הדרבי הבסקי
|
הדרבי הבסקי (בספרדית: derbi Vasco; בבסקית: Euskal Derbia) הוא שמו של משחק הדרבי בין שני מועדוני הכדורגל הספרדיים אתלטיק בילבאו וריאל סוסיאדד.
שתי הקבוצות מגיעות משתי ערים בחבל הבסקים: בילבאו וסן סבסטיאן דונוסטיה. המשחק נקרא גם דרבי "AP-8", על שמה של האוטוסטרדה המחברת בין שתי ערים אלו (אנ').
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדרבי הראשון שוחק בשנת 1909, ומאז מעורר עניין גדול בחבל הבסקים. שני המועדונים הם הגדולים בחבל והבכירים ביותר בכך שנשארו בליגה הבכירה במשך הזמן הרב ביותר.
שני המועדונים זכו במספר תארים לאורך מאה שנות קיומם, ובמיוחד ב"תור הזהב" של שנות ה-80, בו הם זכו בכארבע אליפויות הלה ליגה, כאשר הם משתמשים בשחקני בית בלבד.
משחקים המערבים מועדונים מקצועניים אחרים מחבל הבסקים: אוססונה, אייבר ודפורטיבו אלאבס גם מכונים "דרבי בסקי", אם כי אלו הם משחקי דרבי קטנים יחסית למפגש בין בילבאו לסוסיאדד.
בימי המשחק, קבוצות האוהדים משני הצדדים נוהגים להפגש, לשיר שירים לאומיים בסקיים מאולתרים (Bertsolaritza (אנ')) ולערוך מצעד (או: 'kalijera') ממרכז העיר ועד לאצטדיון.
שתי הקבוצות ידועות במסורת רבת השנים שלהן להסתמך באופן כמעט מוחלט על שחקני בית שגדלו במחלקות הנוער שלהן, בעיקר כסממן לאומי או אזורי. (או בפשטות: Cantera (אנ'))
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השנים הראשונות וגביע המלך
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפגש הראשון בין הקבוצות נערך במסגרת גביע המלך לשנת 1905, תיפקד למעשה כמשחק בטורניר משולש בין בילבאו, סוסיאדד וריאל מדריד, בו זכתה ריאל מדריד.
סוסיאדד זכתה בגביע של 1909 לאחר ניצחונות על בילבאו, גליסיה ואספניול. בשנת 1910 סוסיאדד שינתה למועדון הכדורגל ה"מלכותי" ('ריאל') של סאן סבסטיאן.
הגביע של 1911 גרם לפיצוץ בין הקבוצות לאחר שימוש בשחקנים זרים. כתוצאה מכך, החליטה ההתאחדות הספרדית על חוק שמחייב קבוצות להעסיק רק אזרחים ספרדיים.
בילבאו, ובמידה מופחתת סוסיאדד, פירשו את החוק באופן קיצוני יותר, בכך שרק שחקנים בסקים או כאלו שגרו בחבל הארץ מספר שנים יוכלו לשחק בקבוצותיהם.
הליגות המקומיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 1913 נערך משחק ידידות באצטדיון אטוצ'ה (אנ') בסן סבסטיאן שהסתיים בתיקו 3-3. בין המבקיעים לבילבאו היה חלוצה האגדי פיצ'יצ'י. כעבור חודשיים נערך משחק מקביל בסן מאמס.
באותה שנה הוחלט שיתקיימו ליגות מקומיות, שהמנצחות בהן יעפילו לגביע המלך. למשך שלוש שנים חבל הבסקים חולק לשתי ליגות מקומיות: אליפות ביסקאיה (אנ') ואליפות גיפוזקואה (אנ').
אליפות ביסקאיה הייתה האליפות ה"צפונית", עם דומיננטיות של אתלטיק בילבאו ומועדון גטצ'ו (אנ'), ואילו אליפות גיפוזקואה ה"דרומית" הייתה בדומיננטיות של ריאל סוסיאדד וריאל אוניון (אנ').
לזמן קצר בין השנים 1934 עד 1936, במהלך הרפובליקה הספרדית השנייה, נערך הגביע הבסקי בהשתתפות 6 קבוצות אזוריות, ביניהן בילבאו וסוסיאדד. מלחמת האזרחים עצרה את הפעילויות עד שנת 1939.
