גוי קדוש. תנך ולאומיות בעידן המודרני - מבוא

‫גוי קדוש‬ ‫תנ"ך ולאומיות בעידן המודרני‬ ‫עורכים‬ ‫עפרי אילני ואבנר בן־עמוס‬ ‫פרשנות ותרבות • סדרה חדשה‬ ‫בעריכת אבי שגיא‬ ‫חברי המערכת‪:‬‬ ‫דוד אוחנה‪ ,‬פיני איפרגן‪ ,‬רחל אלבק־גדרון‪ ,‬אדם אפטרמן‪ ,‬יואב אשכנזי‪,‬‬ ‫עמנואל ברמן‪ ,‬טובה הרטמן‪ ,‬יוסי טרנר‪ ,‬דרור ינון‪ ,‬מנחם לורברבוים‪,‬‬ ‫אבידֹב ליפסקר‪ ,‬מנחם מאוטנר‪ ,‬רון מרגולין‪ ,‬רונית עיר־שי‪ ,‬יהוידע עמיר‪,‬‬ ‫אריאל פיקאר‪ ,‬תמר קרון‪ ,‬רות רונן‪ ,‬דב שוורץ‪ ,‬אלי שיינפלד‬ ‫גוי קדוש‬ ‫תנ"ך ולאומיות בעידן המודרני‬ ‫עורכים‬ ‫עפרי אילני ואבנר בן־עמוס‬ ‫‪A‬‬ ‫כרמל • ירושלים‬ Sacred People: Bible and Nationalism in the Modern Era Editors: Ofri Ilany and Avner Ben-Amos ‫הספר יצא לאור בתמיכת‬ 978-965-7778-10-4 ‫מסת"ב‬ ‫© הוצאת כרמל‬ 9143002 ‫ ירושלים‬,43092 ‫ת"ד‬ 02-6511650 '‫; פקס‬02-6540578 '‫טל‬ www.carmelph.co.il :‫ אינטרנט‬[email protected] :‫דוא"ל‬ 2020 / ‫תש"ף‬ Printed in Israel ‫סדרת הספרים "פרשנות ותרבות‪ :‬סדרה חדשה"‬ ‫האדם הוא יש מפרש‪ .‬בני אדם‪ ,‬יחידים וחברות‪ ,‬מנהלים את חייהם תוך פירוש‬ ‫מתמיד של מעשיהם‪ ,‬ערכיהם‪ ,‬עולמם ומכלול פעילותם‪ .‬מעשה הפרשנות אינו‬ ‫רק נחלתם של חוקרי תרבות‪ ,‬אלא הוא בראש ובראשונה נחלתו של האדם‬ ‫הפועל בעולם והמנסה באופן מתמיד לתת פשר למרחבים השונים שבהם הוא‬ ‫פעיל‪ .‬הפעילות הפרשנית היא אחד ממאפייניו הבולטים של הקיום האנושי‪.‬‬ ‫האדם הוא יש מפרש‪ :‬כיצור חושב הוא אינו מסתפק בעשייה; אדרבה עשייתו‬ ‫מלווה בהסבר או בהבנה של מעשיו‪ .‬אמנות הפרשנות משוקעת בדרך כלל‬ ‫בפעילות הפרקטית עצמה‪ ,‬היא אינה מתבלטת‪ ,‬ואינה מוארת באורה של‬ ‫התודעה וההכרה השיטתית‪.‬‬ ‫ואולם לעיתים קרובות נעשית הפרשנות למושא עצמאי; או אז מוסטת תשומת‬ ‫הלב ממרחב הפעילות המעשית אל המרחב התאורטי‪ .‬מעבר זה מסמן את‬ ‫ראשיתה של העבודה השיטתית המושקעת בפענוח‪ ,‬בניתוח ובתיאור של מרחבי‬ ‫הפעילות האנושיים‪ ,‬שבהם מגולמת באופן מובלע פרשנות‪ .‬העבודה השיטתית‬ ‫הזאת היא עבודתו של התאורטיקן‪ ,‬ההרמנויטיקן‪ ,‬והיא מציינת את הפיכת‬ ‫הפרשנות המובלעת בפרקטיקה למומנט עצמאי‪.‬‬ ‫סדרת הספרים "פרשנות ותרבות‪ :‬סדרה חדשה" – אחותה הצעירה של סדרת‬ ‫הספרים הקודמת "פרשנות ותרבות" – עוסקת במומנטים פרשניים‪ .‬הספרים‬ ‫הכלולים בה עוסקים במרחב הפרשנות על מכלול היבטיו‪ :‬פרשנות של טקסטים‬ ‫ספרותיים‪ ,‬פילוסופיים‪ ,‬דתיים ואחרים‪ ,‬פרשנות של תרבויות וחברות‪ ,‬פרשנות‬ ‫של מוסדות חברתיים ושל מיתוסים‪ ,‬אתוסים‪ ,‬פרקטיקות וריטואלים‪ .‬סדרת‬ ‫הספרים כולה מתייחדת באופייה הבין־תחומי‪ ,‬המתגבר על פרדיגמות הלקוחות‬ ‫מתחומי ידע תחומיים‪ ,‬ובניסיון להציע קריאה חדשנית ומאתגרת‪ ,‬המעוררת‬ ‫מחדש את השיח גם ביחס למה שנתפס כמובן ומוכר זה מכבר‪.‬‬ ‫***‬ ‫הלאומיות המודרנית שאבה השראה ממגוון מיתוסים‪ ,‬חיבורים ויצירות‪ ,‬אך אין‬ ‫טקסט שמהדהד במחשבה‪ ,‬בשיח ובפרקטיקה הלאומית כמו התנ"ך‪ .‬גם בעידן‬ ‫המזוהה עם מהפכות ואידאולוגיות חילוניות‪ ,‬התנ"ך נוכח בהתמדה בשפה‬ ‫הפוליטית המודרנית – בפרט בכינונן של זהויות קולקטיביות ותודעה של "עם‬ ‫נבחר"‪ .‬תופעות פוליטיות מגוונות במאתיים השנים האחרונות מדגימות את‬ ‫העובדה שהתנ"ך לא סיים מעולם את תפקידו בתולדות העמים‪ .‬הוא לא סולק מן‬ ‫המישור הפוליטי הלאומי‪ ,‬אלא נקרא אליו שוב ושוב בדרכים חדשות‪.‬‬ ‫קובץ המאמרים‪ :‬גוי קדוש‪ :‬תנ"ך ולאומיות בעידן המודרני )עורכים‪ :‬עפרי‬ ‫אילני ואבנר בן־עמוס( מוסיף נדבך מחקרי חשוב על אודות הקשר בין התנ"ך‬ ‫והלאומיות‪ ,‬זאת מתוך גישה ייחודית המבליטה את חיוניותו של התנ"ך גם בעת‬ ‫החדשה המאוחרת‪ .‬הוא משלב בין הפרספקטיבה העולמית ולבין המקרה הציוני‬ ‫וכך מאפשר להתבונן בזה האחרון כעל ניסיון נוסף‪ ,‬אחד מיני רבים‪ ,‬להציב את‬ ‫הלאום המודרני על אדני טקסט עתיק יומין‪ ,‬ולמצוא בו הצדקות לפעולה‬ ‫פוליטית עכשווית‪ .‬המסקנה העולה מן המאמרים היא כי גם הזהות המודרנית‬ ‫ביותר אינה יכולה לכונן את עצמה כנטולת עבר‪.‬‬ ‫הקובץ כולל שלושה שערים‪ :‬תנ"ך ולאומיות בעולם; תנ"ך ולאומיות‬ ‫בישראל – חינוך ותרבות; תנ"ך ולאומיות בישראל – השדה הפוליטי‪ .‬המאמרים‬ ‫נכתבו על ידי מגוון של חוקרים הנוקטים בשלל גישות‪ :‬היסטוריה של הרעיונות‪,‬‬ ‫היסטוריה של החינוך‪ ,‬היסטוריה תרבותית‪ ,‬מחקר הספרות והלשון ותולדות‬ ‫האמנות‪ .‬כל מאמרי הספר מציעים מבט רענן וחדש על תופעה שבלעדיה אי‬ ‫אפשר להבין את העידן המודרני‪.‬‬ ‫אבי שגיא‬ ‫עורך‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫מבוא‪ ,‬עפרי אילני ואבנר בן־עמוס‬ ‫‪9‬‬ ‫חלק ראשון‪ :‬תנ"ך ולאומיות בעולם‬ ‫‪27‬‬ ‫חגי ארליך ‪ ,‬מעמוד־ציון לאריה־יהודה‪:‬‬ ‫התנ"ך והזהות הלאומית האתיופית‬ ‫‪29‬‬ ‫עפרי אילני‪ ,‬תאולוגיה של בחירה לאומית‪ :‬ריאקציה תנ"כית‬ ‫והתעוררות פרוטסנטנטית בגרמניה אחרי המהפכה הצרפתית‬ ‫‪44‬‬ ‫ערן שלו‪" ,‬להחיות‪ ,‬לחדש ולקומם"‪ :‬אררט של מרדכי נוח‬ ‫ומגבלות הדמיון המקראי ברפובליקה האמריקנית המוקדמת‬ ‫‪66‬‬ ‫אלי אושרוב‪ ,‬פלשתים עלייך פלסטין‪ :‬גויי הים במחשבתם‬ ‫של ההיסטוריונים הפלסטינים הראשונים‬ ‫‪88‬‬ ‫חלק שני‪ :‬תנ"ך ולאומיות בישראל‪ :‬חינוך ותרבות‬ ‫‪117‬‬ ‫יאיר אור‪ ,‬האופציה התנ"כית בתחיית השפה העברית‬ ‫‪119‬‬ ‫אורנה ועדיה‪ ,‬ייצוג הגבולות המקראיים במפות ארץ ישראל‬ ‫בספרי הלימוד בשנים ‪ :1967-1903‬בין תאולוגיה והיסטוריה‬ ‫‪139‬‬ ‫תמר למפרום‪ ,‬חזון הנביאים במערכת החינוך בישראל‪ :‬מנכס לנטל‬ ‫‪168‬‬ ‫יעל זרובבל‪ ,‬החזרה אל התנ"ך‪ :‬הטיול וזיכרון העבר‬ ‫בשיח התיירותי בישראל‬ ‫‪192‬‬ ‫טלי תמיר‪ ,‬קריאה לאומית ‪ /‬קריאה פרטית‪ :‬אמנות ישראלית‬ ‫קוראת תנ"ך )‪(2001-1901‬‬ ‫‪220‬‬ ‫חלק שלישי‪ :‬תנ"ך ולאומיות בישראל‪ :‬השדה הפוליטי‬ ‫‪259‬‬ ‫רחל האברלוק‪ ,‬דור יהושע‪ :‬כיבוש והארץ המובטחת‬ ‫‪261‬‬ ‫דוד אוחנה ולירן גורדון‪ ,‬אוטופיות רסטורטיביות‪:‬‬ ‫המתנחלים והתנ"ך‬ ‫‪288‬‬ ‫מיכאל פייגה‪ ,‬תנ"ך‪ ,‬ארכאולוגיה וגיבוש תודעה היסטורית בקרב‬ ‫המתנחלים ביהודה ושומרון‬ ‫‪312‬‬ ‫יוספה רז‪" ,‬ושבו בנים לגבולם"‪ :‬בני רחל והלא מודע הפוליטי‬ ‫של ה)נאו(ציונות‬ ‫‪332‬‬ ‫המשתתפים‬ ‫‪355‬‬ ‫מפתח מקורות תנ"כיים וחוץ תנ"כיים‬ ‫מפתח שמות תנ"כיים‬ ‫מפתח שמות‬ ‫מפתח עניינים‪ ,‬מקומות ואתרים‬ ‫‪361‬‬ ‫‪362‬‬ ‫‪364‬‬ ‫‪372‬‬ ‫מבוא‬ ‫עפרי אילני ואבנר בן־עמוס‬ ‫הלאומיות המודרנית שאבה השראה ממגוון מיתוסים‪ ,‬חיבורים ויצירות‪ .‬אך‬ ‫נראה שאין טקסט שמהדהד במחשבה‪ ,‬בשיח ובפרקטיקה הלאומית כמו התנ"ך‪.‬‬ ‫גם בעידן המזוהה עם מהפכות ואידאולוגיות חילוניות‪ ,‬התנ"ך נוכח בהתמדה‬ ‫בשפה הפוליטית המודרנית – בפרט בכינונן של זהויות קולקטיביות ותודעה של‬ ‫"עם נבחר"‪ .