אורפלים

המונח "אורפלי" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו אורפלי (פירושונים).

אוּרְפָלִים הם היהודים יוצאי העיר אורפה, שנמצאת כיום במחוז דרום-מזרח אנטוליה בטורקיה. העיר שוכנת בחבל הארץ כורדיסטן, ועל כן האורפלים נחשבים לחלק מיהדות כורדיסטן, אף שרובם לא דברו כורדית וארמית אלא ערבית וטורקית, והם נבדלו משאר הקהילות בכורדיסטן האיראנית והעיראקית.^[^{דרוש מקור]} היהודים יוצאי העיירות הקרובות, סוארק (אנ') (מכונים "סוארקלים") וצ'רמיק ("ג'רמוקלים" או "צ'רמוקלים"), מכונים גם הם אוּרְפָלִים. זאת בגלל הקרבה הגאוגרפית הרבה בין הקהילות, וכן בגלל קשרי החיתון הרבים בין שלוש הקהילות.

על פי כמה מסורות, אורפה היא אור כשדים שבמקרא, על אף שאין זו העמדה הרווחת בקרב ארכאולוגים. נוסח תפילות הקהילה חסר תפילות שנוספו בתקופת בית שני או לאחריו. מכאן, מניחים שקהילה זו התגוררה באורפה קרוב ל-2500 שנים, כלומר יהודי אורפה הם צאצאי גולים של בית המקדש הראשון.^[^{דרוש מקור]} בהגיעם לירושלים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הקימו האורפלים בתי כנסת נפרדים והמשיכו לבדל עצמם מן הקהילה הכורדית בירושלים. הם נהגו לציין בחגים את נוסח תפילתם הייחודי לאורפה. בהמשך חברו בני הקהילה לעולים מפרס וכורדיסטן ועל כן צאצאי האורפלים כיום עושים שימוש בנוסח התפילה הספרדי.

שם משפחתם של רבים מיהודי אורפה הוא לוי. על מנת להבחין בין משפחות לוי השונות בקהילה, נוסף לעיתים לשם כינוי, כגון לוי עבוד, לוי אסלן ולוי חממי. שמות משפחה אורפלים נוספים הם סולימאן באשר, מזרחי, גילה (גיל), יגן, גזולי, לוי אורפלי ואורפלי.^[1]

עלייה לישראל

רוב יהודי אורפה עלו לארץ ישראל בשנת 1896, זאת בעקבות פרעות הסולטאן עבדול חמיד השני כנגד הארמנים שהתרחשו באורפה ב-28 בדצמבר 1895. פרעות אלו סימנו את קץ עידן הרב-תרבותיות שאפיין את אורפה ואת אנטוליה במשך אלפי שנים. בדרך לארץ ישראל עברו היהודים האורפלים בחלב (Aleppo) אשר בסוריה. חלקם נשארו שם ועלו לישראל מאוחר יותר. מקצת העולים התיישבו בטבריה, בראשון לציון, ורובם עברו לירושלים.

התיישבות האורפלים בראשון–לציון

לראשון לציון הגיעו האורפלים מירושלים כפועלים בבציר הענבים מתוך צורך ביהודים חסונים שומרי מצוות שלא בוחלים בעבודה קשה כדי ליצר יין כשר. האורפלים הוזמנו הן על ידי הנהלת היקב והן על ידי איכרי המושבה, לעבודות הבציר והקטיף. בתחילה היו משתכנים בחצרות, ברפתות ובמחסני האיכרים ובסיום הבציר היו חוזרים לירושלים, אך ב-1902 עם התרחבות המשפחות והגעת משפחות נוספות דוגמת משפחות באשר, מזרחי, מימון, בן אהרון אורפלי וניסים, החלו אט אט עוברים למגורי קבע קיבלו משפחת בני סולימאן אדמות במזרח המושבה וייסדו את "שכונת האורפלים". [1] ראשון העולים מאורפה שהגיע לראשון לציון היה יצחק סולימאן אשר הגיע למושבה בשנת 1902, בהיותו בן 15.

כך כתב עליהם אהרן מרדכי פריימן, ממייסדי המושבה את בואם של יהודי אורפה לראשון לציון בקיץ תרס"ט 1909:

כמו בכל שנה באו גם היום אל המושבה מירושלים פועלים יהודים מערביים אשר מסביבות ארפה בארם–צובה, לעבוד ביקב במשך הבצירה, המה באים עם נשיהם ובניהם ומתיישבים בסכות במגרש אשר שם בית העם ובמשך עבודתם גם נשיהם ובנותיהם מוצאים להם עבודה ביתית אצל התושבים, ואחרי הבציר נוסעים שוב ירושלימה. בשנה זו עבדו פה כ–40 משפחות .

— א"מ פרימן, ספר היובל לקורות המושבה ראשון לציון, ב, ירושלים תרעג, עמ' 119-120

היום ניתן למצוא שם את גן האורפלים ואת בית הכנסת "מקור חיים" של העדה שפעיל מאז שנת 1910 ושימש גם כביתו של הרב חיים דוד הלוי יליד ירושלים שמשפחתו עלתה מבורסה שבטורקיה.^[2]

בית הכנסת של עדת האורפלים בירושלים ברחוב בצלאל, נבנה בשנת תרצ"ו. בית הכנסת הוא המוסד הרשמי היחיד של העדה האורפלית בירושלים. סמוך אליו באותו רחוב, שוכן בית הכנסת של עדת הג'רמוקלים.

ראו גם

לקריאה נוספת

ירון אביטוב, כשג'ימי ביקש שיקברו אותו בעמידה, כרמל, 1995
יגאל משה ישראל, יגאל בלדגרין וציון סולימאן, מעבר לנהר באו אבותינו: היהודים באורפה ובדרום-מזרח טורקיה, עלייתם לארץ ישראל והתערותם בה, הוצאת מוזיאון ראשון לציון, תשע"ג 2013, ISBN 978-965-555-685-8