ארגוס
 | |
| העיר המודרנית וחלק מחפירות העיר העתיקה | |
| מדינה |
 יוון |
|---|---|
| מחוז | פלופונסוס |
| יחידה אזורית | ארגוליס |
| ראש העיר | דימיטריס קבוסוס |
| שטח | 138.14 קמ"ר |
| גובה | 42 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 21,467 (2021) |
| ‑ במטרופולין | 24,700 (2011) |
| ‑ צפיפות | 160 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 37°38′16″N 22°43′38″E / 37.637778°N 22.727222°E |
| http://www.argos.gr | |
ארגוס (ביוונית: Άργος) היא עיר במזרח חצי האי פלופונסוס שביוון, שהייתה פוליס יוונית עוד בתקופת יוון העתיקה. העיר ממוקמת מצפון למפרץ ארגוליס ומצפון לנַאפְפְּלִיוֹ, בירת חבל ארגוליס, ונמלה העתיק של ארגוס.
העיר המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר המודרנית ארגוס מהווה את בירתה המִנהלתית של נפת ארגוס, אחת משלוש הנפות של מחוז המשנה ארגוליס. לפי סקר האוכלוסין של ממשלת יוון של שנת 2001 אוכלוסייתה של ארגוס מונה כ-27,550 נפשות, מה שהופך אותה לעיר הגדולה ביותר בארגוליס.
שרידים ניכרים של העיר מתקופת ימי הביניים ויוון העתיקה עדיין קיימים בשטחי העיר המודרנית וסביבותיה, דבר המהווה משיכה תיירותית נכבדה. בין האתרים הארכאולוגים המפורסמים בשטחי העיר ניתן למנות את גבעות לאריסה ואספיס, המכילות שרידים של יישוב אנושי מתחילת האלף השני לפנה"ס. כמו כן קיימת בעיר מצודה מתקופת ימי הביניים.
הפעילות הכלכלית העיקרית של תושבי העיר, חוץ מהתיירות, היא החקלאות, כאשר ענף פירות ההדר מהווה את הגידול החקלאי העיקרי. העיר מחוברת לשאר יוון על ידי נתיבי תחבורה העיקריים של כביש חוצה הפלופונסוס, וקו הרכבת של קורינתוס-טריפוליס.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארגוס העתיקה מוקמה כחמישה קילומטרים מחופי המפרץ הארגולי, ולפי הומרוס הייתה ממוקמת במרכז מישור חקלאי פורה, ומפורסמת בגידול סוסים. המיתולוגיה היוונית מציינת את דנאוס כמייסדה.
לפי המסורית היוונית העתיקה, הייתה ארגוס העיר העתיקה ביוון. חפירות ארכאולוגיות שנעשו במקום מראות שהיה קיים במקום יישוב מתחילת האלף השני לפנה"ס, יישוב שקדם לתקופה המיקנית. לא ברור אם היישוב היה נקודת מאחז של המינואים, או שהיה יישוב של הפלסאגים (ילידי יוון המקוריים שקדמו לשבטים ההלנים). שרידי היישוב הקדום ביותר שנמצאו ממוקמים על גבעת "אספיס" ("מגן"), שרידים שכללו גם ביצורים. בתקופה מאוחרת יותר נבנה גם יישוב על גבעת לאריסה, הגבוהה יותר מגבעת אספיס, ושולטת עליה.
העיר נכבשה או עברה לשליטת השבטים האיכאים מידי הפלסאגים או המינואים במהלך האלף השני לפנה"ס, ובעקבות הפלישה הדורית, בערך בשנת 1000 לפנה"ס, עברה לידי השבטים הדורים. ארגוס שימשה כאחד ממרכזי הדורים בפלופונסוס, וכבסיס להתפשטותם ברחבי חצי האי. אוכלוסיית ארגוס חולקה לשלושת השבטים הדורים המסורתיים, וכן כללה מעמד מבני שרידי היישוב הישן, ומעמד של איכרים צמיתים ומשועבדים.
ארגוס הייתה הפוליס החזקה בפלופונסוס לפני עלייתה של ספרטה, והיא הגיעה לשיא כוחה במאה ה-7 לפנה"ס, בתקופת שלטונו של המלך פידון. בתקופתו ניצחה ארגוס את ספרטה מספר פעמים, ארגוס ישבה בראש המשחקים האולימפיים, קבעה מידות משקל שנתקבלו ברחבי יוון, ונטבעו לראשונה על ידיה מטבעות. בתקופה זו השתלטה ארגוס על האזור שידוע עד היום כארגוליס, אזור בו שלטה כמעט ברציפות עד לכיבוש הרומי. מותו של פידון סימל את תחילת התדרדרותה של ארגוס ממעמד של מעצמה מדינית, למעמד של מדינה מדרגה שנייה בפלופונסוס. עליית כוחה של ספרטה והיחלשות מעמד המלוכה בעיר הובילו לירידה משמעותית בהשפעתה וכוחה של הפוליס. לפי המסורת היוונית, נערך בשנת 547 לפנה"ס, קרב מכריע בין ספרטה לארגוס, שארגוס נחלה בו מפלה. שטח החוף בין שתי הערים עבר לשליטתה של ספרטה, וארגוס עצמה ניצלה בקושי מידי כיבוש (לפי פלוטרכוס ארגוס ניצלה רק בזכות התגייסותן של נשות העיר למאמץ המלחמתי).
