גארי ליניקר

גארי ליניקר
Gary Lineker
	גארי ליניקר, 2009
מידע אישי
לידה	30 בנובמבר 1960 (בן 63); לסטר שבאנגליה
שם מלא	גארי וינסטון ליניקר
גובה	1.77 מטר
עמדה	חלוץ
מועדוני נוער
1976–1978	לסטר סיטי
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

גארי וינסטון ליניקר (באנגלית: Gary Winston Lineker; נולד ב-30 בנובמבר 1960) הוא כדורגלן אשר היה בשנות ה-80 ושנות ה-90 חלוץ נבחרת אנגליה ואחד מהחלוצים המובילים בעולם.

קריירה כשחקן כדורגל

גארי ליניקר נולד בלסטר למרגרט ובארי. שמו האמצעי ניתן לו כיוון שהוא חולק יום הולדת עם וינסטון צ'רצ'יל. ליניקר החל לשחק כדורגל במועדון הכדורגל המקומי, לסטר סיטי. ב-1980 זכתה לסטר באליפות הליגה השנייה וב-1984 ערך ליניקר הופעת בכורה בנבחרת.

ב-1985 רכשה אותו האלופה אברטון תמורת 800,000 לירות שטרלינג. בעונה האחת בה שיחק בקבוצה, סיימה אברטון במקום השני, שתי נקודות אחרי היריבה העירונית ליברפול. גם בגמר הגביע באותה שנה, הפסידה אברטון לליברפול, למרות שער שהבקיע ליניקר. בסוף אותה עונה, לפני משחקי מונדיאל 1986 במקסיקו, רכשה אותו ברצלונה, אשר מאמנה היה טרי ונבלס האנגלי, תמורת 2.75 מיליון לירות שטרלינג.

במקסיקו הבקיע ליניקר שישה שערים, כולל שלושער נגד פולין וזכה בתואר מלך השערים של הטורניר. נבחרת אנגליה הודחה ברבע הגמר על ידי ארגנטינה בתוצאה 2:1 בכיכובו של מרדונה, אך אחד מהשערים שכבש מרדונה, הידוע בכינויו "שער יד האלוהים", היה למעשה שער לא חוקי.

לברצלונה הגיע ליניקר עטור תהילת גביע העולם והציפיות ממנו היו גבוהות. הוא לא אכזב את ונבלס והבקיע כבר במשחקו הראשון צמד. במהלך העונה הראשונה שלו בליגה הספרדית הבקיע 21 שערי ליגה כולל שלושער בניצחון 3-2 על היריבה המושבעת ריאל מדריד, השג אשר העלה את קרנו בעיני אוהדי הקבוצה הקטלאנית.

בשתי עונותיו הנותרות בברצלונה, לאחר עזיבתו של ונבלס, הבקיע פחות מהרגיל, בין השאר כי תופקד כשחקן אגף ימין במקום בחוד. למרות זאת, זכה עם הקבוצה בגביע המלך הספרדי ב-1988 ובגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1989. לאחר שלוש עונות חזר לאנגליה כדי לשחק בטוטנהאם הוטספר, שאומנה על ידי טרי ונבלס ושילמה עבור ליניקר 1.2 מיליון לירות שטרלינג.

לאחר עונה מצוינת בה כבש 24 שערים כשחקן טוטנהאם, הבטיח ליניקר את מקומו בהרכב הנבחרת למונדיאל 1990 באיטליה בו הפסידה נבחרתו לנבחרת מערב גרמניה בחצי הגמר. לאחר אותו משחק טבע את המשפט המפורסם שמשתמשים בו לעיתים קרובות עד היום: "כדורגל הוא משחק פשוט: 22 גברים רודפים אחרי כדור במשך 90 דקות, ובסוף הגרמנים מנצחים". הוא הבקיע ארבעה שערים בטורניר והוביל את אנגליה לחצי הגמר. עשרת השערים שהבקיע במסגרת גביעי העולם הם שיא לאומי אנגלי. רק אחד עשר שחקנים בהיסטוריה זכו להבקיע מספר זהה או רב יותר של שערים במונדיאל.