‬תופעות פוליטיות מגוונות במאתיים השנים האחרונות מדגימות את‬ ‫העובדה שהתנ"ך לא סיים מעולם את תפקידו בתולדות העמים‪ .‬הוא לא סולק מן‬ ‫המישור הפוליטי הלאומי‪ ,‬אלא נקרא אליו שוב ושוב בדרכים חדשות‪.‬‬ ‫את הקשר בין התנ"ך והלאומיות ניתן לתאר בשני אופנים‪ .‬מצד אחד אפשר‬ ‫לתאר את עם ישראל המופיע בתנ"ך כמקרה של לאומיות שהתקיימה זמן רב‬ ‫לפני העידן המודרני‪ .‬אחד מחוקרי הלאומיות הראשונים שהציגו עמדה ברוח זו‬ ‫היה ההיסטוריון הנס קוהן‪ .‬בספרו ‪ ,The Idea of Nationalism‬תיאר קוהן את עם‬ ‫ישראל התנ"כי כהופעה היסטורית קדומה של עם בעל מודעות לאומית‪ ,‬אלפי‬ ‫שנים לפני העידן המודרני‪ 1.‬גם חוקרים בני זמננו‪ ,‬ביניהם סטיבן גרוסבי‪ ,‬מזהים‬ ‫‪2‬‬ ‫קיום לאומי של ממש בעם ישראל הקדום מהמאה השביעית לפנה"ס והלאה‪.‬‬ ‫חוקרים אחרים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מדגישים באופן משכנע את ההבדל המהותי בין‬ ‫הלאומיות המודרנית לבין צורות קדומות של זהות אתנית שבאות לידי ביטוי‬ ‫בתנ"ך‪ ,‬וטוענים שזיהוי של אידאולוגיה מודרנית בטקסטים שנכתבו לפני ימים‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪Hans Kohn, The Idea of Nationalism: A Study in its Origins and Background (New‬‬ ‫‪Jersey: Macmillan, 1944), 41-47, 633.‬‬ ‫‪Steven Elliott Grosby, Biblical Ideas of Nationality: Ancient and Modern (Winona‬‬ ‫‪Lake: Eisenbrauns, 2002).‬‬ ‫‪10‬‬ ‫גוי קדוש‪ :‬תנ"ך ולאומיות בעידן המודרני‬ ‫רבים בעת העתיקה מרוקן את מושג הלאומיות ממשמעותו כקטגוריה‬ ‫‪3‬‬ ‫תיאורטית‪.‬‬ ‫ספר זה מתמקד‪ ,‬אם כן‪ ,‬באופן השני של הקשר‪ ,‬שמדבר על השפעה ניכרת של‬ ‫הסיפור התנ"כי שעניינו עם ישראל ותולדותיו על היווצרותה של תודעה לאומית‬ ‫בעידן המודרני בקהילות שונות באירופה ובעם היהודי‪ .‬אולם גם לגבי הקשר‬ ‫הזה קיימת מחלוקת חריפה בין היסטוריונים ותאורטיקנים של לאומיות‪ .‬הנס‬ ‫קוהן טען‪ ,‬אמנם‪ ,‬כי שלושה מיסודותיה של האידאולוגיה הלאומית המודרנית‬ ‫צמחו מתוך קריאה בתנ"ך במה שהוא מכנה ‪ :Hebraic Nationalism‬רעיון העם‬ ‫הנבחר‪ ,‬החזון המשיחי הלאומי‪ ,‬ומאגר משותף של זיכרונות מן העבר ושל‬ ‫תקוות לעתיד‪ 4.‬אך‪ ,‬לעומתו‪ ,‬רבים מן התאורטיקנים המצדדים במודרניות של‬ ‫התופעה הלאומית‪ ,‬כלומר רואים אותה כשייכת במובהק למאות התשע־עשרה‬ ‫והעשרים‪ ,‬מדגישים דווקא את הממד החילוני שלה‪ ,‬ומשמיטים לפיכך כל‬ ‫התייחסות לתנ"ך במסגרת ההסבר שלהם‪.‬‬ ‫הדגש על החילוניות של הלאומיות מופיע כבר אצל אלי כדורי‪ ,‬הנחשב לאחד‬ ‫ממבשרי הגישה "המודרניסטית הקלאסית" בחקר התופעה‪ 5.‬כדורי‪ ,‬שפעל‬ ‫בתחום ההיסטוריה של הרעיונות‪ ,‬איתר את שורשי הלאומיות בעידן הנאורות‬ ‫החילוני של המאה השמונה־עשרה‪ ,‬ובייחוד במחשבתו של הפילוסוף עמנואל‬ ‫קאנט‪ ,‬אשר הדגיש את האוטונומיה של היחיד כסובייקט מוסרי‪ .‬לפי כדורי‪,‬‬ ‫רעיונותיו של קאנט התגלגלו אצל רומנטיקנים של תחילת המאה התשע־עשרה‪,‬‬ ‫כגון יוהן גוטליב פיכטה‪ ,‬קיבלו ממד קבוצתי‪ ,‬והפכו בסופו של דבר לדוקטרינה‬ ‫המהפכנית של הלאומיות‪ .‬דוקטרינה מודרנית זו‪ ,‬של הגדרה עצמית‪ ,‬הייתה‬ ‫הקדמה האותנטי‬ ‫מנוגדת לכל מה שהיה מסורתי ודתי‪ ,‬וביטאה את חזון ִ‬ ‫‪6‬‬ ‫והרציונלי של מנהיגי הלאום‪.‬‬ ‫שלושת התאורטיקנים המודרניסטים המאוחרים יותר‪ ,‬רבי ההשפעה‪,‬‬ ‫הבליטו – כל אחד באופן אחר – את הפן החילוני של הלאומיות‪ .‬בנדיקט‬ ‫אנדרסון‪ ,‬שקידם הסבר פרשני־תרבותי לצמיחת הלאומיות‪ ,‬טען כי העולם‬ ‫הקדם־מודרני היה מאורגן סביב הקהילה הדתית והמלוכה השושלתית‪.‬‬ ‫הלאומיות באה לעולם בתקופה המודרנית לאחר שקיעת תפיסת העולם הדתית‪,‬‬ ‫שהביאה גם לירידה בכוחם של המשטרים המלוכניים‪ .‬הצורך של‬ ‫‪3‬‬ ‫לדיון מפורט בנושא ראו‪ :‬אנתוני ד' סמית‪ ,‬האומה בהיסטוריה‪ ,‬תרגום‪ :‬איה ברויאר‬ ‫)ירושלים‪ :‬החברה ההיסטורית הישראלית‪.69-66 ,(2003 ,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪Kohn, The Idea of Nationalism, 36.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫על הגישות השונות לחקר הלאומיות‪ ,‬ראו‪Paul Lawrence, Nationalism: History and :‬‬ ‫‪Theory (Harlow: Pearson-Longman, 2004).‬‬ ‫‪Elie Kedourie, Nationalism (London: Hutchinson, 1960).‬‬ ‫‪6‬‬ ‫מבוא‬ ‫‪11‬‬ ‫נתיני המשטרים הללו במשמעות הקיומית שהדת העניקה להם לא נעלם‪,‬‬ ‫והם מצאו אותה בתופעה החילונית של הלאומיות‪ ,‬אשר התבססה על מקור‬ ‫אחר של לגיטימציה – העם כריבון‪ 7.‬גם ארנסט גלנר‪ ,‬שדגל בהסבר‬ ‫מטריאליסטי־פונקציונלי‪ ,‬הציג מודל התפתחותי בינארי‪ .‬החברה בתקופה הקדם־‬ ‫מודרנית הייתה‪ ,‬לדבריו‪ ,‬חברה אגררית‪ ,‬עם התארגנויות פוליטיות מגוונות‪,‬‬ ‫שבראשה עמדה אליטה צרה‪ ,‬משכילה‪ ,‬דתית ואחידה יחסית‪ ,‬ששלטה‬ ‫באוכלוסייה רחבה‪ ,‬נבערת‪ ,‬מפוצלת ודתית אף היא‪ .‬עם המעבר לעידן המתועש‬ ‫והמודרני נוצר הצורך במדינה צנטרליסטית ובסוג אחר של אוכלוסייה‪ :‬בעלת‬ ‫השכלה רחבה ואחידה‪ ,‬שתוכל לתפעל את המנגנונים המורכבים של המדינה‪ .‬כך‬ ‫באה לעולם הלאומיות – הכוח החדש שהחליף את הדת‪ ,‬ושבאמצעותו ניתן היה‬ ‫לחנך כראוי את אוכלוסיית המדינה‪ .‬משום כך‪ ,‬לדבריו‪" ,‬הלאומיות היא‬ ‫שמולידה לאומים‪ ,‬ולא להיפך"‪ 8.‬התאורטיקן השלישי‪ ,‬אריק הובסבאום‪ ,‬שהציג‬ ‫אף הוא מודל התפתחותי בינארי‪ ,‬טען כי בשלב ה"קדם לאומי־עממי" הייתה‬ ‫לעם הפשוט‪ ,‬חסר הכוח‪ ,‬זהות אתנית ודתית‪ .‬הובסבאום הפנה את הזרקור בעיקר‬ ‫לתחום הפוליטי‪ ,‬והסביר את עליית הלאומיות בעידן המודרני כתוצאה מתהליכי‬ ‫דמוקרטיזציה של המדינה וכניסת ההמונים לפוליטיקה‪ .‬גם לפי הסבר זה‪ ,‬הדת‬ ‫הפסיקה למלא תפקיד משמעותי בעידן המודרני‪ ,‬ואת מקומה תפסה הלאומיות‬ ‫‪9‬‬ ‫בצירוף של אידאולוגיות שונות‪ ,‬כגון סוציאליזם או ליברליזם‪.‬‬ ‫התאורטיקנים אשר קראו תיגר על המודל המודרניסטי‪ ,‬ומיקמו את הופעת‬ ‫הלאומיות בתקופות היסטוריות מוקדמות יותר‪ ,‬הדגישו בד בבד את‬ ‫הקשר העמוק בין הדת בכלל‪ ,‬והתנ"ך בפרט‪ ,‬ובין הלאומיות‪ .‬אחד מאותם‬ ‫תאורטיקנים הוא חוקר ימי הביניים אדריאן הייסטינגס‪ ,‬אשר טען כי כבר במאה‬ ‫השתים־עשרה אפשר היה להבחין באנגליה בתודעה לאומית שנשענה‪ ,‬בין‬ ‫השאר‪ ,‬על התנ"ך‪ .‬תודעה זו התחזקה עם הרפורמציה של המאה השש־עשרה‪,‬‬ ‫והשפיעה על שכנותיה של אנגליה ממערב – האירים והוולשים – וממזרח‪,‬‬ ‫ביבשת אירופה‪ .‬הייסטינגס מתמקד בספרו בתקופה שבין שלהי ימי הביניים‬ ‫‪10‬‬ ‫והעת החדשה המוקדמת‪ ,‬וכמעט אינו עוסק במאות התשע־עשרה והעשרים‪.‬‬ ‫בדומה להייסטינגס‪ ,‬גם ליה גרינפילד ראתה באנגליה את ערש הלאומיות‬ ‫ובנצרות גורם חשוב בעיצוב תודעתה הלאומית‪ ,‬אם כי היא "דחתה" את מועד‬ ‫‪7‬‬ ‫בנדיקט אנדרסון‪ ,‬קהילות מדומיינות‪ :‬הגיגים על מקורות הלאומיות ועל התפשטותה )רמת‬ ‫אביב‪ :‬האוניברסיטה הפתוחה‪.