עוני
עוני הוא מצב קיומי נתון, אשר בו אין לאדם, למשפחה או לקבוצת בני אדם המהווים יחידה כלכלית אחת, הכנסה נדרשת ואמצעים חומריים הולמים כדי לקיים את עצמם. או לחלופין, עוני הוא מצב קיומי, אשר בו אדם, משפחה או קהילה, נאלצים להסתפק ברמת חיים נמוכה, במידה רבה מזו של יתר האנשים בסביבתם הקרובה. המצב הראשון מכונה "עוני מוחלט" (absolute poverty),[1] בעוד האחרון מכונה "עוני יחסי" (relative poverty).[2]
שיטות למדידת שיעור העוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיטה היחסית למדידת העוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]זו השיטה הנהוגה ברוב המדינות המפותחות. לפי שיטה זו[3], העוני מייצג תופעה של אי-שוויון כלכלי וחברתי. לכן, משק-בית עני הוא זה שהכנסתו בפועל נמוכה מן ההכנסה האופיינית בארצו. לפי הגדרה זו, העוני מאופיין כקיפוח בתנאי החיים, ביחס לחברה הנמדדת.
'קו העוני' הרשמי בישראל הוא דוגמה מובהקת למדידה בשיטה זו, והוא מוגדר כ-50% מההכנסה החציונית. בחלק ממדינות המפותחות מוגדר 'קו העוני' כ-60% מההכנסה החציונית.
החישוב בישראל ובמדינות המפותחות נעשה לפי מספר ה"נפשות הסטנדרטיות" במשק בית, ולכן קו העוני לאדם יחיד נמוך משמעותית מקו העוני למשפחה שבה שלושה ילדים. עם זאת, החישוב לוקח בחשבון יתרונות לגודל בצריכה, ומשכך קו העוני במשפחה עם ארבע נפשות אינו שווה לארבע פעמים קו העוני של נפש אחת, והוא נמוך ממנו באופן משמעותי.
השיטה המוחלטת (האבסולוטית) למדידת עוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשיטה זו העני נתפס כאדם שאינו מסוגל לצרוך סל מוצרים בסיסי מסוים, כיוון שאין לרשותו מקורות הכנסה למימון סל כזה. לכן אדם ייחשב עני כאשר הקיום הפיזי שלו והדאגה לצרכיו הפיזיים יעמדו בראש מעיניו,מכאן דאגותיו הבסיסיות ומרבית אמצעיו הכלכליים יופנו בעיקר לצריכת מזון, מחסה ולבוש.
שיטה מדידה מוחלטת אחרת מגדירה כעניים את מי שהכנסתם נמוכה היא מאשר 'סכום כסף' מסוים וקבוע, למשל לצורך השוואה בין חברות שרמת החיים שלהן שונה מאוד. הסף המוגדר כ"עוני מוחלט" על ידי האו"ם הוא הכנסה יומית של 2 דולר אמריקאי (בערך 8 שקלים חדשים בשנת 2023).
דיון השוואתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]קביעת אופן חישוב רף ההכנסה לקביעת העוני היחסי נעשה לאור מה שנתפס כהכנסה הנדרשת לסיפוק צרכיו הבסיסיים של האדם באותה מדינה ולא ביחס למדינות אחרות. מאידך, גם "סל המוצרים" הבסיסי הוא, במידה רבה, תוצר של יחסיות חברתית. בחברה עשירה יתפסו יותר שירותים כהכרחיים מאשר בחברה ענייה. זאת ועוד – בחברה עשירה יש ציפיות שונות מהאדם לעומת חברה ענייה. לדוגמה, בחברות עניות הקשר של האזרחים עם רשויות המדינה עשוי להתבצע באמצעים פשוטים כגון שליחת מכתבים או שליחת שליחים, בעוד שבחברה עשירה יצפו רשויות המדינה כי האזרחים ישתמשו בטכנולוגיות מתקדמות יותר כגון טלפונים ורשתות מחשבים. לפיכך אזרח בחברה עשירה, שידו אינה משגת לשלם עבור שירותי טלפון, ייחשב עני ואף מוגבל, בעוד שאזרח במצב דומה בחברה ענייה לא ייחשב עני ולא ייחשב מוגבל.
עשוי להתקיים פער בין המדידה על פי השיטה היחסית ובין המדידה בשיטת "העוני המוחלט". למשל, לפי הסף המוחלט של האו"ם, 2 דולר ליום, אין בישראל עניים כלל, בעוד ששיעורם רב במדינות נחשלות מן העולם השלישי.
