אמפייר רייוול
.jpg) | |
 דגל הצי המלכותי הבריטי הנס הכחול | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סימן זיהוי | מספר זיהוי רשמי [1] 168961 |
| סוג אונייה | אוניית משא מדגם ליברטי |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי | הצי המלכותי הבריטי |
| חברת ספנות | משרד ההגנה, התובלה המלחמתי הבריטי – MOWT (E. R. Management Co), Liverpool. |
| סדרה | Ampire |
| אוניות בסדרה | 1322 |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | ויליאם גריי ושות' בע"מ(אנ') שבווסט הרטלפול (אנ'), שבצפון מזרח בריטניה, נוסדה בשנת 1863 |
| תחילת הבנייה | 1942 |
| הושקה | 19 ביוני 1943 |
| תקופת הפעילות | ספטמבר 1943 – 10 בינואר 1967 (כ־23 שנים) |
| אחריתה | נגרטה ב-10 ביוני 1967 בטייוון לאחר שנהרסה כתוצאה מקריעת שרשרת העוגן בסערה חזקה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 14,474 טון |
| מעמס | 7,045 טון |
| אורך | 127 מטר |
| רוחב | 17 מטר |
| שוקע | 8.5 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 11 קשר |
| גודל הצוות | 64 אנשי צוות |
| טווח שיוט | 37,000 קילומטר |
| מספר תרנים | 3 |
| הנעה | מנוע בעל 2,500 כוח סוס, מונע בשני דוודי קיטור דלק פחם |
| צורת הנעה | מדחף יחיד |
א.ק. אמפייר רייוול (באנגלית :Empire Rival (אנ'))[ביאור 1] הייתה אוניית משא מסדרת אמפייר (אנ') – Empire שנבנתה והושקה ב-19 ביוני 1943 במספנה הוותיקה (נוסדה בשנת 1863) ויליאם גריי ושות' בע"מ (אנ') בווסט הרטלפול (אנ'), שבצפון מזרח בריטניה.[2] האונייה נכנסה לשירות בספטמבר 1943. כל האוניות מסדרת אמפייר נבנו על בסיס תוכניות בניין אוניות של משרד התחבורה והתובלה המלחמתי הבריטי (אנ') Ministry of War Transport (MoWT). במהלך מלחמת העולם השנייה משרד התובלה המלחמתי, הזמין מספר גדול מאוד של אוניות משא ממספר מספנות בבריטניה, בארצות הברית ובקנדה.[3] זאת לאור העובדה שהגרמנים הטביעו את אוניות המשא הבריטיות שהפליגו אל ומאת בריטניה. כשארצות הברית נכנסה למלחמה היא החלה בייצור המוני של אוניות מדגם ליברטי[2] (בין השנים 1941–1945 נבנו למעלה מ-2,700 אוניות מדגם ליברטי במספנות האמריקאיות) על בסיס אותן תוכניות בניין אוניות שמשרד התחבורה והתובלה המלחמתי הבריטי הגיש להם לבניית אוניות המשא עבור הצי המלחמתי הבריטי.
במלחמת העולם השנייה האמפייר רייוול השתתפה בפלישה לנורמנדי. שמה נודע בעולם כאוניית גירוש שהשתתפה במבצע אואזיס בו גורשו חזרה לגרמניה מעפילי אוניית המעפילים יציאת אירופה תש"ז-EXODUS 1947.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
א.ק. אמפייר רייוול הייתה אחת מ-1,322 אוניות מסדרת אמפייר שנבנו בין השנים 1942–1944. היא נבנתה במספנה הוותיקה שנוסדה בשנת 1863, ויליאם גריי ושות' בע"מ (אנ') מווסט הרטלפול (אנ'), שבצפון מזרח בריטניה. האוניות מסדרת אמפייר נבנו עבור משרד התחבורה/התובלה המלחמתי הבריטי. היא הושקה ב-19 ביוני 1943 ונכנסה לפעילות בספטמבר 1943.
