איש ללא חשיבות

איש ללא חשיבות
A Man of No Importance
בימוי	סורי קרישנאמה
הופק בידי	ג'ונתן קוונדיש
תסריט	בארי דוולין
עריכה	דיוויד פרימן
שחקנים ראשיים	אלברט פיני; פטריק מאלאהייד; מיק לאלי; Anna Manahan; Joe Pilkington; רופוס סוול; דייוויד קלי; טרה פיצג'רלד; ברנדה פריקר; מייקל גמבון; Brendan Conroy
מוזיקה	ג'וליאן נוט
צילום	אשלי רואו
מדינה	הממלכה המאוחדת; אירלנד
הקרנת בכורה	1994
משך הקרנה	99 דק'
שפת הסרט	עברית
סוגה	דרמה קומית, סרט דרמה
מקום התרחשות	דבלין
הכנסות	$934,550
הכנסות באתר מוג'ו	amanofnoimportance
	דף הסרט ב־IMDb

איש ללא חשיבות (באנגלית: A Man of No Importance) הוא סרט דרמה קומי בריטי משנת 1994 בבימויו של סורי קרישנאמה (אנ') ובכיכובו של אלברט פיני.

עלילה

אלפרד (אלפי) ביירן הוא רווק ידידותי בגיל העמידה, הומוסקסואל חבוי, חובב תיאטרון, שירה ואמנות, העובד ככרטיסן באוטובוס בדבלין בירת אירלנד ב-1963. אחותו מנסה לשדך לו נשים שונות, אך תשוקתו האמיתית היא מחזותיו של אוסקר ויילד, שאת אחד מהם, "סלומה" (אנ'), הוא מנסה להעלות בתיאטרון חובבים, ומתכנן לערוך את ההצגה בכנסייה המקומית. הוא מנסה לגייס להצגה את רובי, נהג קו האוטובוס הצעיר, בו הוא מאוהב בסתר, ואת אדל - צעירה יפה, שזה עתה עברה מן הכפר אל העיר הגדולה. משיכתו אל האמנות, אשר זוכה לזלזול מצד סביבתו השמרנית, וזהותו המינית, שנותרה חבויה שנים רבות, מביאים לתפנית אשר מאיימת על שגרת חייו.

שחקנים

אלברט פיני - אלפרד ביירן
ברנדה פריקר - לילי ביירן (אחותו של אלפרד)
מייקל גמבון - אייבור ג'יי קרני
דייוויד קלי - בולדי
טרה פיצג'רלד - אדל רייס
רופוס סוול - רובי פיי
פטריק מאלאהייד - המפקח קרסון

ביקורת

מבקר הקולנוע האמריקאי, רוג'ר איברט, כתב : "אלפי משוחק על ידי אלברט פיני בעוד אחת מאותן הופעות שבהן פיני נכנס לדמות בנוחות כמו לנעל בית ישנה. אכן, רק הקלות והביטחון של פיני, הופכות את אלפי לאמין ביותר, שכן סיפורו של הסרט הוא יותר מושלם יותר מהמציאות." הוא משבח את התסריט של בארי דוולין השזור באמירות שנונות ומבריקות, אך גורס כי הבמאי לא התייחס מספיק ברצינות לעלילה ולדמויות ולהוציא סצנה אחת, נמנע לגעת בקצוות המחוספסים של נושא הסרט.^[1]

דייוויד ארמסטרונג, מבקר הקולנוע של הסן פרנסיסקו אקזמינר, מציין כי בסרטו הארוך הראשון, בוחר הבמאי קרישנאמה לתת לסרט ממד עצוב ומלנכולי. לדעתו, "התפנית הפתאומית שבעלילה בסיום הסרט נראית יותר כמו משאלת לב מאשר כדרמה משכנעת. ... אבל גם אם העלילה הופכת למופרכת, עדיין אפשר להתענג על הביצועים העשירים במשחקו של אלברט פיני.^[2]