לדלג לתוכן

דוד אנטול ברוצקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד אנטול ברוצקוס
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1910
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 באוקטובר 1999 (בגיל 89 בערך)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אדריכלות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דוד אנטול בּרוּצקוּס (1910, סנקט פטרבורג28 באוקטובר 1999, ירושלים) היה אדריכל וצייר ישראלי.

ביתני מעבדות למדעי הטבע בקמפוס גבעת רם בירושלים (מאי 2006)

אנטול ברוצקוס נולד בשנת 1910 בסנקט פטרבורג, בירת האימפריה הרוסית, למשפחה יהודית ציונית. הוא היה בנו של בוריס דב ברוצקוס, כלכלן יהודי-רוסי נודע שהיה בהמשך פרופסור לכלכלה חקלאית באוניברסיטה העברית בירושלים. אחיו היה אליעזר ברוצקוס, מתכנן ערים חשוב בישראל. כן היה אנטול ברוצקוס אחיינו של יוליוס ברוצקוס, רופא, פוליטיקאי ופעיל ציוני.

בשנת 1922 היגרה משפחתו לברלין, עקב גירוש האב בוריס ברוצקוס מרוסיה הסובייטית. את הכשרתו המקצועית רכש ברוצקוס בבית הספר הטכני הגבוה בברלין, שם למד גם בנוסף לימודי אמנות בבית הספר של יוהנס איטן.

בשנת 1935 קיבל ברוצקוס את תואר האדריכל ועלה לארץ ישראל והתיישב בעיר ירושלים, בה התגורר ופעל עד למותו.

בשנותיו הראשונות בארץ עבד ברוצקוס כשכיר במשרדים שונים, והחל משנת 1938 החל לפעול כאדריכל עצמאי. בראשית שנות ה-40 הועסק על ידי שלטונות המנדט הבריטי כמתכנן עבור הצבא הבריטי, ועם קום המדינה מונה לתפקיד מנהל הלשכה המחוזית לתכנון בירושלים.

בשנת 1992 הוענק לברוצקוס פרס יקיר אגודת האדריכלים.

היה נשוי לאיטה ברוצקוס, פסיכולוגית, ואב לקולין (אשתו הראשונה ואם ילדיו של המשורר והמתרגם אהרן שבתאי) ודפנה.[1]

פרויקטים נבחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פנים בניין המעבדות למדעי הטבע בקמפוס גבעת רם בירושלים (מאי 2006)
האולם התת-קרקעי באנדרטת הצוללת אח"י דקר בהר הרצל, 6/12
בית קופת חולים מאוחדת בירושלים, רחוב יפו (1990)
בית ארלדן ברחוב הנביאים

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פ. ברנדס, ת. בירון: דוד אנטול ברוצקוס - ארכיטקטורה, קטלוג לתערוכה בבית האמנים בירושלים, 1993.
  • אקוורלים ובנייני אבן בירושלים, תל אביב: דביר, 1997.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אורנה קדוש, בא לי שכל העולם יידע את האמת על אבא שלי, באתר מעריב - כתבת ארכיון, ‏14 באפריל 2000