מילוש פורמן

מילוש פורמן
Miloš Forman
	מילוש פורמן, 2009
לידה	18 בפברואר 1932; צ'אסלב, צ'כיה
פטירה	13 באפריל 2018 (בגיל 86); דאנברי, ארצות הברית
מקום קבורה	New Warren Cemetery
שם במה	Miloš Forman
שם לידה	Jan Tomáš Forman
מדינה	ארצות הברית, צ'כוסלובקיה, צ'כיה
תקופת הפעילות	מ-1963
מקום לימודים	האקדמיה לאמנויות הבמה של פראג; Film and TV School of the Academy of Performing Arts in Prague ;
בן או בת זוג	Věra Křesadlová (1964–1999); Martina Formanová (28 בנובמבר 1999–13 באפריל 2018); בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
צאצאים	Petr Forman, Matěj Forman
מספר צאצאים	4
פרסים והוקרה	מדליית ההצטיינות (1995); פרס גלובוס הזהב לבמאי הטוב ביותר - סרט קולנוע (1984); פרס הישג בקולנוע העולמי של האקדמיה האירופית לקולנוע (1997); פרס דב הזהב (1997); אזרחות כבוד של פראג (16 במאי 2017); פרס דוד דה דונטלו לבמאי הזר (1976); פרס אגודת מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס לבמאי הטוב ביותר (1984); פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (1984); פרס באפט"א לסרט הטוב ביותר (1977); פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (1975); פרס גילדת הבמאים האמריקנית (2012); פרס סזאר לסרט הזר; פרס באפט"א לבימוי הטוב ביותר ;
	http://milosforman.com
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

יאן תומאש פורמן (בצ'כית: Jan Tomáš Forman;‏ 18 בפברואר 1932 – 13 באפריל 2018) שנודע יותר בשם מילוש פורמן (Miloš Forman) היה במאי קולנוע ותסריטאי אמריקאי, ממוצא צ'כי-יהודי.

סרטיו הראשונים, אשר נוצרו בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית במסגרת הגל החדש בקולנוע הצ'כוסלובקי, הושפעו מזרם הנאו-ריאליזם האיטלקי בקולנוע. בתקופת יצירתו המאוחרת יותר, בארצות הברית, יצר מספר סרטים אשר זכו להצלחה רבה והתמחה במיוחד בסרטים ביוגרפיים. זכה פעמיים בפרס אוסקר בקטגוריית "הבמאי הטוב ביותר" בסרטים "קן הקוקייה" (1975) ו"אמדאוס" (1984). יוצר הסרט "שיער" (1979). פורמן הוא בין הבמאים הבודדים בהיסטוריה שהצליחו בארץ מולדתם, היגרו לארצות הברית, וזכו גם בארצות הברית להצלחה אמנותית ומסחרית.

נעורים ובימוי בצ'כוסלובקיה

מילוש פורמן נולד בעיר צ'אסלב שבצ'כוסלובקיה. בילדותו סבר שאביו רודולף ואמו אנה, שניהם פרוטסטנטים, הם הוריו הביולוגיים. רק בבחרותו נודע לו כי אביו הביולוגי היה אוטו קוהן, אדריכל יהודי שהצליח להימלט ב-1939 עם משפחתו החדשה לאקוודור. אביו החורג היה פעיל במחתרת הצ'כית בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא נעצר על ידי הנאצים ונספה במאי 1943 במחנה העבודה הנאצי דורה-מיטלבאו שבגרמניה. אמו נעצרה על חלוקת חומר תעמולה אנטי-נאצי ונשלחה לאושוויץ שם נספתה במרץ 1943 ממחלת הטיפוס. במהלך המלחמה ולאחריה גודלו הוא ואחיו על ידי קרובים וחברים. לאחר המלחמה למד בפנימייה בעיר המרחצאות פודברדי. באותה עת למדו באותו בית הספר גם ואצלב האוול והאחים משין. שם החל פורמן לגלות עניין בקולנוע ובמיוחד בקומדיות של צ'ארלי צ'פלין ובאסטר קיטון ובמערבונים של ג'ון פורד. לאחר מכן למד בימוי קולנוע בבית הספר לקולנוע בפראג. מסוף שנות החמישים החל לכתוב תסריטים, וב-1960 ביים את סרטו ראשון Laterna Magika II. ב-1963 ביים שני סרטים: "Konkurs" (תחרות כישרונות) ו"Kdyby ty muziky nebyly" (אם לא למען המוזיקה), שניהם על פי תסריט שלו ושל איוון פאסר. ב-1964 ביים את "Cerný Petr" (פטר השחור) וב-1965 יצא למסכים הסרט אשר הביא לו את הפרסום הראשוני, "אהבותיה של בלונדינית" (Lásky jedné plavovlásky). ב-1967 ביים את סרטו "נשף מכבי האש" (Horí, má panenko), שזכה גם הוא להצלחה רבה בצ'כוסלובקיה. שני סרטים אלו היו קומדיות אשר לגלגו בעדינות על המשטר הקומוניסטי תוך הבעת סימפתיה לגיבורים הפרובינציאליים והתמימים. פורמן יצר בסרטים אלו סגנון חדש אשר לא היה קיים עד אז בקולנוע הצ'כוסלובקי, ובכך סלל את הדרך לגל חדש של במאים מקומיים.