עם טוטנהאם זכה בגביע האנגלי, ובסוף עונת 1991/1992 עבר לשחק בנגויה גרמפוס היפנית, בגיל 31. טורניר היורו 1992 לא היה מוצלח מבחינתו. הוא לא הצליח להשיג את השער ה-49 שלו במדי הנבחרת ולהשוות בכך את שיאו של בובי צ'רלטון. במשחק ידידות נגד ברזיל לפני הטורניר החמיץ בעיטת עונשין מ-11 מטרים – ההזדמנות הטובה ביותר להצטרף לצ'רלטון בראש מבקיעי הנבחרת. ביפן שיחק שתי עונות במהלכן סבל מפציעה טורדנית בבוהן רגלו. ב-1994 פרש ממשחק פעיל.

מאפייניו כשחקן

תכונתו הבולטת ביותר של ליניקר הייתה יכולתו הבלתי רגילה לנצל מצבי כיבוש בתחום רחבת ה-16 ובמיוחד ברחבת החמש. שליטתו הטובה בשתי רגליו, יכולת נגיחה טובה, מהירות תגובה מצוינת ומעל לכל, חוש מיקום מעולה, הפכו אותו לאחד מהחלוצים המרכזיים הטובים בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי.

מאפיין בולט נוסף של ליניקר היה משחקו הנקי וההוגן. בקריירה מקצוענית של למעלה מחמש מאות משחקים, לא קיבל ליניקר מעולם ולו כרטיס צהוב אחד על עבירה במגרש, לא כל שכן כרטיס אדום. מכאן נובעת תדמיתו כשחקן הוגן, בדומה לסטנלי מתיוס שאף הוא לא נרשם בפנקס השופט מעולם. עם זאת, יש אומרים שההישג נובע בעיקר מנטייתו שלא להשתתף במשחק ההגנה.

לאחר הפרישה

ליניקר פנה לקריירה בתקשורת, כפרשן כדורגל ראשי של ה-BBC. בנוסף לכך השתתף בשעשועון ספורט טלוויזיוני והגיש תוכניות שונות.

ב-2003 השתתף ותרם למאמצי הצלת מועדון נעוריו לסטר סיטי, שעמד על סף פשיטת רגל, יחד עם שחקני עבר נוספים של המועדון כאמיל הסקי.

ב-2005 נתבע על ידי שחקן הכדורגל האוסטרלי הארי קיואל בטענה שהוציא את דיבתו במאמר עיתונאי שכתב על עסקת העברתו מלידס יונייטד לליברפול.

ב-2006 דיבב את הדמות הראשית בסדרת הילדים "הרכבת התחתית של ארני" ששודרה בערוץ CBeebies.

עמדות פוליטיות

ליניקר ידוע בעמדות פוליטיות ליברליות המזוהות לרוב עם השמאל הבריטי, אותן הוא מביע ברשת טוויטר. הוא תמך בהישארות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי במשאל העם שהתקיים ב-2016.

במרץ 2023 ליניקר מתח ביקורת על מדיניות קליטת הפליטים של הממלכה המאוחדת בעקבות סרטון של שרת הפנים, סואלה ברוורמן, בו דיברה על עצירת המהגרים שחוצים את התעלה בסירות קטנות, אמר כי המסר הוא "מעבר לנורא" והשווה אותו לביטויים בהם השתמשו בגרמניה הנאצית בשנות ה-30. ההערות זכו לגינוי מפוליטיקאים שמרנים, כולל ברוורמן. בתגובה, ה-BBC הודיע כי ליניקר יושעה מתפקידו כמגיש תוכנית סיכום משחקי הכדורגל "משחק היום", בשל פגיעה במדיניות הנייטרליות הפוליטית של הרשת, עד שתתקבל עמדה מוסכמת וברורה לגבי השימוש שלו במדיה החברתית. שותפיו להגשת התוכנית, שחקני העבר איאן רייט ואלן שירר, הודיעו שהם לא ישתתפו בשידור מתוך סולידריות עם לינקר.^[1] אחרי יומיים של סערה ציבורית, ליניקר הוחזר ל-BBC וההשעיה שלו בוטלה.^[2]

