לדלג לתוכן

ברנרדו ברטולוצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברנרדו ברטולוצ'י
Bernardo Bertolucci
לידה 16 במרץ 1941
פארמה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בנובמבר 2018 (בגיל 77)
רומא, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה, ממלכת איטליה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1962 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים ספיינצה – אוניברסיטת רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • קלייר פפלו (197926 בנובמבר 2018)
  • Maria Paola Maino (19671972)
  • אדריאנה אסטי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברנרדו ברטולוצ'יאיטלקית: Bernardo Bertolucci;‏ 16 במרץ 194126 בנובמבר 2018) היה במאי ותסריטאי איטלקי.

נולד בפארמה שבאיטליה. אביו, אטיליו ברטולוצ'י (אנ'), היה משורר מפורסם, עיתונאי ומבקר סרטים ואמו הייתה מורה. ברטולוצ'י למד ספרות מודרנית באוניברסיטת רומא. בגיל 22 ביים את סרטו הראשון, La commare secca, לפי תסריט של פייר פאולו פאזוליני. כעבור שנתיים ביים את סרטו השני, "לפני המהפכה" (Prima della rivoluzione), שהושפע מכתיבתם של פרויד, מרקס וורדי ומעבודות הבימוי של ז'אן-לוק גודאר. בסרט ניכרת השפעה של הגל הצרפתי החדש. הסרט היה פוליטי ולא זכה להצלחה, וברטולוצ'י עשה הפסקה של מספר שנים בבימוי, בהן עבד בעיקר כתסריטאי וכעורך. בתקופה זו כתב תסריט ל"היו זמנים במערב" לבמאי סרג'ו לאונה.

ב-1969 ביים וכתב תסריט לסרט "אסטרטגיית העכביש", על פי סיפורו של חורחה לואיס בורחס "נושא הבוגד והגיבור". הסרט עוסק במין ובפוליטיקה, ומוצגת בו תפיסת הזמן בצורת פלשבק, שמתעתע בצופה. הסרט זכה להצלחה והוצג בפסטיבל הסרטים של ונציה.

ב-1970 יצא סרטו "הקונפורמיסט", על פי ספרו של אלברטו מורביה שפורסם ב-1951. הסרט נבנה כסדרה של פלשבקים ועסק בצורך של האדם להשתייך לחברה. בזכות הסרט זכה ברטולוצ'י להצלחה ולפרסום בינלאומי; הסרט זכה בציון לשבח בפסטיבל הקולנוע של ניו יורק, ועד היום נחשב לאחד הסרטים המשפיעים של שנות ה-70.

ב-1972 ביים את סרטו הנודע "טנגו אחרון בפריז", בכיכובם של מריה שניידר ומרלון ברנדו. הסרט הוקרן לראשונה בניו יורק ב-1972, ועורר מחלוקות רבות וסנסציה, בשל סצנות העירום והמין בו. צילום העירום של ברנדו ושניידר פורסם במגזין "פלייבוי". במדינות רבות הוטלה צנזורה על הסרט, משום שנחשב לפורנוגרפיה. כך, למשל, כשבוע לאחר יציאת הסרט באיטליה, החרימה המשטרה את כל העותקים בטענה שזוהי פורנוגרפיה, וברטולוצ'י הועמד למשפט באשמת הפצת תועבה; בית המשפט העליון הורה על השמדת כל העותקים ועונש של ארבעה חודשי מאסר על תנאי, ובנוסף שלילת זכויותיו האזרחיות לתקופה של חמש שנים. רק 15 שנים מאוחר יותר אפשרה פסיקה חדשה של בית המשפט את הקרנת הסרט באיטליה. הסרט צולם בתקציב של 1.25 מיליון דולר, ולמרות המחלוקות הרבות גרף 36 מיליון דולר בארצות הברית ועוד 96 מיליון דולר ברחבי העולם.

ב-1976 צילם ברטולוצ'י את הסרט "1900" שמשקף את דעותיו בתחום הפוליטיקה, המין, והמאבק בין קפיטליזם וסוציאליזם. הסרט פונה לקהל רחב, וברטולוצ'י גייס שחקנים נודעים כמו רוברט דה נירו, ז'ראר דפארדיה, דומיניק סנדה, לאורה בטי ודונלד סאת'רלנד. הסרט צולם לאורך כשנה בעיר הולדתו של ברטולוצ'י, פארמה. הגרסה האיטלקית של הסרט ארכה יותר מ-5 שעות, אך בהמשך הוא קוצר לכ-3 שעות וחולק לשני חלקים, שהוקרנו כשני סרטים נפרדים. בסרט מבצע ברטולוצ'י ניתוח היסטורי של איטליה וחזונו לגבי מדינתו. עלילת הסרט עוסקת בשני ילדים שגרים בעולמות שונים, מילדותם ועד זקנתם, כשברקע אירועים כגון מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה, עליית הפאשיזם ונפילתו. הסרט זכה להצלחה באירופה, אך להצלחה פחותה בארצות הברית.

ב-1979 יצא סרטו "לה לונה" (La Luna) בכיכובה של ג'יל קלייבורג, וב-1981 יצא "טרגדיית האיש המצחיק" (La tragedia di un uomo ridicolo) בכיכובה של אנוק איימה. בהמשך הפסיק לתקופת מה לעסוק בנושאים הקשורים לאיטליה. ב-1987 צילם את הסרט "הקיסר האחרון", הסרט הראשון שצולם בעיר האסורה שבסין, בכיכובם של פיטר או'טול, ג'ון לון וג'ון צ'ן. הסרט עוסק בחייו של הקיסר האחרון של סין, מילדותו ועד מאסרו באשמת פשעי מלחמה. הסרט זכה בתשעה פרסי אוסקר, בהם לבימוי הטוב ביותר ולסרט הטוב ביותר, ובארבעה פרסי גלובוס הזהב: סרט הדרמה הטוב ביותר, התסריט, הבימוי והפסקול המקורי.

ב-1990 יצר את הסרט "שמיים מגנים מעל" (The Sheltering Sky), וב-1993 את "בודהה קטן" (Little Buddha). ב-1995 יצא סרטו "לגעת ביופי", ב-1999 יצא "התקרבות", וב-2002 "עשר דקות אחרי: הצ'לו". ב-2003 יצא "החולמים", סרט מחווה לסרטי "הגל החדש" בקולנוע צרפתי, שעלילתו מתרחשת בפריז על רקע מהומות הסטודנטים. ב-2012 יצא סרטו "אני ואת" (Io e te).

ברטולוצ'י נודע בזכות התעוזה והטכניקות הוויזואליות החדשניות לתקופתו. נחשב ליורשם של גדולי היוצרים בקולנוע איטלקי. השפיע רבות על יוצרי קולנוע אחרים, בהם פרנסיס פורד קופולה.

אחיו הוא במאי הקולנוע ג'וזפה ברטולוצ'י (אנ').

נפטר ב-26 בנובמבר 2018.[1]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Claretta M. Tonetti, Bernardo Bertolucci. The Cinema of Ambiguity. New York, Twayne Publishers, 1995.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברנרדו ברטולוצ'י בוויקישיתוף

בעקבות מותו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
1986: אוליבר סטון (פלאטון)
פרס גילדת הבמאים של אמריקה – במאי בסרט קולנוע
1987: ברנרדו ברטולוצ'י (הקיסר האחרון)
הבא:
1988: בארי לוינסון (איש הגשם)