דאגלס מקיי

דאגלס מקיי
Douglas McKay
	דאגלס מקיי
לידה	24 ביוני 1893; פורטלנד, אורגון, ארצות הברית
פטירה	22 ביולי 1959 (בגיל 66); סיילם, אורגון, ארצות הברית
שם מלא	ג'יימס דאגלס מקיי
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	פארק הזיכרון בלקרסט, סיילם, אורגון, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת המדינה של אורגון
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בן או בת זוג	מייבל מקיי
	21 בינואר 1953 – 15 באפריל 1956; (3 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	דווייט אייזנהאואר
	→ אוסקר צ'פמן פרד סיטון ←
	10 בינואר 1949 – 27 בדצמבר 1952; (4 שנים)
	→ ג'ון יוברט הול פול פטרסון ←
	1933–1934
	1933–1934
פרסים והוקרה
	לב הארגמן

ג'יימס דאגלס מקיי (באנגלית: James Douglas McKay;‏ 24 ביוני 1893 – 22 ביולי 1959) היה איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי ממדינת אורגון. הוא שירת במלחמת העולם הראשונה, ולאחר מכן נכנס לעולם העסקי, שם הוא הצליח בעיקר כבעלים של סוכנויות למכירת רכב בסיילם. כרפובליקני, הוא שימש כחבר מועצת עיריית סיילם וכראש העירייה לפני שנבחר לסנאט של אורגון. בסנאט המדינתי הוא כיהן ארבע תקופות כהונה. הוא שירת בצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, וב-1948 נבחר כמושל אורגון ה-25. הוא סיים את כהונתו בתפקיד ולאחר מכן מונה כמזכיר הפנים של ארצות הברית בממשלו של הנשיא דווייט אייזנהאואר.

ראשית חייו

דאגלס מקיי נולד בפורטלנד, אורגון לחוואי אדווין ד. מקיי ולרעייתו מיני א. מסגרוב. אמצעי הקיום המצומצמים של המשפחה הצריכו אותו לעבוד עוד בעת שהיה תלמיד בבית הספר. לאחר מות אביו ב-1911, נאלץ מקיי לעזוב את בית הספר לפני סיום הלימודים.^[1]

בגיל עשרים התקבל מקיי כסטודנט לחקלאות במכללת המדינה של אורגון (כיום אוניברסיטת המדינה של אורגון). ב-1916 הוא נבחר כנשיא מועצת הסטודנטים. ב-1917 סיים מקיי את לימודי התואר הראשון, ובאותה שנה נשא לאישה את מייבל כריסטין היל. לזוג נולדו בן ושתי בנות. בנובמבר 1939, נהרג בנו, דאגלס הבן, בתאונת דרכים.^[2]

במלחמת העולם הראשונה שירת מקיי בצבא ארצות הברית באירופה, שם הוא התקדם עד לדרגת לוטננט ראשון. הוא נפצע באחד הקרבות ברגלו, בזרועו ובכתפו, ובשל כך עוטר בלב הארגמן. לאחר שחרורו, נמנע ממנו בשל נכותו לבצע פעולות מאומצות הקשורות לעבודת החקלאות, כך שהוא החל בקריירה עסקית בפורטלנד במכירת פוליסות ביטוח, ולאחר מכן במכירת מכוניות, עד שהגיע למעמד של מנהל מכירות. לאחר שהיה למנהל מכירות שלחה אותו החברה בה עבד לסיילם כדי לנהל את עסקיה בעיר.^[3]

ב-1927 הוא פתח חברה על שמו שעסקה במכירת מכוניות שברולט, ומאוחר יותר הוא פתח במקביל גם חברה למכירת מכוניות קאדילק. בהמשך שימש מקיי כנשיא ארגון מוכרי המכוניות של אורגון.

ראשית הקריירה הפוליטית

מקיי ניצח בכמה מערכות בחירות למשרות פוליטיות מקומיות כרפובליקני, וב-1932 נבחר למשרת ראש עיריית סיילם. הוא הנהיג את העיר במהלך תקופה של קשיים כספיים בעקבות השפל הגדול.^[1] ההובלה שלו את העיר לשיקום, לדברי אחד מעיתונאי התקופה שצוטט על ידי הביוגרף שלו הרברט ס. פרמט, הפכה את מקיי "לתומך נחרץ בממשלה ולפעולות ששמרו ושימרו את הבסיס הפיננסי שלה".^[3]

ב-1934 נבחר מקיי לסנאט של אורגון, בו הוא כיהן ברציפות ארבע תקופות כהונה שנקטעו רק בשל שירותו כמייג'ור בצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה.

