St. James Infirmary Blues

St. James Infirmary Blues הוא שיר עם אמריקאי שמקורו אינו ידוע, אם כי מיוחס לעיתים לג'ו פרימרוז (שם עט של כותב השירים אירווינג מילס (1985-1894)). החצוצרן והזמר לואי ארמסטרונג הקליט ב-1928 גרסה שפרסמה את השיר והוא הפך לסטנדרט שזכה מאז לביצועים רבים.

"St. James Infirmary" מבוסס על שיר עם אנגלי מהמאה ה-18 בשם "The Unfortunate Rake" (ידוע גם בשמות "The Unfortunate Lad" או "The Young Man Cut Down in His Prime") העוסק בחייל שהוציא את כספו על זנות עד אשר מת כתוצאה ממחלת מין. שם השיר הוא על שם בית החולים סנט ג'יימס בלונדון שטיפל במצורעים ועל פי השיר, שם מצא החייל את מותו. קיימת בעיה עם זיהוי זה שכן, הנרי השמיני רכש את המקום ב-1532 והקים באתר את ארמון סנט ג'יימס. זיהוי אפשרי אחר הוא המרפאה שהייתה חלק מ"St James Workhouse", מתחם כנסייתי בפיקדילי שבלונדון, שפעלה לפחות עד המאה ה-19.

לשיר העם הבריטי היו גרסאות רבות שברובן המספר מגולל סיפור אודות חיי צעיר שנקטעו בשיא חייו (לעיתים, צעירה שחייה נקטעו בשיא חייה) כתוצאה מהתנהגות מוסרית מפוקפקת. לדוגמה, בהגיע השיר לאמריקה, הפכו ההימורים והאלכוהול לסיבות הנפוצות למות הצעיר. חלק מגרסאות השיר אף התפתחו לסטנדרטים בזכות עצמם, דוגמת "The Streets of Laredo" ו-"Dyin' Crapshooter's Blues". מוזיקאי הבלוז, וילי מקטל העיוור, הקליט ב-1940 גרסה לשיר עבור אלן לומקס וטען כי החל לכתוב את השיר ב-1929. אולם, השיר הוקלט לראשונה כבר ב-1927 על ידי פס ויליאמס ותזמורתו (Fess Williams and his Royal Flush Orchestra) בשם "Gambler's Blues".

הלחן של הגרסאות המוקדמות לשיר, כולל הגרסאות ל"Bard of Armagh" ו-"Unfortunate Rake", הן במפתח מז'ורי ודומות ללחן של "Streets of Laredo". גרסת הג'אז, כפי שנוגנה על ידי לואי ארמסטרונג, היא במפתח מינורי. כפי שרווח בשירי עם ישנים, קיימת שונות בין מילות הגרסאות השונות. אלו המילים שהושרו בגרסת לואי ארמסטרונג בהקלטה של אודאון רקורדס ב-1928:

I went down to St. James Infirmary,

Saw my baby there,

Stretched out on a long white table,

So cold, so sweet, so fair.

Let her go, let her go, God bless her,

Wherever she may be,

She can look this wide world over,

But she'll never find a sweet man like me.

גרסאות כיסוי

אזכורים בתרבות

בספרו הדבר מאת הסופר והפילוסוף הצרפתי אלבר קאמי מצוין השיר פעמיים: בפעם הראשונה כאשר השיר מושמע בבאר שבו נפגשים רמבר, רייה וטארו (עמוד 137 בתרגומה מצרפתית של אילנה המרמן בהוצאת עם עובד, ובפעם השנייה כאשר אותה קבוצה נפגשת בחדר המלון של רמבר (עמוד 143).