דניאל ברוסטר
 | |||||||||||||||||||||
| לידה |
23 בנובמבר 1923 בולטימור, מרילנד, ארצות הברית   | ||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
19 באוגוסט 2007 (בגיל 83) גלינדון, מרילנד, ארצות הברית  | ||||||||||||||||||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||||||||||||||||||
| מקום קבורה |
Saint Thomas Episcopal Church Cemetery | ||||||||||||||||||||
| השכלה |
| ||||||||||||||||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||
דניאל באו ברוסטר הבן (באנגלית: Daniel Baugh Brewster Jr.; 23 בנובמבר 1923 – 19 באוגוסט 2007) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי ממדינת מרילנד. ברוסטר, דמוקרט, ייצג את מרילנד בסנאט האמריקאי מ-1963 עד 1969. קודם לכן שימש כחבר בבית הנבחרים של מרילנד בין השנים 1950 ל-1958 וחבר בית הנבחרים של ארצות הברית ממחוז הקונגרס השני של מרילנד בין השנים 1959 ל-1963. לאחר הקריירה שלו בסנאט, ובעקבות מאבק ממושך בבית המשפט, ברוסטר לא הגיש ערעור על אישום בגין עבירה של קבלת מענקים בלתי חוקיים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו, חינוך ושירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברוסטר נולד ב-23 בנובמבר 1923, במחוז בולטימור, מרילנד, באזור Green Spring Valley. הוא היה הבכור מבין שישה ילדים של אוטלי י. (וויקס) ודניאל באו ברוסטר. [1][2] ברוסטר נולד למשפחה עשירה ו"גדל בנוחות בחווה מסודרת להפליא במדינת ציד שועלים במרילנד". הוושינגטון פוסט תיאר אותו כ"יורש של ההון של Baugh Chemical". אביו נפטר כשהיה בן 10 שנים.[2]
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברוסטר התחנך בבית הספר גילמן בבולטימור ובבית הספר סנט פול בקונקורד, ניו המפשייר. הוא למד בקולג' באוניברסיטת פרינסטון ובאוניברסיטת ג'ונס הופקינס לפני כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה.[3]
לאחר המלחמה, ברוסטר שוב למד בג'ונס הופקינס. לאחר מכן הוא נרשם לבית הספר למשפטים באוניברסיטת מרילנד, שם סיים תואר ראשון ביוני 1949. [4] הוא התקבל ללשכת עורכי הדין בנובמבר 1949 והחל לעסוק בעריכת דין בטוסון, מרילנד.[3]
שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1942, ברוסטר התגייס לחיל הנחתים של ארצות הברית.[3] הוא הוסמך כקצין ב-1943. במהלך מלחמת העולם השנייה שירת בזירת האוקיינוס השקט, כולל השתתפות בקרב גואם ובקרב אוקינאווה. על מעשיו במהלך המלחמה, הוא קיבל את עיטור כוכב הארד. הוא נפצע שבע פעמים, וקיבל את עיטור לב הארגמן וכוכב זהב במקום עיטור שני.[5] הוא עזב את השירות הפעיל ב-1946 אך המשיך במילואים עד 1972, והגיע לדרגת קולונל.[6]
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הנבחרים של מרילנד (1950–1958)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברוסטר, דמוקרט,[6] נבחר כחבר בית הנבחרים של מרילנד בשנת 1950.[3] בגיל 26, הוא היה אחד החברים הצעירים ביותר בבית המחוקקים של מרילנד בהיסטוריה.[2] הוא שירת בבית הנבחרים עד 1958.[3]
בית הנבחרים של ארצות הברית (1959–1963)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1958, ברוסטר נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית כנציג המחוז השני של מרילנד, והביס את המועמד הרפובליקני, ג'יי פייף סימינגטון, הבן. הוא כיהן כחבר בית הנבחרים בקונגרס ה-86 (1959–1961) ובקונגרס ה-87 (1961–1963), מכהנים בוועדת השירותים המזוינים של הבית ובוועדת המשנה בנושא כוח אדם צבאי, ניצול כוח אדם ותחבורה להגנה חירום. כחבר בבית, ברוסטר הצביע בעד חוק זכויות האזרח של 1960.