השיעור הנמדד של עניים מתוך האוכלוסייה תלוי גם בחלוקת העולם לאזורים (או לתת-אוכלוסיות) המשמשים לצורך מדידת העוני. אם, בקיצוניות אחת, מודדים "עוני יחסי" בכל העולם, כאשר כלל אוכלוסיית העולם מהווה קבוצה אחת – אין למעשה הבדל בין מדידת "עוני יחסי" לבין מדידת "עוני מוחלט". במקרה זה, נמצא כי במדינות המפותחות אין עניים כלל ואילו במדינות הנחשלות ביותר – התושבים הם עניים ברובם הגדול. אם, לעומת זאת, נחלק את העולם ליחידות קטנות, ייתכן שנמצא כי שיעור העניים בשכונה עשירה כמו סביון (כאשר העוני נמדד על יסוד ההכנסה החציונית בסביון) גבוה בהרבה משיעור העניים בשבט אפריקני נידח (כאשר העוני נמדד על יסוד ההכנסה החציונית שם).
דוגמה ממשית לבעייתיות הקשורה בשיטת המדידה היחסית היא איחוד גרמניה. גרמנים רבים בגרמניה המזרחית, שנמצאו לפי ההגדרה היחסית מעל ל"קו העוני" לפני האיחוד, לאחר האיחוד הם נמצאו מתחת ל"קו העוני" ולכן הוגדרו כעניים מיד לאחריו. לעומת זאת, עניים רבים בגרמניה המערבית חדלו מלהיות עניים מיד לאחר האיחוד. אמנם, ניתן להסביר זאת בכך שהרגשתם של תושבי המזרח השתנתה עם האיחוד והם הרגישו עצמם עניים יותר (והיפוכו של דבר בתושבי מערב גרמניה). נראה גם שאיחוד גרמניה גרם לעליה מיידית בשיעור הכולל של העניים בגרמניה, לפני שחל שינוי ממשי במצבם הכלכלי של התושבים.
הקושי במדידת עוני נובע מהצורך לתרגם את רמת החיים למונחים כספיים, בעוד חלק ניכר מהשירותים שאנשים נותנים אלה לאלה, לרבות שירותים הניתנים על ידי המדינה, אינם נמדדים בכסף. בשיטת המדידה המקובלת (קו עוני של 50% מן ההכנסה החציונית, מתוקנן בגודל המשפחה) ובשיטות דומות אחרות, עשויים מספר העניים ושיעורם מכלל האוכלוסייה להשתנות במידה ניכרת על פי השיטה בה מחלקת המדינה סיוע לנצרכים. למשל, אם במקום להעניק שירותים רפואיים והטבות לא-כספיות אחרות, תיתן המדינה תוספת הכנסה כספית השקולה כנגד אותם שירותים – צפוי השיעור הנמדד של העניים לרדת במידה רבה (ולהפך, כאשר ימירו תמיכה כספית בתמיכה לא-כספית). נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, אף טען כי בשל בעיית המדידה עליית שיעור העניים בישראל אינה עובדה מוכחת[דרוש מקור: 12 באוגוסט 2018]. נייר של המוסד לביטוח לאומי שבחן את לפי סכום-סף של הוצאות הכרחיות למשפחה, תוך התחשבות בבעלות על רכוש והטבות לא-כספיות מסוימות[4], מצא שגם לפי גישה זו העוני בישראל גבוה.
קושי נוסף במדידת העוני הוא הצרכים השונים של אנשים שונים. ולכן מדד נוסף לעוני הוא מדד סובייקטיבי. לעיתים קיים פער ניכר בין שיעור העוני האובייקטיבי לעוני הסובייקטיבי. בישראל אחת מהדוגמאות הבולטת היא החברה החרדית, שבה שיעור העוני האובייקטיבי שנמדד לפי הגדרת המוסד לביטוח לאומי עומד על כ-50 אחוזים. לעומת זאת רק כעשרה אחוזים מהחרדים תופסים עם עצמם כעניים[5]. דוגמה נוספת, אדם נכה, למשל, זקוק לשירותים רפואיים במידה רבה יותר מאדם בריא, ולפיכך עליו להיות בעל הכנסה גבוהה יותר כדי להשיג את רמת החיים של האדם הבריא.
מדידת עומק העוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימות שיטות שונות למדידת עוני המאפשרות לדעת מהו אחוז העניים באוכלוסייה, אולם מנתונים אלו, לא ניתן ללמוד מהו עומק העוני. כלומר, עד כמה העניים שקועים במצב של עוני ומה מידת חומרת העוני, לכן קיימת מדידה נוספת המודדת את פער העוני.[6]
מדד פער העוני מציג נתונים המצביעים על המרחק של משפחה ענייה מקו העוני. המדד הזה מאפשר להבין עד כמה המשפחות המוגדרות עניות רחוקות מהכנסה הנתפסת כהכנסה מינימלית לקיום. פער העוני בשנת 2021 בקרב מי שאינם עובדים בגיל העבודה עמד על 60.8% לעומת 39.4% בכלל האוכלוסייה. (משמעות הנתון היא שההכנסה ממוצעת של משפחות עניות שאינן עובדות רחוקה ב-60.8% מקו העוני).[7]
הצלחה של מדיניות ביטחון סוציאלי נמדדת בהשגת יעדים של צמצום היקף העוני על פי מידת ההצלחה להעלות משפחות מעל לקו העוני או לפי מידת ההצלחה בצמצום פער העוני, דהיינו המרחק מקו העוני.[6]
המאבק בעוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוני התקיים בחברה האנושית במשך אלפי שנים, כשהוא מעוגן בדרך כלל בחסמים חוקיים, כלכליים וחברתיים חזקים. העוני נתפש כגזירת גורל, חלק מהסדר החברתי, עונש על חטא, תוצר של חוסר רצון או יכולת של עניים, או כתוצאה של ניצול ושלילת אפשרות ההיחלצות מעוני על ידי בעלי מעמד רם בחברה. בהתאם, ניסו במדינות שונות להתמודד עם העוני באמצעות מתן צדקה, 'חינוכם' של העניים, הכשרה מקצועית וכפיית עבודה; ואילו במקומות אחרים, או לעיתים במקביל, דגלו רבים במהפכה שתשנה את סדרי החיים הישנים או, במיוחד בחברות בהן הייתה חלוקה נוקשה לקאסטות, בהטפה לקבלת העוני כברכה או כמצב רצוי וטבעי יותר לאדם.