המעבר לארצות הברית

באוגוסט 1968, בעת הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה, אשר סיימה את האביב של פראג, שהה פורמן בפריז וניהל משא ומתן במטרה להפיק סרט בארצות הברית. האולפן הצ'כי בו עבד פיטר אותו בטענה שעזב את גבולות צ'כוסלובקיה בניגוד לחוק ופורמן היגר לארצות הברית.

ב-1971 ביים פורמן את סרטו הראשון בארצות הברית: "התפשטות" (Taking Off). הסרט שהופק על ידי אולפני יוניברסל בתקציב נמוך וללא כוכבים בולטים, היה קומדיה אשר תארה את פער הדורות בחברה הבורגנית האמריקאית על רקע התנועה האנטי-ממסדית אשר סחפה חלק ניכר מהדור הצעיר בארצות הברית בשנות השישים. הסרט זכה לשבחי הביקורת, במיוחד האירופאית, אך לא זכה להצלחה מסחרית.

ב-1972 השתתף פורמן, יחד עם עוד שבעה במאים נודעים (בהם קון איצ'יקווה, ארתור פן, קלוד ללוש וג'ון סלזינג'ר) בפרויקט אשר תיעד את הפן הספורטיבי של אולימפיאדת מינכן ונקרא "Visions of Eight".

קן הקוקייה

ב-1975 זכה פורמן להצלחתו הגדולה הראשונה כאשר ביים את "קן הקוקייה" (One Flew Over the Cuckoo's Nest) על פי ספרו של קן קיזי. הסרט, המתרחש ברובו בין כותלי בית חולים פסיכיאטרי, היה דרמה אנטי-ממסדית, וזכה בחמישה פרסי אוסקר: הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, והתסריט המבוסס על הסיפור הטוב ביותר. שני השחקנים הראשיים, ג'ק ניקולסון ולואיז פלטשר, זכו בפרס על משחקם. הסרט זכה בפרסים רבים אחרים, כולל פרס גלובוס הזהב בשש הקטגוריות החשובות ביותר.

המשך היצירה כבמאי מפורסם

סרטו הבא של פורמן - "שיער" - הופק רק לאחר ארבע שנים, ב-1979. הייתה זו הגרסה הקולנועית למחזמר "שיער" (Hair). הסרט זכה להצלחה נאה, אם כי לא הצליח לשחזר את הצלחתו של המחזמר.

ב-1981 ביים את הסרט התקופתי הארוך "רגטיים" (Ragtime), על פי ספרו של א.ל. דוקטורוב. הסרט היה סרטו האחרון של כוכב העבר הוותיק ג'יימס קאגני ועלילתו עסקה במאבק בין גזעי על רקע החברה הגבוהה של ניו יורק בראשית המאה העשרים. הסרט הופק בתקציב גדול ולא עמד בציפיות ממנו. היה מועמד בשמונה קטגוריות של פרס אוסקר אך לא בקטגוריות הנחשבות כעיקריות.

