מנחם בנימין פומרנץ
 | |
| לידה |
1887 בסביבות ה'תרמ"ז  |
|---|---|
| נרצח |
1942 (בגיל 55 בערך) י"ב בכסלו ה'תש"ב סלונים, גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות |
?–1942 |
| השתייכות | רבני חסידים, רבני פולין, רבני גור |
| תחומי עיסוק | תלמוד, הלכה, אגדה |
| רבותיו | הרב פתחיה הורנבלאס, הרב מיכאל זאב סוקלוב |
| אב |
נפתלי יוסף פריינד |
  | |
הרב מנחם בנימין פומרנץ (ביידיש: פאמעראנץ; תרמ"ז, 1887 - י"ב בכסלו תש"ב, דצמבר 1942) היה רב ופוסק הלכה, רבן של הקהילות היהודיות הנריקוב ודלוגושיודלו שבפולין.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית הדרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנחם בנימין פומרנץ, נולד בשנת תרמ"ז (1887)[1], לרב מרדכי גבריאל, מנכבדי חסידי גור בוורשה, ולרבנית תמר.
בצעירותו אובחן ככישרוני ונשלח ללמוד תורה בישיבתו הנודעת של הגאון רבי רפאל זאב סוקולוב[2], שהקנה לו את דרך הלימוד של רבו האבני נזר מסוכטשוב. לאחר שאובחן כמחונן ומהיר תפיסה, קבע עמו ראש הישיבה לימוד אישי בחברותא. כך נסללה דרכו ללימוד אישי ומשותף עם גאון וורשאי נוסף, הרב פתחיה הורנבלאס מחבר פורה של כמה ספרי הלכה ועיון נחשבים[3] שהתרשם מבקיאותו של העילוי הצעיר והכשירו לרבנות.
קשריו עם רבני ורשה הוציאו לו מוניטין ובהמשך נבחר כחתן בתו של הרב נפתלי יוסף פריינד רבה של העיר רוז'אן ומחבר הספר פני לוי. את השנים שלאחר החתונה, עשה סמוך על שלחן חתנו, שאף דאג לו להיתר הוראה ולסמיכה לרבנות מגדולי פולין[4]
ברבנות קהילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנים מועטות לאחר נישואיו, נבחר לכהן ברבנות העיירה הערניקוב, שם כיהן תקופה קצרה עד שבסביבות שנת תרפ"ד[5], בסיוע חותנו הרב מרוז'אן, נבחר לכהונת הרבנות בעיירת הקייט הסמוכה דלוגושיודלו, שבכהונתה נשא עד להריגתו על ידי חיילי הגסטאפו. בדלוגושיודלו הטביע חותם עמוק, כאשר לצד דאגתו לביסוס צורכי הדת כמו שחיטה, כשרות, עירוב, מקווה וחברה קדישא, אף דאג באופן אישי למוסדות חינוך לבנים ובנות. את רבנותו נהג ברמה והשתמש במוטיבים שראה אצל חותנו ברוז'אן.
בעיקר הוכר כלוחם שמרן, שנהג בתקיפות נגד גורמי החילון ופעילי המפלגות שרבו אז בדלוגושיודלו. מורכבות האוכלוסייה היהודית שהתפלגה למפלגות רבות, אילצה אותו ללחום בחירוף נפש על מנת להקים מערכת חינוך חרדית לבנים ולבנות. במסגרת פעילותו הקים את סניף בית יעקב לבנות. כמו כן התמסר באופן אישי ללמד תורה את בני הקהילה הצעירים, והיה קובע לימוד קבוע וחינמי עם עשרות בחורים שלמדו עמו באופן פרטי. בנוסף היה מוסר שיעור יומי בפני בעלי הבתים שבקהילה, במסגרת הדף היומי.
בתיאורים שנשתמרו מזיכרונות בני הקהילה[6], מתוארת דמותו הקמאית של הרב, שבדרך כלל היה יושב בבית המדרש או בביתו, מוקף בצעירים רבים שעוטרים אותו והוא מלמדם תורה והלכה. אך בכל פעם כשנדרש לסייע למישהו מבני הקהילה, היה סוגר את ספרו וממהר לסייע. בכתביהם גם מצוינת הדומיננטיות והמרכזיות שלו בעיני כל החוגים, שלמרות היותו חסיד גור תלמידו של רבי אברהם מרדכי אלתר מגור, היה נערץ על כל בני הקהילה מכל החוגים. הוא היה קובע תפילות בבית הכנסת העירוני, ואף היה מוסר את שיעורו הקבוע בדף היומי בשטיבל של חסידי אמשינוב[7]. ובהיות דלוגושיודלו עיירת קייט שהזדמנו אליה רבנים ואדמו"רים רבים מכל רחבי פולין, היה הרב מתרועע עמם וזוכה להכרה חוצת גבולות.
