הפועל חבב, המילה מופיעה פעם אחת במקרא: ”אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל-קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ“ (דברים לג, פסוק ג).
חֲבְּ ḥubb, בלשון ערבית מבודדת (חצרמותית) תיבת "חֲבְּ" מופיעה בהוראת נדן-אשה,פות. ובלשון שחרי מופיע הוא בצורת "חֵבְּ" ḥebb בהוראת נישק , חיבק . וכך יתכן, ניתן יהיה להבין את הביטוי ”לִטְמוֹן בְּחֻבִּי עֲוֹנִי“ (איוב לא, פסוק לג) ,חובי -חיק[1].
המילה הופיעה במילון מונחי ההתעמלות, תרצ"ז (1937).[2]
↑עורך: בנימין מזר שם הספר: אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ג'. מקום ההוצאה: ירושלים שם ההוצאה: מוסד ביאליק שנת ההוצאה: תשכ"ה - 1965 עמוד: 1
, מאת דן אלמגור)