משק

מֶשֶׁק

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	משק
הגייה^*	meshek
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	מ־שׁ־ק
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	ר׳ מְשָׁקִים; מֶשֶׁק־, ר׳ מִשְׁקֵי־

לשון המקרא יחידה כלכלית הכוללת בתוכה את סך המקורות, התוצר והצרכים של אותה יחידה. משק יכול לכלול בתוכו משקים קטנים רבים. למשל: משק־בית, משק כקבוצה או כמדינה.
- ”וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוֹה מַה-תִּתֶּן-לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר“ (בראשית טו, פסוק ב).
חווה חקלאית.

יש הגורסים את המילה "דמשק" בבראשית טו ב גזורה גם היא מן "משק".^[^{דרוש מקור}^]
רש"י גוזר מילה זו מן השורש נ־שׁ־ק, ואילו ראב"ע מביא שתי דעות: לפי האחת השורש הוא שׁ־ק־ק, ולפי השניה השורש מ־שׁ־ק מקביל לשורש מ־שׁ־ך.

רעש קל של חבטות חוזרות ונשנות.
- "דומני כי שומע אנוכי את משק כנפיו של מלאך המוות- ” כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁקֵק בּוֹ“ (ישעיהו לג, פסוק ד)" (רימיקס מתוך: התנך + "שלומית"/אוסקר ויילד).

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מישק
הגייה^*	mishak
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	נ־שׁ־ק א
דרך תצורה	משקל מִקְטָל
נטיות	ר׳ מִשָּׁקִים; מִשַּׁק־, מִשָּׁקֵי־

עברית חדשה הרווח שבין שני אריחים, לבנים, מרצפות, לוחות (גם גאולוגיים) וכדומה.
- "הקליפה החיצונית עשויה היתה אבן־גזית חלקה ביותר, בבנייה יבשה, תוך התאמה רבה בין אבן לאבן ובין מישק למישק." (אברהם נגב, אדוני המדבר, בפרויקט בן יהודה).

מן נ-ש-ק.
ועד הלשון העברית, מונחי ארכאולוגיה (תש"ב), 1942; האקדמיה ללשון העברית, מונחי בניין (תש"ח), 1948; מונחי גאוגרפיה (תשי"ט, תשכ"א, תשכ"ה), 1959; מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970; מילון למונחי התחבורה (תש"ן), 1990.

ערך בוויקיפדיה: מישק