שמו ניתן לו משום שיטת הציד המאפינת את העיט, כפועל "עט" בהוראת 'נחת-מעל'. השם העברי-מקראי "עיט" מתיחס באופן קיבוצי לדורסים-טורפים, וגם דורסים אוכלי-נבלות. אולם בעברית חדשה נחשב העיט לטורף ולא לאוכל נבלות (בניגוד לנשר).
העיט קיים במקרא אך משמעותו אינה מכוונת לעוף מוגדר, אלה בצורה כוללת לעוף דורס. בגולה התעורר הצורך לתייג את צוררי היהודים כעופות-דורסים, הנשר (שכבר מותג כסמל המעורר גאווה, ככתוב: ”מלך שבעופות – נשר ואדם מתגאה עליהן“ (בבלי, מסכת חגיגה – דף יג, עמוד ב)) - לא יכול להתאים עבור דימוי נבזי שכזה, כתוצאה מכך נבחר העיט (החף מסמליות מהללת) לייצג את פראותם של הגויים.[דרוש מקור]
ערך בוויקיפדיה: עיט