איציק יושע
איציק יושע, בפגישה בין ראש הממשלה, אריאל שרון, לבין נציגי קהילת הלהט"ב במשרדו בירושלים. מימין: אריאל שרון, אורי שני, מנחם שיזף, אדיר שטיינר ואיציק יושע, משמאל: ג'רי לוינסון ושבי גטניו 26 בפברואר 2002 | |
לידה | 9 באוגוסט 1956 (בן 68) |
---|---|
מדינה | ישראל |
מעסיק | תאגיד השידור הישראלי |
קישורים חיצוניים | |
טוויטר | zakikish |
איציק יושע (נולד ב-9 באוגוסט 1956) הוא איש תקשורת, עיתונאי, שדרן, עורך טלוויזיה ורדיו ישראלי, ב"כאן תרבות". יושע כיהן כיו"ר ועד העיתונאים בקול ישראל וחבר הנהלת אגודת העיתונאים בתל אביב[1]. כיהן גם כיו"ר אגודת הלהט"ב (1997).
בשנת 2018 החל לשדר בתחנת כאן תרבות את התוכנית "חלון גאווה" – תוכנית הרדיו ראשונה בשידור הציבורי שעוסקת בתרבות וסגנון להט"ב.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יושע נולד בפתח תקווה. הוא למד בבית הספר היסודי "עין גנים". הוא בוגר תיכון מקיף יהוד. הוא שירת בחיל השריון ובתום שירותו הצבאי עבד שנתיים כעובד ביטחון בנמל התעופה בן-גוריון.
קריירה תקשורתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השנים 1982–1984 שימש יושע כעורך לשוני וכתב תרבות בשבועון "אנשים" של קבוצת "מוניטין תקשורת". ב-1984 הצטרף לצוות ההקמה של עיתון "חדשות" בו היה כתב ראשי לענייני תרבות, בידור וחברה. ב-1988 החל את עבודתו בעיתון "ידיעות אחרונות" ובמשך עשר שנים היה חבר מערכת העיתון וכתב בכיר בתחומי התרבות, הבידור והחברה[2].
בשנת 1993 יצא לאור ספרו "נמרוד גם וגם", שכתב ביחד עם תמיר להב-רדלמסר, בן זוגו הראשון, על משפחה אלטרנטיבית. בשנת 1999 יצא לאור ספרו "אהבה תל אביבית", שכתב ביחד עם יואב גינאי.
בטלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1995 החל יושע לעבוד בערוץ הראשון של רשות השידור ובמשך שנתיים היה רכז המערכת בתוכנית "הילוך חוזר" בהנחיית אהוד מנור. במקביל שימש כעורך ראשי של התוכנית "גאים להציג" תוכנית הטלוויזיה הראשונה בישראל שיוחדה לקהילת הלהט"ב בישראל. תוכנית זו שודרה בערוץ הקהילתי בכבלים, הופקה על ידי אסף גיל והונחתה על ידי רבקה נוימן ועמיקם לוי.
ב-1997 ריכז יושע את מערכת התוכנית "במקום הראשון" בהנחייתה של חני נחמיאס. התוכנית, בהפקת "רשת" שודרה בערוץ 2. באותה שנה החל לערוך את התוכנית "יאיר לפיד חי בעשר" אשר שודרה בערוץ 3 במשך שנתיים. שיתוף הפעולה בין יושע ולפיד נמשך גם בין השנים 1999 ו-2001, בהן שימש כעורך תוכנית האירוח יאיר לפיד בערוץ 2. בין השנים 2001 ו-2003 ערך מגוון תוכניות בהן, "החוליה החלשה" בהנחייתה של פנינה דבורין אשר שודרה בערוץ 10. באותה תקופה ערך יושע את התוכנית" לילה גוב 2", בהנחיית גידי גוב[3]. יושע שימש כעורך "סדנאות הורים", סדרה בהנחיית רשף לוי וליאת תימור אשר שודרה ב"ערוץ ההורים".
ב-2005–2006 ערך עבור חברת "ענני תקשורת" מגזין בשם "I go" אשר שודר בערוץ 10. במסגרת עבודתו עם "ענני תקשורת" שימש יושע כעורך הראשי של ערוץ הבריאות. בין השנים 2010 ו-2015 היה העורך הראשי של המשדרים המרכזיים בימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל, תחילה עבור ערוץ 2 ואחר כך עבור ערוץ 10. ב-2013 שימש יושע כעורך ראשי של תוכניתו של גיל ריבה בערוץ 10.
ברדיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקביל לפעילותו בעיתונות הכתובה ובטלוויזיה, עבד יושע ב"קול ישראל" משנת 1981. במסגרת זו עסק יושע בביקורת מוזיקה ומופעי בידור.
