הכה

From Wiktionary, the free dictionary
Jump to navigation Jump to search

Hebrew

[edit]
Root
נ־כ־ה (n-k-h)

Verb

[edit]

הִכָּה (hiká) (hif'il construction, passive counterpart הוכה / הֻכָּה)

  1. to hit, smite, strike.
    • Tanach, Exodus 12:29, with translation of the American Standard Version:
      וַיהוה הִכָּה כָל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
      vaYHVH hiká chol-b'chór b'érets mitsráyim
      that Jehovah smote all the first-born in the land of Egypt
    • Tanach, 1 Kings 20:37, with Young's Literal Translation:
      וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ הַכֵּה וּפָצֹעַ
      vayakéhu haísh haké ufatsóa
      and the man smiteth him, smiting and wounding
    • Tanach, Ezekiel 6:11, with translation of the King James Version:
      הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר־אָח
      haké v'chap'chá urká b'ragl'chá veemor-ách
      Smite with thine hand, and stamp with thy foot, and say, Alas
    • Psalms 135:8:
      הִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה׃
      hiká b'khoréi mitsráyim me'adám ád-b'hemá:
      Who smote the firstborn of Egypt, both of man and beast.[1]
    • אפרת גוש, לראות את האור
      ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצו, היכו שורשים

Conjugation

[edit]

Verb

[edit]

הֻכָּה (huká) (huf'al construction)

  1. defective spelling of הוכה

References

[edit]