וליד יאסין – הבדלי גרסאות
מ שוחזר מעריכות של 213.57.120.241 (שיחה) לעריכה האחרונה של Wyassin07 |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{עריכה|יש להסיר את הקישורים החיצוניים המופיעים בתוך הטקסט, ולהעבירם להערות שוליים}} |
|||
[[קובץ:Walid.jpg|ממוזער|שמאל|וליד יאסין]] |
[[קובץ:Walid.jpg|ממוזער|שמאל|וליד יאסין]] |
||
'''וליד יאסין''' ([[ערבית]]: '''وليد ياسين'''; נולד ב- [[23]] [[אפריל]] [[1960]] ב[[שפרעם]]), [[עיתונאי]], [[סופר]], [[מתרגם]], [[מחזאי]], [[צלם]], [[צייר]] ו[[שחקן]] [[תיאטרון]] לשעבר. |
'''וליד יאסין''' ([[ערבית]]: '''وليد ياسين'''; נולד ב- [[23]] [[אפריל]] [[1960]] ב[[שפרעם]]), [[עיתונאי]], [[סופר]], [[מתרגם]], [[מחזאי]], [[צלם]], [[צייר]] ו[[שחקן]] [[תיאטרון]] לשעבר. |
||
גרסה מ־20:39, 3 בפברואר 2014
וליד יאסין (ערבית: وليد ياسين; נולד ב- 23 אפריל 1960 בשפרעם), עיתונאי, סופר, מתרגם, מחזאי, צלם, צייר ושחקן תיאטרון לשעבר.
ביוגרפיה
ב- 1983 סיים לימודי עיתונאות ויחסי ציבור ביחידה ללימודי חוץ באוניברסיטת חיפה, ובאותה שנה, החל ממאי 1983, הוזמן על ידי העורך הראשי של עיתון "אל-איתיחאד" (בערבית: "الاتحاد - "האיחוד) הסופר אמיל חביבי (בערבית: اميل حبيبي), להצטרף אל צוות העורכים, ערב הפיכת העיתון מדו שבועי ליומון. אחרי שנתיים, ב- 1985, נתבקש על ידי תנועת ברית הנוער הקומוניסטי- בנק"י, שהיה חבר בוועד המרכזי שלה, לעבור לביטאון התנועה "אל-ר'ד" (בערבית: "الغد" - המחר) שם עבד סגן עורך ראשי לעיתונאי אחמד סעד (בערבית: "أحمد سعد"). כמו כן כתב אז בירחון הספרותי של המפלגה הקומוניסטית "אל-ג'דיד" (בערבית: "الجديد" – החדש).
ב-1989, עבר לשבועון "כל אל-ערב" (בערבית: "كل العرب" – כל הערבים) היוצא לאור בנצרת, שם עבד כעורך עד 1994, ותוך כדי החל ב- 1989 לעבוד כרכז תקשורת ב"אגודת הארבעים" (בערבית – لجنة الأربعين) שנוסדה אז כדי לטפל בבעיית הכפרים הערביים הבלתי מוכרים בישראל . כשעזב את "כל אל-ערב", הוזמן ב- 1995 על ידי עורך "אל-סינארה" (בערבית: الصنارة – החכות) העיתונאי לוטפי משעור, לעבוד בעיתון. אך הוא עזב אחרי שנה והמשיך לעבוד ב"אגודת הארבעים" כרכז תקשורת ועורך הביטאון של האגודה "קול הכפרים" שיצא לאור בשלוש שפות (בערבית נקרא: "صوت القرى", ובאנגלית "The Villages Voice").
ב-1995 סיים השתלמות בתקשורת קהילתית בבית רוטנברג בחיפה. ובמסגרת ההשתלמות ביים סרט דוקומנטרי על בית החסד (בערבית: بيت النعمة) בחיפה. הסרט נקרא "בחסדי הבתולה" והוקדש לעבודתם הנפלאה של מייסדי הבית המנוח קמיל שחאדה ואשתו אגנס, שאירחו אסירים משוחררים וחסרי בית, יהודים וערבים.
