יורם גרוס

יורם גרוס

יורם גרוס (ימין) עם אחיו נתן גרוס (שמאל)
לידה	18 באוקטובר 1926 קרקוב, הרפובליקה הפולנית השנייה
פטירה	21 בספטמבר 2015 (בגיל 88) סידני, אוסטרליה
מדינה
תקופת הפעילות	1947–2015 (כ־68 שנים)
עיסוק	במאי ומפיק
מקום לימודים	האוניברסיטה היגלונית
יצירות בולטות	בעל החלומות
בן או בת זוג	סנדרה גרוס Alina Gross
צאצאים	גאי גרוס
פרסים והוקרה	חבר מסדר אוסטרליה (26 בינואר 1995) עיטור ההצטיינות של הרפובליקה של פולין בדרגת מפקד Silver Medal for Merit to Culture – Gloria Artis‎
http://www.yoramgrossfilms.com.au/
פרופיל ב-IMDb

יורם גרוס ב-1957

לוחית זיכרון בקרקוב

יורם גרוס (18 באוקטובר 1926 – 21 בספטמבר 2015) היה במאי ומפיק פולני-אוסטרלי יהודי. נחשב לאחד מחלוצי ההנפשה בישראל.

קורות חיים

נולד בשם יז'י גרוס ב-18 באוקטובר 1926 לשרה וליעקב בקרקוב שבפולין, למשפחה יהודית בת שלושה ילדים. גרוס הוא דודו של איש הקולנוע יעקב גרוס.
בתקופת השואה, אביו נעלם כשהיה בן 12, וככל הנראה נרצח בידי אוקראינים. לאחר שהצטוו להתפנות לגטו קראקוב, החליטה המשפחה להמלט מן העיר והגיעו בעזרת מסמכים מזויפים ברכבת לוורשה. גרוס אף עבד בבית יתומים.
אמו נשלחה לאושוויץ ולמחנה רוונסבריק ושרדה את השואה. היא שבה לקראקוב לאחר המלחמה והתאחדה עם ילדיה. סיפור משפחתו הופיע בסרט רשימת שינדלר של סטיבן ספילברג.
גרוס למד מוזיקולוגיה באוניברסיטת קראקוב והחל לעבוד בתעשיית הסרטים הפולנית ב-1947. נמנה עם תלמידיו הראשונים של ירז'י טפליץ , לימים, מייסד מכון הסרטים הפולני.

ב-1950 עלה גרוס לישראל יחד עם אחיו נתן ועבד תחילה כצלם חדשות ב"יומני כרמל". לאחר גיוסו לצה"ל שירת כצלם ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל.
בהמשך קנה מצלמה ישנה ובעליית גג בגבעתיים בנה מתקן אנימציה בעצמו. הקים עם אשתו חברת הפקה והפיק פרסומות מונפשות.
יצר מספר סרטי הנפשה קצרים, ביניהם "הבה נגילה" (חתונה יהודית עם בובות עשויות נייר כסף של משה אדרי), "לעולם לא נדעך" (עם נרות שעווה) ו"קשקשת". את המוזיקה לסרטים ביצע בעצמו במפוחית פה.
הסרט המוכר ביותר שיצר באותה תקופה הוא "שיר ללא מילים", ששלח ב-1958 לפסטיבל הסרטים הנסיוניים בבריסל וזכה במקום השלישי.

בשנת 1960 החל עם רעייתו הראשונה לעבוד על "בעל החלומות", סרט הנפשה באורך מלא, המבוסס כולו על סיפור יוסף ואחיו. הסרט הוקרן לראשונה בפברואר 1962, הוצג באותה שנה בפסטיבל קאן והוזמן לאחר שנה לפסטיבל סרטים תנ"כיים בווינה, שם הוקרן שלוש פעמים עם תרגום סימולטני. ב-1964 ביים והפיק את הסרט רק בלירה.

ב-1968 היגר לאוסטרליה יחד עם רעייתו השנייה, סנדרה, ושם הם השתקעו בסידני והקימו את "סטודיו הסרטים של יורם גרוס" וזכו להצלחה גדולה ולפרסים רבים על הפקותיהם. ב-1999 נקנה סטודיו ההפקות שלו על ידי EM.TV. באפריל 2011 הופצה האוטוביוגרפיה של גרוס.

גרוס הפיק 16 סרטי אנימציה עלילתיים מלאים כשמתוכם שמונה מהווים המשך לסרטו הראשון, "דוט והקנגורו". סדרות ההנפשה הקומיות שהפיק בחברה שלו לאחר שהיגר לאוסטרליה היו בלינקי ביל, משטרת האגדות, ופליפר ולופקה, שלוש הסדרות נוצרו על ידי היוצרים האוסטרלים רון אייזק וליאורה קמנצקי.

גרוס היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה הייתה אלינה. הותיר אישה ושני ילדים מרעייתו השנייה. בנו, גיא, הוא מלחין פסקולים.

מדי שנה, במסגרת "אסיף" בפסטיבל אנימיקס מעניקה משפחתו פרס גרוס למצוינות באנימציה ליוצר אנימציה ישראלי אשר הביא אל האנימציה מצוינות יוצאת דופן והוכיח עשייה לאורך זמן.

לרגל יום הולדתו ה-95, הקדישה גוגל לזכרו דודל (ציור) בעמוד החיפוש הראשי שלה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יורם גרוס בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של יורם גרוס

• יורם גרוס, סרטונים בערוץ היוטיוב
• יורם גרוס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• יורם גרוס, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• רן פורת, סיפורו של יורם גרוס: הקולנוען מישראל שכוכבו זרח באוסטרליה, באתר Eתון, 10 ביוני 2013
• קואלה חביב פוגש את השואה - יורם גרוס בסרט "בלינקי ואני", The New York Times, ספטמבר 2012
• יורם גרוס ביום הולדתו ה-88 מנגן את ההמנון של קרקוב, 2014
• יורם גרוס מדבר על השפעת השואה על יצירותיו הקולנועיות (באנגלית), ראיון באתר יוטיוב, סרטון בהפקת The USC Shoah Foundation
• יורם גרוס בעקבות ילדותו, קטעים מהסרט "בלינקי ואני"
• צילומי סרט ההנפשה "בעל החלומות", 1961, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• הבמאי והמפיק יורם גרוס הלך לעולמו, באתר ynet, 23 בספטמבר 2015
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-95 של יורם גרוס, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
• יעקב גרוס, ‏יורם גרוס (2015-1926) - חלוץ האנימציה בישראל, באתר בית הסרט העברי, 1 בדצמבר 2015