דרקולה (ספר)
 | |
| במהדורה הראשונה מ-1897 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ברם סטוקר  |
| איורים |
Pierre Falké |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| נושא |
מפלצת, מיניות, מגפה |
| מקום התרחשות |
קלוז'-נאפוקה, וארנה, Tihuța Pass, הקרפטים המזרחיים, טרנסילבניה, סירט, לונדון, Purfleet-on-Thames, גאלאץ, המפסטד, ביסטריצה, ויטבי |
| תקופת התרחשות |
שנות ה-80 של המאה ה-19, שנות ה-90 של המאה ה-19 |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
26 במאי 1897 |
| מספר עמודים |
419 |
  | |
דְרָקוּלָה (באנגלית: Dracula) הוא ספר אימה מאת בְּרַם סְטוֹקֶר שיצא לאור לראשונה ב־26 במאי 1897. במרכזו דמות ערפד שהשפיעה מאוד על התרבות הפופולרית, וטבעה את המאפיינים המיוחסים לערפדים בדיוניים עד ימינו, כגון רגישות לאור השמש, וסלידה משום. על בסיס הספר ובעקבותיו נעשו עשרות עיבודים קולנועיים וסדרות טלוויזיה.
רקע לאגדת דרקולה הערפד
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספר זה תרם לחיזוק דמותו של הערפד, כפי שאנו מכירים כיום, אף שהיצור המיתי היה קיים באגדות גם לפני כן. דרקולה המתואר בספר הוא ערפד – מפלצת אלמותית הניזונה מדם בני אדם.
מקור האגדה היא בשליט הוולכי ולאדיליוס "ולאד המשפד" דרקול (או ולדימיר, תלוי בגרסה), שהיה ידוע באכזריותו ובייחוד במנהגו לשפד אנשים על כידונים ולהציג לראווה את גופותיהם. פירוש השם "דרקול" הוא "דרקון" (ופירוש המילה דרקולה היא בן הדרקון). במהלך ימי שלטונו לחם ולאד באכזריות בטורקים במסעות הצלב ולצד אכזריותו נודע גם ברומניה כגיבור לאומי משחרר. את הקישור של ולאד השלישי לערפדות יצר סטוקר מתוך מחקר היסטורי שערך במוזיאון הבריטי; לקשר זה אין עדויות באגדות מקומיות. בנוסף, יצר חלק מתכונותיו של דרקולה מתכונותיה של ארז'בט באטורי, בת אצולה מהמאה ה-16, אשר הביאה נערות לטירתה, בטענה שתיתן להן שם השכלה, והרגה אותן (כ-600 נערות) עקב תשוקתה ה"ערפדית" לדם.
דרקולה המתואר בספר חושש מאור השמש, מצלב ומשום. הריגתו נעשית על ידי דקירת לבו ביתד.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא ניסוח בלתי אפשרי.הספר הוא רומן מכתבים המתאר את קורותיו של הרוזן דרקולה, חצי אדם חצי מפלצת, המגיע מטירה ביערות טרנסילבניה לחופי אנגליה כדי לרדוף את קורבנותיו ולהפיץ את קללתו.
ג'ונתן הארקר, עורך דין אנגלי, מגיע אחרי מסע ארוך מאנגליה לטירתו של הרוזן דרקולה בהרי הקרפטים על מנת למכור לו קרקעות בלונדון. הוא מוקסם מהכנסת האורחים ומאישיותו המרשימה של הרוזן ומחליט להישאר לגור עימו, אך לאחר זמן מה מגלה לאימתו שהוא בעצם אסיר בטירה. במקביל, הוא מבחין בסימנים מדאיגים הקשורים באורח חייו של הרוזן. לילה אחד, בעודו מחפש מפלט מהטירה (כשהוא מתעלם מאזהרתו של הרוזן לא לשוטט בטירה בלילה), הארקר נופל לידיהן של שלוש נשים ערפדיות שמכשפות אותו וניצל ברגע האחרון על ידי דרקולה, שזקוק לו כדי שיסיים את המכירה. זמן קצר לאחר מכן עוזב הרוזן את הטירה, מפקיר את הארקר לידיהן של הערפדיות. הארקר מנצל את ההזדמנות כדי להמלט בעור שיניו.
הרוזן עולה על ספינה רוסית ויוצא לכיוון אנגליה. בסיום ההפלגה הספינה עולה על שרטון, ובעל חיים שנראה ככלב שחור גדול נצפה קופץ משבריה אל החוף. כל צוות הספינה נעדר מלבד רב החובל, שגופתו נמצאת קשורה להגה ואיתו יומן ההפלגה, המתאר אירועים מוזרים המלווים את היעלמותם ההדרגתית של אנשי הצוות.