עם ביטול החסמים החוקיים בחלק ממדינות המערב במאה ה־19, והיחלשותם של חסמים חברתיים וכלכליים, החלו רבים, ובהם קובעי מדיניות, לטעון כי ניתן להתגבר על העוני באופן מוחלט או כמעט מוחלט באמצעות רפורמות כלכליות וחברתיות.
צעדים אלו זכו למימוש ראשוני במערב החל מסוף המאה ה-19, במיוחד בבריטניה, והחל משנות השלושים של המאה ה-20 במדינות שונות במערב. הצעדים השונים שננקטו היו בעיקר כינון מנגנוני פנסיה לעת זקנה, דמי אבטלה מצומצמים, ולצדם גיוס מספר גדול של אנשים לפרויקטים של עבודה יזומה ולשירותים צבאיים וצבאיים למחצה. עם זאת, הצטרפות לשוק העבודה איננה מחלצת בהכרח ממעגל העוני, וקיימת תופעה ידועה של עובדים עניים.
עם תום מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד החל בשנות השישים, כוננו ברוב מדינות המערב רפורמות כלכליות וחברתיות שזכו לכינוי "מדינת הרווחה". צעדים אלו נתפשו כשלבים אחרונים ב"מלחמה בעוני" (כסיסמתו של נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון). הרפורמות השונות כוונו להתמודד עם שתי הבעיות העיקריות, לתפישתם של הוגי המדיניות: משאבים כלכליים והשכלה. לשם כך, נעשו צעדים כדי להגדיל את הכנסתם של עניים באמצעות הגדלה ניכרת של התגמולים המוענקים למי שהוגדרו עניים; ולצמצם את החסמים לשיפור השכלתם באמצעות צמצום שכר הלימוד או אפילו הצעת אפשרות ללמידה או קבלת הכשרה מקצועית בחינם. מחקרים בנושא מיגור העוני מצאו שלתקציב הרווחה השפעה מכריעה על שיעור העוני, מדינות בעלות תקציב רווחה גדול יהיו לרוב בעלות שיעור עוני נמוך ולהפך (כאשר גם לגובה שכר המינימום השפעה שמקטינה את שיעור העוני).[8]
יש הטוענים[דרוש מקור] כי תופעת לוואי לא רצויה של הכלים של מדינת הרווחה, המיועדים לאפשר לעני להיחלץ ממעגל העוני, היא מלכודת הרווחה – מצב שבו מערכות המיסוי והרווחה במדינה יוצרות תמריץ לאזרחים להישאר תלויים בתשלומים שהם מקבלים ממערכת הרווחה.
בישראל, לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, כ-60% מן האנשים החיים בעוני עובדים[9].
עניים כקבוצה חברתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפשר לחלק את אלו שנמצאים מתחת ל"קו העוני" לשתי קבוצות: הראשונה היא של אלו הסובלים מעוני מזדמן, כלומר אלו שהגיעו אל מתחת ל"קו העוני" בעקבות פיטורים, מחלה, תאונה או סיבות דומות, ויעלו מעליו עם חלוף הזמן והשתפרות הנסיבות האישיות. הקבוצה השנייה של העניים הם אלו הסובלים מעוני כרוני. אלו סובלים מעוני לאורך חלקים משמעותיים מחייהם, לעיתים מלידה ועד פטירה. במקרים רבים משפיע העוני הכרוני על כישורי החיים שהעניים מסוגלים להעניק לילדיהם, ואלו הופכים לעניים גם הם. תופעה זו נקראת עוני בין-דורי (שיעתוק מעמדי). סוג נוסף של עוני אפשר לכנות "עוני מעמדי", זהו מצב שבו חוקי המדינה או נורמות חברתיות מונעות מקבוצות מסוימות באוכלוסייה לעבוד בעבודות מסוימות, לקבל שירותים מסוימים וכדומה, ובכך כופים עליהן הכנסה נמוכה וחיי עוני. מצב זה מאפיין קבוצות מיעוט בארצות שונות, אם כי בעבר הוא אפיין את החלוקה למעמדות באירופה הפאודלית.