ב-1984 זכה פורמן בהצלחתו הגדולה השנייה לאחר שביים שוב סרט תקופתי רחב יריעה. הפעם היה זה הסרט "אמדאוס" (Amadeus) אשר התבסס על מחזהו של פיטר שאפר (אשר כתב גם את התסריט) ונסב סביב הביוגרפיה של המלחין וולפגאנג אמאדאוס מוצרט. הסרט, אשר הציג את מוצרט כגאון ילדותי ומתוסבך, התמקד במיוחד ביחסי הגומלין שלו עם המלחין אנטוניו סליירי. הסרט זכה בשמונה פרסי אוסקר, בהם הפרס על הסרט הטוב ביותר והבימוי הטוב ביותר. פ. מוריי אברהם זכה בפרס השחקן הראשי הטוב ביותר לאחר שגם השחקן הראשי השני בסרט, טום הולסה היה מועמד באותה קטגוריה.

הסרט, אשר מתרחש בווינה, צולם בפראג. הייתה זו הפעם הראשונה מאז 1968 בה ביקר פורמן במולדתו. בסרט השתתפו מספר שחקנים צ'כים בתפקידי משנה פעוטים, בהם גם השחקנית הצ'כית חנה ברייכובה (אחות אשתו הראשונה של פורמן), אשר שיחקה בתפקיד הנשי הראשי בסרטו המפורסם הראשון של פורמן, "אהבותיה של בלונדינית".

ב-1989 יצא למסכים סרט תקופתי נוסף בבימויו של פורמן, "הפיתויים האסורים של ולמונט" (Valmont) על פי ספרו של שודרלו דה לאקלו, "יחסים מסוכנים". הסרט יצא בסמיכות לסרטו של סטיבן פרירס, "יחסים מסוכנים" אשר היה מבוסס על אותו ספר עצמו. למרות הביקורות החיוביות שקיבל סרטו של פורמן, נחל סרטו של פרירס הצלחה מסחרית רבה יותר, אולי גם משום שהגיע ראשון לבתי הקולנוע.

לאחר הפסקה של שבע שנים ביים פורמן ב-1996 את הסרט "לארי פלינט: האיש והסקנדל" (The People vs. Larry Flynt). הסרט, אשר עסק בביוגרפיה של לארי פלינט - מוציא לאור של מספר מגזינים פורנוגרפי שהבולט בהם האסלר, התמקד בגבולות חופש הביטוי ונקט עמדה אוהדת לפלינט ולטוענים לצורך בשמירה על חופש הביטוי בכל מחיר. הסרט אשר הופק על ידי הבמאי אוליבר סטון זכה בפרס דוב הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין בשנת 1997.

ב-1999 ביים את הסרט "איש על הירח" (Man on the Moon). הסרט הוא ביוגרפיה של הבדרן והקומיקאי אנדי קאופמן. גם בסרט זה, כמו בסרטיו הקודמים ("קן הקוקייה", "אמדאוס" ו"לארי פלינט: האיש והסקנדל"), התמקד פורמן במאבק בין היחיד האקסצנטרי ובין החברה אשר מנסה לדכא אותו ולהחזירו לתלם. בסרט כיכב בתפקיד הראשי ג'ים קארי אשר זכה על משחקו בפרס גלובוס הזהב. לפורמן נולדו באותה עת תאומים והם נקראו אנדרו וג'יימס, כשמות גיבור הסרט והשחקן הראשי בו.

בשנת 2006 ביים את הסרט "הרוחות של גויה". הסרט הוא דרמה אודות חייו של הצייר הספרדי פרנסיסקו דה גויה ומתאר תקופה רבת תהפוכות מדיניות ובתוכה סיפור אנושי מרגש. השחקנים הראשיים בסרט הם נטלי פורטמן, חאווייר ברדם וסטלן סקרסגארד.

חייו האישיים

לפורמן אח שנולד לאביו הביולוגי לאחר פרידתו מאמו, המתמטיקאי ג'וזף קוהן (אנ').