באנגליה עוקב דרקולה אחרי ארוסתו של ג'ונתן, מינה, וחברתה לוסי. בשל יופייה הרב, לוסי מקבלת שלוש הצעות נישואין ביום אחד. בסופו של דבר היא נענית לאחת מהן, אך נשארת ביחסים טובים עם שאר מחזריה. לוסי מתחילה להרגיש ברע וללכת בשנתה. בהדרגה מתחיל מצבה להידרדר עד שאחד ממחזריה לשעבר מזעיק את מורהו המהולל, ד"ר אברהם ון הלסיג, כדי לטפל בה. ד"ר הלסיג ככל הנראה מבין מההתחלה ממה היא סובלת, אך מסרב להודות בכך. הוא מטפל בה בעזרת עירוי דם ועל אף שהדבר עוזר מעט לשפר את מצבה בתחילה, לאחר מכן הוא ממשיך להחמיר. לילה אחד קופץ זאב לתוך החדר ולוסי מתה זמן קצר לאחר מכן.
לאחר קבורתה, מתוארים בעיתון מקרי רצח של ילדים על ידי אישה יפה. בסופו של דבר המשטרה מאתרת את לוסי כערפדית רוצחת הילדים.
ג'ונתן חוזר ונפגש עם ארוסתו מינה וכל החבורה חושבת איך להתמודד עם דרקולה. דרקולה נוקם בהם בכך שהוא שותה מדמה של מינה לפחות שלוש פעמים ואף נותן לה לשתות מדמו, דבר שמאפשר לו שליטה מסוימת עליה. החבורה מטהרת את כל מאורות הערפדים בלונדון ודרקולה בורח חזרה לטירתו בטרנסילבניה. הם חוזרים לטירתו, הורגים את שלוש הערפדיות ומגלים את ארון הקבורה שלו ושם נועצים יתד בליבו. דרקולה הופך לאבק וחבורתו של ג'ונתן מנצחת והורגת את דרקולה האיום.
עיבוד קולנועי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר דרקולה עובד לסרטים והצגות רבים. סטוקר עצמו כתב את העיבוד הראשון לתיאטרון, שהוצג תחת השמות "דרקולה" או "האל-מת".
ב-1931 עובד הספר לקולנוע בסרט בכיכובו של השחקן ממוצא הונגרי בלה לוגוסי. כמו כן יצאו לסרט סרטי המשך רבים במהלך השנים, כשהמפורסם מביניהם הוא הגרסה המחודשת של פרנסיס פורד קופולה משנת 1992, בכיכובם של גארי אולדמן (בתפקיד דרקולה), וינונה ריידר, אנתוני הופקינס וקיאנו ריבס. סרט זה אף זכה בשלושה פרסי אוסקר.
הסרט הגרמני "נוספרטו" מ-1922, של הבמאי פ.וו. מורנאו, מבוסס אף הוא על הספר, אך לאחר הפצתו נתבעו המפיקים על ידי אלמנתו של סטוקר בגין הפרת זכויות היוצרים. התביעה התקבלה, וחברת ההפקה פשטה את הרגל. בית המשפט קבע כי יש להשמיד את כל עותקי הסרט, אך מכיוון שההפצה בעולם כבר החלה נותר עותק ממנו אשר שוכפל במהלך השנים. ב-1979 יצר ורנר הרצוג את "נוספרטו הערפד", מחווה לסרטו של מורנאו.
וריאציות שונות נעשו לספר הן בקולנוע והן בטלוויזיה, למשל: "בלאקולה" (סרט בלאקספלויטיישן מ-1972); "דרקולה מת ואוהב את זה" (גרסתו הפארודית של מל ברוקס מ-1995. יש לציין שכבר בסרטו "פרנקנשטיין הצעיר" הופיעה דמות בשם 'איגור', או שמא 'אייגור', כשם משרתו של דרקולה); "הרוזן דאקולה" (סדרת אנימציה בריטית קומית מ-1988), ועוד רבים, כולל משחקי מחשב ודמות קומיקס. ראוי לציון סרטו של רומן פולנסקי "סלח לי אבל אתה נושך את צווארי" (נקרא גם "נשף הערפדים" ו"ציידי הערפדים הנועזים") (אנ'), קומדיה שחורה מטורפת על ציידי ערפדים בטרנסילבניה.
דרקולה אחת הדמויות המפורסמות ביותר בתרבות הפופולרית, גולם על ידי יותר שחקנים וביותר עיבודים בסרטים וטלוויזיה מאשר כל דמות אימה אחרת. בין השחקנים שגילמו אותו: מקס שרק, בלה לוגוסי, ג'ון קרדין, כריסטופר לי, דנהולם אליוט, ג'ק פאלאנס, לואי ז'ורדאן, פרנק לנגלה, קלאוס קינסקי, גארי אולדמן, לזלי נילסן, ג'ורג' המילטון, ג'רארד באטלר, ריצ'רד רוקסבורג, מארק וורן, רוטגר האוור, סטיבן בילינגטון, דומיניק פרסל, ג'ונתן ריס מאיירס ולאחרונה ניקולס קייג'.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביקורת ספר: דרקולה \\ תרגום מחודש, אתר מידה, 20 ביולי 2023
- על ברם סטוקר ודרקולה
- אריאנה מלמד, אבא של באפי, באתר ynet, 23 ביולי 2004
- דרקולה, באתר OCLC (באנגלית)
- דרקולה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)