תרבות העוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאור האמור לעיל, נשאלת השאלה האם המשותף בין העניים רב דיו כדי להגדירם כקבוצה חברתית. ברור שאלו הסובלים מעוני מזדמן אינם שייכים לקבוצה זו, שכן הירידה בהכנסתם לרוב אינה מלווה בשינוי בסביבה החברתית או התרבותית שלהם. כיוון שעוני מזדמן לתקופה קצרה אינו מנתק את האדם מסביבתו החברתית, הרי שעדיין זמינים לו שירותים מסוימים, בעיקר שירותי חירום. לדוגמה, יהיה לו קל יחסית לקבל הלוואה מידיד או קרוב משפחה לשם טיפול רפואי או שירות חיוני אחר, ואף ייתכן שחלק מחבריו יסכימו להעניק לו שירותים שונים חינם מתוך התחשבות במצבו. לגבי הסובלים מעוני כרוני, קשה לומר שהכנסתם הנמוכה היא המגדירה את השתייכותם החברתית, אולם ההשלכות של מצבם הכלכלי בנוסף להיבטים אחרים, כגון השתייכות לקבוצה אתנית, עשוי לגבש אותם לקבוצה חברתית מובחנת בעלת תרבות או תת-תרבות משלה.
גישת 'תרבות העוני', שפותחה בשנות ה-60 של המאה ה-20 בארצות הברית, בעיקר על ידי הסוציולוג אוסקר לואיס, טוענת כי העניים פיתחו לעצמם תרבות ייחודית, המבדילה אותם מהחברה הסובבת אותם. לפי גישה זו, התרבות של העניים נוצרת עקב הסתגלות לתנאי החיים המיוחדים בהם הם נתונים ולתנאים של מחסור. תרבות זו כוללת, בין השאר, מאפיינים של בטלה ועצלות, של מערכת משפחתית לא נורמטיבית המאופיינת בריבוי לידות מחוץ לנישואין, הסתמכות יתר על מערכת הרווחה ופעילות עבריינית גבוהה.
גישה מחקרית זו זכתה לביקורות רבות, בעיקר בשל העובדה שעולה ממנה שהעניים אשמים במצבם, הנובע מהתרבות שלהם. קיימות גישות מתחרות, למשל, שאין הבדל מהותי בין כישורי העניים והעשירים אולם תנאי החיים בצל העוני מונעים מעשית מהעניים לממש את הפוטנציאל שלהם[10].
התייחסות לקושי של העני להיחלץ מעוניו מופיעה כבר במאמר התלמודי: "בתר עניא אזלא עניותא" (העוני הולך אחר העני).
מעמד העוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאור הביקורת על גישת 'תרבות העוני', הציג הסוציולוג ויליאם וילסון את גישת מעמד העוני. כפי שעולה משמה של גישה זו, היא מאפיינת את העניים לא על פי תרבותם, שהיא פרמטר אישי, אלא לפי המעמד שלהם, פרמטר מבני, המצביע על גורמים מבניים להתנהגות שונה של העניים. וילסון מדגיש את חשיבותה של הסביבה בה חיים העניים לעוניים.
וילסון התמקד בשכונות העוני של הערים הגדולות בארצות הברית, וטען כי העובדה כי רבים מהעניים אוחזים בנורמות שונות ואף הפוכות מאלו של החברה הסובבת אותם נובעת מהמאפיינים ומהאילוצים של שכונות אלו.
פמיניזציה של העוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פמיניזציה של העוני
פמיניזציה של עוני מתארת מצב בו שיעור העוני בקרב נשים גבוה יותר מאשר אצל גברים והעוני שלהן חמור יותר מזה של גברים. עוני בקרב נשים הולך וגדל וכתוצאה מכך, גדל אי השוויון ברמת החיים בין גברים לנשים.[11] על פי נתונים האו"ם שפורסמו בשנת 2000, מתוך 1.5 מיליארד אנשים החיים בפחות מדולר ביום הרוב הן נשים.[12] מחקר שנערך בדמוקרטיות המערביות בין השנים 1969-2000 מצא שהפמיניזציה של העוני קיים בכל המדינות שנחקרו, בשנים שנבדקו וכי כמעט בכל המדינות המגמה התחזקה עם השנים.[13]
הספרות המחקרית מציעה מספר גורמים לעוני של נשים:
שינויים במבנה המשפחה: עליית גיל הנישואים ואחוז הזוגות המתגרשים מעלים את הסיכוי לעוני בקרב נשים. נשים רווקות או גרושות שנסמכות על הכנסה יחידה, שלרוב נמוכה יותר מזו של גברים עלולות לסבול מעוני. בנוסף, מספר הילדים שחיים במשפחה חד הורית שבראשה עומדת אישה מגדיל את הסיכוי לעוני אצל נשים וילדיהן.[14]
תעסוקה: בחברות רבות ברחבי העולם, נשים מתמודדות עם הגבלות על הבחירות וההזדמנויות העומדות בפניהן. ההבדלים המגדריים מצמצמים את אפשרויות התעסוקה ומובילים לעיתים קרובות להכנסה נמוכה יותר לנשים. מספרן המועט של נשים בצמתי קבלת החלטות מגבילה את קידום תוכניות וסיוע לנשים בתעסוקה והשכלה.[15]
אלימות נגד נשים: נשים שיש להן בני זוג או בני משפחה מתעללים מתקשות להתמיד בעבודה בגלל שליטה של בני המשפחה מתעללים בהן. אם הן מצליחות למצוא עבודה, הן עלולות להפסיד ימי עבודה והזדמנויות תעסוקתיות כתוצאה מפציעה ואין להן שליטה בהכנסות שלהן.
