היינריך זוסמן

היינריך זוסמן
Heinrich Sussmann
	אין תמונה חופשית
לידה	20 בנובמבר 1904; טרנופול, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	12 בדצמבר 1986 (בגיל 82); וינה, אוסטריה
תחום יצירה	ציור, איור, אמנות חזותית

היינריך זוסמן (בגרמנית: Heinrich Sussmann;‏ 20 בנובמבר 1904, טרנופול, אוסטרו-הונגריה – 12 בדצמבר 1986, וינה) היה צייר יהודי אוסטרי, מאייר ואמן חזותי ניצול השואה.

חייו

זוסמן נולד וגדל בטארנופול, אז בגליציה תחת שלטון אוסטרו-הונגריה, שם חווה בילדותו אנטישמיות. כשהיה בן עשר עברה משפחתו לווינה, שם למד בבית ספר תיכון. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה עבר לפריז, שם רכש את השכלתו ביסודות הציור והגרפיקה ב"אקדמיה גראנד שומיאר". בשנת 1927 המשיך את לימודיו בבית הספר לאמנויות שימושיות בווינה (אנ'). תחת הדרכתו של אוסקר סטראנד (אנ') רכש תובנות בתחומי עיצוב פנים ועיצוב במה. בגלריות פריז "סלון du Caire" ו-"Au Sacre du Printemps" הציג יצירותיו הראשונות. לאחר מכן ניהל את מחלקת הפרסום בחברת סיגריות מצרית בקהיר. הוא עבד כמתכנן במה בבמות שונות - "הבמה הפרולטרית", "Künstlerspielen Faun" ("סיפורי האמנים המפורסמים"), "Kammerspiele", וכן "התיאטרון העממי של וינה" ("Volkstheater Wien"). הוא עבד גם בעיתונים שונים.

בשנת 1929 נסע זוסמן לברלין והפך לשרטט בבית ההוצאה לאור אולשטיין. בברלין פגש את הרברט סנדברג, והפך לחבר ב-KPD. הוא עשה סקיצות באולפני UFA, וכך הפך לאחד הקריקטוריסטים המפורסמים ביותר במרחב הדובר גרמנית. בין היתר אייר ויצר מצגות במה ליצירותיהם הבימתיות של הנס אייזלר, אליזבת ברגנר והאנס אלברס. הוא עיצב יצירות של אדריכלות פנים ועיצובי פנים עבור מועדון הלילה "Bal Musette" בברלין. יצירתו יוצגה בתערוכה "הומור בציור", שאורגנה על ידי קבוצת האמנים הגרמנית "Berlin Secession" (אנ').

לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, השמיד הגסטפו את הסטודיו שלו, וכל עבודתו בברלין הושמדה. הוא נמלט לווינה, אך עקב האווירה הנאצית, עבר דרך פראג וציריך לפריז. הוריו מתו בווינה ב-1938, כשהוורמאכט נכנס לווינה. דירתו ועבודתו בווינה הוחרמו.

עם התקרבות הוורמאכט לפריז ב-1940, נמלט זוסמן ל"אזור החופשי" (משטר וישי), ושם חי בשם הבדוי "הנריסה". יצירותיו ואוספיו בדירתו בפריז נהרסו על ידי הגסטפו. במרסיי פגש את אשתו לעתיד, אני, גם היא יהודיה יוצאת וינה. הוא עסק באיורי ספרים ובעבודות קרמיקה. ב-1942 הצטרף למחתרת, שהורתה לו לחזור לפריז. באפריל 1944 נעצר ונכלא בבית הכלא הצבאי פרן (Fresnes) (אנ'). משם גורש לאושוויץ.

באושוויץ-בירקנאו זיהה את אשתו ההרה על הרמפה, מבלי שיוכל ליצור עמה קשר. תינוקם נרצח מיד לאחר לידתו. זוסמן ואשתו שוחררו עם שחרור מחנה ההשמדה על ידי הצבא האדום. עם שחרורם, איש מהם לא ידע שהשני ניצל.

לאחר השואה שב זוסמן לצרפת, שם מצא את אשתו. בסוף 1945 שבו לווינה. הוא שב ליצור, ותכנן את "Künstlerhaus" וכן תערוכה ראשונה על פשעי המשטר הנאצי - "לעולם אל תשכח!" ("!Niemals vergessen"). בעקבות זאת הוצגו תערוכות אחרות שלו, כגון "מרד גטו ורשה" ועוד. בשנים שלאחר מכן שב ליצור סדרות לבמה, איורים, קריקטורות, כרזות, פסיפסים, גרפיקה וציורים. התנסותו באושוויץ באה לידי ביטוי בכרך היצירות "אני זוכר את אושוויץ" שנדפס ב-1960. במחזור "Ecce homo" מופיעים זיכרונות אלה. הוא עיצב את חלונות הזכוכית של החלק היהודי של בית הקברות המרכזי בווינה. הוא יצר את חלונות האנדרטה האוסטרית של מוזיאון אושוויץ וכן את האנדרטה לזכר קורבנות הפשיזם, שהוקמה ב-1981 ב-Reumannplatz (גר') בווינה.

