הסימפוניה השישית (הפאתטית) של צ'ייקובסקי

הסימפוניה השישית של צ'ייקובסקי בסי מינור, אופוס 74, המכונה "הפאתטית", היא הסימפוניה האחרונה של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי ויצירתו השלמה האחרונה. ביצוע הבכורה שלה התקיים תשעה ימים לפני מותו ב-1893. צ'ייקובסקי אמר על הסימפוניה, "ללא הגזמה, את כל נשמתי נתתי ביצירה הזו."

ב־2016, על פי משאל שערך BBC Music Magazine בקרב 151 מנצחים, דורגה הסימפוניה במקום התשיעי ברשימת עשר הסימפוניות הגדולות בכל הזמנים.

שם היצירה

השם הרוסי של הסימפוניה, Патетическая ("פאתטיצ'סקאיה"), משמעו "מלאה פאתוס" או "עתירת רגשות", ולא "מעוררת רחמים", כפי שמשתמשים במילה לעיתים קרובות כיום. צ'ייקובסקי שקל לקרוא לה Программная ("פרוגרמנאיה" או "סימפוניה תוכניתית"), אבל הבין, ששם כזה יעורר סקרנות באשר לתוכן, שאותו לא רצה לגלות. לדברי אחיו, מודסט, הוא זה שהציע את השם "פאתטית", שהופיע במהדורות המוקדמות של הסימפוניה; יש חילוקי דעות בשאלה, אם צ'ייקובסקי היה מרוצה מן השם, אבל אם כך ואם אחרת, המו"ל שלו בחר להשאירו. בצרפתית, אנגלית, גרמנית ועוד משתמשים ב-Pathétique, הגרסה הצרפתית.

אינסטרומנטאציה

הסימפוניה כתובה למערך הכלים כדלקמן:

• 3 חלילים, (חליל 3 מתפקד כפיקולו)
• 2 אבובים
• 2 קלרינטים בלה
• 2 בסונים
• 4 קרנות בפה
• 2 חצוצרות בסי במול ובלה,
• 3 טרומבונים (2 טנור ו-1 בס)
• טובה
• תוף גדול
• מצלתיים
• גונג (אופציונלי)
• סקציית כלי קשת הכוללת כינורות ראשונים ושניים, ויולות, צ'לי וקונטרבסים.

מבנה

הסימפוניה כוללת ארבעה פרקים:

1. אדאג'ו - אלגרו נון טרופו
2. אלגרו קון גראציה
3. אלגרו מולטו ויואצ'ה
4. פינאלה: אדג'ו לאמנטוזו

פרק ראשון

הפרק הראשון בנוי בצורת סונאטה מתוקנת עם מבוא (1-18), תצוגה (אקספוזיציה) המכילה שתי קבוצות נושאים (19-88 ו-89-160), קטע פיתוח (161-304), רפריזה, שבה רק קבוצת הנושא השני חוזרת (305-334) וקודה (335-354). הפרק נפתח בסולו איטי לבסון, המציג מוטיב שיהיה לנושא הראשון, בליווי כלי מיתר נמוכים. נושא רומנטי מופיע במס' 89. אחרי פיתוח מסוים, הוא דועך בנגינת קלרינט חרישית ביותר, pppppp (פיאניסיסימו ומטה), ואחריו (161) בפורטיסימו פתאומי בתזמורת כולה ותרוצה רוגשת. לדברי סימון קרלינסקי במסר שהועבר מצ'ייקובסקי לאחיו מודסט, ממנו לצייר צ'ליצ'ב, שהעבירו הלאה למוזיקאי בשם אלקס שהעביר אותו, בשנת 1941, לקרלינסקי עצמו, תוכנה החשאי של הסימפוניה עוסק באהבתם של שני גברים, המיוצגת בנושא הרומנטי ומופרעת בתררצה^{[דרושה הבהרה]} הנסערת, המייצגת את התקפות העולם העוין. אחרי שיא, הבא לביטוי בסולמות יורדים בחצוצרה, נשמע כוראל קצר בטרומבון, המבוסס על מזמור תפילה רוסי-אורתודוקסי. הקרב נמשך ומתפתח עד להתפרצות טראגית. הנושא הרומנטי חוזר בסי מז'ור, הפעם בהלך רוח קודר יותר. לבסוף מנגנים כלי נשיפה מעץ כוראל על רקע סולמות יורדים בפיציקטו בסי מז'ור.