הגירה: נשים מהגרות יכולות להשתחרר מתפקידים מגדריים מסורתיים שנכפו עליהן בארץ המוצא, אך נאלצות לעבוד במשק בית, כעובדות סיעודיות, בעבודה לא מקצועית בתנאים קשים ולא פעם בצורה לא חוקית. יש נשים מהגרות נאלצות לעבוד כעבודות מין[16][17] מהגרות שהפכו לעניות בעקבות ההגירה, הסובלות מבידוד חברתי וחסרות רשת תמיכה חשופות יותר לאלימות מינית וזנות.[18]
השכלה: גישה רחבה לחינוך מובילה לצמצום העוני במשקי הבית[19]
שינויי אקלים: אסונות טבע כגון רעידות אדמה, שטיפונות וכו' גורמים לאובדן חיים, נזק לתשתיות ופוגעים בצורה אנושה בחיי היומיום של אנשים. הם מובילים לאבטלה, הגירות מסיביות ופגיעות בגוף ובנפש.[20] באזורים מוכי אסון אקלימיים, נשים נאלצות למצוא דרכים חלפויות לשמירה על ביטחון תזונתי של משפחותיהם ולדאגה למשק הבית.
השקפות על עוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]לתרבויות שונות השקפות שונות לגבי הגדרת העוני, המקורות והסיבות לעוני, והדרכים להתמודד עם העוני (עד כמה יש צורך בצעדים לצמצום העוני ואופי הצעדים הנדרשים).
עוני בדתות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוני בהינדואיזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוני ביהדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – מתנות עניים, עוני (הלכה)
ביהדות עושר נתפס כברכה אלוהית ולא סימן לשחיתות מוסרית (בניגוד לנצרות הקתולית). עיקרון זה בא לידי ביטוי בכך שאבות האומה היו עשירים וה' בירך אותם בעושר[21]. במקביל עוני אינו נחשב סימן לכך שהעני הוא מקולל, אלא כגזרה אלוהית שמטרתה לגרום לאדם לעשות חסד וצדקה. כפי שנאמר בתורה (דברים טו, יא):
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך.
על רקע זה טען הרב ד"ר עדו רכניץ[22] כי המונח "השכבות המוחלשות" כתיאור לעניים איננו הולם את התפיסה היהודית, על פיה מצבם של העניים איננו תוצאה של אשמתם של העשירים, אלא להפך, נועד לגרום לעשירים לתת צדקה.
במקורות היהודיים ישנן מספר התייחסויות לנושא הגדרת העוני, בעיקר בהקשר של זכאות לצדקה ולמתנות עניים, כגון בדברי המשנה:
אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִכִּכָּר בְּפוּנְדְיוֹן, מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע. לָן, נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסַת לִינָה. שָׁבַת, נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מִן הַתַּמְחוּי. מְזוֹן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מִן הַקֻּפָּה. וְהַקֻּפָּה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם, וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה.
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָאתַיִם זוּז, לֹא יִטֹּל לֶקֶט, שִׁכְחָה, וּפֵאָה, וּמַעְשַׂר עָנִי. הָיוּ לוֹ מָאתַיִם חָסֵר דִּינָר, אֲפִלּוּ אֶלֶף נוֹתְנִין לוֹ כְּאַחַת, הֲרֵי זֶה יִטֹּל. הָיוּ מְמֻשְׁכָּנִין לְבַעַל חוֹבוֹ אוֹ לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי זֶה יִטֹּל. אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ.
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם, הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל.
המשנה מגדירה כמה רמות של עוני. ישנו העני שאין לו אפילו מזון ליום אחד, "שתי סעודות". עני כזה רשאי ליהנות מן התמחוי. הדרגה השנייה היא מי שאין לו מזון לשבוע, "מזון ארבע עשרה סעודות"; עני זה רשאי לקבל מן הקופה. הדרגה מעל היא מי שאין לו 200 זוז, והוא רשאי ליטול מן הצדקה. עני נחשב גם מי שיש לו רכוש, אך רכוש זה ממושכן לפדיון כתובת אשתו או להחזר חוב. בנוסף, העני אינו נדרש למכור את כל רכושו. מאידך, אדם שיש לו 50 זוז, אך הוא עושה בהם סחורה - אדם כזה אינו נחשב לעני.
