לדלג לתוכן

ארוכה הדרך הביתה (סרט, 2002)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארוכה הדרך הביתה
Rabbit-Proof Fence
מבוסס על Follow the Rabbit-Proof Fence עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי פיליפ נויס עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי פיליפ נויס
קריסטין אולסן
תסריט דוריס פילקינגטון
עריכה ורוניקה ג'נט
שחקנים ראשיים אוולין סאמפי
טיאנה סנסברי
לאורה מונגן
קנת בראנה
מוזיקה פיטר גבריאל עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום כריסטופר דויל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטרליה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה HanWay Films עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Miramax Films
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 4 בפברואר 2002
משך הקרנה 94 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית
מארטו ואנגה (שפה אבוריג'ינית)
סוגה סרט דרמה, דרמה היסטורית, סרט הרפתקאות, סרט המבוסס על יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 6,000,000‏$
הכנסות 16,217,411‏$
הכנסות באתר מוג'ו rabbitprooffence
פרסים קטגוריית הסרט הטוב
וקטגוריות נוספות,
בפרס האוסקר האוסטרלי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארוכה הדרך הביתהאנגלית: Rabbit-Proof Fence) הוא סרט הישרדות אוסטרלי, המבוסס על סיפור אמיתי. הספר שעל פיו נכתב הסרט הוא ספר ביוגרפי שכתבה דוריס פילקינגטון, המתאר את סיפור חייה של אמה מולי.

הסרט מתמקד בסיפורה של משפחה אחת בפרשיית הדור הגנוב של ילדי האבוריג'ינים באוסטרליה.

בסרט מתוארים חייהן של ילדות אבוריג'יניות, בשנות ה-20 של המאה ה-20, הנלקחות בכוח מידי אימן, לפי צו ממשלתי, כיוון שלפי הרישומים היה אביהן בן הגזע הלבן. לפי החוק הקיים, נדרשו הרשויות האוסטרליות, במקרים כאלה, "להציל" את הילדות מגורל החיים כאבוריג'יניות ולספק להן חינוך אירופאי, כפי ש"מתחייב" ממוצאן. הסרט עוקב אחר שלוש בנות (שתי אחיות ובת דודן), שנחטפות מידי אימן, ונשלחות למחנה לימוד בחווה מרוחקת, בקצה השני של אוסטרליה. בחווה זו אמורות הילדות לקבל חינוך ותרבות שיעצבו מחדש את דמותן. הן מצליחות להימלט מהמחנה, ברגע בו הממונים אינם שמים לב. רובו של הסרט עוקב אחר מסען המפרך בחזרה הביתה. מאחר שאינן מכירות את הדרך, אך יודעות כי הן מתגוררות בקרבת גדר הארנבים החוצה את אוסטרליה, הן הולכות במשך 9 שבועות, לאורך 2,400 ק"מ, בצידה של גדר הארנבים (ומכאן שמו המקורי של הסרט, "Rabbit-Proof Fence"). הסרט מתאר את צעידת הילדות הכרוכה בקשיים רבים, מעצם ההליכה המפרכת, מהיעדר מזון ומים בצורה מסודרת, ממפגשים עם אנשים שונים, ובעיקר מהתחמקות מהמשטרה ומנציגי הממשל, הדולקים בעקבותיהן, כדי לשוב לביתן.

סרט זה, המבוסס על סיפור אמיתי, מתאר את טרגדיית הדור הגנוב שעבר העם האבוריג'יני באוסטרליה, עם תחילת התיישבותו של האדם הלבן ביבשת, ועד המאה ה-20. ילדים אבוריג'ינים, שנראו בהירי עור, באופן יחסי, או שאחד מהוריהם היה לבן, נלקחו ל"חינוך מחדש" על מנת שיחיו את חייהם כאדם לבן. כל זאת בחסות החוק האוסטרלי, תוך ניתוקם של אותם ילדים מהעולם המוכר להם, ממשפחתם, ומתרבותם.

באופן כללי, רוב הביקורות שיבחו את הסרט, שדן בהתייחסות הבעייתית והבלתי מוסרית, של האדם הלבן באוסטרליה כלפי האבוריג'ינים. למרות זאת, היו גם ביקורות שטענו כי "הסוף הטוב" של סיפור ספציפי זה, אינו במקומו, מאחר שאינו מייצג כלל את סיפור חייהם של עשרות אלפי ילדים אבוריג'ינים אחרים, שגורלם לא שפר עליהם. כאמור, פרט למקרים חריגים, רוב מוחלט של הילדים החטופים לא יכלו לברוח מהחוות והמעונות שבהם הושמו לפי החוק האוסטרלי, ובמרבית המקרים משפחתם אינה יודעת עד היום היכן הם, ולהם אין מושג כיום מי הם הוריהם ובני משפחתם והאם הם בחיים.

הסרט זכה בקטגוריית הסרט הטוב, ובקטגוריות נוספות, בתחרות האוסקר האוסטרלית (פרס מכון הקולנוע).

בנוסף, זכה בפרסים הבאים:
בפרס הקהל בפסטיבל אדינבורו,
בפרס השחקנית הטובה ביותר (לשחקנית אורלין סמפי) ובפרס הקהל, בפסטיבל דרבן באוסטרליה,
בפרס הקהל בפסטיבל אספן בקולורדו ארצות הברית,
בפרס הקהל בפסטיבל קלגרי בקנדה,
ובפרס הקהל בפסטיבל לידס בבריטניה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארוכה הדרך הביתה בוויקישיתוף
הקודם:
2001: לנטנה
פרסי מכון הקולנוע האוסטרלי – הסרט הטוב ביותר
2002: ארוכה הדרך הביתה
הבא:
2003: סיפור יפני