האמפייר רייוול הופעלה על ידי חברת הניהול ER בליברפול מטעם משרד התחבורה והתובלה המלחמתי הבריטי. היא הועסקה במלחמת העולם השנייה בפלישה לנורמנדי במסגרת מבצע אוברלורד (אנ') שהייתה פלישה אמפיבית של צבאות בעלות הברית המערביות בחופי נורמנדי שבצרפת הכבושה, שהתרחשה ב-6 ביוני 1944 עד 30 ביוני 1944 במסגרת החזית המערבית במלחמת העולם השנייה.[4] בפלישה נחתו כ-156,000 חיילים של בעלות הברית מהים ומהאוויר על אדמת נורמנדי, בסיוע של כ-6,900 כלי שיט. היה זה מבצע הנחיתה הימי הגדול בהיסטוריה. הפלישה לנורמנדי מסמנת את פתיחתה של חזית שנייה במלחמה כנגד גרמניה הנאצית.[5]
האמפייר רייוול הובילה את גייסות הלוחמים וכלי הרכב המשוריינים השייכים לדיוויזיה ה-52 שהוכפפה תחת פיקוד הארמייה המוטסת הראשונה. הכוחות הונחתו בים סוער בחוף סורד ביץ' (אנ') Sword Beach[6] על ידי יחידות הנחיתה של הצי המלכותי הבריטי.
אוניית גירוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – מבצע אואזיס, מבצע איגלו
שמה של האמפייר רייוול נודע בעולם כספינת גירוש שבכלובים שנבנו במחסנים שלה גורשו מעפילים שניסו להגיע לארץ ישראל אל מחנות המעצר בקפריסין במסגרת מבצע איגלו ובמקרה של מעפילי אוניית המעפילים אקסודוס 1947 במבצע אואזיס לגרמניה. באותה תקופה האמפייר רייוול, הפליגה במזרח הים התיכון והועסקה בשירות המנדט הבריטי.
ב-15 במרץ 1946 גורשו על האמפייר רייוול מארץ ישראל 544 גברים ו-153 נשים למחנות המעצר בקפריסין[7].
ב-13 באוגוסט 1946 החל מבצע איגלו, באותו היום נתפסה אוניית המעפילים יגור שהפליגה מנמל לה סיוטה (ליד מרסיי) כשעל סיפונה 754 מעפילים. בחיפה הועלו המעפילים על האמפייר רייוול וגורשו למחנות המעצר בקפריסין.[8]
ב-14 באוגוסט 1946 עגנו שתי אוניות הגירוש אמפייר רייוול ואמפייר היי-ווד בנמל פמגוסטה, בקפריסין.
ב-17 באוגוסט 1946 גורשו על האמפייר רייוול 790 מעפילי אוניית המעפילים כ"ג יורדי הסירה.
ב-21 באוגוסט 1946 עגנה האמפייר רייוול בחיפה ויגאל אלון פקד על הפלי"ם באישור בן-גוריון לחבל באונייה. ב-22 באוגוסט 1946 חובלה האונייה וניזוקה באופן קשה[9][10] על ידי אנשי הפלי"ם לאחר ניסיון כושל ערב קודם לכן. מטען חומר הנפץ נועד לגרום נזק רב ככל האפשר לאונייה, מאחר שלא נמצאו על סיפונה מעפילים. מפקד הפעולה היה יוחאי בן-נון, והשתתפו בה איש הפלי"ם, ראובן הירש (יתיר) כיַמאי, ולוחמי 'החוליה', משה ליפסון (נחשון) ואיזי רבינוביץ (רהב) כשחיינים.[11]
ב-17 בפברואר 1947 גורשו על האמפייר רייוול למחנות המעצר בקפריסין 794 מעפילים, מעפילי אוניית המעפילים המעפיל האלמוני שיצאו מצרפת[7].