במבט ראשון, נראה כי שתי הגדרות אלו מתייחסות למצב של עוני מוחלט, אלא שהטור בחלק יו"ד סימן רנ"ג מסיים את דבריו בקביעה "והכל לפי המקום והשעה", קרי: הגדרות אלו אינן מעידות בהכרח על עוני מוחלט, אלא על סל המוצרים הבסיסי בהתאם לתקופה ולאזור, מה שמכונה בימינו הגדרה מעורבת של עוני[23].
בנוסף לכך אנו מוצאים הגדרה נוספת של עוני - שניתן לכנות היום כ"שמירת סטטוס" - במסכת כתובות דף סז מספרת על עניים שירדו מנכסיהם וקיבלו צורכי מותרות שאליהם היו רגילים (כגון: סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו וכן ליטרא בשר ויין), וכך נפסק ב"שולחן ערוך":
- כמה נותנין לעני? די מחסורו אשר יחסר לו. כיצד, אם היה רעב, יאכילוהו. היה צריך לכסות, יכסוהו. אין לו כלי בית, קונה לו כלי בית. ואפילו אם היה דרכו לרכוב על סוס, ועבד לרוץ לפניו כשהיה עשיר, והעני, קונה לו סוס ועבד. וכן לכל אחד ואחד. לפי מה שצריך: הראוי לתת לו פת, נותנים לו פת. עיסה, נותנים לו עיסה. מטה, נותנים לו מטה. הראוי ליתן לו פת חמה, חמה. צונן, צונן. להאכילו לתוך פיו, מאכילין. אין לו אשה ובא לישא, משיאין לו. ושוכרים לו בית ומציעים לו מטה וכלי תשמישו, ואחר כך משיאין לו אשה[24].
בנוסף, יש התייחסות לתחושה הסובייקטיבית בדברי המשנה "איזהו עשיר? השמח בחלקו" מסכת אבות, ד', א'.
בהלכה נכללות מצוות אחדות שנועדו לסייע לעניים. מצוות אלה כוללות:
- מתנות עניים: חיוב להשאיר חלק מהיבול לעניים או למוסרו לעניים. רוב החיובים במתנות עניים חלים על בעלי השדות.
- מעשר עני: חלק ממתנות עניים, 9% מהיבול שמופרש בשנה השלישית והשישית למחזור השמיטה, במקום מעשר שני, וניתן כמתנה לעניים.
- צדקה: חובה לתת לעני עזרה חומרית עד סיפוק כל צרכיו.
- הלוואה: נתינת הלוואה ללא ריבית לעניים.
- מצוות שמיטה: במסגרת שמיטת הקרקעות ושמיטת החובות, התאפשר לעניים לקחת אוכל מהשדות, כמו כן היו חובותיהם נמחקים.
- יובל: אחת לחמישים שנה, חוזרות כל הקרקעות (אמצעי הייצור העיקרי) שנמכרו לבעליהן המקוריים, כל ההלוואות נמחקות וכן משוחררים כל העבדים. כך, בכל דור, ניתנת אפשרות לאדם "להתחיל מחדש".
עוני בנצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהגות המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוני בהגות הקפיטליסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]העוני בחברה קפיטליסטית נובע בעיקר מהפערים הכלכליים שנוצרים כתוצאה מהשוק החופשי והתחרות. במערכת קפיטליסטית, ישנם בעלי הון שמרוויחים כסף באמצעות השקעות, יזמיות, ותחרות בשוק, בעוד שלעובדים במשרות שכר נמוך או ללא כישורים מיוחדים יש פחות הזדמנויות כלכליות. השוק מכתיב את הערך של העבודה, והכנסתו של כל אדם תלויה במעמדו בשוק העבודה ובדרישות השוק.
במציאות, המערכת הקפיטליסטית אינה מבטיחה שוויון הזדמנויות לכלל האוכלוסייה. במהלך ההיסטוריה, במיוחד בתקופות של משברים כלכליים כמו המהפכה התעשייתית (שבה צמחה אוכלוסיית העניים בערים המערביות), המשבר הכלכלי הגדול של 1929, והמשברים של המאה ה-21 (כמו המשבר הפיננסי של 2008), נראה כי העוני גדל, במיוחד בקרב מעמדות נמוכים. כאשר יש ירידה בשוק העבודה, או כשחלק מהתעשיות עוברות ליישובים זולים יותר או למדינות אחרות, העובדים והאוכלוסיות החלשות הם אלו שסובלים יותר.[25]
בנוסף, קפיטליזם עשוי להניע צמיחה כלכלית, אך הצמיחה הזו לא בהכרח מפחיתה את העוני. רבים מהעשירים נהנים מצמיחה גדולה יותר, בעוד ששכבות העניים נותרות מאחור. שיפור בתנאי העבודה, חינוך, ושירותים ציבוריים לא תמיד מתרחש בצורה שוויונית, וזה מגביר את הפערים החברתיים והכלכליים.[26]
עוני בהגות הסוציאליסטית והקומוניסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסוציאליזם שואף למערכת כלכלית שבה יש חלוקה שוויונית יותר של משאבים, עם דגש על רווחה חברתית לכל. תחת מערכת סוציאליסטית, מדינה או קבוצה של מדינות עשויות לקחת אחריות על חינוך, בריאות, דיור ושירותים ציבוריים נוספים כדי להבטיח שכולם יקבלו את הצרכים הבסיסיים שלהם. היעד הוא צמצום פערים כלכליים ויצירת חברה שבה לעוני יש פחות מקום.