(1999 ,‬‬ ‫ארנסט גלנר‪ ,‬לאומים ולאומיות )רמת אביב‪ :‬האוניברסיטה הפתוחה‪.82 ,(1994 ,‬‬ ‫אריק הובסבאום‪ ,‬לאומיות ולאומים מאז עידן המהפכה )תל אביב‪ :‬רסלינג‪.(2006 ,‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪Adrian Hastings, The Construction of Nationhood: Ethnicity, Religion and Nationalism‬‬ ‫‪(Cambridge: Cambridge University Press, 1997).‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪12‬‬ ‫גוי קדוש‪ :‬תנ"ך ולאומיות בעידן המודרני‬ ‫הופעת הלאומיות למאה השש־עשרה‪ ,‬בהדגישה את תפקיד הרפורמציה‬ ‫הפרוטסטנטית והתנ"ך‪ .‬על מנת להוכיח את טענתה כי הלאומיות מהווה למעשה‬ ‫את הבסיס למודרניות‪ ,‬היא מנתחת מספר מקרי בוחן לאומיים‪ ,‬וממשיכה את‬ ‫הניתוח גם מעבר למאה השמונה־עשרה‪ .‬אך בעוד היא מראה כיצד שורשי‬ ‫התופעה הלאומית בעת החדשה המוקדמת אחוזים בדת הנוצרית‪ ,‬היא גם טוענת‬ ‫‪11‬‬ ‫כי עם התפתחותה של הלאומיות‪ ,‬הקשרים בינה ובין הדת הלכו והתרופפו‪.‬‬ ‫התאורטיקן השלישי‪ ,‬אנתוני סמית‪ ,‬קנה את שמו כאשר טען כי אי אפשר להבין‬ ‫את הלאומיות המודרנית מבלי להתבונן בשורשיה האתניים המצויים בעת‬ ‫החדשה המוקדמת ולעתים אף בימי הביניים‪ ,‬ומשפיעים על התפתחות הלאום‬ ‫גם בעת החדשה המאוחרת‪ .‬הגישה שלו‪ ,‬הידועה כ"אתניות סמלית"‪ ,‬כוללת‬ ‫תשומת לב מיוחדת לתופעות כגון מיתוסים‪ ,‬סמלים וריטואלים‪ ,‬שבאמצעותם‬ ‫נוצרה ההזדהות הרגשית עם האומה‪ 12.‬אך רק בספרו המאוחר יותר‪ ,‬עמים‬ ‫נבחרים‪ :‬מקורות מקודשים של זהות לאומית‪ ,‬הפנה סמית את מבטו לממד הדתי‬ ‫של הזהות האתנית‪ ,‬והצביע על מרכזיותו – ומרכזיות התנ"ך – גם בגיבוש‬ ‫הזהות הלאומית‪ .‬סמית מתייחס בספר זה לסוגיות כמו רעיון הבחירה‪ ,‬תור הזהב‬ ‫והמולדת הקדושה על מנת להראות כיצד לאומים שונים עושים שימוש‬ ‫במושגים דתיים – יהודים‪ ,‬נוצרים ומוסלמים – על מנת ליצור ולחזק את הזהות‬ ‫‪13‬‬ ‫הלאומית‪ ,‬אף בעידן המודרני‪.‬‬ ‫קובץ המאמרים הנוכחי מצטרף למחקרים כמו זה של סמית "המאוחר"‬ ‫ושל היסטוריונים נוספים‪ 14‬אשר רואים בקשר בין התנ"ך והלאומיות דבר‬ ‫שאינו אופייני רק לעת החדשה המוקדמת אלא גם לעת החדשה המאוחרת‬ ‫ואף למאה העשרים ואחת‪ .‬תרומה חשובה להבנת הקשר הזה תורמת התאוריה‬ ‫הבתר־חילונית )‪ (post-secular‬אשר מציעה גישה חלופית לתזת החילון‪ 15.‬תזה זו‪,‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪Liah Greenfeld, Nationalism: Five Roads to Modernity (Cambridge, Mass.: Harvard‬‬ ‫‪University Press, 1992).‬‬ ‫‪Anthony Smith, The Ethnic Origins of Nations (London: Blackwell, 1986).‬‬ ‫‪13‬‬ ‫אנתוני סמית‪ ,‬עמים נבחרים‪ :‬מקורות מקודשים של זהות לאומית )ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪,‬‬ ‫‪.([2003] 2010‬‬ ‫ראו‪ ,‬בהקשר זה‪ ,‬את קובץ המאמרים שעוסק ברעיון הבחירה האלוהית בלאומיות המודרנית‪:‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪William R. Hutchinson and Hartmut Lehmann, eds., Many are Chosen: Divine Election‬‬ ‫‪and Western Nationalism (Minneapolis: Fortress Press, 1994).‬‬ ‫‪15‬‬ ‫עבור סקירה כללית של התאוריה הבתר־חילונית‪ ,‬ראו הפרק "מעבר לתזת החילון" בספרו‬ ‫של יעקב ידגר‪ ,‬מעבר לחילון‪ :‬מסורתיות וביקורת החילון בישראל )ירושלים‪ :‬מכון ון ליר‬ ‫והוצאת הקיבוץ המאוחד‪ ;46-16 ,(2012 ,‬יהודה גודמן ויוסי יונה‪" ,‬מבוא‪ :‬דתיות וחילוניות‬ ‫בישראל – אפשרויות מבט אחרות"‪ ,‬בתוך יהודה גודמן ויוסי יונה‪ ,‬עורכים‪ ,‬מערבולת‬ ‫הזהויות‪ :‬דיון ביקורתי בדתיות וחילוניות בישראל )ירושלים‪ :‬מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד‪,‬‬ ‫‪.45-7 ,(2004‬‬ ‫מבוא‬ ‫‪13‬‬ ‫שאומצה על ידי התאורטיקנים המודרניסטים הקלאסיים של הלאומיות‪,‬‬ ‫רואה בירידתה של חשיבות הדת ובהחלפתה בתפיסת עולם חילונית את אחד‬ ‫הקדמה הטכנולוגית‪ ,‬הדמוקרטיזציה‬ ‫ממאפייני העידן המודרני‪ ,‬בנוסף לתהליכי ִ‬ ‫והרציונליזציה‪ .‬הבסיס התאורטי שלה הוא הפרדה מוחלטת בין דת וחילון‬ ‫כשני תחומים המוציאים זה את זה‪ ,‬ומתקדמים זה על חשבונו של זה‪ .‬התאוריה‬ ‫הבתר־חילונית קוראת תיגר ראשית על הממצאים האמפיריים של תזת החילון‪,‬‬ ‫ודוחה את ההבחנה החדה בין העולם הקדם־מודרני הדתי והעולם המודרני‬ ‫החילוני‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬טוענים היסטוריונים וסוציולוגים בתר־חילונים כי גם לפני‬ ‫העידן המודרני אחיזת הדת באוכלוסייה הייתה רחוקה מלהיות שלמה‪ ,‬בעוד‬ ‫שבעידן המודרני ניתן להבחין בתקופות שבהן יש דווקא התחזקות באמונה‬ ‫הדתית‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬מציעה התאוריה ראִ ייה פחות דיכוטומית של הדת והחילון‪,‬‬ ‫ומציגה אותם כשני תחומים המשולבים זה בזה ומקיימים ביניהם מערכת סבוכה‬ ‫של יחסים הדדיים‪.‬‬ ‫על כל פנים‪ ,‬יש להבחין בין התופעה המתוארת בקובץ זה – לאומיות תנ"כית‬ ‫בעידן המודרני – לבין מופעים של הבראיזם פוליטי בימי הביניים ובעת החדשה‬ ‫‪16‬‬ ‫המוקדמת‪ ,‬שלהם הוקדשו רוב המחקרים העוסקים בהבראיזם פוליטי‪.‬‬ ‫בשונה מהרטוריקה ההבראיסטית של הפוריטנים האנגלים או הקלוויניסטים‬ ‫ההולנדים – אותן תופעות פוליטיות במאה השבע־עשרה שמוגדרות לעתים‬ ‫כצורה של לאומיות "עוברית" – השימוש בתנ"ך במאות התשע־עשרה והעשרים‬ ‫משתלב כבר בתפיסת העולם של הלאומיות המודרנית שנוצרה אחרי המהפכה‬ ‫הצרפתית‪ .‬ברוב המקרים לא מדובר בשריד של מבנים טרום־מודרניים‪ ,‬אלא‬ ‫בצורה מודרנית של פונדמנטליזם המבקש למזג בין שיח לאומי לתכנים‬ ‫פרימורדיאליים‪.‬‬ ‫אחד המקרים הבולטים של הקשר בין התנ"ך והלאום בעידן המודרני הוא‬ ‫המקרה הציוני‪ ,‬שבו עוסקים רוב המאמרים בקובץ זה‪ .‬תנועות ההתעוררות‬ ‫התנ"כיות בעידן המודרני‪ ,‬המבקשות לביים את המציאות הלאומית כמעין דרמה‬ ‫מקראית‪ ,‬מספקות הקשר להרבה תופעות פוליטיות‪ ,‬חברתיות ותרבותיות‬ ‫בישראל‪ .‬באופן כזה ניתן לקרוא מגוון פרויקטים ציוניים בתחומים שונים –‬ ‫ממבצע על כנפי נשרים להעלאת יהודי תימן‪ ,‬דרך חידוש הסנדל התנ"כי‪ ,‬ועד‬ ‫השבת חיות הבר של ימי התנ"ך‪.‬‬ ‫למחקר העוסק בקשר בין התנ"ך והציונות שורשים ארוכים‪ .‬עוד בטרם קום‬ ‫מדינת ישראל‪ ,‬הצביעו אינטלקטואלים שונים על התפקיד המרכזי שמילא‬ ‫‪16‬‬ ‫ראו את קובץ המאמרים‪Fania Oz-Salzberger & Gordon J. Schochet, eds., Political :‬‬ ‫‪Hebraism: Judaic Sources in Early Modern Political Thought (Jerusalem-New York:‬‬ ‫‪Shalem Press, 2006).‬‬ ‫‪14‬‬ ‫גוי קדוש‪ :‬תנ"ך ולאומיות בעידן המודרני‬ ‫המקרא בתרבות ובפוליטיקה הציונית‪ ,‬וחלקם אף ביקרו אותו בחריפות‪ .