תארים

אליפות הליגה האנגלית השנייה (1980)
כדורגלן השנה בליגה האנגלית (1986)
מלך השערים, מונדיאל 1986 (6 שערים)
גביע המלך הספרדי (1988)
גביע אירופה למחזיקות גביע (1989)
גביע אנגלי (1991)

קישורים חיצוניים

גארי ליניקר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
גארי ליניקר, באתר Transfermarkt
גארי ליניקר, באתר Soccerway
גארי ליניקר, באתר BDFutbol
גארי ליניקר, באתר WorldFootball.net
גארי ליניקר, באתר National Football Teams
גארי ליניקר, באתר FootballDatabase.eu
גארי ליניקר, באתר התאחדות הכדורגל האנגלית
גארי ליניקר, באתר גביע העולם
גארי ליניקר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

^ זאב אברהמי, ההסתבכות של האיש שהפך לסמל הכדורגל האנגלי, באתר ynet, 11 במרץ 2023
^ אחרי הסערה הציבורית, BBC הודיעה: גארי ליניקר חוזר, באתר וואלה, 13 במרץ 2023

נבחרת אנגליה – מונדיאל 1986
1 שילטון • 2 גארי מ. סטיבנס • 3 סנסום • 4 הודל • 5 מרטין • 6 בוצ'ר • 7 רובסון • 8 וילקינס • 9 הייטלי • 10 ליניקר • 11 וודל • 12 אנדרסון • 13 וודס • 14 פנוויק • 15 גארי א. סטיבנס • 16 ריד • 17 סטיבן • 18 הודג' • 19 בארנס • 20 בירדסלי • 21 דיקסון • 22 ביילי • מאמן: רובסון		אנגליה

נבחרת אנגליה – יורו 1988
1 שילטון • 2 סטיבנס • 3 סנסום • 4 ווב • 5 ווטסון • 6 אדמס • 7 ב. רובסון • 8 סטיבן • 9 בירדסלי • 10 ליניקר • 11 בארנס • 12 וודל • 13 וודס • 14 אנדרסון • 15 מקמהון • 16 ריד • 17 הודל • 18 הייטלי • 19 רייט • 20 דוריגו • מאמן: ר. רובסון		אנגליה

נבחרת אנגליה – מונדיאל 1990
1 שילטון • 2 סטיבנס • 3 פירס • 4 ווב • 5 ווקר • 6 בוצ'ר • 7 רובסון • 8 וודל • 9 בירדסלי • 10 ליניקר • 11 בארנס • 12 פארקר • 13 וודס • 14 רייט • 15 דוריגו • 16 מקמהון • 17 פלאט • 18 הודג' • 19 גאסקוין • 20 סטיבן • 21 בול • 22 בסנט • מאמן: רובסון		אנגליה

נבחרת אנגליה – יורו 1992
1 וודס • 2 קרל • 3 פירס • 4 קיאון • 5 ווקר • 6 רייט • 7 פלאט • 8 סטיבן • 9 קלאף • 10 ליניקר • 11 סינטון • 12 פאלמר • 13 מרטין • 14 דוריגו • 15 ווב • 16 מרסון • 17 סמית' • 18 דיילי • 19 באטי • 20 שירר • מאמן: טיילור		אנגליה

[1] זאב אברהמי, ההסתבכות של האיש שהפך לסמל הכדורגל האנגלי, באתר ynet, 11 במרץ 2023

[2] אחרי הסערה הציבורית, BBC הודיעה: גארי ליניקר חוזר, באתר וואלה, 13 במרץ 2023

[1]

[2]