בשל אופי המשטר של המדינה הספרדית, נאסר כל שימוש של ביטוי ציבורי באחת מהשפות האתניות, כדוגמת הבסקית והקטלאנית. בשל כך, דונוסטיה fc שבה וחזרה להיקרא ריאל סוסיאדד, ואתלטיק נקראה אתלטיקו.
בגביעי המלך לשנים 1958, 1965 ו-1969 היה קיים סיכוי נדיר של גמר בסקי, אך בכל אחד משלושת הגביעים אחת מהקבוצות או שתיהן לא הצליחו להעפיל מעבר לשלב חצי הגמר.
משנות ה-70 ועד היום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו של פרנקו, בדרבי של שנת 1976 הקפטנים חוסה אנחל איריבר ואינצ'יו קורטבריה (אנ') הניפו את האיקוריניה, דגל חבל הבסקים שהיה אסור להנפה בזמן המדינה הספרדית.
בשנת 1979 הוקמה נבחרת חבל הבסקים בכדורגל שהתבוססה על שחקנים משתי הקבוצות, על אף שהיא איננה חברה באופ"א או בפיפ"א. סמל האיקוריניה מופיע על מדיהם של כל הקבוצות מחבל הבסקים עד היום.
הקבוצות שוב נפגשו במסגרת גביע המלך בשנים 1975, 1982 ו-1984, כאשר בכל אחד משלושת המפגשים ההכרעה הייתה בדו-קרב הכרעה בבעיטת עונשין. פעמיים ניצחה בילבאו ופעם אחת סוסיאדד.
שנות ה-80 היו תור הזהב של שני המועדונים, שלראשונה מאז הזכייה בלה ליגה של בילבאו בשנת 1956, היה רצף זכיות של קבוצות מחבל הבסקים: סוסיאדד בשנים 1981 ו-1982, בילבאו בשנים 1983 ו-1984.
בשנת 2017 חזרה המסורת של הליגה המקומית הבסקית (אנ'), בהשתתפות כל הקבוצות הבאסקיות שמשחקות בלה ליגה: אתלטיק בילבאו, ריאל סוסיאדד, אוססונה, אייבר ודפורטיבו אלאבס.
ב-18 באפריל 2020, ולראשונה בהיסטוריה, היה אמור להתקיים דרבי בסקי בין אתלטיק בילבאו וריאל סוסיאדד בגמר גביע המלך, שיתקיים באצטדיון האולימפי בסביליה.
בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, המשחק נדחה ל-3 באפריל 2021. במשחק ניצחה סוסיאדד 1-0 וזכתה בגביע
שחקנים ומאמנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר שחקנים החליפו צד ועברו לשחק בקבוצה השנייה של הדרבי. ביניהם לורן חוארוס (אנ'), יוסבה אצ'בריה ואיבן זוביאורה (אנ'). המעברים הללו גרמו למתח מצד שני הצדדים, שלרוב מקפידים על הרוח הספורטיבית.
גם המעבר של איניגו מרטינס בשנת 2018 מסוסיאדד לבילבאו גרם לסערה תקשורתית. כ-8 מאמנים בסך הכל אימנו בשני המועדנים, ביניהם חאבייר אירורטה, חבייר קלמנטה, רפאל אירונדו (אנ'), חוזה מריה אמוארטו (אנ') וסלבדור ארטיגס (אנ').
שיא המבקיעים והמבשלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבין השחקנים שהבקיעו 10 שערים ויותר במסגרת הדרבי, ניתן למנות שלושה שחקנים של בילבאו ואחד של סוסיאדד: טלמו סארה, חוזה מריה סאטרוטגוי (אנ'), דני (אנ'), וגיירמו גורוסטיסה, עם 14, 14, 13 ו-10 שערים בהתאמה.
כדורגל נשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז הקמת קבוצת הנשים של בילבאו ב-2002 (אנ') ושל סוסיאדד ב-2006 (אנ'), דרבי הנשים מביא אוהדים במספרים גבוהים בהרבה מהממוצע בליגת הנשים הספרדית (אנ').
השיא היה במשחק באוקטובר 2019 באצטדיון אנואטה, בו היו 28,367 צופים ובילבאו ניצחה 0–2. המאזן בין הקבוצות נכון לפברואר 2020 הוא 31 ניצחונות לבילבאו, 8 תוצאות תיקו ו-4 ניצחונות לסוסיאדד.