אברהם ברוך ארטן
 | |
| לידה |
1889 קרקוב, פולין  |
|---|---|
| פטירה |
1977 (בגיל 88 בערך) ירושלים, ישראל  |
| מדינה |
ישראל |
| מקצוע | איש עסקים |
| בת זוג | זיווג ראשון צרלינא אונא-ארטן, זיווג שני ממנה ילדיו חיה רבקה רוזנווסר-ארטן |
  | |
אברהם ברוך אָרָטֶן (1889, תר"ן, קרקוב, פולין – 1977, תשל"ח, ירושלים, ישראל) היה עסקן ציבור חרדי, וקודם לכן איש עסקים, בנקאי ופעיל ציוני-דתי. מייסדה של חברת הביטוח "ציון".
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקרקוב לאמסטרדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד במשפחה מבוססת בקרקוב, בן לדבורה צביה ולישראל יעקב ארטן, ממקורבי האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר. בילדותו (שנת 1900) עזבה אחותו הבכורה מיכלינה את הבית והתנצרה, בפרשה שנודעה בשם פרשת ארטן.
עם התבגרותו הפסיק להקפיד על שמירת מצוות, עבר למינכן והחל עוסק במסחר. באחת מחופשותיו במעיינות החמים בבאדן-באדן יצר קשרים אישיים עם המשורר הלאומי ביאליק. לימים, ארטן הקים וטיפח את גינתו בבית ביאליק בתל אביב.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לאמסטרדם, שם סחר בבורסה המקומית ועסק בפעילות במועדון הכדורגל "היהודי" אייאקס אמסטרדם. בשנת 1924 החליט לעלות לארץ ישראל. בעת עלייתו היה מזוהה עם תנועת המזרחי הדתית-לאומית.
ארץ ישראל - התקופה הציונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם עלייתו לארץ התיישב ארטן בתל אביב. בשנת 1924 הקים את "חברת הזרעים הארץ-ישראלית" ופתח את בית המסחר הראשון לזרעים בארץ ישראל ברחוב אלנבי בתל אביב. במהלך השנים פתחה החברה סניפים בחיפה, אנטוורפן, ביירות ואלג'יר. בשנת 1930 הקים את "בנק בלגיה-פלשתינה" ששכן גם הוא ברחוב אלנבי ומאוחר יותר פתח סניפים בירושלים ובחיפה[1]. הבנק נסגר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה[2]. בשנת 1935 הקים ארטן את חברת הביטוח "ציון" ושימש כמנכ"ל שלה. החברה נמכרה בשנת 1940 ולימים התמזגה לחברת הביטוח "הראל".
ארטן פעל גם במישור הציבורי. בשנת 1925 היה ממקימי בית הספר הדתי-יסודי לבנות "תלפיות" (שבו למדו בנותיו), ובשנת 1929 סייע להקמת גימנסיה תלפיות לצידו.
בשנת 1932 הגיע להסכם עם קבוצת רודגס (לימים מקימי קבוצת יבנה) על נטיעת פרדס על שטח של 300 דונם שהיו בבעלותו באזור פתח-תקוה (כיום שכונת כפר אברהם). נטיעת הפרדס יצרה סכסוך אודות תחומי סמכות בין ההסתדרות הכללית לתנועת ה'פועל המזרחי'[3][4][5].
ארטן תרם לעיריית תל אביב קרקעות בבעלותו לצורך הקמת "החווה החקלאית" הקיימת עד היום במתחם ראש ציפור בגני יהושע.[דרוש מקור]
ארץ ישראל - התקופה החרדית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1940 עלה ארטן לירושלים והחל מתקרב לחוגי אגודת ישראל. הוא התיישב בשכונת בית וגן. לימים תרם ארטן חלק מקרקעותיו בשכונה לטובת הקמת ישיבת קול תורה, ועצי הברוש שבחצר הישיבה ניטעו על ידו. באותה תקופה רכש הרב יצחק אייזיק שר מידי ארטן שלושה דונם וחצי בפסגת שכונת גבעת רוקח בבני ברק והקים עליהם את ישיבת סלבודקה.
בתחילת שנות החמישים היה ארטן ממובילי המאבק בחילון העולים החדשים ובמיסיון הנוצרי. היה ממקימי "חבר הפעילים - יד לאחים". בשנת 1952 עמד בעידודם של החזון איש והרב יצחק זאב סולובייצ'יק בראש הוועד נגד גיוס בנות לצבא ולשירות לאומי, שארגן בין היתר את הפגנת הנשים הגדולה שנערכה מול הכנסת באותה עת.