עם פלישת הפרסים ליוון בשנת 480 לפנה"ס נשארה ארגוס מחוץ למלחמה הכלל הלנית בפולש הזר, ואף חתמה על הסכם כניעה איתו, אם משום איבתה רבת השנים לספרטה, שהובילה את המאבק בפרסים, ואם בשל חולשתה הצבאית והמדינית. החולשה שארגוס הפגינה, והמרירות שנצברה בקרב הפוליס האחרות ביוון בשל אי השתתפותה המלחמה, הובילו את ארגוס לשפל מדיני וצבאי בתחילת המאה ה-5 לפנה"ס. הערים מיקנה וטירינס שהיו תחת שליטתה עברו ליד הספרטנים, ומשטר המלוכה התבטל, מוחלף בדמוקרטיה ומעמד אריסטוקרטי חזק.
המאבק בין ספרטה לאתונה על ההגמוניה ביוון, במהלך המאה ה-5 לפנה"ס, תרם להתגברותה של ארגוס על המשבר שחוותה בתחילת המאה. כעיקרון צידדה ארגוס באתונה, והיוותה אויב קרוב ומר לספרטנים. בשנות ה-60 של המאה החמישית, ערכה ארגוס שורה של מלחמות עם ספרטה, עימותים בהם הניצחון עבר מצד לצד. בשנת 450 או 451 לפנה"ס חתמו ארגוס וספרטה על הסכם שלום לתקופה של שלושים שנה, מה שאפשר לארגוס להתאושש ולצבור כוח מחודש, בזמן שספרטה ואתונה התקיפו זו את זו במהלך המלחמה הפלופונסית. עם חתימתו של שלום ניקיאס בין ספרטה לאתונה, ריכזה ארגוס סביבה את כל הפוליס שנפגעו משלום זה, ובראשם מנטיניאה, קורינתוס ואליאה. הברית הארגיבית יצרה איום רציני על ספרטה, ועל שליטתה בפלופונסוס, ושני הכוחות היו בדרך להתנגשות.
בשנת 418, לאחר שפג תוקפו של הסכם השלום בין שתי הערים, נערך קרב מכריע בין ארגוס וספרטה מול חומות מנטיניאה. ספרטה חוזקה על ידי בנות בריתה בליגה הפלופונסית, בעוד ארגוס נתמכה על ידי אתונה, בני ארקאדיה, ומספר פוליס אחרות ממערב הפלופונסוס. הקרב הסתיים בהפסדה של ארגוס, ובאובדן של חלקים נרחבים מצבאה. התבוסה הובילה לכניסתה של ארגוס לברית עם ספרטה, ולנפילתו של המשטר הדמוקרטי בעיר. הברית עם ספרטה לא החזיקה מעמד זמן רב, וארגוס חזרה במהרה לתמוך באתונה, ולקיים משטר דמוקרטי. יחד עם זו נשארה ארגוס נייטרלית בחלקה האחרון של המלחמה הפלופונסית, והסתפקה בתמיכה מדינית בלבד באתונה.
עם עליית כוחה של תבאי, בהנהגתו של אפמינונדס, במהלך המאה ה-4 לפנה"ס, תמכה ארגוס בתבאיים, ועזרה להם לשבור את ההגמוניה של ספרטה בפלופונסוס. מפלת ספרטה הובילה לחיזוק התנועות הדמוקרטיות והסוציאליות ברחבי כל הפלופונסוס, כולל ארגוס, שבה הובילו תנועות אלה למהומות רחוב בהם נהרגו כאלף אצילים על ידי המון זועם. נפילתה של תבאי, ותחילת השתלטות ממלכת מוקדון על יוון, הובילו את ארגוס לידי המוקדונים, ולתלות מדינית עמוקה במלכיהם. פיליפוס השני, מלך מוקדון, העניק לעיר שטחים מתחומה של ספרטה, ובכך חיזק אותה על חשבון האחרונה. עם מותו של פיליפוס, הצטרפה ארגוס לתנועת המרד במוקדון שפשה בפלופונסוס, והחלה מסלקת את הכוחות המוקדונים שחנו בה. פעולותיו המהירות והנחרצות של יורש פיליפוס, אלכסנדר הגדול, דיכאו במהרה את המרידה היוונית, וארגוס, כמו כל שאר ערי יוון, מיהרה להרכין את ראש בפני שליטה החדש.