ב-3 באפריל 1947 בבוקר, הפליגה האמפייר רייוול מקפריסין לנמל אלכסנדריה. בהיותה בלב ים התפוצץ מטען חומר נפץ שהוטמן בה על ידי אנשי הפלי"ם, בשעה שעגנה בנמל פמגוסטה וגרם לאונייה נזק גדול, שחייב את הכנסתה לתיקונים ממושכים בנמל אלכסנדריה.[12]
ב-18 ביולי 1947 החל מבצע אואזיס, זמן קצר לאחר שהאמפייר רייוול חזרה משיפוצים באלכסנדריה, מצרים. גורשו בתוך מחסני הכלובים שנבנו בה, במסגרת מבצע אואזיס 1,526 מעפילים מעפילי אוניית המעפילים יציאת אירופה תש"ז-אקסודוס 1947 לנמל פורט דה בוק בצרפת ומאחר שסירבו לרדת בצרפת המשיכה האונייה לנמל המבורג בגרמניה.[13]
ב-8 בספטמבר 1947 נכנסה האמפייר רייוול לנמל המבורג. מעפילי האקסודוס ירדו ממנה ללא התנגדות על פי הוראתו של מפקד המעפילים על האונייה מיכה פרי "גד" כי הוא הטמין פצצה בבטן האונייה. הפצצה נתגלתה על ידי הבריטים. כשהיא הורדה לחוף היא התפוצצה.[14]
ב-1 בפברואר 1948 גורשו על האמפייר רייוול 273 מעפילי ספינת המעפילים ל"ה גיבורי גוש עציון, שהפליגה מאיטליה רובם מהונגריה ומרומניה.[15]
ב-28 בפברואר 1948 גורשו על האמפייר רייוול 1,002 מעפילי ספינת המעפילים בונים ולוחמים שיצאה מהעיירה באקאר צפונית לבלגרד, יוגוסלביה.
ב-29 במרס 1948 גורשו על האמפייר רייוול 798 מעפילי ספינת המעפילים יחיעם שהפליגה ב-10 במרץ מפורמיה באיטליה.[15]
ב-24 באפריל 1948 גורשו על האמפייר רייוול 782 מעפילי ספינת המעפילים משמר העמק שהפליגה ב-14 באפריל 1948 מפורמיה באיטליה.[16]
ב-28 באפריל 1948 גורשו על האמפייר רייוול 550 מעפילי ספינת המעפילים נחשון הקסטל שיצאה מבנדול דרך טולון, צרפת.[17] ספינת המעפילים נחשון-הקסטל הייתה ספינת המעפילים האחרונה שהגיעה ארצה לפני ההכרזה על הקמת המדינה ומעפיליה היו האחרונים שגורשו למחנות המעצר בקפריסין.[18]
שירות בצי הסוחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בסוף שנת 1948 נמכרה האמפייר רייוול לחברת R Chapman & Son מניוקאסל אפון טיין(אנ') Newcastle upon Tyne שבבריטניה ושמה הוחלף לאמברטון – Amberton.
- בשנת 1957 אמברטון נמכרה לחברת Compagnia de Vapores Marina Ltd מקוסטה ריקה ושמה שונה לפראמארינה – Parmarina.
- בשנת 1963 הפאראמרינה נמכרה לחברת Oceania Armadora SA והפליגה תחת דגל לבנון.
- ב-10 בינואר 1967 הפאראמרינה נהרסה בסערה עזה לאחר ששרשרת העוגן שלה נקרעה, מחוץ לנמל ג'ילונג, שבטייוואן.[7]
הפלגת מעפילי האקסודוס על האמפייר רייוול
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מחנה אם שטאו
ביום שישי, 18 ביולי 1947 סביב השעה 16:00 נכנסה אוניית המעפילים אקסודוס לנמל חיפה מלווה במשחתות הבריטיות לאחר הקרב שהתחולל כ-20 מייל מערבית לעזה ונקשרה לרציף הדמעות. תוך מאבק אלים כשהמעפילים מותשים מהקרב שהתחולל בים ובתהליך מזורז בו עברו המעפילים חיטוי ב-DDT הם הועלו ל-3 אוניות גירוש באופן מקרי לחלוטין[19]. האמפייר רייוול הייתה אוניית הגירוש האחרונה שהועמסה בנמל חיפה במסגרת מבצע אואזיס.