עם זאת, גם בחברה סוציאליסטית עשוי להיות עוני, אך הוא עשוי להיות פחות נרחב או בולט מכיוון שיש מערכת תמיכה מסודרת כמו שירותי רווחה, תמיכה בשוק העבודה, ותוכניות להבטחת מינימום של חיים בכבוד לכל אזרח. יחד עם זאת, הסוציאליזם המודרני נדרש להתמודד עם בעיות של ביורוקרטיה, חסמים כלכליים ויעילות, שיכולים להשפיע גם על יכולת השוק לייעל את הצמיחה הכלכלית ולספק פתרונות לכלל האוכלוסייה.[27]
במדינות קומוניסטיות, כמו ברית המועצות, סין ומדינות קומוניסטיות אחרות, עוני היה נפוץ למרות הצהרות הממשלות על שוויון. ברית המועצות, לדוגמה, חוותה פערים גדולים בין האזורים השונים שלה, כשחלקם נהנו מהשקעות ומפיתוחים תעשייתיים, בעוד אחרים נותרו מאחור. מעבר לכך, משטרים קומוניסטיים לעיתים לא הצליחו להתמודד עם בעיות של עוני כיוון שהמיקוד היה בשימור השלטון ובשמירה על הסדר החברתי, במקום לפתור את בעיות הכלכלה (להלן: המשבר הכלכלי בברית המועצות בשנות השלושים תחת שלטון יוסף סטלין[9], הרעב הגדול בסין העממית בתחילת שנות השישים והעוני הנוכחי במדינות עממיות-קומוניסטיות אחרות, כגון: קוריאה הצפונית, קובה ווייטנאם).[28][29]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איל פלג אתגר העוני של המשפט המינהלי, הוצאת רסלינג - הסדרה למשפט וחברה, 2013.
- רוני סטריאר, איזיקוביץ, צ., בוכבינדר, א. (2011). פני העוני: על חווית העוני של עובדים בישראל. דווח מחקר, אוניברסיטת חיפה והמוסד לביטוח לאומי.
- מיכל קרומר נבו, נשים בעוני: סיפורי חיים, הקיבוץ המאוחד 2006
- Lewis, Oscar (1969). The Culture of Poverty. In: Daniel P. Moynihan (Ed.), On understanding poverty: Perspectives from the social science (pp 187-200). New York: Basic Books
- Wilson, William J. (1987). The Truly Disadvantaged. Chicago, IL: University of Chicago Press
- ירון בן-נאה,' עוני והתמודדות עמו בחברה היהודית באימפריה העות'מאנית', ספונות ח [כג] (תשס"ג), עמ' 238-195.
- ירון בן-נאה, 'צדקה וחסד על גדות הבוספורוס: חברות גמילות חסדים של הקאיקג'יס באסתאנבול', בתוך: י' הקר וי' הראל (עורכים), לא יסור שבט מיהודה: הנהגה, רבנות וקהילה בתולדות ישראל, מחקרים מוגשים לפרופסור שמעון שוורצפוקס, ירושלים תשע"א, עמ' 140-101.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בן-עמי סלע, על העוני: המחלה שמפילה בעולם יותר קורבנות מאשר כל מחלה אחרת
- הרצאה ב-TED: ניסויים סוציולוגיים על מנת להילחם בעוני
- עוני ואנשים במצוקה כלכלית, באתר כל זכות
- טום קרגנבילד, "עוני: איך מודדים אותו? ומתי אדם נחשב לעני?", באתר כלכלה קלה, 13 בינואר 2017
- מיכאל הלינגר, בעיית העוני והמדיניות לצמצומה בראי ספרות התורה שבעל פה, ביטחון סוציאלי 89, יולי 2012
- רוני סטריאר, אסטרטגיות קהילתיות להתמודדות עם עוני, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2008
- עוני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
עוני, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Roser, Max; Ortiz-Ospina, Esteban (25 May 2013). "Global Extreme Poverty". Our World in Data. Retrieved 5 March 2020.