הסנאט האמריקאי (1963–1969)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1962, ברוסטר התמודד על מושב הסנאט של ארצות הברית שהתפנה על ידי הסנאטור הרפובליקני הפורש ג'ון מרשל באטלר. הוא ניצח את חבר הקונגרס אדוארד טיילור מילר והפך לדמוקרט הראשון שנבחר לסנאט ממרילנד מאז 1946.[6] ברוסטר כיהן בסנאט מ-1963 עד 1969. בסנאט, ברוסטר הצביע בעד חוקי זכויות האזרח של 1964 ו-1968, [7] [8] וכן חוק זכויות ההצבעה משנת 1965 ואישורו של ת'ורגוד מרשל לבית המשפט העליון של ארצות הברית. [9] [10] ברוסטר היה גורם מרכזי בהעברת חוק זכויות האזרח משנת 1964.[11]
ברוסטר ביקש להיבחר מחדש לסנאט ב-1968. עם זאת, "חייו האישיים המסובכים, תמיכתו במלחמת וייטנאם ובעיותיו החמורות יותר ויותר עם אלכוהול עשו את שלהם", והוא הובס על ידי צ'ארלס מתיאס הרפובליקני.[5]
ב-1978 הצהיר ברוסטר כי הטעות הגדולה ביותר שעשה בחייו הציבוריים הייתה תמיכתו במלחמת וייטנאם.[2]
בחירות 1964 לנשיאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1964, ברוסטר התמודד בפריימריז הדמוקרטים לנשיאות נגד ג'ורג' וולאס, תומך ההפרדה הגזעית. מכיוון שלינדון ג'ונסון סירב לרוץ לאומית, "בנים מועדפים" התמודדו במקומו נגד וולאס, כמו מתיו ולש מאינדיאנה וג'ון וו. ריינולדס מוויסקונסין. ברוסטר זכה בפריימריז במדינתו אך היה נבוך מההצלחה של וולאס של 43%; הוא בקושי סחף את מחוז בולטימור.[12]
צרות משפטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1969, ברוסטר הואשם ב-10 סעיפי אישום פליליים של שידול וקבלת שוחד בהיותו סנאטור של ארצות הברית, וכן בשני סעיפי אישום של קבלת מענקים בלתי חוקיים. ההאשמות נבעו מתרומת מסע הפרסום של שפיגל בע"מ, חברת הזמנות דואר. ברוסטר שמר על חפותו.
במשפט, השופט דחה חמישה מהאישומים, ואמר כי פעולותיו של ברוסטר מוגנות על פי סעיף הדיבור או הדיון של החוקה האמריקאית. התביעה ערערה ישירות לבית המשפט העליון של ארצות הברית, שדן בתיק ב-1971 וב-1972. ביוני 1972, בית המשפט קבע 6-3 במשפט United States v. Brewster שלקיחת שוחד בלתי חוקי לא הייתה דיבור מוגן, שכן לקיחת שוחד לא הייתה חלק מ"ביצוע תפקיד חקיקתי".[13] [14]
האישומים הוחזרו. ברוסטר עמד למשפט ונמצא "לא אשם" באישומי השוחד, אך הורשע בקבלת מענק לא חוקי "ללא כוונת שחיתות". עם זאת, באוגוסט 1974,[13] בוטלה הרשעתו בערעור עקב הנחיות לא ראויות של השופט קמא לחבר המושבעים.[6] בשנת 1975, הוא לא הגיש כל ערעור בגין עבירה אחת של קבלת מענק בלתי חוקי "ללא כוונת שחיתות" והוא נקנס והורשה לשמור על רישיון עריכת הדין שלו. הממשלה ביטלה את ההאשמות האחרות. [15] [16]
קריירה לאחר הסנאט
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שעזב את הסנאט, ברוסטר החל לעבוד בחקלאות בגלינדון, מרילנד.[3]
החל משנת 1978, ברוסטר הפעיל את החווה שלו, עבד כיועץ אלכוהוליזם בבית חולים לחיילים משוחררים, הוביל את המועצה המייעצת של המושל לאלכוהוליזם, ועבד ב"בית רובע בבולטימור".[2]
חיים אישיים ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברוסטר התחתן עם קרול לייפר דהאונון מפילדלפיה ב-1954. לזוג נולדו שני בנים, דניאל באו ברוסטר הבן (נולד ב-1956) וג'רי לייפר ברוסטר (נולד ב-1958). [17]
בשנת 1967, ברוסטר "השתתף בהלווייתו של ויליאם בוליט, שגריר ארצות הברית בצרפת. שם, הוא התוודע מחדש לאן בוליט, בתו של מר בוליט וארוסתו הראשונה של מר ברוסטר, אשר הרגיז את הסנאטור בזמן שהיה מעבר לים במהלך המלחמה". ברוסטר התגרש מאשתו הראשונה.[5] גם הנישואים השניים של ברוסטר הסתיימו בגירושים.[5]
ברוסטר היה אלכוהוליסט. לפי דיווחו, השתייה שלו החלה לצאת משליטה ב-1964; עד 1969, הוא היה "'שותה באופן מופרז", והוא כמעט מת בעקבות "קריסת אלכוהול". הוא ביקש שיקום באשפוז מספר פעמים, ולפי הדיווחים התפכח ב-1973.[2]
בשנת 1976, ברוסטר התחתן עם ג'ודי לין ארסנד לאחר שפגש אותה במתקן לטיפול באלכוהול.[5] לזוג נולדו שלושה ילדים, דניאלה (ילידת 1977) והתאומות ג'נילי ודנה (ילידת 1979).[6]
ברוסטר שרד לימפומה של תאים גדולים ולוקמיה בשנות ה-80.[5]
ברוסטר מת מסרטן הכבד ב-19 באוגוסט 2007, בגיל 83.[11] הוא נקבר בבית הקברות של הכנסייה האפיסקופלית של סנט תומאס, אווינגס מילס, מרילנד.[3]
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמה אנשים שכיהנו בסגל הסנאט של ברוסטר בשנות ה-60 הפכו מאוחר יותר לבולטים פוליטיים, כולל ננסי פלוסי וסטני הוייר.