מושל אורגון

ב-1948 נבחר מקיי למשרת מושל אורגון על בסיס מצע שהתמקד בשמרנות פיסקלית ופיתוח כלכלי. כמושל, הוא נקט בגישה מאוזנת לפעולות הממשל. הוא היה תומך נלהב בשימור משאבים. עם זאת, הוא גם תמך בכריתת עצי היער הראשוני כדי ליצור מקומות עבודה לתושבי אורגון. הוא התנגד בגלוי לתוכנית הממשלה הפדרלית להקמת רשות עמק קולומביה. מקיי תמך בחקיקה להעברת 95 אחוזים מרווחי הנציבות לפיקוח על האלכוהול לאוצר המדינה ואת שאר הרווחים לערים במדינה, בהתבסס על גודל אוכלוסיותיהן. הוא תמך בתקצוב מערכת הכבישים באורגון, וקידם הנפקת איגרות חוב מוצלחת שגייסה 75 מיליון דולר למחלקת הכבישים המדינתית. ב-1950 נבחר מקיי לתקופת כהונה נוספת כמושל.

מזכיר הפנים של ארצות הברית

למקיי ולדווייט אייזנהאואר היו חילוקי דעות על רקע אידאולוגי, כאשר אייזנהאואר זיהה את עצמו עם הרפובליקנים המתונים ומקיי זיהה עצמו יותר עם האגף השמרני של המפלגה. מתוך חשש שלסנאטור השמרני רוברט טאפט לא היה כמעט סיכוי, אם בכלל, לנצח בבחירות לנשיאות של 1952, ובשל הערצה לאייזנהאואר על עברו הצבאי ועל איכויותיו כמנהיג, תמך מקיי במועמדותו של אייזנהאואר כבר בראשית מערכת הבחירות. עם בחירתו לנשיאות, מינה אייזנהאואר את מקיי כמזכיר הפנים של ארצות הברית. ב-27 בדצמבר 1952 התפטר מקיי מתפקידו כמושל אורגון.

כמזכיר הפנים ניסה מקיי לאזן בין דאגתו למשאבים הטבעיים לבין גישתו העסקית והפיננסית. הוא ביטל חמש חטיבות במחלקת הפנים, קיצץ 4,000 משרות וצמצם את תקציב המחלקה בכמעט 200 מיליון דולר.^[4] הוא טיפח שותפות שבה היו מעורבות המדינות, קבוצות ציבוריות מקומיות, קבוצות יוזמה פרטיות, והממשלה הפדרלית, בבניית מתקנים ופיתוח משאבי טבע. עם זאת, מקיי פעל למנוע את הקמתה של רשות עמק קולומביה ואת ההגנה על מיזם קניון הל. הוא הקים תשע שמורות טבע חדשות והתנגד להעברת שמורת הטבע של הרי ויצ'יטה לידי הצבא. עם זאת, הוא קידם את בניית הסכר בפארק אקו, שגרם להצפת המונומנט הלאומי דינוזאור. באורגון, הוא התיר לחברת כרייה לכרות עצים. בשל כך מבקריו כינו אותו "מקיי המעניק בחינם" (Giveaway McKay).^[5] הוא גם תמך במדיניות הטמעת האינדיאנים בתרבות האמריקאית ב-1954. ליברלים ומגיני הסביבה גינו אותו והתפטרו כמחאה.

שנותיו האחרונות

בדרבונו של הנשיא אייזנהאואר, הגיש מקיי את התפטרותו ב-9 במרץ 1956, וסיים את כהונתו ב-15 באפריל, כדי להתמודד מול הסנאטור הדמוקרטי המכהן ויין מורס. בבחירות נוצח מקיי בהפרש קטן בשל ההתנגדות כלפיו מצד קבוצות מגיני סביבה באורגון.^[1]^[6] במקומו של מקיי מינה אייזנהאואר את הסנאטור לשעבר מנברסקה פרד סיטון.

דאגלס מקיי נפטר כתוצאה מהתקף לב ב-22 ביולי 1959 בסיילם, בגיל 66. הוא נטמן בפארק הזיכרון בלקרסט שבעיר. בית ספר תיכון בסיילם, שנבנה ב-1979, נקרא על שמו.^[7]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דאגלס מקיי בוויקישיתוף

דאגלס מקיי באתר מחלקת הפנים של ארצות הברית (באנגלית)
מסמכי דאגלס מקיי באוניברסיטת אורגון (באנגלית)
דאגלס מקיי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[מילר-1] ¹ ² ³ "Douglas J. McKay (1953–1956): Secretary of the Interior". American President: An Online Reference Resource. Miller Center of Public Affairs. Archived from the original on April 7, 2010.

[2] Douglas McKay papers, 1925-1958, Archives West

[אורגון-3] ¹ ² Jan Onofrio, Oregon Biographical Dictionary, Somerset Publishers, Inc., 1999, pp. 127-130.

[4] "The Administration: The Old Car Peddler", Time (Vol. LXIV, No. 8), New York, New York, August 23, 1953.

[5] Douglas J. McKay (1953–1956) - Miller Center

[6] "Our Campaigns - OR US Senate Race - Nov 06, 1956". www.ourcampaigns.com.

[7] "McKay High", Eugene Register-Guard, Eugene, Oregon, November 1, 1976.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]