בימי השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנהגתו ואהבתו לבני קהילתו, באו לידי ביטוי הרואי בפרוץ מלחמת העולם השנייה, עם הכיבוש הגרמני בראשית שנת ת"ש. באותם ימים קשים המשיך הרב לדאוג לרווחתם של בני הקהילה ושל מאות הפליטים שגדשו אותה בעיקר מרוז'אן הסמוכה, שאף חלק עמם את ביתו ואת חפציו האישיים. בעצמו יצא אל המאפיות והתרים לחמים עבור הפליטים שגדשו את העיר. בעיקר נרשמה דרשתו האחרונה שמסר לבני הקהילה, בשבת לפני אמירת הסליחות כאשר האיץ בבני הקהילה ועוררם לתשובה בקריאתו אליהם
חיזרו בתשובה כל אחד ואחד לפי מדרגתו, הרבו במעשים טובים, בפרט כלפי פליטי החרב אשר נקבצו בעיירה ... נעשה מעשים טובים למעלה מכוחותינו, ניתן צדקה למעלה מן האמצעים שעומדים לרשותינו, והקב"ה יעשה עמנו חסד לפנים משורת הדין ויקרע את רוע גזר דיננו. ובזכות זה יתן לנו השם שנה טובה ויאמר לצרות ישראל די[8]
את הימים הנוראים של אותה שנה, תרצ"ט, עוד הספיק הרב לחגוג עם בני קהילתו. כך הנהיג את הקהילה בימי ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ואף הספיק לנהל את תפילת הושענא רבה. אך מיד לאחריה פרצו חיילי הגסטפו, שהזהירוהו שיורה לסלק את כל הפליטים שבאו מחוץ לעיר. אך הוא נמנע מלעשות כן. למחרת ביום שמיני עצרת רוכזו אלפי היהודים שהוזהרו לעבור את הגבול לרוסיה בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולטוב. שם, לאחר נדודים וטלטולים, נרצח על ידיה הנאצים, בי"ב כסליו תש"ב בעיר סלונים שבבאלרוס. יחד עמו נרצחו אשתו הרבנית אלטע יוכבד, בנו אברהם יעקב, ובתו איטה. היחיד ששרד מכל בני המשפחה, הוא בנו הרב ישראל יצחק פומרנץ שהוגלה לסיביר וממנה נחלץ. את סיפור הישרדותו, כמו סיפור מות אביו ובני משפחתו, פרסם בספר עם שרידי חרב בשם העט איציק הדר[9]. נכדו הוא הרב מנחם מנדל פומרנץ מראשי עוז והדר.
כתביו ופסקיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שהיה רב ופוסק מפורסם בקהיליית הרבנים הפולנים, ואף היה חבר אגודת הרבנים בפולין, והעמיד תלמידים רבים, ואף הכשיר רבנים רבים והסמיכם לרבנות[10], כמעט שלא נותר מפסקיו בכתובים. אך לעדות בני משפחתו, הוא היה מחבר פורה שהעלה חלק נכבד מחידושיו על גבי הכתב, אלא שנמנע מלפרסם אותם בדפוס כשהוא מנמק בענווה ”אפשר שראיתי פעם את החידושים הללו בספרים ושכחתי שראיתים, ועתה איך אתפאר לאומרם בשמי”[11]. ואולם לעדות בנו, בטרם צאתו את דלוגושיודלו הטמין את כל כתביו בחצר ביתו במקום מסוים תחת העץ. אלא שחיפוש מאוחר העלה שהכתבים אבדו. תשובה הלכתית בודדה ששיגר לשוחט של מקוב הפולנית, הרב אלתר בן ציון ריבקו, פורסמה בספרו זבח תודה ושם דרך והיא עוסקת בשאלה בענייני טרפות וכשרות ומעידה על רוב גאונות[12].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קונטרס ציוני דרך מצורף לספרו של חותנו פני לוי במהדורת תשמ"ג. עמ' 80–115.
- עם שרידי חרב מאת בנו הרב ישראל יצחק פומרנץ (איציק הדר}, ירושלים תש"ן.
- שטערן און דער נאכט, זכרונותיו של גרשון ווענגראווסקי על אישים ודמויות מדלוגושיודלו, תל אביב תשי"ד
| תקופת חייו של הרב מנחם בנימין פומרנץ על ציר הזמן |
|---|
 |
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כך על פי תעודות לידה של בנו ובתו, שנשתמרו בארכיון העירייה המקומית.
- ^ חתנו של הגאון רבי יואב יהושע ויינגרטן מחבר הספרים חלקת יואב וקבא דקשייתא מקינצק
- ^ בעיקר הוא מוכר בזכות חיבוריו על השולחן ערוך פתחי משפט, פתחי עזרה ופתחי שערים.
- ^ על פי הנכתב בערך חמיו באנציקלופדיית הרבנים אהלי שם, ערך ראזאן, עמ' 194
- ^ כך עולה מברכת 'מזל טוב' שפרסמה 'אגודת הרבנים בפולין' בביטאונה קובץ דרושים, פיעטרקוב, אלול תרפ"ד
- ^ ראו לדוגמה בספר זכרונותיו של גרשון ווענגראווסקי, שטערן און דער נאכט, על אישים ודמויות מדלוגושיודלו עמ' 121 – 124
- ^ כעדות יליד העיר, הרב דוד וייסבורד (הלחמי) בספר זכרונותיו אהל יוסף, עמ' שכ"ז
- ^ מרשימות בנו, הרב ישראל יצחק בספרו עם שרידי חרב, פרק ה'
- ^ הספר יצא לאור בירושלים תש"מ, ומאז חזר והודפס בכמה מהדורות
- ^ כדוגמה בודדת משמשת עדותו של הרב בן ציון רוזנטל משיקגו, שמעיד על כך בהקדמת ספרו תנובת ציון, שיקגו תשכ"ב
- ^ בקונטרס התולדות ציוני דרך המצורף לספר פני לוי, עמ' 98
- ^ זבח תודה ושם דרך, מקוב תרצ"ה, עמ' 47 – 49