לקראת סוף שנות החמישים הקצין ארטן את עמדותיו ביחס למדינת ישראל. היה מקורב לרב יצחק זאב סולובייצ'יק. בשנת 1959 התמנה ליו"ר ארגון "אתרא קדישא" ועמד בראשו עד תחילת שנות ה-70, לאחר מכן נוהלה על ידי הרב נחום יואל הלפרין כיום מנוהלת על ידי רבי דוד מיכאל שמידל ועוזרו חזקי קלמנוביץ. בשנת 1960 היה מעורב בפרשת חטיפתו של הילד יוסל'ה שוחמכר מהוריו החילוניים. ביוזמתו של ארטן הועבר הילד בחשאי משכונת מאה שערים לידי חברו הרב בנימין מנדלזון, רב המושב קוממיות ומשם לחו"ל[דרוש מקור].
עם זאת, ארטן נקט בעמדות לא שגרתיות ביחס ל"חברת הלומדים" החרדית. הוא התנגד לאי יציאת גברים לעבודה ולכך שנשים יעסקו בהוראה בלבד.
נפטר בשנת 1977 בירושלים בהיותו בן 88. על שמו נקרא גן אברהם בשכונת בית וגן, שכחבר ועד השכונה נלחם ארטן על שמירתו כ"ריאה ירוקה" בשכונה והוא עצמו נטע את עציו.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נישואיו הראשונים היו לרבקה רוזנווסר שנפטרה בשנת 1942 (מהם נולדו לו בנותיו, שושנה אוסטרליץ והדסה קליגר). נישואיו השניים היו לצרלינה אונא שנפטרה כמותו בשנת 1977 (מהם נולדה לו בתו דבורה סויסה).
מיכאלינה, אחותו הבכורה, עזבה את הבית בגיל 15 למנזר נוצרי בקרקוב ו-4 שנים אחר כך נישאה בבלגיה למאהב פולני, מנהל האחוזה בפוזן שבה עבדה כאומנת. פרשת ארטן שבה בת למשפחה חסידית למדה בבית ספר פולני-קתולי ועזבה את היהדות, עוררה רעש גדול בתקשורת היהודית והכללית של אותם ימים.[6] היא גם השפיעה על החלטתה של שרה שנירר לפתוח בקרקוב את הסניף הראשון של רשת בית יעקב. מטרתה הייתה להעניק לבנות השכלה ומקצוע יחד עם לימוד תורה בלי שיצטרכו ללמוד בבתי ספר לא יהודיים. בסוף ימיה באה מיכאלינה לגור בקרב משפחתה בישראל. למרות היותה קתולית אדוקה והיותו של אחיה אברהם ברוך ארטן חרדי קיצוני הללו שמרו על קשר עד לפטירתה.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תורת המידות - סדרת ספרי ליקוטים העוסקים במידות הנפש השונות מן התורה ועד החסידות. את הספרים הוציא בין השנים 1943–1950 יחד עם אביו. כמו כן סייע לאביו להוציא לאור את ספר האמרות של הרבי מקוצק אמת ואמונה.
- הגלות הרביעי בארצנו הקדושה - ספר אנטי-ציוני חריף שהוציא בשנת 1970. בספר תוקף ארטן את המדינה הציונית ואומר שהיא שואפת לבולל את היהודים בתרבות המערבית הקלוקלת.
הנצחתו בשכונת בית וגן ירושלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]על שמו גן אברהם-גן הנחש,[7] הממוקם בין רחובות עוזיאל לרחוב בית וגן. הגן הוקם בשנת 1977 על שמו כשנה טרם פטירתו והוא עוד הספיק ליטוע בו עצים. בשנת 2000 עבר הגן שיפוץ כחלק מתוכנית עיריית ירושלים. היה כמו כן פעיל לשימור ראות ירוקות בי-ם.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 'ארטן, אברהם', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 60. (הספר בקטלוג ULI)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בנקים קטנים, ב"חיפה מבלי לקום מהכורסא"
- ^ אך ראו: משפטים, הצופה, 21 בפברואר 1941
- ^ חיים פלס, "התפתחות הקיבוץ הדתי עד פרוץ מלחמת העולם השנייה", שרגאי, כתב עת לחקר הציונות הדתית והעליות לארץ ישראל. ג, 1985. עמ' 163-162
- ^ מסביב לסכסוך בהדר, דבר, 16 באוגוסט 1932
אברהם ארטן, עוד על סכסוך העבודה על יד הדר, דואר היום, 29 באוגוסט 1932 - ^ חיים פיקרש, בזכות ראשונים, הצופה, 4 בדצמבר 1959
- ^ רחל מנקין, בנות סוררות: מרד הנערות בגליציה ההבסבורגית, ירושלים: מאגנס, 2024
- ^ נקרא כן ב-2 שמות להבדיל בינו לבין גן אברהם שהוא גן ציבורי ברמת גן שהוקם בשנת 1936 ונקרא על שמו של אברהם קריניצי ראש העיר רמת גן