‬ביקורת‬ ‫זו על פולחן התנ"ך אפיינה לרוב "דיסידנטים" שמתחו ביקורת על הזרם המרכזי‬ ‫של הציונות המעשית‪ .‬כך למשל‪ ,‬לעג הסופר יוסף חיים ברנר ב־‪ 1910‬למה‬ ‫שכינה "ההיפנוזה ההמונית" של הערצת התנ"ך‪ 17.‬גם אחרי הקמת המדינה‪,‬‬ ‫ביקורת כזו הושמעה בעיקר מצד אינטלקטואלים שהתנגדו לאידאולוגיה הבן‬ ‫‪18‬‬ ‫גוריונית המציבה את התנ"ך במרכז חייו הרוחניים של העם‪.‬‬ ‫לעתים השתלבה עמדה זו עם ביקורת על "שלילת הגלות" נוסח בן גוריון‪ .‬כך‬ ‫תקף המבקר ברוך קורצווייל את הפטישיזציה של התנ"ך שהתגלמה לשיטתו‬ ‫בחידון התנ"ך הפופולרי‪ ,‬וטען כי החידון "מוריד את התנ"ך לזירת תצוגה של‬ ‫אמתית‬ ‫קרקס או תחרות כדורגל"‪ ,‬והוא "סימן מובהק של ניוון כל התעניינות ִ‬ ‫בערכי התנ"ך"‪ 19.‬טענה זו השתלבה בביקורת רחבה יותר של קורצווייל על‬ ‫הניסיון לחלן את המקרא ולהפכו ליצירה לאומית‪ ,‬שמרוקן אותו מתוכנו‬ ‫הרוחני‪ 20.‬במידה רבה‪ ,‬הקדימו טענותיו של קורצווייל את הבחינה הביקורתית‬ ‫של התאולוגיה הפוליטית התנ"כית בתנועה הציונית – מהלך שהבשיל רק בשני‬ ‫העשורים האחרונים‪.‬‬ ‫מחקרים מקיפים על מקומו של התנ"ך בחברה הישראלית החלו להתפרסם רק‬ ‫בשנות התשעים – כלומר בתקופה שבה התרבות הישראלית התרחקה כבר‬ ‫מפולחן התנ"ך נוסח עידן בן גוריון‪ .‬מחקרים אלה שרטטו מהלך של "עלייה‬ ‫ונפילה" ביחסה של התרבות העברית לתנ"ך‪ .‬מעמיק במיוחד הוא מאמרו‬ ‫של חוקר המקרא אוריאל סימון‪ ,‬שתיאר את התמורות במעמדו של המקרא‬ ‫בחברה הישראלית‪ ,‬תוך התמקדות במימד הפרשני של תרבות התנ"ך‪ 21.‬את צורת‬ ‫הקריאה הציונית במקרא מתאר סימון כ"מדרש לאומי"‪ ,‬שהיו שותפים לו‬ ‫מנהיגים פוליטיים כמו בן גוריון‪ ,‬סופרים ומשוררים‪ ,‬מערכת החינוך‪ ,‬וגם מחקר‬ ‫המקרא האקדמי‪ ,‬שהתעלם מהתורה שבעל־פה וראה בה רובד בלתי רלוונטי‪.‬‬ ‫אלא שסימון מצביע על פרדוקס מעניין בגישה זו‪ .‬מצד אחד‪ ,‬שימוש זה במקרא‬ ‫היה כרוך "באימוץ מוצהר ונלהב של דרך הפשט"‪ ,‬שנחשב לפירוש האותנטי‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫ראו‪ :‬נורית גוברין‪ ,‬מאורע ברנר‪ :‬המאבק על חופש הביטוי )ירושלים‪ :‬יצחק בן צבי‪,(1985 ,‬‬ ‫‪.52‬‬ ‫בין השאר הסופר חיים הזז‪ ,‬שהדגיש בדיאלוג עם בן גוריון ש"מי שאומר‪ :‬ספר התנ"ך‬ ‫יצילנו‪ ,‬הכול לתנ"ך – אינו אלא טועה ומטעה‪ .‬מעולם לא סמך עם ישראל על ספר התנ"ך"‪.‬‬ ‫ראו "על המדינה והספרות‪ :‬דו־שיח‪ .‬דוד בן גוריון וחיים הזז"‪ ,‬בתוך התנ"ך והזהות‬ ‫הישראלית‪ ,‬עורכת אניטה שפירא )ירושלים‪ :‬מאגנס‪) 158-141 ,(2006 ,‬נספח ‪ .(11‬וראו‬ ‫‪.Gabriel Piterberg, The Returns of Zionism (New York: Verso, 2008), 275‬‬ ‫ברוך קורצווייל‪ ,‬הארץ‪ 29 ,‬נובמבר ‪.1959‬‬ ‫ברוך קורצווייל‪ ,‬ספרותנו החדשה – המשך או מהפכה? )תל אביב‪ :‬שוקן‪.28-24 ,(1965 ,‬‬ ‫אוריאל סימון‪ ,‬בקש שלום ורדפהו ]‪) [...‬ראשון לציון‪ :‬ידיעות אחרונות‪.23 (1999 ,‬‬ ‫מבוא‬ ‫‪15‬‬ ‫הבלעדי של המקרא‪ 22.‬רעיון זה בוטא על ידי בן גוריון במילים "התנ"ך זורח‬ ‫באור עצמו"‪ 23.‬בכך שהסיר את המדרשים והפירושים המאוחרים‪ ,‬אישר הפשט‬ ‫את ההגמוניה החילונית בציונות – בחברה‪ ,‬בפוליטיקה ובתרבות‪ .‬אך בעוד הוא‬ ‫מפרש על דרך הפשט מושגים הקשורים לעם ולארץ‪ ,‬המדרש הלאומי הצריך‬ ‫הבנה מטפורית של פסוקים המתייחסים לאלוהים ולהתגלות – כלומר יצר להם‬ ‫מעין מדרש חילוני‪ .‬באופן כזה פורשו אמרות כמו "כה אמר ה'" כביטוי‬ ‫למציאות פסיכולוגית או ל"רוח האומה"‪ ,‬ועמוד האש ההולך לפני המחנה‪,‬‬ ‫‪24‬‬ ‫המציין הדרכה אלוהית‪ ,‬פוּרש כמופת הבנים הנופלים‪.‬‬ ‫סימון מתאר את ירידתה של תרבות התנ"ך והחלפתה ב"מיתוס הגלותי‬ ‫המובהק ביותר" – השואה‪ .‬בה בעת‪ ,‬הציבור הדתי־לאומי דבק כל השנים‬ ‫באחדותן של התורה שבכתב והתורה שבעל־פה‪ ,‬ולכן יחסו למקרא לא היה נתון‬ ‫לתהפוכות דרמטיות כמו בקרב החילונים‪ .‬וכך‪" ,‬משנשמט מעל המקרא הלבוש‬ ‫הססגוני שהעטה עליו המדרש הלאומי‪ ,‬נחשף בהכרח טיבו הראשוני כספר‬ ‫‪25‬‬ ‫דתי"‪.‬‬ ‫סימון היטיב לאפיין את השימוש הציוני בתנ"ך כצורת של דת לאומית‪,‬‬ ‫המבוססת על גישה פרשנית מסוימת‪ .‬הוא גם מתאר את "המפנה הדתי־לאומי"‬ ‫בפרשנות התנ"ך כחזרה לטיבו המקורי של הטקסט‪ .‬בגישה מעט שונה נוקטת‬ ‫ההיסטוריונית אניטה שפירא‪ ,‬בהרצאתה התנ"ך והזהות הישראלית שיצאה לאור‬ ‫כספר עם כמה נספחים‪ .‬שפירא מסתמכת על כמה מאבחנותיו של סימון‪ ,‬אך‬ ‫בהתאם לעמדתה המזוהה עם תנועת העבודה‪ ,‬היא מספידה את ירידתה של‬ ‫תרבות התנ"ך החילונית שהותירה "תחושה של חסר ואובדן" בקרב השכבה‬ ‫החילונית הוותיקה‪ ,‬ומצֵ רה על התהליך שבסופו עלה בידם של הדתיים "להחזיר‬ ‫‪26‬‬ ‫את אלוהים אל הטקסט"‪.‬‬ ‫שפירא מציגה את אימוץ התנ"ך כאחד מקווי ההיכר הראשוניים של הציונות‬ ‫שהבחינו אותה מתנועות אחרות של מודרניות יהודית‪ ,‬דוגמת האוטונומיזם‬ ‫והטריטוריאליזם‪ .‬היא סוקרת את הניסיונות השונים לפרש את התנ"ך על‬ ‫דרך הסוציאליזם‪ ,‬את מקומו של התנ"ך במערכת החינוך‪ ,‬ובהמשך את מה‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫שם‪.27 ,‬‬ ‫דבר‪ ,‬יום שישי‪ 16 ,‬אוקטובר ‪.1953‬‬ ‫סימון‪ ,‬שם‪.28 ,‬‬ ‫שם‪.41 ,‬‬ ‫שם‪.25 ,‬‬ ‫‪16‬‬ ‫גוי קדוש‪ :‬תנ"ך ולאומיות בעידן המודרני‬ ‫שהיא מגדירה בתור "הניכוס של התנ"ך על ידי הלאומנות הדתית"‪ ,‬שהתרחש‬ ‫במקביל לחדירה הגוברת של הפרשנות המסורתית להוראת התנ"ך‪ .‬באופן כזה‪,‬‬ ‫לשיטתה‪ ,‬המקרא "נאסר מחדש ברצועות של תפילין"‪ 27.‬עם זאת‪ ,‬שפירא חותמת‬ ‫את מסתה בביקורת על אויבים אחרים של הקריאה הלאומית בתנ"ך – הלא הם‬ ‫הארכאולוגים חסידי הגישה המינימליסטית‪ .‬ברצונם או שלא ברצונם‪,‬‬ ‫הארכאולוגים המערערים על אמיתות הנרטיב התנ"כי הועמדו "במחנה אחד"‬ ‫עם ההיסטוריונים והסוציולוגים הפוסט־ציונים‪.‬‬ ‫החיבור ההיסטורי המקיף ביותר על התנ"ך במודרניות היהודית נכתב על ידי‬ ‫יעקב שביט ומרדכי ערן‪ .‬ספרם ‪ (2007) The Hebrew Bible Reborn‬סוקר את‬ ‫ההיסטוריה של "תרבות התנ"ך" היהודית־מודרנית‪ ,‬וממקם את מקורותיה‬ ‫בתנועת ההשכלה‪ .‬לטענתם‪ ,‬בתקופה זו החלו אינטלקטואלים יהודים לנכס‬ ‫לעצמם מחדש את התנ"ך‪ ,‬לאחר מאות שנים שבהן עיסוק בטקסט התנ"כי עצמו‬ ‫)נקי משכבות הפרשנות הרבניות( היה מזוהה עם התרבות הפרוטסטנטית‪ .‬זוהי‬ ‫המהפכה התנ"כית‪ ,‬כהגדרתם‪ ,‬שבמסגרתה הוצב המקרא במקום התלמוד‬ ‫כטקסט המכונן של הזהות היהודית‪ 28.‬החטיבה האחרונה של הספר עוסקת‬ ‫בתפקידו של התנ"ך בתנועה הציונית‪ ,‬ומציגה את הפיכתו מטקסט דתי לליבת‬ ‫הזהות הלאומית החילונית ב"תור הזהב" של התרבות התנ"כית‪ .‬הוא סוקר את‬ ‫ביטוייה השונים של תרבות התנ"ך במסגרת הפוליטיקה‪ ,‬התרבות והחברה‬ ‫הישראלית‪ .