עבודות העיצוב והתכנון החלו בשנת 1955 על ידי Hiller Aircraft Corporation, כשזו קיבלה חוזה מחיל האוויר האמריקאי לבניית X-18 יחיד.
כדי להאיץ את הבנייה ולחסוך בכסף, נבנה המטוס מחלקים שנאספו בין היתר מהמטוס Chase YC-122 Avitruc וממנועים שהגיעו מהלוקהיד XFV-1 וה Convair XFY-1. המדחפים שנלקחו היו בגודל עצום (4.8 מטרים). מנוע ה-Westinghouse שמוקם בזנב, היה יכול להטות את נחיר הפליטה שלו מעלה ומטה כדי לתת יכולות תמרון טובות יותר במהירויות נמוכות.
טיסת המבחן הראשונה נערכה ב-24 בנובמבר 1959. סך הכל בוצעו 20 טיסות מבסיס חיל האוויר אדוארדס. לX-18 היו מספר בעיות כמו למשל רגישות גבוהה למשבי רוח בזמן שינוי מצב הכנף. בנוסף המנועים של הX-18 לא היו מוצלבים כך שאם מנוע אחד נכשל, המטוס היה מתרסק. הדחף שנשלט באמצעות שינויים במצערת היה איטי מידי מכדי שהשינויים בגובה ובסבסוב יהיו קבילים.
בטיסה ה-20 והאחרונה בחודש יולי 1961, בעיה במדחפים גרמה למטוס להיכנס לסחרור בעת ניסיון ריחוף בגובה 10,000 רגל. הצוות הצליח להשתלט על המטוס ונחת בשלום, אבל הX-18 לא חזר לטוס יותר. עם זאת בדיקות הקרקע של הכנפיים נמשכו. בסופו של דבר נבנה מתקן מיוחד שאיפשר לבדוק את יכולות הריחוף, ההמראה והנחיתה האנכית. באחת הבדיקות, הפעלת מנוע יחיד הצליחה להעלות את המטוס לגובה של 15 רגל. התוכנית בוטלה ב-18 בינואר 1964 לפני שבדיקות נוספות בוצעו והX-18 נשלח למחסן גרוטאות.
ארצות הברית
