דוד אנטול ברוצקוס
 | |
| לידה |
1910 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
28 באוקטובר 1999 (בגיל 89 בערך) ירושלים |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| תחום יצירה | אדריכלות |
  | |
דוד אנטול בּרוּצקוּס (1910, סנקט פטרבורג – 28 באוקטובר 1999, ירושלים) היה אדריכל וצייר ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטול ברוצקוס נולד בשנת 1910 בסנקט פטרבורג, בירת האימפריה הרוסית, למשפחה יהודית ציונית. הוא היה בנו של בוריס דב ברוצקוס, כלכלן יהודי-רוסי נודע שהיה בהמשך פרופסור לכלכלה חקלאית באוניברסיטה העברית בירושלים. אחיו היה אליעזר ברוצקוס, מתכנן ערים חשוב בישראל. כן היה אנטול ברוצקוס אחיינו של יוליוס ברוצקוס, רופא, פוליטיקאי ופעיל ציוני.
בשנת 1922 היגרה משפחתו לברלין, עקב גירוש האב בוריס ברוצקוס מרוסיה הסובייטית. את הכשרתו המקצועית רכש ברוצקוס בבית הספר הטכני הגבוה בברלין, שם למד גם בנוסף לימודי אמנות בבית הספר של יוהנס איטן.
בשנת 1935 קיבל ברוצקוס את תואר האדריכל ועלה לארץ ישראל והתיישב בעיר ירושלים, בה התגורר ופעל עד למותו.
בשנותיו הראשונות בארץ עבד ברוצקוס כשכיר במשרדים שונים, והחל משנת 1938 החל לפעול כאדריכל עצמאי. בראשית שנות ה-40 הועסק על ידי שלטונות המנדט הבריטי כמתכנן עבור הצבא הבריטי, ועם קום המדינה מונה לתפקיד מנהל הלשכה המחוזית לתכנון בירושלים.
בשנת 1992 הוענק לברוצקוס פרס יקיר אגודת האדריכלים.
היה נשוי לאיטה ברוצקוס, פסיכולוגית, ואב לקולין (אשתו הראשונה ואם ילדיו של המשורר והמתרגם אהרן שבתאי) ודפנה.[1]
פרויקטים נבחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנק, רחוב שלמה המלך, ירושלים, 1938.
- מבני מגורים, רחוב לברט בשכונת רחביה, ירושלים, 1941.
- מבנה מגורים, רחוב אלי כהן 1 קטמון הישנה, ירושלים, 1952.
- הגמנסיה העברית, שכונת רחביה, 1947–1961.
- תוכניות אב בירושלים, 1971–1950.
- בית אבא אבן, הרצליה, 1962.
- בית התינוקות ויצו, שכונת בית הכרם, ירושלים, 1953.
- ביתני מעבדות למדעי הטבע, קמפוס גבעת רם, 1954–1955.
- מרכז רפואי למשפחה "הדסה הקטנה" שכונת קריית יובל, ירושלים, 1955.
- קמפוס הפקולטה לחקלאות, רחובות, 1955 - 1992.
- המרכז הרפואי ע"ש ברזילי, אשקלון, 1956–1992.
- המחלקה לפיזיקה, קמפוס גבעת רם, 1962.
- בנייני המשק, קמפוס גבעת רם, 1963.
- תיאטרון החאן הירושלמי, רחוב רמז, ירושלים, 1967.
- בית הספר לרוקחות, שיכוני סטודנטים, שיכוני רופאים ושיכוני אחיות, המרכז הרפואי של האוניברסיטה העברית הדסה עין כרם, 1968–1972.
- בניין המשביר לצרכן (ירושלים), כיכר הכשרת היישוב, ירושלים, 1969.
- האנדרטה לנעדרי הצוללת אח"י דקר, הר הרצל, ירושלים, 1969.
- המרכז הרפואי שערי צדק (בהשתתפות האדריכל יוסף שנברגר), 1974–1978.
- מרפאת קופ"ח, שכונת שיח' ג'ראח, ירושלים, 1982–1987.
- בניין מסחרי "חצר דוד המלך", רחוב המלך דוד, ירושלים, 1984.
- בניין מסחרי "ארלדן", רחוב הנביאים פינת מונבז, ירושלים, 1987.
- בניין מסחרי (קופת חולים מאוחדת), רחוב יפו, ירושלים, 1990.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פ. ברנדס, ת. בירון: דוד אנטול ברוצקוס - ארכיטקטורה, קטלוג לתערוכה בבית האמנים בירושלים, 1993.
- אקוורלים ובנייני אבן בירושלים, תל אביב: דביר, 1997.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית והיסטורית על האנדרטה לחללי צוללת דקר בהר הרצל באתר "חלון אחורי", 23 ביוני 2012
- רעות ירניצקי ואלונה נצן־שיפטן, מודרניזם ירושלמי: יצירתו האדריכלית של דוד אנטול ברוצקוס, עיונים 28, 2017, הוצאת מכון בן-גוריון, אונ. בן-גוריון, עמ' 225 - 255
דוד אנטול ברוצקוס (1910-1999), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אורנה קדוש, בא לי שכל העולם יידע את האמת על אבא שלי, באתר מעריב - כתבת ארכיון, 14 באפריל 2000