‬כמו שפירא‪ ,‬הוא מסיים בירידה במעמדו של התנ"ך החילוני‬ ‫בעשורים האחרונים של המאה העשרים – תקופה העומדת בסימן ניכוס מחדש‬ ‫של התנ"ך על ידי הציונות הדתית‪ ,‬ומסגורו המחודש כטקסט דתי‪.‬‬ ‫ביחסה של תנועת גוש אמונים לתנ"ך עסק גם גדעון ארן‪ ,‬המציג את‬ ‫הפוליטיקה התנ"כית של המתנחלים כצורה של פונדמנטליזם‪ ,‬שבבסיסה‬ ‫"השתלטות עוינת" על התנ"ך הציוני‪ 29.‬בנושא דומה עסק מיכאל פייגה ז"ל‪,‬‬ ‫במחקרו על הענקת שמות מקראיים להתנחלויות‪ .‬פייגה מראה כיצד ניסו אנשי‬ ‫גוש אמונים לשרטט מפה חדשה של השטחים הכבושים ש"תעלים" את‬ ‫הישובים הפלסטיניים ותחייה את המלכות העברית של העבר הרחוק‪ .‬באופן כזה‬ ‫מתחו המתנחלים ביקורת על הציונות החילונית שוויתרה על הדגשת העבר‬ ‫המקראי‪ ,‬והעדיפה שמות של מנהיגים ציוניים‪ .‬כדי לזהות את האתרים‬ ‫‪27‬‬ ‫שם‪.27 ,‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪Yaacov Shavit and Mordechai Eran, The Hebrew Bible Reborn: From Holy Scripture to‬‬ ‫‪the Book of Books (Berlin: De Gruyter, 2007), 18-22.‬‬ ‫‪Gideon Aran, "Return to the Scripture in Modern Israel," Bibliotheque de I'Ecole des‬‬ ‫‪Hautes Etudes, Section des Sciences Religieuses 99 (1993), 101-131.‬‬ ‫‪29‬‬ ‫מבוא‬ ‫‪17‬‬ ‫המקראיים‪ ,‬יצרו המתנחלים שילוב מוזר בין תנ"ך למדע‪ ,‬תוך עריכת מחקרים‬ ‫‪30‬‬ ‫בנושאי אקלים‪ ,‬צמחייה ובעלי חיים‪.‬‬ ‫עד לאחרונה‪ ,‬רוב המחקרים הישראלים שעסקו בפוליטיקה התנ"כית הציונית‬ ‫בחנו את התופעה במבודד ממקרים אחרים של לאומיות הבראיסטית מודרנית‪.‬‬ ‫היעדר הקשר עולמי או אזורי הוא ליקוי נפוץ במחקרים רבים בתחום ההיסטוריה‬ ‫היהודית והציונית – מהשואה ועד תחיית השפה העברית; אך במקרה זה‪ ,‬גישה‬ ‫שכזו מקבלת חיזוק בשל אופייה המיוחד של התופעה הנידונה‪ .‬שהרי‪ ,‬כפי שכבר‬ ‫צוין‪ ,‬התפקיד שמילא המודל המקראי בהתהוותם של הלאומים האירופיים‬ ‫הנוצריים הוא שונה במהותו מזה שמילא המקרא בציונות‪ :‬הקריאה הנוצרית‬ ‫בכתבי הקודש מנתקת את המושגים המקראיים ממשמעותם המילולית‬ ‫ומשתמשת בהם כמטפורות פוליטיות המתאימות לשלל קהילות‪ ,‬עמים וזירות‪.‬‬ ‫מבחינה זו‪ ,‬הבראיזם פוליטי המתרחש בשפה העברית הוא תופעה יוצאת דופן‪.‬‬ ‫בשונה מאומות אחרות‪ ,‬שאצלן שימש המקרא מאגר לפיגורות מטפוריות‪ ,‬חזרתו‬ ‫של עם ישראל לארץ ישראל מהווה לכאורה מימוש מילולי של הבחירה‬ ‫וההבטחה‪ .‬עם זאת‪ ,‬כפי שהראה אנתוני סמית‪ ,‬ניתן בהחלט להציב את הציונות‬ ‫‪31‬‬ ‫בשורה אחת עם מקרים אחרים של תפישת "בחירה אתנית" )‪.(ethnic election‬‬ ‫בגישה זו נקטו גם חוקרים שהשוו את הציונות למקרים אחרים של‬ ‫שימוש בתנ"ך כלגיטימציה לפרויקטים של קולוניאליזם ונישול של אוכלוסיות‬ ‫ילידיות – למשל בדרום אפריקה ובאירלנד‪ .‬דונלד אקנסון ארגן את ספרו כמחקר‬ ‫בהיסטוריה אנלוגית‪ ,‬המשווה בין המקרה הבורי‪ ,‬האירי־פרוטסטנטי‪ ,‬והציוני‪.‬‬ ‫תוך התבססות על הטרמינולוגיה של נורתופ פריי )‪ ,(Frye‬הוא מתאר את התנ"ך‬ ‫בתור הקוד הגדול )‪ (The Great Code‬ששלוש החברות מפענחות אותו‪ ,‬והוא‬ ‫מכתיב את התנהגותן‪ 32.‬לטענתו‪ ,‬הצרכים הפוליטיים של חברות אלה גרמו להן‬ ‫לקרוא את הברית הישנה באופן מילולי‪ ,‬ללא תיווך של טקסטים מאוחרים יותר‬ ‫‪33‬‬ ‫כמו הברית החדשה או התלמוד‪ ,‬ושל הקורפוס הפרשני שנכתב בעקבותיהן‪.‬‬ ‫מבחינה זו‪ ,‬דרך הפשט של הפרשנות הציונית )במושגיו של סימון( מצטרפת‬ ‫לקריאה נוצרית על דרך הפשט‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫מיכאל פייגה‪" ,‬הענקת שמות מקראיים למקומות בנוף הארץ‪ :‬המקרה של גוש אמונים"‪,‬‬ ‫בתוך על דעת המקום‪ :‬מחוזות זיכרון ישראליים‪ ,‬עורך דוד אוחנה )באר שבע‪ :‬אוניברסיטת‬ ‫בן גוריון‪.296-287 ,(2017 ,‬‬ ‫סמית‪ ,‬שם‪.92-71 ,‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪Donald H. Akenson, God's Peoples: Covenant and Land in South Africa, Israel, and‬‬ ‫‪Ulster (Ithaca: Cornell University Press, 1992) 9.‬‬ ‫‪Ibid., 10.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪18‬‬ ‫גוי קדוש‪ :‬תנ"ך ולאומיות בעידן המודרני‬ ‫עם זאת‪ ,‬בעשור האחרון החלה להופיע גם בישראל גישה מחקרית‬ ‫אחרת‪ ,‬שאינה רואה במהפכה התנ"כית של הציונות תופעה יהודית ייחודית‬ ‫הקשורה ב"תרבות יהודית חילונית"‪ ,‬אלא בוחנת אותה בהקשר של תנועות‬ ‫פרוטסטנטיות של חזרה אל התנ"ך‪ .‬בולט בגישה זו ההיסטוריון אמנון רז־‬ ‫קרקוצקין‪ ,‬בכמה ממאמריו‪ ,‬ובראשם זה הנושא את השם האירוני "אין אלוהים‪,‬‬ ‫אבל הוא הבטיח לנו את הארץ"‪ .‬כמשתמע מן הכותרת‪ ,‬טוען רז־קרקוצקין כי‬ ‫התודעה הלאומית־היסטורית המזוהה כציונות חילונית "היא בעצמה בגדר‬ ‫פרשנות למיתוס התאולוגי היהודי־נוצרי"‪.‬‬ ‫ניסוחה של התודעה היהודית כלאומיות טריטוריאלית במובן המודרני של‬ ‫המילה משקף מפנה מהותי‪ ,‬המבוסס על התאמת התפיסה היהודית לתפיסה‬ ‫הפרוטסטנטית היסודית‪ :‬ה"שיבה" של היהודים בתפיסה הציונית התייחסה‬ ‫לאותו הקשר שהיה מוקד האידיאל הפרוטסטנטי – ארץ הקודש בתקופת בית‬ ‫שני‪ ,‬תקופתו של ישו הנוצרי‪ ,‬ונוסחה באותם מונחים‪ ,‬שפת הרומנטיקה‬ ‫האירופית‪ .‬גם הפנייה הציונית אל התנ"ך‪ ,‬תוך שלילת הספרות היהודית הבתר־‬ ‫‪34‬‬ ‫מקראית‪ ,‬הולכת בעקבות העיקרון הפרוטסטנטי של "כתבי הקודש לבדם"‪.‬‬ ‫רז־קרקוצקין מוסיף ומציין כי דימיוּנה של הארץ בתרבות הציונית הלך בעקבות‬ ‫דימויים של חוקרי מקרא וארכאולוגים נוצרים‪ .‬ההבדל העיקרי בין הציונות לבין‬ ‫האידאל הפרוטסטנטי הוא שאת מקום הדימוי של הכנסייה הקדומה החליפה‬ ‫בספרות הציונית הקהיליה היהודית הריבונית של תקופת המקרא‪ ,‬אבל זו תוארה‬ ‫על בסיס אותם דימויים של מימוש ההבטחה האלוהית באופן טריטוריאלי‪.‬‬ ‫ההשקפה הציונית נבדלה מתנועות התעוררות פרוטסטנטיות‪ ,‬דוגמת האוונגליזם‪,‬‬ ‫בעיקר מבחינה זו שהציונות דוחה את התקווה להתנצרות היהודים‪ .‬ועם זאת‪ ,‬גם‬ ‫הציונות תבעה טרנספורמציה של היהודי ל"יהודי חדש" – ולמעשה אימוץ של‬ ‫"תפיסה היסטורית נוצרית מובהקת"‪.‬‬ ‫ההיסטוריון גבריאל פיטרברג דן אף הוא באופן ביקורתי בפונקציה של התנ"ך‬ ‫בפרויקט הציוני‪ ,‬תוך שימוש בכלים פוסט־קולוניאליים‪ .‬בספרו ‪The Returns of‬‬ ‫‪ Zionism‬הציג את ההמשכיות בין תנועות חזרה פרוטסטנטיות לארץ הקודש‬ ‫במאה התשע־עשרה‪ ,‬והתפישות הציוניות של חזרה לארץ התנ"ך‪ 35.‬בדומה לרז־‬ ‫קרקוצקין‪ ,‬פיטרברג מציג את האידאולוגיה של בן גוריון לא כאידאולוגיה‬ ‫‪34‬‬ ‫אמנון רז־קרקוצקין‪" ,‬אין אלוהים‪ ,‬אבל הוא הבטיח לנו את הארץ"‪ ,‬מטעם ‪:(2005) 3‬‬ ‫‪.76-71‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪Piterberg, The Returns of Zionism, 254.‬‬ ‫מבוא‬ ‫‪19‬‬ ‫חילונית אלא כ"משיחיות תנ"כית" המכילה מרכיבים פרוטסטנטיים המשולבים‬ ‫בקולוניאליזם התיישבותי – בעיקר בשימוש במיתוס של כיבושי יהושע‪,‬‬ ‫ששימש גם פרויקטים קולוניאליים אחרים‪ .