מנהיגות נשים

In January 1949, the first elections were held in the State of Israel. Two women's parties participated: WIZO and the Zionist-religious women (the PD list) which received thousands of votes but did not pass the threshold to enter the Knesset.
The participation and failure of the PD list provoked a stir in the religious sector. This essay traces the fascinating story of the 'PD list' – the women's motives and goals, the causes of their electoral failure, and society's attitude towards the party. These elements are bound up with the identity of the religious woman and her status at that time, as well as the complex gender perception in the religious sector. Furthermore, the PD list serves as a starting point for a discussion of the idea of a 'women's party', which is a source of debate among researchers and the public in general.
The 'PD list' shared characteristics with women's parties everywhere (women organizers, a lack of resources, society’s reservations, the conflict between national or party interests and gender interests, etc.). However, it also had unique characteristics. Thus, it was founded by religious women who had been excluded from the religious party list. It had a new feminine identity, but nonetheless placed the religious-Zionist idea above feminine interests, which contributed significantly to its failure. And it suffered from the inherent paradox in a religious woman's identity, which tried to include the new but also to preserve the old.
Finally, the experience of the 'PD list' demonstrates that the presence or absence of a feminist consciousness among women plays a crucial role in the success of a women's party.

בספרות ובהגות הפמיניסטיות מוענקת לרוב חשיבות רבה למתן במה לקולן
של נשים ממגוון מיקומים. השמעת קול בקרב נשים נחשבת פעמים רבות
לפעולה פוליטית המבטאת עוצמה, ואילו שתיקת נשים מקושרת לשוליות
מרובה, לתחושה של העדר ידע ולהתמקמות פסיבית המושפעת מאידאל נשי
פטריארכלי. תפיסה דיכוטומית זו מעלה את השאלה אם משמעותה החברתית
של שתיקה בקרב נשים היא שלילית בלבד וניתן להתייחס אליה רק דרך עדשה
צרה של ביטוי לדיכוי ולהדרה, או שמא ניתן לראות בשתיקה אסטרטגיה
המבטאת בחירה.
מחקר זה מתמודד עם לקונה בחקר משמעות השתיקה בקרב נשים ישראליות
שאינן מוחלשות, נשים שגילו את קולן והן פעילות במרחב הציבורי. המחקר
מתבסס על ניתוח איכותני של ראיונות עומק מובנים למחצה עם 31 פעילות
ציבור, והוא מתייחס להיבטים קונקרטיים של קול ושתיקה העולים מפעילותן
בשטח.

הסמכת נשים לרבנות היא תופעה חדשה ביהדות. התופעה היא חלוצית בעולם וחדשה אף יותר בישראל. מסיפורי החיים של מספר נשים חלוצות שהוסמכו לרבנות, ניתן לנסות ללמוד על התופעה ולשפוך אור על מקומה של האישה הרבה בחברה הישראלית. בחינת סיפורי החיים בהקשר תרבותי והיסטורי קונקרטי עשויה לסייע בהבנת הבשלתה של התופעה רק במאה העשרים. נוסף על כך, המבט הפרשני בכלים מתחום חקר הפולקלור על תופעת האישה המוסמכת לרבנות, תוך כדי הניסיון לשקף את זהותה על פי מה שהמרואיינות בחרו לספר, מאפשר ניתוח הבוחן את מקום האישה הן במרחב הציבורי היהודי והן בחברה הישראלית.
לצורך המחקר ראיינתי נשים שהוסמכו לרבנות בישראל הן בתנועה הרפורמית והן בתנועה הקונסרבטיבית. התמות העולות מהמגבשים הסיפוריים לוקחות את הקורא לאורך מסלול חיי המרואיינת, מזיכרונות ילדותה כפי שהללו נקשרים בתודעתה, דרך פנייתה ללימודי הסמכה לרבנות וטקס הסמכתה, ועד לאינטראקציה של הרבה עם החברה הישראלית. המוּדעות לשבירת קטגוריות התרבות גבר־אישה על ידי נשים שהוסמכו לרבנות באה לידי ביטוי בהיבטים שונים מחיי הרבה באינטראקציה שלה עם מעגלים חברתיים שונים.
בחינת קורפוס סיפורי החיים מגלה כי עצם הסמכת אישה לרבנות בהקשר של המסורת היהודית, משמש מעין סיפור מעשייה. על כן, במרכז המאמר אבחן את מבנה סיפורֵי החיים של הנשים שהוסמכו לרבנות על פי תבנית סיפורי מעשיות הפלאים של החוקר הרוסי ולדימיר פרופּ. המשותף בסיפוריהן, והמציג דמיון עלילתי עם מבנה מעשיות הפלאים אליבא דפרופ, מאפשר בחינה ופירוק של הבניות תרבות במסורת היהודית, וכמו כן בחינה ופירוק של הבניות מגדר אוניברסליוֹת. מסיפורי החיים מצטיירת תמונה ולפיה הנשים שהוסמכו לרבנות מבקשות לעצב מחדש את מקום האישה ביהדות והן ממשיכות להיאבק בסטריאוטיפים בעלי שורשים עמוקים, הבאים לידי ביטוי בסוגות שונות בפולקלור. סיפורן אינו מובן מאליו, והוא מהווה תופעה נשית המקיימת הן דיאלוג דיאכרוני עם התרבות היהודית לתקופותיה, והן דיאלוג סינכרוני פנים־מגדרי, בין־מגדרי, בין־דתי ובין זרמים שונים ביהדות. כך אנו עדים להתהוותה של מסורת יהודית חדשה המבקשת להתמסד.

מטרתו של מאמר ביקורת זה היא להציע נקודת מבט נוספת על פולמוס הכותל לצורך יישום חוקתי של הדוקטרינה בדבר מיעוט בתוך מיעוט. נקודת המבט של מיעוט בתוך מיעוט שרוצה לשנות מבפנים נורמה דתית הנהוגה בקרב קבוצת המיעוט קריטית לפולמוס הכותל בגלל שלוש סיבות עיקריות: ראשית, היא משקפת טוב יותר את טענותיהן של נשות הכותל; שנית, היא מדגישה את כוחן היחסי החלש יותר של נשות הכותל בשיח כוחני בין קבוצות ופרטים שונים בפולמוס הכותל. חולשתן היחסית של נשות הכותל מחזקת את טענותיהן במישור הזכויות והאינטרסים החוקתיים; שלישית, כשאנו מתמקדים בנשות הכותל כקבוצת מיעוט בתוך קבוצת מיעוט דתית, אנו יוצרים שיח של זהות על הנורמות השנויות במחלוקת עצמן.