זוכי נעל הזהב של גביע העולם
מלך השערים	1930: סטאבילה • 1934: ניידלי • 1938: לאונידאס • 1950: אדמיר • 1954: קוצ'יש • 1958: פונטיין • 1962: גארינצ'ה, ואוה, סאנצ'ס, ירקוביץ', איוואנוב ואלברט • 1966: אאוזביו • 1970: מילר • 1974: לאטו • 1978: קמפס
נעל הזהב	1982: רוסי • 1986: ליניקר • 1990: סקילאצ'י • 1994: סלנקו וסטויצ'קוב • 1998: שוקר • 2002: רונאלדו • 2006: קלוזה • 2010: מילר • 2014: רודריגס • 2018: קיין • 2022: אמבפה

מלך השערים של הליגה האנגלית
הליגה הראשונה של הפוטבול ליג (1889–1992)	1889: גודל • 1890: רוס • 1891: סאות'וורת' • 1892: ג'. קמפבל • 1893: ג'. קמפבל • 1894: סאות'וורת' • 1895: ג'. קמפבל • 1896: ג'. ג'. קמפבל ובלומר • 1897: בלומר • 1898: ולדון • 1899: בלומר • 1900: גראטי • 1901: בלומר • 1902: סטל • 1903: רייבולד • 1904: בלומר • 1905: א. בראון • 1906: שפרד • 1907: יונג • 1908: וסט • 1909: פרימן • 1910: פרקינסון • 1911: שפרד • 1912: המפטון, הולי ומקלין • 1913: מקלין • 1914: אליוט • 1915: פארקר • 1920: מוריס • 1921: ג'. סמית' • 1922: וילסון • 1923: באקן • 1924: צ'דוויק • 1925: רוברטס • 1926: הארפר • 1927: טרוטר • 1928: דין • 1929: האלידיי • 1930: ווטסון • 1931: ורינג • 1932: דין • 1933: באוורס • 1934: באוורס • 1935: דרייק • 1936: ריצ'רדסון • 1937: סטיל • 1938: לוטון • 1939: לוטון • 1947: וסטקוט • 1948: רוק • 1949: מויר • 1950: ד. דייוויס • 1951: מורטנסן • 1952: רובלדו • 1953: ויימן • 1954: גלזארד • 1955: ר. אלן • 1956: לופטהאוס • 1957: צ'ארלס • 1958: ב. סמית' • 1959: גריבס • 1960: ויולט • 1961: גריבס • 1962: קרופורד וקיוון • 1963: גריבס • 1964: גריבס • 1965: מקאבוי וגריבס • 1966: אירווין והאנט • 1967: ר. דייוויס • 1968: בסט ור. דייוויס • 1969: גריבס • 1970: אסטל • 1971: ט. בראון • 1972: לי • 1973: רובסון • 1974: צ'אנון • 1975: מקדונלד • 1976: מקדוגל • 1977: גריי ומקדונלד • 1978: לטצ'פורד • 1979: וורטינגטון • 1980: בוייר • 1981: ארצ'יבלד וווית' • 1982: קיגן • 1983: בליסט • 1984: ראש • 1985: דיקסון וליניקר • 1986: ליניקר • 1987: ק. אלן • 1988: אולדרידג' • 1989: א. סמית' • 1990: ליניקר • 1991: א. סמית' • 1992: רייט
פרמייר ליג (1993–)	1993: שרינגהאם • 1994: קול • 1995: שירר • 1996: שירר • 1997: שירר • 1998: סאטון, דבלין ואואן • 1999: האסלביינק, אואן ויורק • 2000: פיליפס • 2001: האסלביינק • 2002: הנרי • 2003: ואן ניסטלרוי • 2004: הנרי • 2005: הנרי • 2006: הנרי • 2007: דרוגבה • 2008: כ. רונאלדו • 2009: אנלקה • 2010: דרוגבה • 2011: ברבאטוב וטבס • 2012: ואן פרסי • 2013: ואן פרסי • 2014: סוארס • 2015: אגוארו • 2016: קיין • 2017: קיין • 2018: סלאח • 2019: אובאמיינג, מאנה וסלאח • 2020: ורדי • 2021: קיין • 2022: סלאח וסון • 2023: האלנד • 2024: האלנד

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: גארי ליניקר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גארי ליניקר