‬הוא מדגיש את התפקיד שמילאה‬ ‫‪36‬‬ ‫דחיקת התלמוד והמשנה מהזהות בפרויקט שלילת הגלות של בן גוריון‪.‬‬ ‫גישה זו מסמנת רוויזיה בתיאור היחסים בין הציונות לתנ"ך‪ :‬השיבה הלאומית‬ ‫אל התנ"ך אינה חילונית אלא דתית־פרוטסטנטית – גרסה מיוחדת של‬ ‫חזון "שיבת היהודים" הנוצרי־אפוקליפטי‪ .‬במלותיו של רז־קרקוצקין‪" ,‬השיבה‬ ‫הציונית אל המקרא היא השיבה אל 'הברית הישנה'‪ ,‬דהיינו שיבה אל המקור‬ ‫‪37‬‬ ‫שממנו התפתחה הציוויליזציה הנוצרית‪ ,‬שאליה מצטרפים בשלב זה היהודים"‪.‬‬ ‫עמדה זו מבטאת פן אחר של התאוריה הבתר־חילונית‪ ,‬המצביע על תפישות‬ ‫תאולוגיות המונחות בבסיס הפוליטיקה ונמצאות בתשתית עולם המונחים‬ ‫והפרקטיקות שנחשבו עד כה לחילוניים‪ .‬כאשר מיישמים גישה תאולוגית־‬ ‫פוליטית זו לחקר הלאום‪ ,‬התוצאה היא ראיית הלאומיות כתופעה שביסודה‬ ‫‪38‬‬ ‫נמצאת מערכת האמונות והפרקטיקות הדתיות‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬על אף החידוש שבגישה זו‪ ,‬יש לציין שהזיקה בין הציונות לתנועות‬ ‫פרוטסטנטיות של שיבה אל התנ"ך הייתה קו מוכר בהתקפות של‬ ‫אינטלקטואלים אנטי־ציוניים‪ .‬בעשורים האחרונים‪ ,‬ביקורת תאולוגית כזו של‬ ‫הציונות הושמעה על ידי חוקרים פלסטינים‪ .‬נור מסלחה הדגיש את מרכזיותם‬ ‫של נוצרים פונדמנטליסטים בפרויקט הציוני‪ ,‬והציג את אופן השימוש בתנ"ך‬ ‫כהצדקה לטיהור אתני‪ ,‬בעיקר אחרי ‪ 39.1967‬בדומה לאקנסון‪ ,‬הוא משווה את‬ ‫הציונות לתנועות קולוניאליות אחרות שהשתמשו בצו ההשמדה התנ"כי‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬טיעונים כאלה מוכרים מאז הצהרת בלפור‪ .‬הייתה זו גם עמדה‬ ‫ביקורתית דומיננטית של מנהיגים פלסטינים‪ .‬כך למשל טען חאג' אמין‬ ‫אל חוסייני כי הסיבה הראשונה לתמיכתה של בריטניה ביהודים היא "ההשפעה‬ ‫הדתית־רוחנית שיש לתנ"ך – הברית הישנה – על הפרוטסטנטים"‪ ,‬והשאיפה‬ ‫‪36‬‬ ‫שם‪ .276 ,‬וראו גם את מאמרה של רחל האברלוק בכרך זה‪.‬‬ ‫אמנון רז־קרקוצקין‪" ,‬חילון והאמביוולנטיות הנוצרית כלפי היהדות"‪ ,‬בתוך חילון‬ ‫וחילוניות‪ :‬היבטים בין־תחומיים‪ ,‬עורכת יוכי פישר )תל אביב‪ :‬מכון ון ליר והקיבוץ‬ ‫המאוחד‪.128 ,(2015 ,‬‬ ‫יוכי פישר‪" ,‬חילון וחילוניות‪ :‬מצע תיאורטי ומתודולוגי"‪ ,‬בתוך חילון וחילוניות‪ :‬היבטים‬ ‫בין־תחומיים‪ ,‬עורכת יוכי פישר )תל אביב‪ :‬מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד‪.43-11 ,(2015 ,‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪Nur Masalha, "'Reading the Bible with the Eyes of the Canaanites': Neo-Zionism,‬‬ ‫‪Political Theology and the Land Traditions of the Bible (1967 to Gaza 2009)", Holy‬‬ ‫‪Land Studies, 8 (2009): 55-108.‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪20‬‬ ‫גוי קדוש‪ :‬תנ"ך ולאומיות בעידן המודרני‬ ‫להגשים את "הנבואות על שיבת היהודים לפלסטין"‪ 40.‬נראה שעמדה זו זכתה‬ ‫‪41‬‬ ‫לגיבוי גם מאינטלקטואלים ובעלי תפקידים בריטים בעלי השקפה פרו־ערבית‪.‬‬ ‫קובץ מאמרים זה מוסיף‪ ,‬אם כן‪ ,‬נדבך נוסף למחקרים הקיימים על אודות‬ ‫הקשר בין התנ"ך והלאומיות‪ ,‬אך עושה זאת מתוך גישה ייחודית אשר מבליטה‬ ‫את חיוניותו גם בעת החדשה המאוחרת‪ .‬השילוב בין הפרספקטיבה העולמית‬ ‫והמקרה הציוני מאפשר להתבונן בזה האחרון כעל עוד ניסיון‪ ,‬אחד מיני רבים‪,‬‬ ‫להציב את הלאום המודרני על אדנים של טקסט עתיק יומין‪ ,‬ולמצוא בו הצדקות‬ ‫לפעולה פוליטית עכשווית‪ .‬בעוד שכותבי המאמרים נוקטים בגישות מחקריות‬ ‫שונות‪ ,‬ומציעים תובנות מגוונות‪ ,‬המסקנה העולה מהם דומה‪ :‬גם הזהות‬ ‫המודרנית ביותר אינה יכולה לכונן את עצמה כנטולת עבר‪.‬‬ ‫החלק הראשון של הספר כולל מאמרים העוסקים בשימושים הלאומיים של‬ ‫התנ"ך בארבע יבשות שונות‪ .‬הוא מדגיש את המתח בין שפה מקראית‬ ‫המושרשת במסורות דתיות ותיקות‪ ,‬לבין שימוש בה לצורך מטרות פוליטיות‬ ‫מודרניות של בניין אומה והתעוררות פטריוטית‪ .‬מאמרו של חגי ארליך עוסק‬ ‫במקומו של התנ"ך בתודעה הלאומית האתיופית‪ .‬עוד מימי הביניים‪ ,‬אחת‬ ‫מתפישות היסוד של הנצרות האתיופית הייתה הזדהות חזקה עם ישראל כמושג‬ ‫היסטורי ודתי‪ ,‬והדגשת הזיקה הישירה בין המלוכה האתיופית לעם התנ"ך‬ ‫ולשושלת בית דוד‪ .‬מיתוס נוצרי זה‪ ,‬שמקורותיו טמונים באפוס כבוד המלכים‪,‬‬ ‫קיבל משמעות חדשה בעת החדשה‪ .‬הקיסרים האתיופים במאה התשע־עשרה‬ ‫הונעו על ידי מוטיבציה צלבנית לגאול את ירושלים מהמוסלמים‪ ,‬מה שהביא‬ ‫אותם לבנות בעיר כנסיות ומנזרים‪ .‬בתקופת הכיבוש האיטלקי‪ ,‬ההערצה‬ ‫המשותפת לתנ"ך אף היוותה בסיס לבריתו של הקיסר הילה סלאסה עם‬ ‫האימפריה הבריטית‪ ,‬ובפרט עם אורד וינגייט‪ ,‬הקצין הציוני הפרוטסטנטי‬ ‫האדוק‪ .‬עם זאת‪ ,‬כמו במקרים אחרים של זהות נוצרית הבראיסטית‪ ,‬ביטא הקיסר‬ ‫האתיופי עוינות לא מעטה ליהודים ולמדינת ישראל‪.‬‬ ‫התעוררות תנ"כית בראשית המאה התשע־עשרה היא נושא מאמרו של עפרי‬ ‫אילני‪ ,‬המציג את תנועת ההתעוררות הפרוטסטנטית בגרמניה בתקופת המלחמות‬ ‫הנפוליאוניות‪ ,‬ובוחן את זיקתה לגיבוש הזהות הלאומית הגרמנית‪ .‬המאמר מציג‬ ‫את המערך הפוליטי שהתהווה בתקופה מסביב לתנ"ך‪ :‬המהפכה והכיבוש‬ ‫הצרפתי היו שלובים בהתקפה על הכנסייה‪ ,‬ובהתאם לכך‪ ,‬התודעה הפוליטית‬ ‫‪40‬‬ ‫‪41‬‬ ‫חאג' אמין אל חוסייני‪" ,‬מדוע תומכת בריטניה ביהודים?" בתוך מנקודת ראותו של המופתי‪:‬‬ ‫מאמרי חאג' אמין מתורגמים ומבוארים‪ ,‬עורך צבי אל־פלג )תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪,‬‬ ‫‪.123-122 ,(1995‬‬ ‫ראו למשל‪Charles Robert Ashbee, A Palestine Notebook, 1918–1923 (Garden City: :‬‬ ‫‪Doubleday, 1923) 267-268.‬‬ ‫מבוא‬ ‫‪21‬‬ ‫שהתייצבה כנגדם שילבה בין לאומיות‪ ,‬אנטי־ליברליזם והדתה‪ .‬חילול הקודש‬ ‫שזוהה עם המהפכה הביא את הכוחות שהתייצבו נגד צרפת להתכנס סביב‬ ‫הברית הישנה‪ ,‬ולאמץ רטוריקה פוליטית תנ"כית‪ .‬לקראת קרב האומות בלייפציג‬ ‫ב־‪ 1813‬התגבשה בפרוסיה שפה פוליטית נוצרית חדשה המשלבת בין‬ ‫פטריוטיות ולאומיות לבין תפישת בחירה תנ"כית‪ .‬המלחמה בנפוליאון תוארה‬ ‫כשליחות משיחית של העם הגרמני‪ ,‬שבה משתתף אלוהי התנ"ך עצמו‪ ,‬הנלחם‬ ‫לצדם של הגרמנים‪.‬‬ ‫מאמרו של ערן שלו עוסק בתכנית "עיר אררט" של מרדכי מנואל נוח –‬ ‫עיתונאי ומשפטן יהודי־אמריקני שהכריז ב־‪ 1825‬על כוונתו לחדש את מלכות‬ ‫ישראל התנ"כית על גדות נהר הניאגרה במדינת ניו יורק‪ .‬בשונה ממחקרים‬ ‫קודמים שעסקו ביוזמה זו‪ ,‬מבקש המאמר לבחון את אררט כתוצר של התרבות‬ ‫הפוליטית האמריקנית בת הזמן‪ ,‬כלומר התאולוגיה הפוליטית התנ"כית והדמיון‬ ‫הפוליטי ההבראיסטי של ארצות הברית בתחילת המאה התשע־עשרה‪ ,‬שראתה‬ ‫עצמה כישראל החדשה‪ .