ב- 1996 שב לעיתון אל-איתיחאד, ועד 1999 שימש סגן העורך הראשי. בין סוף 1999 ועד 2001 עבד עורך ראשי של העיתון "איאם אל-ערב" (בערבית: أيام العرب – ימי ערב) ובו בזמן ועד 2002 עבד מתרגם לעיתונים העבריים עבור האתר הפלסטיני "אל-כשאף" (בערבית: الكشاف – הזרקור). ובין 2002 ועד 2006 היה העורך הראשי של אתר "ערב 48" (בערבית: عرب48) של מפלגת בל"ד (בערבית: التجمع الوطني الديموقراطي). באותה תקופה, בין 2002 ועד 2005 עבד כמתרגם באתר עיתון "ידיעות אחרונות" בערבית "Arabynet". עבודתו הופסקה עם כל צוות האתר בערבית בגלל החלטת ההנהלה לסגור את האתר בערבית ולהחליפו באתר באנגלית. בהמשך ובמקביל עבד ככתב במדורי המשפחה והאומנות בעיתון "אל-חיאת" (בערבית:الحياة) (מ-2009 עד 2011), עורך אתר "כל יום. נט" (בערבית: كل يوم. نت) (ב-2006), עורך אתר "דוואווין" (בערבית: دواوين) (מ-2008 עד 2009). כמו כן ערך במשך שנתיים, בין 2006 -2008, את הרבעון של המרכז הקהילתי משגב "קריב מן אל-בית" (בערבית: قريب من البيت - קרוב לבית). הוא גם פרסם מאמרים והכין תחקירים עיתונאיים בעניין ערביי ישראל והחברה הישראלית עבור הביטאון הרשמי של "אש"ף", "פלסטין אל-תורה" (בערבית: فلسطين الثورة – פלסטין המהפכה) עת יצא לאור בקפריסין אחרי יציאת אש"ף מביירות. כמו כן כתב במגזין "אל-עוודה" (בערבית:العودة – השיבה) שיצא לאור גם כן בקפריסין. פרסם מאמרים בהארץ
החל מיולי 2009 עובד כעורך ראשי של אתר החדשות בערבית "אל-פג'ר" (בערבית:الفجر - השחר) והשבועון "אל-פג'ר אל-סאטע" (בערבית: الفجر الساطع - השחר מפציע). כאות הוכרה לפועלו בתחום התרגום, זכה לשתי תעודות הוקרה מ-"העמותה הבינלאומית למתרגמים הערביים" (בערבית: الجمعية الدولية للمترجمين العرب).
ספרות
יאסין פרסם ספר בערבית על טבח דיר יאסין ב-1948, שנקרא "דיר יאסין לעולם תמרוד על הנשייה" (בערבית: دير ياسين-أبدا تتمرد على النسيان), בהוצאת "האגודה ללימודים ערביים" שיסד המנוח פייסל אל-חוסייני ב אוריינט האוס בירושלים. הספר היה התחקיר הראשון שהביא את סיפור הטבח מפי מקורות ישראליים, שחלקם השתתפו בטבח ב-9 באפריל 1948, ניצולים מהטבח שחיים במזרח ירושלים ובהגדה המערבית, ומקורות בינלאומיים שהיו קשורים לאירוע.
כמו כן פרסם שתי חוברות בערבית, בעניין בעיית הכפרים הערביים הבלתי מוכרים בישראל, שתי החוברות ראו אור ב-1990, והראשונה נקראה: נקראה "תופעת הבניה הבלתי חוקית במגזר הערבי – מי האחראי?" (בערבית: ظاهرة البناء غير المرخص في الوسط العربي – من المسؤول عنها؟), והשנייה: "אגודת הארבעים – היסטוריית המאבק ואתגרי העתיד" (בערבית: لجنة الأربعين، سجل الكفاح وتحديات المستقبل).