ב-1958 נישא פורמן לשחקנית הצ'כית יאנה ברייכובה (אחות כוכבת סרטו "אהבותיה של בלונדינית") והיה נשוי לה עד 1962, ב-1964 נישא לשחקנית ורה קרסדלובה, והיה נשוי לה עד 1999. ב-1964 נולדו לזוג תאומים: מטיי ופטר, שעוסקים גם הם בקולנוע.

ב-1975 החל פורמן ללמד קולנוע באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. אחת הסיבות למספר המועט יחסית של סרטים שביים היא התמקדותו בתקופות שונות בקריירה האקדמית שלו.

ב-1999 נישא למרטינה זבורילובה, ונולדו להם תאומים: אנדרו וג'ים.

ב-13 באפריל 2018 הוא מת ממחלה בביתו שבקונטיקט, בגיל 86.

לקריאה נוספת

זאב רב נוף, מסך גדול. הוצאת כתר, 1982.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מילוש פורמן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של מילוש פורמן

מילוש פורמן, ברשת החברתית פייסבוק
מילוש פורמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מילוש פורמן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
מילוש פורמן, באתר AllMovie (באנגלית)
מילוש פורמן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
מילוש פורמן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מילוש פורמן, באתר Discogs (באנגלית)
ביוגרפיה (באנגלית)
יאיר ניקוליבסקי, עירום מלא: אחרי 40 שנה "התפשטות" יוצא בדי.וי.די, באתר nrg‏, 22 באפריל 2010
נירית אנדרמן, הבמאי זוכה האוסקר מילוש פורמן מת בגיל 86, באתר הארץ, 14 באפריל 2018
אינה טוקר, הבמאי מילוש פורמן הלך לעולמו, באתר ynet, 14 באפריל 2018
מילוש פורמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מילוש פורמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

פרס אוסקר לבימוי הטוב ביותר
1927–1940	פרנק בורזייגי (1927) • לואיס מיילסטון (1928) • פרנק לויד (1929) • לואיס מיילסטון (1930) • נורמן טאורוג (1931) • פרנק בורזייגי (1932) • פרנק לויד (1933) • פרנק קפרה (1934) • ג'ון פורד (1935) • פרנק קפרה (1936) • לאו מקארי (1937) • פרנק קפרה (1938) • ויקטור פלמינג (1939) • ג'ון פורד (1940)
1941–1960	ג'ון פורד (1941) • ויליאם ויילר (1942) • מייקל קורטיז (1943) • לאו מקארי (1944) • בילי ויילדר (1945) • ויליאם ויילר (1946) • איליה קאזאן (1947) • ג'ון יוסטון (1948) • ג'וזף ל. מנקייביץ' (1949) • ג'וזף ל. מנקייביץ' (1950) • ג'ורג' סטיבנס (1951) • ג'ון פורד (1952) • פרד זינמן (1953) • איליה קאזאן (1954) • דלברט מאן (1955) • ג'ורג' סטיבנס (1956) • דייוויד לין (1957) • וינסנט מינלי (1958) • ויליאם ויילר (1959) • בילי ויילדר (1960)
1961–1980	רוברט וייז/ג'רום רובינס (1961) • דייוויד לין (1962) • טוני ריצ'רדסון (1963) • ג'ורג' קיוקור (1964) • רוברט וייז (1965) • פרד זינמן (1966) • מייק ניקולס (1967) • קרול ריד (1968) • ג'ון שלזינגר (1969) • פרנקלין שפנר (1970) • ויליאם פרידקין (1971) • בוב פוסי (1972) • ג'ורג' רוי היל (1973) • פרנסיס פורד קופולה (1974) • מילוש פורמן (1975) • ג'ון ג. אבילדסן (1976) • וודי אלן (1977) • מייקל צ'ימינו (1978) • רוברט בנטון (1979) • רוברט רדפורד (1980)
1981–2000	וורן בייטי (1981) • ריצ'רד אטנבורו (1982) • ג'יימס ברוקס (1983) • מילוש פורמן (1984) • סידני פולאק (1985) • אוליבר סטון (1986) • ברנרדו ברטולוצ'י (1987) • בארי לוינסון (1988) • אוליבר סטון (1989) • קווין קוסטנר (1990) • ג'ונתן דמי (1991) • קלינט איסטווד (1992) • סטיבן ספילברג (1993) • רוברט זמקיס (1994) • מל גיבסון (1995) • אנתוני מינגלה (1996) • ג'יימס קמרון (1997) • סטיבן ספילברג (1998) • סם מנדס (1999) • סטיבן סודרברג (2000)
2001–2020	רון הווארד (2001) • רומן פולנסקי (2002) • פיטר ג'קסון (2003) • קלינט איסטווד (2004) • אנג לי (2005) • מרטין סקורסזה (2006) • האחים כהן (2007) • דני בויל (2008) • קתרין ביגלו (2009) • טום הופר (2010) • מישל הזנוויציוס (2011) • אנג לי (2012) • אלפונסו קוארון (2013) • אלחנדרו גונסלס איניאריטו (2014) • אלחנדרו גונסלס איניאריטו (2015) • דמיאן שאזל (2016) • גיירמו דל טורו (2017) • אלפונסו קוארון (2018) • בונג ג'ון-הו (2019) • קלואי ז'או (2020)
2021–היום	ג'יין קמפיון (2021) • הדניאלס (2022) • כריסטופר נולאן (2023)

