לדלג לתוכן

אמלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמלי
Amélie
בימוי ז'אן-פייר ז'נה עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי ז'אן מארק דהשאמפ
קלודי אוסאר
תסריט ז'אן-פייר ז'נה, גיום לוראן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה הרווה שנייד עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים אודרי טוטו
מתייה קסוביץ
סרג' מרלין
ג'אמל דבוז
מוזיקה יאן טירסן עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ברונו דלבונל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה MMC Movies, UGC Images, Tapioca Films, מירמקס, Canal+, France 3 Cinéma עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה מיראמקס
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה, הפצה לאולמות הקולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 25 באפריל 2001
משך הקרנה 122 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה קומדיה רומנטית, סרט דרמה, סרט קומדיה, סרט ריאליזם קסום עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב €11,400,000
הכנסות באתר מוג'ו amelie
פרסים
  • פרס אמנדה לסרט הזר הטוב ביותר
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לצילום (ברונו דלבונל)
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע - בחירת הקהל לבמאי הטוב ביותר (ז'אן-פייר ז'נה)
  • פרס לומייר
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לבמאי הטוב ביותר (ז'אן-פייר ז'נה)
  • פרס סולקלומפן לסרט הזר הטוב ביותר
  • פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הטוב ביותר (France 3 Cinéma, ז'אן-פייר ז'נה, UGC Images, Tapioca Films, MMC Movies)
  • פרס גלובוס הקריסטל עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמליצרפתית: Le Fabuleux Destin d'Amélie Poulain - הגורל הנפלא של אמלי פולן או בקיצור: Amélie) הוא סרט קולנוע צרפתי מסוגת קומדיה רומנטית או אגדה מודרנית, בבימויו של ז'אן-פייר ז'נה משנת 2001.

הסרט, בכיכובה של אודרי טוטו זכה להצלחה רבה. הוא זכה בארבעה פרסי סזאר[1], כולל הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר, והיה מועמד לפרס אוסקר בחמש קטגוריות[2].

בארצות דוברות אנגלית הופץ הסרט בשם "אמלי ממונמארטר" (באנגלית: Amélie from Montmartre) אולם בהמשך הסרט נודע בשם "אמלי".

פסקול הסרט הולחן על ידי יאן טירסן, פסקול המתאפיין בקו מינימלסיטי. אחת מהיצירות המפורסמות מהסרט היא "חרוז מקיץ אחר" (תרגום חופשי) או בצרפתית: "Comptine d'un autre été"

תקציר עלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרוטגוניסטית היא בחורה צעירה בשם אמלי. אמהּ של אמלי מתה עוד בילדותה, ואביה, רופא במקצועו, מעולם לא חיבק אותה. המגע היחיד בינה ובין אביה היה בעת הבדיקה הרפואית החודשית שלה. מגע זה גרם לה התרגשות רבה וללבה לפעום במהירות, ועל כן אביה האמין שיש לה הפרעות בקצב הלב, ושמר עליה בבית תוך שהוא מונע ממנה לשחק עם ילדים אחרים. בשל בדידותה פיתחה אמלי עולם פנימי עשיר והיו לה חברים דמיוניים.

גמד גינה "מטייל" בלונדון. פרפרזה על גמד הגינה בסרט אמלי, שנגנב ("שוחרר") מגינתו של אביה ונלקח לטיולים בעולם, שהופיע בסרט.

בהגיעה לגיל 22 החלה אמלי לעבוד כמלצרית בבית קפה קטן במונמארטר שבפריז, שנוהל על ידי לוליינית קרקס לשעבר. אמלי נהנית מהנאות קטנות בחייה - לשבור את ציפוי הסוכר של קרם ברולה בכפית, ללכת לטייל ברחובות פריז, להקפיץ אבנים בתעלת סן מרטן, לנסות לנחש כמה אנשים חווים אורגזמה ברחבי פריז ברגע נתון (15 בעת שהדבר מוצג לצופים).

יום אחד מגלה אמלי כי אריח קיר בחדר האמבט שלה רופף, ומאחוריו היא מוצאת קופסת מתכת של ילד שהתגורר בדירה לפני שנים רבות. היא מחליטה למצוא אותו ולהשיב לו את הקופסה. בנוסף מחליטה אמלי שאם אכן תמצא אותו היא תקדיש חייה לעשיית טוב.

לאחר עבודת בילוש היא מוצאת את בעל הקופסה ומניחה אותה בתא טלפון ציבורי המצלצל בדיוק כשהוא עובר לידו. ברגע שהוא מגלה את הקופסה הוא מתרגש עד דמעות. אמלי מחליטה להמשיך ולעשות טוב בחייה - עוזרת לעיוור לחצות את הרחוב, ומתארת לו את הנעשה בו. עוזרת לעובד בחנות המכולת להתגונן מפני בעליה המציקים לו, מאיצה באביה לצאת לטייל בעולם, ואף עוזרת לצעיר תימהוני לאסוף תמונות דרכון גרועות שהושלחו ליד מכשירי הצילום העצמי בתחנות המטרו.

צייר המתגורר בשכנות אליה מראה לה שכדאי לה לעזור גם לעצמה, והיא מתאהבת באוסף תמונות הדרכון, החייב לגלות את דרכו אליה באמצעות מסלול רמזים שהסתירה ברובע מונמרטר, בדרך לכנסיית הלב הקדוש וברחבי פריז. משם הם עוברים יחד לילה רומנטי, שהמשכו אושר מובטח לבחור ולאמילי עצמה.

פרסים והשפעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר בשנת 2002. הוא זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפרס האקדמיה האירופית לקולנוע בשנת 2001 בקטגוריות: הסרט, הבמאי, הצילום ופרס הקהל[3]. בנוסף זכה בפרס גלובוס הבדולח בפסטיבל הסרטים הבינלאומי קרלובי וארי בשנת 2001, בפרס "בחירת הקהל" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו. במרץ 2002 היה הסרט מועמד ל-13 פרסים לפרס סזאר[4], וזכה ב-4 עבור הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, הפסקול הטוב ביותר והבימוי האומנותי הטוב ביותר[5]. זכה בפרס לומייר לסרט הטוב ביותר.

הסרט נבחר על ידי הניו יורק טיימס כאחד מ-1,000 הסרטים הטובים ביותר.

בסרט "תלוי באוויר", משנת 2009, מבקשת כלה מידידיה, כמתנת חתונה, תצלומים שלה ושל החתן מאתרים ברחבי ארצות הברית, בעקבות הסרט "אמלי"[6].

במקור דמותה של אמלי יועד לשחקנית הבריטית אמילי ווטסון, ובהתאם הדמות הייתה בתו של אנגלי, אולם הצרפתית של ווטסון לא הייתה טובה דיה והיא לא יכלה להשתתף בצילומים בשל צילומי הסרט "פארק גוספורד", ולכן שונה התפקיד והותאם לשחקנית צרפתייה. אודרי טוטו הייתה הראשונה שנבחנה לתפקיד.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמלי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]