תרבות ואמנות
יאסין עסק במשך שנים בתחום התיאטרון כשחקן, מחזאי ובמאי בתקופה שכמעט כל העוסקים בתיאטרון במגזר הערבי, מלבד שחקני בית הגפן, יזמו והקימו קבוצות תיאטרון מקומיות בהתנדבות. את דרכו כשחקן מתנדב החל ב- 1975 בתיאטרון בקבוצת התיאטרון של בית הספר התיכון בשפרעם, השתתף במחזה "המסיבה" (ערבית: "الحفلة"), בבימויו של עבד אללה חלאחלה, ובאותה שנה, 1975, ייסד עם קבוצת תלמידים תיאטרון "אל-ג'ורבאל" (ערבית: الغربال - כברה), ובמסגרתו ביים ושיחק במחזה "הליגה הערבית" (ערבית:الجامعة العربية]) מחזה סאטירי שלעג ליחס השטחי של הליגה הערבית דאז להבעיה הפלסטינית. ב- 1976 היה אחד ממייסדי "התיאטרון העממי" (ערבית: المسرح الشعبي) במסגרת סניף מק"י בשפרעם, והשתתף כשחקן בגרסה הערבית של המחזה "Waiting for Lefty" (ערבית: في انتظار اليسار) של המחזאי האמריקאי Clifford Odets בבימויו של אליאס ריזק. אחרי שסיים את לימודי התיכון ב- 1978 בבית הספר התיכון טרסנטה בעכו, החל לעבוד לפרנסתו בכל מיני עבודות מזדמנות, והמשיך לעסוק בתיאטרון כחובבן, וב- 1980 ביים ושיחק במחזה "המוות הגדול" (ערבית: الموت الأكبر) שכתב הסופר זכי דרוויש (ערבית: زكي درويش), וב-1981 ביים ושיחק במחזה "חוסחוס החביב" (בערבית: حصحص الحبوب) של הסופר המצרי הדגול תאופיק אל-חכים (בערבית: توفيق الحكيم). ב- 1982, השתתף בסרט הישראלי "חמסיו" של הבמאי דני וקסמן, שהיה ראשון הסרטים המשמעותיים שעסק ב הסכסוך הישראלי-פלסטיני ארוך הימים, ובמיוחד הסכסוך בין מדינת ישראל לאזרחיה הערבים בשלושה עניינים מהותיים: הפקעת קרקעות, הגזענות כלפי העובדים הערבים ביישוב העברי, ומשיכה ארוטית וביחסים רומנטיים בין יהודיות לערבים שהוגדרו אז הכי מסוכנים. ב-2005 יסד עם הפנטומימאי סעיד סלאמה וקבוצת חברים "עמותת זידאן סלאמה לתרבות ולאומנות", שיזמה לראשונה בישראל בכלל ובמגזר הערבי בפרט ארגון הפסטיבל הבינלאומי השנתי לפנטומימה בהשתתפות שחקנים וקבוצות של ערבים, יהודים מהארץ ושחקנים בעלי שם מחו"ל. הפסטיבל התקיים במשך שבע שנים ברציפות ואירח על בימות שפרעם מיטב השחקים מצרפת, גרמניה, בולגריה, ארמניה, איטליה, נורבגיה, פולין, בריטניה, ארצות הברית ויפן, בנוסף לאבות הפנטומימה הישראלית כמו: ישראל גוריון, יורם בוקר, ג'וליאן שגרן, ואחרים. הוא גם הקדיש את הפסטיבל הרביעי ב-2008, לזכרו של גדול שחקני הפנטומימה מרסל מרסו, בהשתתפות שחקים ישראלים ובינלאומיים מתלמידיו של מרסו.
כצייר וצלם הקים ב-1980 תערוכת ציורים בשותפות עם האומן זאהד חרש, בשפרעם ובכפר יאסיף, כמו כן השתתף במספר תערוכות בחיפה, נצרת, שפרעם וירושלים. את התערוכה אצר האומן עבד עאבדי. ב-1992 הקים עם הצלם הישראלי דרור יקותאל תערוכת צילומים משותפת בשם "הנשכחים". הצילומים עסקו בחיי היום יום של תושבי הכפרים הערביים הלא מוכרים בישראל ובבעיית הרס הבתים ושלילת התשתיות. התערוכה נפתחה בסינמטק תל אביב, ומשם עברה לסינמטק ירושלים, סינמטק חיפה, גלריה מרכז התרבות נצרת, אום אל-פחם, כפר יאסיף ושפרעם, ב- 1993 הצטרף הצלם הבריטי פיטר פראייר אל התערוכה והיא הוצגה ברבת עמון, ווינה, ברלין, לונדון, ובירות אחרות באירופה.