) ואפילו החלו בעיצוב העטיפה לאלבום. אך בסופו שחל דבר הפרויקט ננטש לגמרי והוא יצא לאור בהפצה רשמית רק ב-1998 בשם Philosopher's Stone.

ב-1976, בחג ההודיה, מוריסון השתתף בהופעת פרידה להבנד. זו הייתה ההופעה הפומבית הראשונה שלו זה זמן רב, והוא שקל לא להופיע עד הרגע האחרון לפני ההופעה. למוריסון היו קשרים טובים עם THE BAND. הם היו שכנים בוודסטוק וכמוהו גם הם סבלו מפחד במה. בקונצרט מוריסון ביצע שני שירים, אחד מהם ביצוע מלהיב במיוחד ל"קרוואן" מאלבומו "ריקוד ירח". ההופעה כולה תועדה והפכה לסרט קולנוע ב-1978 בבימויו של מרטין סקורסזה בשם "הוואלס האחרון" (The Last Waltz), שנחשב לסרט-הופעה פורץ דרך. אחד משיאי ההופעה הוא החיוניות הלא אופיינית שמוריסון הפגין, כולל בעיטות לגובה.

ב-1977 מוריסון הוציא לאור לבסוף את האלבום A Period of Transition בו שיתף פעולה עם דוקטור ג'ון, שהופיע גם ב"וואלס האחרון". האלבום פתח תקופה פורייה של כתיבת שירים אצלו. שנה מאוחר יותר יצא האלבום Wavelength שלא זכה לאהדה ביקורתית, אף על פי ששיר הנושא שודר לא מעט. השיר הפותח את האלבום "Kingdom Hall" (שעוסק בחוויה מילדותו של מוריסון הקשורה לעדי יהוה)בישר על התפנית הדתית שאפיינה את האלבום הבא של מוריסון, "אל תוך המוזיקה".

האלבום Into The Music יצא ב-1979, נחשב ליצירת מופת. הביקורת ברולינג סטונס: "אוסף של שירים ארוטי\דתי... הטוב ביותר שמוריסון יצר מאז Astral Weeks". בעיתונות המוזיקה מרבים לכנות אותו "האלבום הגדול האחרון של מוריסון".

שנות השמונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב המוזיקה שמוריסון הוציא בשנות ה-80 הייתה סביב נושא רוחניות ואמונה עד שניתן לשייך אותם לתחום הניו-אייג'. באלבומו מ-1983,Inarticulate Speech of the Heart, הוא הוסיף תודה מיוחדת לל. רון האברד, אף על פי שמעולם לא השתייך רשמית לסיינטולוגיה או לכנסייה אחרת.

האלבום No Guru, No Method, No Teacher שיצא ב-1986 גרף ביקורות חיוביות ממבקרים רבים אך לא מכולם. קולו של מוריסון נשמע בשיאו והעיבודים האקוסטיים היו מהמחוספסים ביותר מאז האלבום Astral Weeks, אך חלק מהמבקרים לא אהבו את העיסוק הרב בתוכן דתי.

ב-1988 הוציא את "פעימת לב אירית" (Irish Heartbeat), אלבום שירי-עם איריים מסורתיים, יחד עם להקת הצ'יפטיינס.

שנות התשעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שנות האלפיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ואן מוריסון בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ואן_מוריסון&oldid=39084204"