אובזר

Hebrew

Root
א־ב־ז־ר (ʾ-b-z-r)

Verb

אובזר / אֻבְזַר • (uvzár) (pu'al construction, active counterpart איבזר / אִבְזֵר)

1. to be accessorized, to be equipped

Conjugation

Conjugation of אובזר / אֻבְזַר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אובזרתי / אֻבְזַרְתִּי		אובזרנו / אֻבְזַרְנוּ
	second	אובזרת / אֻבְזַרְתָּ	אובזרת / אֻבְזַרְתְּ	אובזרתם / אֻבְזַרְתֶּם	אובזרתן / אֻבְזַרְתֶּן
	third	אובזר / אֻבְזַר	אובזרה / אֻבְזְרָה	אובזרו / אֻבְזְרוּ
present		מאובזר / מְאֻבְזָר	מאובזרת / מְאֻבְזֶרֶת	מאובזרים / מְאֻבְזָרִים	מאובזרות / מְאֻבְזָרוֹת
future	first	אאובזר / אֲאֻבְזַר		נאובזר / נְאֻבְזַר
	second	תאובזר / תְּאֻבְזַר	תאובזרי / תְּאֻבְזְרִי	תאובזרו / תְּאֻבְזְרוּ	תאובזרנה / תְּאֻבְזַרְנָה1
	third	יאובזר / יְאֻבְזַר	תאובזר / תְּאֻבְזַר	יאובזרו / יְאֻבְזְרוּ	תאובזרנה / תְּאֻבְזַרְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.