מלחמות הדיאדוכים הובילו לתקופה של אי יציבות פוליטית ברחבי יוון כולה, וארגוס לא חמקה מגורל זה. שליטיה התחלפו תדיר, ושלטונם היה תלוי בדרך כלל בכוח חיצוני. ארגוס שימשה כשדה הקרב בין פירוס מלך אפירוס, ובין אנטיגונוס גונאטאס המוקדוני. במהלך ניסיונו לכבוש את ארגוס, בשנת 272 לפנה"ס נהרג פירוס, מה שהשאיר את העיר תחת שליטתה של מוקדון, ושל הרודנים ששלטו בה מטעם אנטיגונוס. כמה שנים מאוחר יותר עברה העיר לידי אראטוס מסיקיון, מנהיג הליגה האכאית, והעיר הייתה חברה לסירוגין בברית האכאית (כאשר היא נכבשה פעמיים על ידי ספרטה בתקופה זו) עד שנת 146 לפנה"ס.
עם כיבושה של יוון על ידי רומא, ולאחר חורבן הברית האכאית בשנת 146 לפנה"ס על ידי הצבא הרומי, עברה ארגוס, יחד עם שאר ערי הפלופונסוס, לידי הרומאים. ארגוס נכללה בפרובינציית איכיאה הרומית לאורך תקופת הקיסרות הרומית, ועם פיצול האימפריה, עברה יחד עם שאר יוון, לידי האימפריה הביזנטית. יחד עם אובדן עצמאותה המדינית, חוותה העיר צמיחה כלכלית ומסחרית רחבה. ארגוס נשארה בשליטה ביזנטית עד למסע הצלב הרביעי, שהוביל לכיבושה של האימפריה הביזנטית על ידי הפרנקים והוונציאנים. העיר עברה מידי הפרנקים לידי הוונציאנים לסירוגין, עד לכיבושו של הפלופונסוס כולו בידי האימפריה העות'מאנית בשנת 1463. הוונציאנים הצליחו להחזיר לעצמם את השליטה בעיר בשנת 1686, רק כדי לאבד אותה בשנית לידי הטורקים ב-1716. עם פרוץ מלחמת העצמאות היוונית, בשנת 1821, שימשה ארגוס כאחד ממוקדי המאבק היווני, ועם הקמתה של יוון המודרנית, עברה, יחד עם כל הפלופונסוס לשליטתה.
מיתולוגיה ודת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארגוס שימשה כמוקד הפעילות של מספר רב של אגדות המיתולוגיה היוונית. לפי הומרוס היה אגממנון השליט של מיקני וארגוס. דנאוס מוזכר במיתולוגיה היוונת כמייסד העיר, ובעיר זו מתרחשת הרציחה ההמונית של 50 בני אגיפטוס על ידי נשותיהם, בנותיו של דנאוס, הדנאידות. לאחר מותו של דנאוס עברה המלוכה על העיר לידי הבת היחידה שלא רצחה את בעלה. פרסאוס, אחד מגדולי גיבורי המיתולוגיה היוונית, ונכדו של מלך ארגוס, נולד בעיר זו. פיתויה של איו על ידי זאוס, והפיכתה לפרה מסופר על רקע נהר העיר.
ארגוס היוותה את אחד ממרכזי הדת היוונית העתיקה החשובים. מקדש ופולחן הרה שהיה ממוקמים בעיר, היו העתיקים והחשובים במקדשים ובפולחנים הדתיים של האלה הרה ביוון כלה. בשל כך שימשה ארגוס כמרכז פאן הלני דתי חשוב, שמשך אליו עולי רגל ומאמינים מכל יוון. חשיבותו של פולחן הרה לאנשי ארגוס מובלט על ידי העובדה שסדר מניית השנים שלהם נוסד על סדר הזמנים של מינוי כוהנות הרה בעיר. בנוסף לפולחן הרה היה קיים בעיר פולחן לאפולו, שהתרכז במקדש של אפולון ליקיאוס שהיה קיים בעיר.
ארגיבים מפורסמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת מאגנס, ירושלים, 1983.
- משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת מאגנס, ירושלים, 1984. (הספר בקטלוג ULI)
- ברכה ריבלין, "ארגוס", בתוך: הנ"ל (עורכת), פנקס הקהילות: (10) יוון, ירושלים: יד ושם, תשנ"ט 1998, עמ' 58.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דניאל ארזי, הגיע הזמן לגלות: העיר היוונית היפה הזו חיה בצל של אתונה, באתר מאקו, 5 בספטמבר 2024
- ארגוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
