תימא (דמות מקראית)

תימא הוא דמות מקראית, בנו של ישמעאל. לתימא היו 11 אחים: נביות, קדר, אדבאל, מבשם, משמע, משא, דומה, חדד, יטור, נפיש, קדמה ובשמת.

ברשימות בני ישמעאל, נמנה תימא בתוך קבוצת עמים או שבטים שישבו בצפון ערב, בצפון סיני ובמדבר הסורי ערבי.

איוב מדבר על "ארחות תימא" ומקבילן ל"הליכות שבא". רש"י אומר על המילים "ארחות תימא" שתימא זאת ארץ ישמעאל שהיא נמוכה והמים נגרים שם.

במקרא

• ”לִקְרַ֥את צָמֵ֖א הֵתָ֣יוּ מָ֑יִם, יֹשְׁבֵי֙ אֶ֣רֶץ תֵּימָ֔א בְּלַחְמ֖וֹ קִדְּמ֥וּ נֹדֵֽד׃”
• ”הִ֭בִּיטוּ אׇרְחֹ֣ות תֵּמָ֑א, הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֝בָ֗א קִוּוּ־לָֽמֹו׃”
• ”וְאֶת־דְּדָ֤ן וְאֶת־תֵּימָא֙ וְאֶת־בּ֔וּז וְאֵ֖ת כָּל־קְצוּצֵ֥י פֵאָֽה׃”

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.