מבחינה טכנית מצבה היה הגרוע ביותר מבין 3 אוניות הגירוש שהובילו את מעפילי האקסודוס. בשונה מהאושן ויגור במחסני האונייה לא היה קיים כל ציוד למגורי המעפילים וכל המזון היה מעופש ומלא תולעים. כי בכל הפעמים שהאונייה הוספנה לשיפוצים בעקבות החבלות של אנשי הפלי"ם כל הציוד שהיה במחסניה למגורי המעפילים ועודפי המזון הוצאו ממנה. האמפייר רייוול שולבה למבצע אואזיס מיד לאחר שחזרה לחיפה משיפוצים באלכסנדריה. כך שביום שהועלו עליה מעפילי האקסודוס היו במחסני האונייה רק כלובי המאסר, המחופים ברשתות ברזל, קירות באונייה ורצפת ברזל ללא כל תנאים למגורים. במשך כל עשרת ימי ההפלגה מחיפה לפורט דה בוק המעפילים אכלו מזון מעופש מלא תולעים. היו אלה שאריות מימי מלחמת העולם השנייה. רק בפורט דה בוק שבצרפת הסוכנות היהודית והג'ויינט דאגו לשלוח למעפילים מזון טרי.
במחסנים של האמפייר רייוול גורשו 1526 מעפילים מחיפה דרך צרפת לגרמניה לאחר שהגיעו לחופי ארץ ישראל על אוניית המעפילים אקסודוס. המעפילים שוכנו באמפייר רייוול בצפיפות רבה בניגוד לפקודות הצבא הבריטי שאסר לעלות על האונייה יותר מ-800 חיילים.[19] בחיפה, עם המעפילים עלו לאונייה, מחופשים למעפילים חברי ההגנה, מיכה פרי "גד" והאחות סימה שמוקלר ומיד לקחו פיקוד על המעפילים שבאונייה. מהר מאוד מיכה הבין שהאונייה לא מפליגה לקפריסין ועל כן הוא וסימה ארגנו את המעפילים לחיי שיגרה ולשמירה על מורל המעפילים. הוא הקים את מזכירות המעפילים וחילק תפקידים ואחריות לשמירה על הניקיון, חלוקת מזון ומים, לימודי עברית וקודש, ערבי תרבות (השירים הפופולרי ביותר על אוניות הגירוש "התיקווה" והמנון האקסודוס), כתיבת עיתון יומי בשם "בדרך"[20] וכדומה. במחאות על החזרה לאירופה ואחר כך לגרמניה המעפילים שבתו רעב מספר פעמים בדרך. כשהיגיעה האונייה לנמל פורט דה בוק בצרפת נולדה בת למשפחת וידבסקי על האונייה. מיכה פרי נתן לתינוקת את השם "גליה" משום שנולדה על הגלים ואף העניק לה תעודה מטעם ההגנה המאשרת שהיא מעפילה בדרכה לארץ ישראל.
הדאגה הגדולה של מיכה ומפקדי המוסד לעלייה ב' שבצרפת המעפילים ירדו וישברו בכך את כל ארגון העפלה כתוצאה מהלחץ שהבריטים והצרפתים מפעילים.
ב-5 באוגוסט 1947 התגנבו לאונייה עוד שני חברי ההגנה יוזק לימון ואלחנן ונחוצקר.[21] בפורט דה בוק ירדו מהאונייה רק מעפילים שקבלו אישור ממיכה פרי, בעיקר חולים ופגועי נפש.
עם המזון שנתקבל מהחוף בפורט דה בוק, מיכה פרי קבל חומר נפץ ליצור פצצה[22] ששני מנגנוני ההפעלה שלה הופעלו לאחר שהמעפילים ירדו מהאונייה בנמל המבורג. היות שהמעפילים שהיו על האמפייר רייוול לא גילו התנגדות בירידה מהאונייה בנמל המבורג, על פי הוראתו של מיכה פרי, הבריטים פיצו אותם ושלחו אותם למחנה מעצר משופר שנמצא בצפון גרמניה ליד העיר ליבק, בשם מחנה אם שטאו.[23] מאידך הבריטים חשדו בירידה הזריזה ללא כל התנגדות של המעפילים. על כן ערכו חיפוש באונייה ומצאו את הפצצה ונטרלו מנגנון הפעלה אחד. את המנגנון השני שהוטמן בה הם לא מצאו. הבריטים לקחו את הפצצה לבסיס שבחוף כדי להציג אותה במסיבת עיתונאים אך היא התפוצצה דקות לפני תחילת מסיבת העיתונאים ואף אחד לא נפגע.