תוכנית מוזיקת העולם "העולם השישי" בעריכתו והגשתו של יושע, שודרה ב-88FM ברצף משנת 1997 ועד 2017[4].
ב-2011 ערך והגיש יושע תוכניות ברשת ב של "קול ישראל". הוא ייסד וערך את התוכנית "בשלוש עם ענת דולב"[5].
ב-2015 החל יושע לערוך ולשדר תוכנית לילית דו שבועית. תוכנית זו, הנקראת "משרוע לילה" משודרת גם היא ב-88FM.
ב-2017, עם סגירת רשות השידור הצטרף לתאגיד השידור הישראלי, בתפקיד מנהל פרויקטים ושדרן בתחנות הרדיו כאן תרבות כאן 88 וכאן גימל.
ב-1 בנובמבר 2018 החל לערוך ולשדר את התוכנית "חלון גאווה" בתחנת כאן תרבות, תוכנית ראשונה בשידור הציבורי שעוסקת בתרבות וסגנון להט"ב.
ב-19 בפברואר 2020 החל לערוך ולשדר את התוכנית "60 החדש" בתחנת כאן תרבות. מגזין שבועי העוסק בחיים החדשים בגיל השלישי.
ביוני 2023 הודיע על סיום תפקידו בתאגיד ופרישתו לגמלאות[6].
פעילות ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1997 כיהן כיו"ר אגודת הלהט"ב. ב-2003 עזב יושע את האגודה שעמד בראשה בשל מינויה של נורה גרינברג לתפקיד יו"ר האגודה[7]. אחרי שנים אחדות חזר יושע לשורות האגודה.
במשך שנים רבות היה יושע, יו"ר ועד העובדים העיתונאים ב"קול ישראל" בתל אביב. במסגרת תפקידו היה פיעל במאבק נגד סגירת "רשות השידור", פיטורי עובדיו ויישום חוק תאגיד השידור שמטרתו לטענת הוועד הייתה ליצור "ערוץ תעמולה עבור ראש הממשלה נתניהו"[8].
בין השנים 2004 ו-2007 היה חבר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות[9].
בשנת 2011 עבר יושע קורס הכשרה לסיוע לנפגעי תקיפה מינית. מאז הוא מתנדב בקביעות כמסייע בקו הגברים במרכז הסיוע בתל אביב. יושע היה פעיל בולט בקהילת הלהט"בית בשנות ה-80 וה-90.
בתחילת שנות ה-90 היה בין יזמי ומפעילי משמרות ההגנה בגן העצמאות בתל אביב נגד חבורות הומופוביות עוינות ואלימות שפעלו בגן כנגד אוכלוסיית ההומואים שנהגה להיפגש בו. כעיתונאי וכפעיל בקהילה ליווה מקרוב את מאבקו של אדיר שטיינר להכרה כבן זוגו של אל"ם דורון מייזל.
ביולי 2022 קיבל אות הוקרה על קידום אוכלוסיית הלהט"ב בישראל, מטעם השרה לשוויון חברתי, מירב כהן.[10]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איציק יושע, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- איציק יושע, דף שער בספרייה הלאומית
- חלון גאווה, כל הפרקים, פודקאסטים באתר תאגיד השידור הישראלי
- איתי שטרן, "איך אפשר להיות הומו ולהשתייך למחנה הימין?", באתר הארץ, 12 בנובמבר 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לי-אור אברבך, איציק יושע התפטר מאגודת העיתונאים: "לא מייצגת את קול ישראל", באתר גלובס, 9 בנובמבר 2015
- ^ אורי לוטן, מי יפרוץ את הארון, חדשות, 7 בפברואר 1992
- ^ אביבה קרול, משתעשעים בקיץ, באתר גלובס, 19 ביוני 2002
- ^ בן שלו, איך נשמע לוח השידורים החדש של 88FM, באתר הארץ, 21 בינואר 2009
- ^ נתי טוקר, העיתונאית ענת דולב מתה בגיל 52, באתר הארץ, 6 בפברואר 2016
- ^ וואלה! ברנז'ה, "חלוץ הקהילה הגאה": העיתונאי איציק יושע פורש מתאגיד השידור, באתר וואלה, 27 ביוני 2023
- ^ דוד מרחב, "נורה גרינברג - יצוג אומלל לאגודה", באתר GoGay, 24 בנובמבר 2003
- ^ לי-אור אברבך, עובדי רשות השידור מחריפים המחאה: "נתניהו רוצה ערוץ תעמולה", באתר גלובס, 29 ביולי 2015
- ^ ציפי שוחט, רשימת מועמדים חדשה למועצה לתרבות ולאמנות תוגש לאישור, באתר הארץ, 9 במרץ 2004
- ^ דוד ורטהיים, דנה אינטרנשיונל בפנים; לראשונה: פרס ממשלתי על "תרומה להט"בית", באתר וואלה, 14 ביולי 2022