אלכסנדר איפסילנטי (הסבא)
 | |||||||
| לידה |
1726 קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
13 בינואר 1807 (בגיל 81 בערך) קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית | ||||||
| מדינה |
ולאכיה, מולדביה | ||||||
| שושלת משפחת איפסילנטי | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
אלכסנדר איפסילנטי (ביוונית: Αλέξανδρος Υψηλάντης - אלכסנדרוס איפסילנטיס, ברומנית: Alexandru Ipsilanti - אלכסנדרו איפסילנטי; 1725 – 13 בינואר 1805) היה וויווד פנריוטי. שליט ולאכיה בשנים 1775–1782, וכן בשנים 1796–1797, ובנוסף שליט נסיכות מולדובה בשנים 1786–1788. נכדו, אלכסנדר איפסילנטי, גיבור מלחמת העצמאות היוונית, נושא שם זהה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]איפסילנטי, בנו של יואניס איפסילנטי, נולד בקונסטנטינופול למשפחת דרגומנים מהאצולה הפנריוטית והצטרף כמקובל אצל בני משפחתו ומעמדו לפקידות השלטונית העות'מאנית. היה מלומד ושלט בשפות טורקית, יוונית, צרפתית, איטלקית, ערבית ופרסית ובשלבים מאוחרים יותר למד שפות של נתיניו.
בשנת 1774, כדיפלומט בשירות השער הנשגב, נטל איפסילנטי חלק בחתימה על הסכם קוצ'וק קאינרג'ה, שנה מאוחר יותר, בזכות השירות שנתן, זכה למינוי של הדרגומן הראשי ובהמשך אותה שנה, לאחר נסיגת הכוחות הרוסים מבוקרשט הוענק לו הכס של ולאכיה (שהיה פנוי מאז פלישתם של הרוסים ב-1771), תפקיד בו החזיק עד פברואר 1782. בדצמבר 1786 הוכתר לנסיך של מולדובה ובאוגוסט 1796 בשנית לנסיך ולאכיה. ב-1785, הגיש תוכנית לעצמאותה של יוון לקיסר יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה וליקטרינה הגדולה הרוסית.
במהלך שלטונו בוולאכיה, איפסילנטי יזם שורה של רפורמות. ב-1780 פרסם אוסף חוקים המבוססים על החוקים המקובלים הביזנטים, במטרה לתקן פגמים בחוק שהיה נהוג עד אז ולארגן את השירות הציבורי ומערכת המיסוי, קודקס החוקים של איפסילנטי מהווה פריצת דרך משום שהוא כלל גם חוק אזרחי ולא רק חוק כנסייתי וחוק פלילי. בנוסף, הקים בתי משפט אזרחיים בכל מחוז ומחוז ועשה רפורמה במערכת החינוך. פעולות אלו נתקלו בהתנגדות מצד הבויארים השמרנים. נחשב לאחד השליטים הטובים שבין הפנריוטים שהנהיגו את הנסיכויות הרומניות ושלטונו תואר על ידי אחדים כמעין "תור הזהב של ולאכיה" באותה תקופה. עם פרוץ המלחמה העות'מאנית-רוסית (1787–1792), עמדו נסיכויות הדנובה בסכנה עקב הצטרפות האימפריה ההבסבורגית למלחמה ב-9 בפברואר 1788. איפסילנטי מונה כמפקד כל הכוחות העות'מאניים באזור. הצליח ליצור צבא מאומן היטב בהיקף של 60 גדודים שכללו 2 גדודי סרבים ובולגרים, והשאר יוונים.
יש טענות בלתי מוכחות שאיפסילנטי שקל ברית עם אוסטריה, וניהל משא ומתן עם שליחיו של הקיסר יוזף השני. כאשר האוסטרים כבשו את יאשי, כל המגעים חדלו ואיפסילנטי הוחזק במעצר בברנו עד לחתימת חוזה סיסטובה (סתיו 1791).
בשנת 1805 חזר לאיסטנבול. באותה שנה פרצה המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812) ובנו קונסטנטין איפסילנטי ערק לרוסים, עובדה שגרמה למתיחות ביחסיו עם בנו. הסולטאן הטורקי זעם על ההתנהגות והורה לעצור ולכלוא את אלכסנדר. כעבור כמה ימים לאחר עינויים הורה על עריפת ראשו של איפסילנטי והחרמת רכושו הרב.
בנו, קונסטנטין איפסילנטי, היה אף הוא שליט נסיכות מולדובה ושליט ולאכיה.