- ^ Eskelinen, Teppo (2011), "Relative Poverty", in Chatterjee, Deen K. (ed.), Encyclopedia of Global Justice, Springer Netherlands, pp. 942–943
- ^ https://law.acri.org.il/he/wp-content/uploads/2011/03/hit888appendix5.pdf
- ^ מירי סבג-אנדבלד, ממדי העוני במדידה מצד ההוצאות 2002–2003, אפריל 2005
- ^ ניצה (קלינר) קסיר, אסף צחור-שי, על תרבות ועוני בחברה החרדית, 2017
- ^ 1 2 שירה גודמן ומיכל ברק, אתגר הרווחה במדינה הדמוקרטית : מדיניות חברתית-כלכלית בישראל (עמ' 120), באתר school.kotar.cet.ac.il, 2011
- ^ מירי אנדבלד, להב כראדי, רינה פינס וניצה (קלינר) קסיר, דוח ממדי העוני והאי שוויון בהכנסות 2021 לפי נתונים מנהליים, ביטוח לאומי, 2022, עמ' 4, 12, 37, 44, 45
- ^ אבי קליין, רווחה, עוני והתערבות ממשלתית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 20 בדצמבר 2016
- ^ 1 2 Robert Service, Stalin: A Biography (עמ' 265-275), 2004
- ^
איילת שני, העוני מוריד בדיוק 13 נקודות איי.קיו - שיחה עם החוקר אלדר שפיר, באתר הארץ, 22 בינואר 2014
- ^ Christensen, MacKenzie A. (2019), Leal Filho, Walter; Azul, Anabela Marisa; Brandli, Luciana; Özuyar, Pinar Gökcin (eds.), "Feminization of Poverty: Causes and Implications", Gender Equality, Encyclopedia of the UN Sustainable Development Goals (באנגלית), Cham: Springer International Publishing: 1–10, doi:10.1007/978-3-319-70060-1_6-1, ISBN 978-3-319-70060-1, ISSN 2523-7403
- ^ Beijing +5 - Women 2000: Gender Equality, Development and Peace for the 21st Century Twenty-third special session of the General Assembly, 5-9 June 2000, www.un.org
- ^ David Brady, Denise Kall, Nearly universal, but somewhat distinct: The feminization of poverty in affluent Western democracies, 1969–2000, Social Science Research 37, 2008-09, עמ' 976–1007 doi: 10.1016/j.ssresearch.2007.07.001
- ^ Janet Saltzman Chafetz, CHAPTER 7: The. Feminization of Poverty Past and Future, Handbook of the sociology of gender, New York: Kluwer Academic/Plenum Publishers, 1999, Handbooks of sociology and social research, עמ' 127, ISBN 978-0-387-36218-2
- ^ Sakiko Fukuda-Parr, What Does Feminization of Poverty Mean? It Isn't Just Lack of Income, Feminist Economics 5, 1999-01, עמ' 99–103 doi: 10.1080/135457099337996
- ^ Danica, Feminization of Poverty, a Pandemic Across the Americas, Capire, 2021-10-18 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Amy M. Russell, “Victims of Trafficking”: The Feminisation of Poverty and Migration in the Gendered Narratives of Human Trafficking, Societies 4, 2014-12, עמ' 532–548 doi: 10.3390/soc4040532
- ^ Sassen, Women's Burden: Counter-Geographies of Globalization and the Feminization of Survival, Nordic Journal of International Law 71, 2002, עמ' 255–274 doi: 10.1163/157181002761931378
- ^ Rosie Peppin Vaughan, Girls’ and women’s education within Unesco and the World Bank, 1945–2000, Compare: A Journal of Comparative and International Education 40, 2010-07, עמ' 405–423 doi: 10.1080/03057925.2010.490360
- ^ Wasia Arshad, Ikram Badshah, Abdul Raheem, [https://pjsr.com.pk/wp-content/uploads/2022/04/9.-Vol-4.-Issue-2-Apr-Jun-2022-Arshad-Badshah-Raheem-Climate-Change-In-Relation-to-Feminization.pdf#page=65 CLIMATE CHANGE IN RELATION TO FEMINIZATION OF POVERTY AND WOMEN SOCIOECONOMIC STATUS; REFLECTIONS ON THE UNEXPLORED LINK], Pakistan Journal of Social Research Vol. 4, No. 2, 202265-72., עמ' 65-72
- ^ על תורת הכלכלה היהודית - תכלת, באתר tchelet.org.il
- ^ בין צדק לצדקה | יהודה יפרח, באתר מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות, 2017-11-05
- ^ עדו רכניץ, "מדידת עוני בהשראה יהודית", תחומין כז (תשס"ז), עמ' 371-378.
- ^ רבי יוסף קארו, שולחן ערוך, יורה דעה, הלכות צדקה. סימן רנ: כמה ראוי ליתן לכל אחד, באתר "דעת"
- ^ Dylan Sullivan Jason Hickel, Capitalism and extreme poverty: A global analysis of real wages, human height, and mortality since the long 16th century, Elsevier, 2022
- ^ שחר אילן, דו"ח העוני: עיניים עצומות לרווחה, באתר כלכליסט, 1 בינואר 2019
- ^ Angelica Walker-Werth, How Socialism Discourages Work and Creates Poverty, fee.org (באנגלית אמריקאית)
- ^ ariana, Socialism Is a Historical Process, Tricontinental: Institute for Social Research, 2023-06-27 (באנגלית)
- ^ Socialism: History, Theory, Analysis, and Examples of Socialist Countries, Investopedia (באנגלית)