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
מעפילי אוניית המעפילים אקסודוס, מתקלחים במי מלח במקלחות שעל האמפייר רייוול -
קבוצת נערים ונערות על סיפון האמפייר רייוול -
-
תעודת המעפילה שמיכה פרי העניק ליילודה וידבסקי גליה לאחר שנולדה על האמפייר רייוול. -
מעפילים במחסני האמפייר רייוול ישנים, יושבים ואוכלים על רצפת המחסנים
קראו עוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- העפלה
- מיכה פרי
- אקסודוס (אוניית מעפילים)
- מבצע אואזיס
- אמדן, פפנדורף, אם שטאו וזנגוורדן
- מבצע איגלו
- מחנות מעצר בקפריסין
- אוניות ליברטי
- אושן ויגור
- ראנימיד פארק
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעבר אניות הגירוש בתעלת למאנש, סרטון באתר יוטיוב- הצי הבריטי ואניות הגירוש ששרתו במזרח הים התיכון באתר מורשת מעפילי האקסודוס
- מחנות העקורים באתר מורשת האקסודוס
- צילומי מעפילי האקסודוס על אוניית הגירוש אמפייר רייוול ובמחנות העקורים מתוך אתר מורשת האקסודוס
- יעקב וימן, רשימת מעפילי אקסודוס
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ א.ק. אמפייר רייוול=אוניית קיטור אמפייר רייוול = SS Empire Rival.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Andrew Crawford, John C. Barr, Vale Steamship Company, Glasgow". mariners-list.com. 2012. נבדק ב-7 בספטמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Vessel List, www.teesbuiltships.co.uk
- ^ "British Order Sixty 10,000 Dwt. Cargo Steamers". Pacific Marine Review. Pacific American Steamship Association/Shipowners' Association of the Pacific Coast. Consolidated 1941 issues (January 1941): 42–43. 1941. Retrieved 12 August 2014.
- ^ Hasting, Max. Overlord: D-Day and the Battle for Normandy, Pan Books (2010)
- ^ History of the landing on Sword Beach on D-Day, June 6th 1944, www.dday-overlord.com
- ^ D-Day : Normandy 1944 – SWORD BEACH : British Troops, www.6juin1944.com
- ^ 1 2 3 Haapalah / Aliyah Bet – Places, www.wertheimer.info
- ^ אוניית המעפילים "יגור", באתר palmach.org.il
- ^ עיתון "דבר", התפוצצות ברייוול אמפייר (עמ' 1), באתר הספרייה הלאומית של ישראל, 23.08.1946
- ^ עיתון הארץ, "אמפייר רייול" תועבר למספנה אחרי פיצוצה ע"י שחיינים (עמ' 1), באתר הספרייה הלאומית של ישראל, 23 באוגוסט 1946
- ^ החבלה באוניית הגירוש "אמפייר רייוול" ב-1946, באתר palmach.org.il
- ^ החבלה השנייה באוניית הגירוש "אמפייר רוייוול", באתר palmach.org.il
- ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 105-106, 113
- ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 195-197
- ^ 1 2 סיפור הפלגת יחיעם, באתר www.palyam.org
- ^ סיפור הפלגת משמר העמק, באתר www.palyam.org
- ^ מעפיל ,נחשו*? גורשו | דבר | 28 אפריל 1948 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ סיפור הפלגת נחשון – הקסטל, באתר www.palyam.org
- ^ 1 2 פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 113
- ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, תל אביב: עם עובד, 1990, עמ' 122
- ^ אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, 1990, עמ' 115-116
- ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, עמ' 195-197
- ^ פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, 1990: עם עובד, 1990, עמ' 204
_1939.jpg)