‬שלו ממקם את יוזמתו של נוח על רקע המתח בין שתי‬ ‫מגמות פוליטיות‪ :‬מצד אחד "ההתעוררות הדתית הגדולה השנייה" שהתרחשה‬ ‫בארצות הברית בתחילת המאה התשע־עשרה‪ ,‬ומצד שני התבססותה של‬ ‫המערכת הפדרלית האמריקנית‪ ,‬שהתנגדה בנחרצות להקמת רפובליקות נפרדות‬ ‫על ידי קבוצות אתניות בתוך גבולות האיחוד‪ .‬בחשבון אחרון‪ ,‬המגמה האחרונה‬ ‫היא שהביאה לכישלונה של תכנית אררט‪.‬‬ ‫מאמרו של אלי אושרוב דן בזירה קרובה יותר‪ ,‬אך עושה זאת מזווית ראייה לא‬ ‫שגרתית‪ .‬הוא עוסק ביחסם של אינטלקטואלים פלסטינים לעמי המקרא‪ ,‬ובפרט‬ ‫לפלשתים – שבעקיפין העניקו לפלסטינים את שמם‪ .‬באופן זה הוא מדגים כיצד‬ ‫התמודדה האידאולוגיה הלאומית הפלסטינית המתגבשת עם הנרטיב התנ"כי רב‬ ‫העוצמה‪ ,‬ובעקיפין עם שאלת הזכות ההיסטורית על הארץ‪ .‬תוך קריאה צמודה‬ ‫בספריהם של היסטוריונים מהדור הראשון של התנועה הלאומית הפלסטינית‪,‬‬ ‫מראה המאמר כיצד אימצו מלומדים אלה גישות היסטוריוגרפיות אירופיות בנות‬ ‫הזמן‪ ,‬והשתמשו בהן כדי לשלב את הפלשתים במהלך ההיסטוריה הלאומית‬ ‫הפלסטינית‪ .‬בהתאם לקונסטלציה הפוליטית והרעיונית שבה פעלו‪ ,‬הציבו‬ ‫כותבים אלה את הפלשתים לעתים כפולשים זרים ולעתים כערבים מקומיים‪.‬‬ ‫חלקו השני של הספר מוקדש לנוכחותו הבולטת של התנ"ך בשדות‬ ‫התרבות והחינוך בישראל‪ .‬נוכחות זו הייתה קיימת כבר בשנים הראשונות של‬ ‫הציונות‪ ,‬והיא מעידה על חשיבות התנ"ך בגיבוש הזהות הלאומית עוד טרם‬ ‫הקמת המדינה‪ .‬אחרי ‪ 1948‬הוסיף התנ"ך להוות את תשתית הזהות הלאומית‪ ,‬אך‬ ‫השימושים שנעשו בו הפכו ליותר ויותר מגוונים‪ ,‬וכללו גם תפיסות שלא הזדהו‬ ‫עם השיח הרשמי‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫גוי קדוש‪ :‬תנ"ך ולאומיות בעידן המודרני‬ ‫מאמרו של יאיר אור‪ ,‬העוסק באופציה התנ"כית בתחיית השפה העברית‪ ,‬יוצא‬ ‫מתוך נקודת מוצא המביאה בחשבון את "עריצות התנ"ך בתרבות העברית‬ ‫המודרנית"‪ .‬הוא קורא תיגר על ההנחה המקובלת בקרב החוקרים‪ ,‬כי ההיסטוריה‬ ‫של תכנון השפה העברית היא היסטוריה של כישלון הניסיון להחיות את שפת‬ ‫התנ"ך‪ ,‬ומציב סימן שאלה סביב עצם קיום הניסיון‪ .‬באמצעות ניתוח של דיוני‬ ‫ועד הלשון העברית והגוף שירש אותו – האקדמיה ללשון העברית – בשנים‬ ‫‪ ,1993-1890‬מראה אור כי מתכנני העברית היו חלוקים ביניהם בדבר הרבדים‬ ‫הלשוניים השונים של השפה שרצו להחיות‪ :‬הרובד התנ"כי היה אמנם הרובד‬ ‫המועדף‪ ,‬אך זאת בצד רבדים אחרים‪ ,‬כגון הרובד המשנאי והרובד המודרני‪ .‬יתר‬ ‫על כן‪ ,‬גם במעמד מועדף זה חל לאורך השנים כרסום מתמיד‪ ,‬כאשר רבות‬ ‫מההחלטות של המתכננים ביטאו התרחקות מלשון התנ"ך בשל שיקולים‬ ‫פרגמטיים‪ .‬עם זאת‪ ,‬נותרה בעינה התפיסה הלאומית כי השיבה של העם היהודי‬ ‫לארץ ישראל מחייבת גם שיבה לשפת התנ"ך‪ ,‬שבה דיבר העם בהיותו בארצו‪.‬‬ ‫במאמרה של אורנה ועדיה אנו עוברים מן התחום הטקסטואלי אל התחום‬ ‫הוויזואלי‪ ,‬אך נותרים בתחום הדיון בתנ"ך והשפעתו על התודעה הציונית‪.‬‬ ‫ועדיה בדקה את מפות הגבולות המקראיים שהופיעו בספרי לימוד לגאוגרפיה‪,‬‬ ‫מולדת והיסטוריה במערכת החינוך העברית בשנים ‪ ,1967-1903‬מתוך הנחת‬ ‫היסוד כי מפות לא רק מתארות מציאות מרחבית מסוימת‪ ,‬אלא גם לוקחות חלק‬ ‫בתהליך של חיבְּ רות ומשום כך תורמות להבְ ניית אותה מציאות‪ .‬המפות שוועדיה‬ ‫מנתחת תיארו גבולות שונים של עם ישראל המקראי – גבול ההבטחה‪ ,‬גבול‬ ‫הייעוד‪ ,‬גבול השבטים – שכולם הפכו למודלים לגבולות מודרניים‪ ,‬ובכך תרמו‬ ‫ליצירת הדמיון המרחבי הציוני‪ .‬השימוש בגבולות התאולוגיים הללו בספרי‬ ‫הלימוד החילוניים מעיד גם על הקושי ליצור אבחנה ברורה בתודעה הציונית בין‬ ‫הזמן המטפיסי והזמן ההיסטורי‪ ,‬ששולבו ביחד במטרה להקנות לגיטימציה‬ ‫לתביעות הטריטוריאליות הלאומיות‪.‬‬ ‫תמר למפרום חוקרת אף היא את נוכחות התנ"ך במערכת החינוך העברית לפני‬ ‫ואחרי הקמת מדינת ישראל‪ ,‬ומתמקדת במקרה בוחן מאיר עיניים במיוחד‪:‬‬ ‫הוראת ספרי נביאים אחרונים‪ ,‬ובפרט ישעיהו‪ ,‬ירמיהו ויחזקאל‪ .‬הממצא הבולט‬ ‫של המחקר הוא השינוי שהתחולל במקום היחסי שניתן לספרים הללו במהלך‬ ‫התקופה הנחקרת‪ .‬לפני הקמת המדינה‪ ,‬ובייחוד בתקופת המנדט‪ ,‬תפסו‬ ‫ספרי נביאים אחרונים מקום מרכזי בהוראת התנ"ך בזרם העובדים ובזרם הכללי‬ ‫בגלל המסר החברתי והערכי שהם ייצגו‪ ,‬מה שאִ פשר ליצור איזון בין הממד‬ ‫הלאומי־פרטיקולרי של ההוראה ובין הממד האוניברסלי שלה‪ .‬לאחר הקמת‬ ‫המדינה הצטמצם בהדרגה מקומם היחסי של הנביאים האחרונים במערכת‬ ‫החינוך הממלכתית‪ ,‬לעומת הגידול במספר פרקי התורה והנביאים הראשונים‬ ‫מבוא‬ ‫‪23‬‬ ‫שנלמדו‪ .‬ההסבר לכך הוא בחלקו פדגוגי – הקושי בלימוד לשונם העשירה‬ ‫והמורכבת של נביאים אחרונים – אך בעיקרו אידאולוגי‪ .‬אחרי ‪ ,1948‬ובייחוד‬ ‫לאור העליות ההמוניות‪ ,‬גבר הצורך בחינוך לאומי אחיד‪ ,‬שיבליט את הקשר בין‬ ‫העם וארצו – דבר שניתן היה לקדם ביתר קלות באמצעות ספרים כגון דברים או‬ ‫יהושע‪.‬‬ ‫יעל זרובבל מציגה במאמרה ממד אחר של נוכחות התנ"ך בתרבות‬ ‫הישראלית – ממד תיירותי‪ ,‬שנראה במבט ראשון "קליל" ו"בידורי"‪ ,‬אך למעשה‬ ‫נושא בחובו מסר לאומי משמעותי‪ .‬היא יוצאת כנגד הגישה הרווחת במחקר‪ ,‬על‬ ‫אודות הפחיתות המתמשכת במעמדו של התנ"ך בתרבות הישראלית מאז שנות‬ ‫השבעים‪ ,‬וטוענת כי בשלהי המאה העשרים ובתחילת המאה העשרים ואחת ניתן‬ ‫להבחין בשיבה אל התנ"ך כחלק מתרבות עממית‪ ,‬חילונית‪ .‬היא מבססת את‬ ‫טענתה על בדיקה של ארבעה מיזמי תיירות פנים שונים – בעמק יזרעאל‪ ,‬באזור‬ ‫מודיעין‪ ,‬בנגב הצפוני וביהודה ושומרון – שבכולם מוזמן הציבור הרחב‬ ‫להתחבר לעבר התנ"כי באמצעות טיולים‪ ,‬טקסים והצגות‪ .‬לכאורה מדובר בכל‬ ‫המיזמים בחוויה של מסע אחורה בזמן‪ ,‬אולם למעשה נוצר בהם מיזוג של עבר‬ ‫והווה האפייני לגישה המיתית‪ .‬הפופולריות של המיזמים הללו מעידה על ניסיון‬ ‫לתבוע בעלות מחודשת על התנ"ך‪ ,‬שיש בה גם משום טשטוש של האבחנות‬ ‫החדות בין החילוני והדתי‪.‬‬ ‫המאמר האחרון בחלק זה‪ ,‬של טלי תמיר‪ ,‬שעוסק בשדה האמנות הוויזואלית‪,‬‬ ‫מראה אף הוא כיצד השימוש בתנ"ך נע הלוך ושוב בין שני ממדים‪ :‬הלאומי‬ ‫והקולקטיבי מול ההגותי והפרטי‪ .‬אולם גם הממדים הללו היו רחוקים מלהיות‬ ‫מונוליטיים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬היא מבחינה בשלב הלאומי בין השימוש המוקדם‬ ‫בתנ"ך בנוסח בצלאל הישן‪ ,‬שגיבוריו היו רועי הצאן הפסטורליים‪ ,‬ובין השימוש‬ ‫המאוחר יותר‪ ,‬שהגיב על המאבקים הצבאיים של שנות השלושים עד החמישים‬ ‫באמצעות מוטיב העקדה‪ .‬אחרי כך‪ ,‬עם אימוץ התנ"ך לצורך אמירות פרטיות‬ ‫יותר‪ ,‬עדיין יש צורך להבחין בין אריה ארוך‪ ,‬שמתייחס באמצעותו למשפחה‪,‬‬ ‫מול מיכל נאמן ומיכאל סגן־כהן‪ ,‬האנליטיים והביקורתיים יותר‪ .