תערוכות

1926, פריז: גלריה סאקר דו פרינטמפס (Sacre du Printemps)
1927, קהיר: Salon du Caire
1928, ברלין: "Berliner Secession"
1936, פריז: "סטודיו"
1937, פריז: "תערוכת סטודיו" ("Atelierausstellung")
1941, מרסיי: "סלון אמן"
1946, וינה: "לעולם אל תשכח", Künstlerhaus
1947, וינה: "תערוכת האמנות האוסטרית", Künstlerhaus
1948, וינה: "תערוכת פוסטרים בינלאומית", Künstlerhaus
1948, וינה: "Karikaturenschau",‏ Künstlerhaus
1954, וינה, Wiener Festwochen:‏ "Bühnenbild", Künstlerhaus
1954, וינה: "התנגדות ואמנות", Künstlerhaus
1954, ורשה: "תערוכת אמנות עכשווית"
1955, וינה: "תערוכת הקריקטורה הבינלאומית"
1956, וינה, Wiener Festwochen:‏ "הופיע ועוצב" ("Erschaut und gestaltet")
1957, וינה, Wiener Festwochen:‏ נוף, אדם ובעלי חיים
1959, וינה: "תערוכת סתיו", Künstlerhaus
1960, וינה: "תערוכת אביב", Künstlerhaus
1960, וינה: "תערוכת סתיו", Künstlerhaus
1960, וינה: "בניית העיר הקוסמופוליטית של וינה בקריקטורה", Bauzentrum
1961, וינה: "תערוכת אמנות BVÖ", לשכת העבודה
1961, פריז: תערוכה עצמית "Maison de la Pensée Francaise"
1962, ירושלים: תערוכה עצמית "סטודיו נורה"
1963, וינה: "במובנים רבים", ציורים ואיורים (Kupferstichkabinett)
1964, וינה: תערוכה עצמית: "גלריה קטנה"
1965, פריז: "Galerie du Passeur"

תמונות וגרפיקה באוספים

אוספים ציבוריים

תמונותיו ויצירותיו של זוסמן שמורות בין היתר במוזיאון אלברטינה, הגלריה האוסטרית Österreichische Galerie Belvedere (אנ'), המחלקה לתרבות בווינה (Kulturamt der Stadt Wien), הקהילה היהודית וינה, יד ושם, בצלאל, מוזיאון לוחמי הגטאות, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה של היהדות ועוד.

אוספים פרטיים

פריז - מארסיי - ליון - ניו יורק - ניו ברנזוויק - מקסיקו סיטי - בריסל - ציריך - בלגרד - ירושלים - תל אביב - חיפה - רמת גן - ברלין - ורשה - קרקוב - אושוויץ - האג - וינה.

פרסים

תג אנטיפה "לעולם אל תשכח", 1946
"תערוכת פוסטרים בינלאומית", 1948
"תערוכת הקריקטורה הבינלאומית", 1955
"פרס תאודור קרנר" (אנ')‏, 1962
"פרס תאודור קרנר", 1966

עזבונו

באוסף המוזיאון היהודי בווינה נמצא חלק נרחב מאוספו האמנותי של זוסמן. קרן היינריך זוסמן בווינה תורמת לקידום אמנים אוסטרים צעירים. תערוכה פומבית של יצירותיו של היינריך זוסמן נפתחה שלוש שנים לאחר מותו ב-26 באפריל 1989 באוטו-נאגל-האוס (ארכיון יצירות המורשת הוויזואליות הפרוסיות) (אנ') בברלין, תחת ארגונו של איגוד האמנים הפלסטיים של גרמניה המזרחית. חלקים נוספים מאוספיו נמצאים בהחזקת איגוד האמנים האוסטרי (בית האמנים), קרן היינריך זוסמן וקרן "בית הכנסת החדש בברלין - Centrum Judaicum". מקרן על שמו הופרשו כספים למתן פרס על שמו - פרס זוסמן - לאמנים בנושא השואה. הפרס הוענק על ידי יד ושם בין סוף שנות השמונים לשנות האלפיים.

לקריאה נוספת

Peter Michel: Ankunft in der Freiheit. Essays gegen den Werteverlust der Zeit, Verlag am Park Berlin 2011
Bildende Kunst Heft 8/1985: Votivfenster für Auschwitz (Judenverbrennung) . 220 x 150 cm . Bleiglas
Who's Who in Austria, Intercontinental Book & Publishing Co. Ltd., Montreal 1967
Ich erinnere mich wieder an Auschwitz, Europa Verlag Wien 1963
Vollmer Künstlerlexikon, Bd. 6, Verlag E. A. Seemann, Leipzig 1962

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היינריך זוסמן בוויקישיתוף