פרק שני

הפרק השני לובש דמות מחול ערני. המקצב יוצא הדופן שלו, 5/4, הוא נושא להשערות רבות, שמסקנת רובם היא, שהפרק נוהג כואלס ממותח או צולע. [1]. המקצב המיוחד עושה שימוש בשילוב של טריולה בין שני צמדי רבעים, בכלי המיתר והנשיפה לסירוגין, התורם לחן וקלילות, יחד עם פיציקטו בכלי המיתר שאינם מנגנים את המוטיב.

פרק שלישי

גם פרק זה מבטא עליצות וגישה אופטימית. מקצבו המקובל, 4/4 (המתחלק כבר בתיבה הראשונה לטריולות של 12/8), מקנה לו צורה תקנית הרבה יותר משאר היצירה. הפרק מתרכז סביב שני נושאים, מוטיב קופצני, תזזיתי בכלי נשיפה מעץ ומארש מלכותי, המתחיל בכלי נשיפה ממתכת. בתור מארש, אין בו הרבה מן הצבאי. המבנה ההרמוני שלו מבוסס על הטוניקה והסבדומיננטה, במקום על הטוניקה והדומיננטה, המקובלות יותר. הנושא התזזיתי מפנה את מקומו כליל לנושא המארש בפיתוח הקצר. לבסוף חוגגת התזמורת במלוא הדרה בנושא של כלי הנשיפה ממתכת עד לסיום הפרק, באופן הגורם לרבים לחשוב אותו לסיום הסימפוניה כולה. מסיבה זו, קורה לא פעם שהקהל פוצח בטעות במחיאות כפיים אחרי הפרק הזה.

פרק רביעי

בפרק הסיום חוזרת מן הרגע הראשון אווירת הקדרות של הפרק הראשון, הבאה לביטוי בנימה מהורהרת ובקצב איטי. תזמור הפתיחה יוצא דופן - הכינורות הראשונים והשניים מתחלפים בנגינת צליליו של נושא ה"יאוש" העיקרי, הווה אומר, לא זה אף לא זה אינם מנגנים את המלודיה כפי שהיא נשמעת, וכך גם בתפקידים האחרים. במהלך נושא ה"נחמה" השני, נבנה קרשנדו איטי עד לפורטיסימו בכלי מיתר מקוננים בליווי תרועה מכלי נשיפה ממתכת ותופים. נושא הבסון מן הפרק הראשון גח לרגע קל לפני הרפריזה. הנושא העיקרי נבנה ומתפתח, במעבר למז'ור הטוניקה שלו; לאחר פיתוח רב, ללא כל האצה בקצב, מגיע הפרק בשנית לשיא בפורטיסיסימו (fff) בדרדור תופים, תרועת אזעקה בכלי נשיפה ממתכת ושיבת הנושא הראשון בכלי המיתר. לדברי קרלינסקי, זהו מספד לאחד או יותר ממושאי אהבתו המנוחים של צ'ייקובסקי. סיום הפרק, שהוא גם סיום הסימפוניה, אכן יכול להתפרש כהשלמה עם המוות ושלוות הנצח לאחר מאבק טראגי ונואש ללא סיכוי.

בין הסקיצות ל"פאתטית" נמצאו סקיצות לקונצ'רטו לצ'לו המתוכנן של צ'ייקובסקי. נשמעו דעות לכאן ולכאן בשאלה, אם הסקיצות נועדו לפינאלה של הסימפוניה או ליצירה אחרת. לאחר דיונים רבים פסקו המומחים, שהסקיצות נועדו לקונצ'רטו לצ'לו.

לקריאה נוספת

• Hans Keller, "Peter Ilyich Tchaikovsky", in Vol. I of The Symphony, ed. Robert Simpson (Harmondsworth, 1966).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הסימפוניה השישית של צ'ייקובסקי בוויקישיתוף

• אמיר מנדל, לא פתטית, כן דרמטית: הסימפוניה השישית של צ'ייקובסקי זוכה לביצוע מיסטי ואפל, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2017
• הסימפוניה השישית של צ'ייקובסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• https://web.archive.org/web/20110720013950/http://www.tchaikovsky-research.net/en/Works/Symphonies/TH030/index.html
• Recordings for personal use as performed by the Peabody Concert Orchestra