‬תמיר סוגרת את‬ ‫המעגל עם משה גרשוני‪ ,‬שמנסה לשלב את היהדות הגלותית עם הציונות דרך‬ ‫יחסו הרגשי‪ ,‬החווייתי אל הטקסט התנ"כי‪.‬‬ ‫חלקו השלישי של הספר מתמקד בתפקידו הפוליטי של התנ"ך בלאומיות‬ ‫הישראלית‪ ,‬החל מעידן בן גוריון‪ ,‬דרך עלייתו של גוש אמונים בשנות השבעים‬ ‫של המאה העשרים ועד ימינו‪ .‬חלק זה מהווה‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬המשך לחלק הראשון‬ ‫בהצגת האופן שבו דמויות ואירועים מקראיים קיבלו משמעות בתוך מערך של‬ ‫הזדהויות לאומיות מודרניות‪ ,‬וגם בתוך מערכות יחסים של מלחמה‪ ,‬כיבוש‬ ‫וקולוניאליזם‪ .‬מצד שני‪ ,‬אי אפשר להפריד את השימוש הפוליטי שעשתה‬ ‫‪24‬‬ ‫גוי קדוש‪ :‬תנ"ך ולאומיות בעידן המודרני‬ ‫הציונות בתנ"ך מן ההיבטים התרבותיים והחינוכיים שלו‪ ,‬שבהם עסק החלק‬ ‫השני‪.‬‬ ‫מאמרה של רחל האברלוק שופך אור חדש על התאולוגיה הפוליטית התנ"כית‬ ‫של דוד בן גוריון‪ ,‬כפי שהתגבשה והתבטאה בעידן המכונן של ראשית מדינת‬ ‫ישראל‪ .‬האברלוק בוחנת את בן גוריון כפרשן מקרא‪ ,‬תוך שהיא מצביעה על‬ ‫ההשפעה של ההקשר הפוליטי־מלחמתי של מלחמת העצמאות וקליטת גלי‬ ‫העלייה מאירופה ומארצות ערב על גישתו ההרמנויטית‪ .‬היא רואה בפעילותו‬ ‫ניסיון של אליטה אינטלקטואלית ופוליטית‪ ,‬חילונית בעיקרה‪ ,‬לקדם תרבות‬ ‫לאומית מאחדת הנשענת על משמעת צבאית בקרב קבוצה של מהגרים יהודים‪.‬‬ ‫באמצעות קריאה צמודה ברשומות חוג התנ"ך שהתכנס בבית ראש הממשלה‪,‬‬ ‫מראה האברלוק כיצד פרשנותו של בן גוריון הלאימה את התנ"ך והקרינה‬ ‫אידאולוגיה מיליטריסטית לתוך הטקסט של ספר יהושע‪ .‬על פי התאוריה של בן‬ ‫גוריון‪ ,‬יהושע איחד שני יסודות נפרדים לעם אחד‪ :‬אליטה של יוצאי מצרים‬ ‫וקבוצה אוטוכטונית של עברים שלא עזבו מעולם את הארץ‪ .‬באמצעות מיתוס‬ ‫זה‪ ,‬שילב בן גוריון בתנ"ך שלושה מהיסודות האידאולוגיים המרכזיים שלו‪:‬‬ ‫הגירה‪ ,‬כור היתוך‪ ,‬וריכוזיות‪.‬‬ ‫כפי שהציונות הממלכתית בנוסח בן גוריון פנתה אל התנ"ך אחרי מלחמת‬ ‫העצמאות‪ ,‬כך גם שאבה הציונות הדתית השראה מן התנ"ך אחרי מלחמת ששת‬ ‫הימים‪ .‬מהלך זה מתואר במאמרם של דוד אוחנה ולירן גורדון‪ ,‬אשר בוחנים את‬ ‫ה"אוטופיה הרסטורטיבית" של המתנחלים‪ .‬לאוטופיה זו‪ ,‬הנשענת על העבר‬ ‫התנ"כי כדי ליצור חזון משיחי‪ ,‬מספר דגמים‪ ,‬שנעים בין הפשט הרומנטי‬ ‫של גוש אמונים ל"פשט העמוק"‪ ,‬המטפיסי‪ ,‬של ישיבות הקו‪ ,‬אך כולם‬ ‫נאמנים לתפיסה התאולוגית־פוליטית אשר מתבססת על ההבטחה האלוהית כדי‬ ‫להראות את הקשר בין עם ישראל וארץ ישראל‪ .‬אוחנה וגורדון מבליטים גם‬ ‫את המרכיבים הכנעניים ואף הנוצריים שבגישת המתנחלים‪ ,‬אשר יוצרים יחד‬ ‫עם התאולוגיה הפוליטית היהודית עמדה חתרנית‪ ,‬טרנסצנדנטלית‪ ,‬השואפת‬ ‫להתקדם בשם התנ"ך לקראת הגאולה הלאומית‪.‬‬ ‫הקשר בין הציונות הדתית המתנחלת והתנ"ך הפך להדוק עוד יותר הודות‬ ‫לעיסוק בארכאולוגיה‪ .‬מאמרו של מיכאל פייגה ז"ל מתמקד בקשר המשולש בין‬ ‫אנשי גוש אמונים‪ ,‬התנ"ך והמחקר הארכאולוגי‪ ,‬תוך שהוא מנגיד אותו לעיסוק‬ ‫הציוני בארכאולוגיה בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל‪ .‬התנ"ך נחשב‬ ‫בשנים הללו לטקסט היסטורי־חילוני־לאומי אשר העניק לגיטימציה לנוכחות‬ ‫הציונית בארץ ישראל‪ ,‬והממצאים הארכאולוגיים תרמו לאישוש התפיסה הזו‪.‬‬ ‫חשיבות התנ"ך והארכאולוגיה ירדה אמנם בהדרגה במהלך שנות השבעים‬ ‫והשמונים בקרב הציונות החילונית‪ ,‬אולם באותה תקופה הם החלו לתפוס מקום‬ ‫מבוא‬ ‫‪25‬‬ ‫מרכזי בתודעת אנשי גוש אמונים‪ .‬עבור אנשי הגוש התנ"ך היה טקסט דתי‬ ‫מקודש‪ ,‬שלא היה צריך הוכחות נוספות‪ ,‬אולם הארכאולוגיה עזרה להם ביצירת‬ ‫דיאלוג עם החילונים‪ ,‬שהסתמכו על גישות מדעיות בחקר העבר‪ ,‬וביצירת מפה‬ ‫אלטרנטיבית לזו של ההווה‪ .‬במקום שבו נוצרה התנגשות בין הגישה המדעית‪,‬‬ ‫הביקורתית במחקר הארכאולוגי ובין התביעה של ההשקפה הדתית־לאומית‪,‬‬ ‫נדחקה הראשונה מפני האחרונה – כפי שגם קרה בשנים הראשונות של המדינה‪.‬‬ ‫מאמרה של יוספה רז בוחן את חיי־ההמשך )‪ (after life‬של דימויים תנ"כיים‬ ‫עכשוויים בשדה הפוליטי הישראלי‪ ,‬תוך שילוב בין קריאה בטקסט המקראי‬ ‫עצמו לבין הופעותיו המגוונות במדיה הפופולרית‪ .‬הוא בוחן את הופעותיה‬ ‫של רחל אמנו בדיון הציבורי העכשווי‪ ,‬ואת האופן שבו משמשת דמות‬ ‫זו ביצירת דימויים של אימהות‪ ,‬אדמה ומלחמה‪ .‬דמותה של רחל משמשת‬ ‫מראשית הציונות אמצעי לביטוי צער הגלות ושמחת השיבה‪ .‬אך המאמר‬ ‫מתמקד בהתמודדות הציבורית עם חיילים ונערים חטופים – אירועים‬ ‫שבמסגרתם הועלתה באוב רחל המבכה על בניה‪ .‬רז טוענת כי התלקחות זו של‬ ‫שפה מקראית נוגעת בשאלות רגישות של קטיעה וחרדה בנוגע לגבולות‬ ‫גיאוגרפיים וסמליים‪ .‬היא מראה שהופעותיה החדשות של רחל קשורות‬ ‫לעלייתה של שפה " ֶנא ֹו ציונית"‪ ,‬כלומר אידאולוגיה של מדינה בעלת מאפיינים‬ ‫יהודיים המחויבת לסמלים אתניים וליעוד היסטורי־תאולוגי‪ .‬הביטוי המקראי‬ ‫"ושבו בנים לגבולם" פותח אפשרות לחזרתה של התאולוגיה‪ ,‬אך רומז בו־זמנית‬ ‫שבני רחל טרם שבו‪ ,‬ובכך חותר תחת היומרה הציונית למימושה של הגאולה‪.‬‬ ‫קובץ מאמרים זה הוא פרי של כנס שנערך באוניברסיטת תל אביב בדצמבר‬ ‫‪ ,2015‬וקיבץ ביחד חוקרים מדיסציפלינות שונות על מנת לדון בקשר בין התנ"ך‬ ‫והלאומיות המודרנית‪ .‬היוזמה נסמכת על התחושה כי למרות ההתקדמות‬ ‫שנעשתה בשנים האחרונות בהבנת הקשר בין התנ"ך והתופעה הלאומית בעידן‬ ‫המודרני‪ ,‬המחקר הקיים עדיין רחוק ממיצוי הנושא‪ .‬מרבית המאמרים שבקובץ‬ ‫הם עיבוד והרחבה של הרצאות שנישאו בכנס‪ ,‬ומיעוטם נכתבו במיוחד‪.‬‬ ‫שלושה מתוך המאמרים פורסמו בבמות קודמות‪ .‬אנו מודים לבעלי הזכויות‬ ‫‪42‬‬ ‫על האישורים לפרסם את המאמרים בקובץ זה‪.‬‬ ‫מאמרה של יעל זרובבל‪" ,‬החזרה אל התנ"ך‪ :‬הטיול וזיכרון העבר בשיח‬ ‫התיירותי בישראל"‪ ,‬פורסם בקובץ מאמרים בעריכת מאיר חזן ואורי כהן‪,‬‬ ‫תרבות‪ ,‬זיכרון והיסטוריה‪ :‬בהוקרה לאניטה שפירא‪ ,‬ירושלים – תל אביב‪ ,‬מרכז‬ ‫זלמן שזר ואוניברסיטת תל אביב‪ ,‬תשע"ב‪ ,‬כרך ‪" ,2‬תרבות וזיכרון ישראלי"‪,‬‬ ‫‪.522-497‬‬ ‫‪42‬‬ ‫מיכאל פייגה ז"ל השתתף בכנס והכין טיוטה של מאמר‪ ,‬אך נרצח בפיגוע ירי במתחם שרונה‬ ‫ב־‪ 8‬ביוני ‪ .2016‬אנו מודים לדוד אוחנה על עיבוד הטיוטה והפיכתה למאמר עבור קובץ זה‪.‬‬ ‫ תנ"ך ולאומיות בעידן המודרני‬:‫גוי קדוש‬ 26 Rachel Havrelock, "The Joshua Generation: Conquest and the Promised Land", Critical Research on Religion, 2013, 1 (3), 308-326. Yosefa Raz, "'And Sons Shall Return to Their Borders': The Neo-Zionist (Re)turns of Rachel's Sons", The Bible & Critical Theory, 2015, 11 (2), 18-35.