בשנת 2023 פורסמה ביוגרפיה של ברוסטר מאת ג'ון וו. פריס, Self-Destruction: The Rise, Fall, and Redemption of Senator US Daniel B. Brewster, על ידי ה-Apprentice House Press של אוניברסיטת לויולה במרילנד. [18]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דניאל ברוסטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Obituary: "Daniel Baugh Brewster" New York Times. May 16, 1934.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Kernan, Michael (24 באוגוסט 1978). "The Fall and Rise of Dan Brewster: Life Close to the Land". Washington Post.
{{cite news}}: (עזרה)Kernan, Michael (August 24, 1978). "The Fall and Rise of Dan Brewster: Life Close to the Land". Washington Post. - ^ 1 2 3 4 5 6 7 "Brewster, Daniel Baugh (1923-2007)". bioguideretro.congress.gov. נבדק ב-30 באוגוסט 2023.
{{cite web}}: (עזרה)"Brewster, Daniel Baugh (1923-2007)". bioguideretro.congress.gov. Retrieved August 30, 2023. - ^ "To Graduate From U. of M." The Baltimore Sun. Baltimore, MD. 4 ביוני 1949. p. 9 – via Newspapers.com.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 Kay, Liz; Rasmussen, Frederick (21 באוגוסט 2007). "Senator, war hero backed civil rights". Baltimore Sun.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 "Daniel Brewster papers". Archival Collections at the University of Maryland Libraries. אורכב מ-המקור ב-17 בינואר 2010. נבדק ב-19 בדצמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה)"Daniel Brewster papers". Archival Collections at the University of Maryland Libraries. Archived from the original on January 17, 2010. Retrieved December 19, 2008. - ^ "TO PASS H.R. 2516, A BILL TO PROHIBIT DISCRIMINATION IN … -- Senate Vote #346 -- Mar 11, 1968". GovTrack.us.
- ^ "HR. 7152. PASSAGE. -- Senate Vote #409 -- Jun 19, 1964". GovTrack.us.
- ^ "TO PASS S. 1564, THE VOTING RIGHTS ACT OF 1965. -- Senate Vote #78 -- May 26, 1965". GovTrack.us.
- ^ "CONFIRMATION OF NOMINATION OF THURGOOD MARSHALL, THE FIRST NEGRO APPOINTED TO THE SUPREME COURT". GovTrack.us.
- ^ 1 2 "Daniel B. Brewster, 83, Former Senator, Dies". The New York Times. 27 באוגוסט 2007. נבדק ב-10 באוקטובר 2014.
{{cite news}}: (עזרה)"Daniel B. Brewster, 83, Former Senator, Dies". The New York Times. 27 August 2007. Retrieved 10 October 2014. - ^ "Primary Vote Now Official: Brewster Defeats Wallace By 52,247". The Baltimore Sun. 30 במאי 1964. p. 7. נבדק ב-2 בספטמבר 2023 – via Newspapers.com.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Grossman, Mark (2003). "United States versus Brewster, 408 US 501 (1972)". Political Corruption in America: An Encyclopedia of Scandals, Power, and Greed. ABC-CLIO. pp. 343–344. ISBN 1-85109-492-X.
- ^ Ervin, Sam J. Jr. (1973). "The Gravel and Brewster Cases: An Assault on Congressional Independence". Virginia Law Review. 59 (2): 175–195. doi:10.2307/1071992. JSTOR 1071992.
- ^ "Ex-senator Brewster pleads no contest". The New York Times. 26 ביוני 1975.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Political Graveyard: Index to Politicians: Battlefield to Baxmeyer". politicalgraveyard.com.
- ^ Obituary: "Carol L. Brewster" Washington Post. February 10, 2010.
- ^ "War Hero and U.S. Senator Danny Brewster Had It All, and It Nearly Killed Him. What Happened? | Apprentice House Press / Loyola University Maryland" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-06-22.
| בקרת זהויות |
|
|---|