פרס גלובוס הזהב לבימוי הטוב ביותר
1943–1960	הנרי קינג (1943) • לאו מקארי (1944) • בילי ויילדר (1945) • פרנק קפרה (1946) • איליה קאזאן (1947) • ג'ון יוסטון (1948) • רוברט רוסן (1949) • בילי ויילדר (1950) • לאסלו בנדק (1951) • ססיל ב. דה-מיל (1952) • פרד זינמן (1953) • איליה קאזאן (1954) • ג'ושוע לוגאן (1955) • איליה קאזאן (1956) • דייוויד לין (1957) • וינסנט מינלי (1958) • ויליאם ויילר (1959) • ג'ק קרדיף (1960)
1961–1980	סטנלי קריימר (1961) • דייוויד לין (1962) • איליה קאזאן (1963) • ג'ורג' קיוקור (1964) • דייוויד לין (1965) • פרד זינמן (1966) • מייק ניקולס (1967) • פול ניומן (1968) • צ'ארלס ג'ארוט (1969) • ארתור הילר (1970) • ויליאם פרידקין (1971) • פרנסיס פורד קופולה (1972) • ויליאם פרידקין (1973) • רומן פולנסקי (1974) • מילוש פורמן (1975) • סידני לומט (1976) • הרברט רוס (1977) • מייקל צ'ימינו (1978) • פרנסיס פורד קופולה (1979) • רוברט רדפורד (1980)
1981–2000	וורן בייטי (1981) • ריצ'רד אטנבורו (1982) • ברברה סטרייסנד (1983) • מילוש פורמן (1984) • ג'ון יוסטון (1985) • אוליבר סטון (1986) • ברנרדו ברטולוצ'י (1987) • קלינט איסטווד (1988) • אוליבר סטון (1989) • קווין קוסטנר (1990) • אוליבר סטון (1991) • קלינט איסטווד (1992) • סטיבן ספילברג (1993) • רוברט זמקיס (1994) • מל גיבסון (1995) • מילוש פורמן (1996) • ג'יימס קמרון (1997) • סטיבן ספילברג (1998) • סם מנדס (1999) • אנג לי (2000)
2001–היום	רוברט אלטמן (2001) • מרטין סקורסזה (2002) • פיטר ג'קסון (2003) • קלינט איסטווד (2004) • אנג לי (2005) מרטין סקורסזה (2006) • ג'וליאן שנאבל (2007) • דני בויל (2008) • ג'יימס קמרון (2009) • דייוויד פינצ'ר (2010) • מרטין סקורסזה (2011) • בן אפלק (2012) • אלפונסו קוארון (2013) • ריצ'רד לינקלייטר (2014) • אלחנדרו גונסלס איניאריטו (2015) • דמיאן שאזל (2016) • גיירמו דל טורו (2017) • אלפונסו קוארון (2018) • סם מנדס (2019) • קלואי ז'או (2020) • ג'יין קמפיון (2021) • סטיבן ספילברג (2022) • כריסטופר נולאן (2023)