אנתוני זיני
 | |
| לידה |
17 בספטמבר 1943 (בן 81) פנסילבניה, ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית  |
| כינוי |
טוני זיני |
| השכלה |
|
| השתייכות |
 חיל הנחתים של ארצות הברית  |
| תקופת הפעילות | 1965–2000 (כ־35 שנים) |
| דרגה |
 גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד גדוד מפקד רגימנט הנחתים ה-9 מפקד כוח המשלוח הראשון של חיל הנחתים מפקד פיקוד מרכז של ארצות הברית | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת וייטנאם | |
| עיטורים | |
 מדליית השירות המצוין של מחלקת ההגנה מדליית השירות המצוין של הצי לב הארגמן כוכב הארד (2) | |
| תפקידים אזרחיים | |
| שליח מיוחד מטעם נשיא ארצות הברית לישראל ולרשות הפלסטינית. | |
  | |
אנתוני צ'ארלס זיני (באנגלית: Anthony Charles Zinni; נולד ב-17 בספטמבר 1943) הוא גנרל אמריקאי יוצא חיל הנחתים של ארצות הברית[1] אשר שימש כמפקד פיקוד מרכז של ארצות הברית[2] וכשליח הנשיא ג'ורג' ו. בוש לישראל ולרשות הפלסטינית[3].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זיני נולד וגדל בפנסילבניה.
בשנת 1965 התגייס זיני לחיל הנחתים. הוא עבר הכשרה כלוחם וקורס קציני חי"ר[4]. לאחר מכן שירת כמפקד מחלקה וכמפקד פלוגה בגדוד הראשון של רגימנט הנחתים ה-6. בשנת 1967, בעת מלחמת וייטנאם, שירת זיני כיועץ צבאי לצבא דרום וייטנאם. בשנת 1970 שב לווייטנאם שנית כמפקד פלוגת נחתים ונפצע בלחימה. בהמשך שירת כמפקד הגדוד השני ברגימנט ה-8 של החיל ולאחר מכן על הרגימנט ה-9. לאחר מכן פיקד על כוח המשלוח הראשון של חיל הנחתים ועל הכוח הרב לאומי בסומליה[5]. בשנת 1997 מונה למפקד פיקוד מרכז של ארצות הברית. במסגרת תפקידו פיקד זיני ב-20 באוגוסט 1998 על מבצע שועל המדבר בעיראק[6]. בנוסף פיקד על מבצע השגה אינסופית ("Operation Infinite Reach"), פעולת תגמול לפיצוץ שגרירויות ארצות הברית בקניה וטנזניה על ידי אל-קאעידה ב-7 באוגוסט אותה שנה. במהלך המבצע ירה הצי האמריקני 75 טילי שיוט נגד מחנות של אל-קאעידה באפגניסטן, בין היתר במטרה להרוג את אוסאמה בן לאדן. בנוסף ביצעו ספינות הצי האמריקני אשר בים הערבי ירי של טילי שיוט כנגד מפעל החשוד שהוא מייצר נשק כימי בסודאן[7]. במהלך התקיפות נהרגו כשלושים מחבלים בסודאן ובאפגניסטן, אולם בן לאדן עזב את המחנות מספר שעות קודם לכן[8]. בשנת 2000 סיים את שירותו ופרש לגמלאות.
בשנת 2002 שימש זיני כשליחו המיוחד של הממשל האמריקאי הנשיא ג'ורג' ו. בוש לישראל ולרשות הפלסטינית ומאוחר יותר למזרח התיכון כולו[9].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמוס הראל ואבי יששכרוף, המלחמה השביעית - איך ניצחנו ולמה הפסדנו במלחמה עם הפלסטינים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004
- רביב דרוקר ועפר שלח, בומרנג - כישלון המנהיגות באינתיפאדה השנייה, הוצאת כתר, 2005 (לקריאת הספר ברשת)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ynet, "אם מישהו יכול, זה זיני", באתר ynet, 21 בנובמבר 2001.
- יצחק בן חורין, זיני: רמספלד צריך להתפטר בגלל הכישלון בעיראק, באתר ynet, 2 באפריל 2006.
- האיש שמכוון את האי-סדר, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2001.
- נטשה מוזגוביה, הגנרל אנתוני זיני: אובמה צריך לדבר עם החמאס, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2008.
- הארץ, זיני: בכירים בממשל לחצו לפלוש לעיראק למען ישראל, באתר הארץ, 24 במאי 2004.
- נתן גוטמן, גוברים הקולות בארה"ב: לחץ על ירושלים יעזור לנו בבגדאד, באתר הארץ, 31 במאי 2004.
- חמי שלו, כוח - משימה זיני, באתר nrg, 16 בנובמבר 2001.
- אמיר אורן, מבצע "נטוש תקווה", באתר הארץ, 28 בנובמבר 2001.
אנתוני זיני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שירות "הארץ", האיש שמכוון את האי-סדר, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2001.
- ^ מייקל ר. גורדון וברנרד א. טריינור, "קוברה 2", הוצאת משרד הביטחון, 2010, עמודים 53-54.
- ^ יצחק בן חורין, זיני: רמספלד צריך להתפטר בגלל הכישלון בעיראק, באתר ynet, 2 באפריל 2006.
- ^ אמיר אורן, מאז שזיני בא, גובה הלהבות רק עלה, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2001.
- ^ מאת אמיר אורן, תוהו ובוהו וערפאת על פני המים, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2001.
- ^ מאת אמיר אורן, אוהל הדוד טומי, באתר הארץ, 3 באפריל 2003.
- ^ מקוסובו עד עיראק. מודלים לתקיפה אמריקנית, באתר ynet, 25 באוגוסט 2013
- ^ מרק בודן, בן לאדן - החיסול, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2012, עמודים 99-100.
- ^ מעריב אונליין, זיני: תכנון מלחמת עיראק לקוי, באתר nrg, 24 במאי 2004.