תומאס סידנהם
 | |
| סידנהאם בדיוקן משנת 1689 מאת מרי ביל | |
| לידה |
10\08\1624 ווינפורד איגל, דורסט, אנגליה |
|---|---|
| פטירה |
29\12\1689 (בגיל 19 בערך) קניון פאל, לונדון, אנגליה |
| ענף מדעי | רפואה קלינית |
| מקום קבורה |
כנסיית סנט ג'יימס, פיקדילי  |
| עיסוק | רפואה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
All Souls College, אוקספורד (MB, 1648) Pembroke College, Cambridge (MD, 1676) |
  | |
תומאס סידנהם (באנגלית: Thomas Sydenham; 10 בספטמבר 1624 – 29 בדצמבר 1689) היה רופא אנגלי ומחבר הספר Observationes Medicae" (1676)" שהפך לספר לימוד סטנדרטי של רפואה במשך מאתיים שנה, כך שהוא נודע בשם "היפוקרטס האנגלי". בין הישגיו הרבים היה גילוי מחלה שנקראה על שמו – "סידנהם כוריאה" (אנ'), הידועה גם בשם "ריקוד ויטוס הקדוש". לו מיוחסת ההצהרה "אדם זקן כעורקיו".[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תומאס סידנהם נולד ב-Wynford Eagle בדורסט, שם נודע אביו כאדם בעל רכוש. אחיו הוא קולונל ויליאם סידנהם .[2]
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגיל שמונה עשרה למד סידנהם במגדלן הול, אוקספורד; לאחר תקופה קצרה לימודיו בקולג' הופסקו, והוא שירת כקצין בצבא הפרלמנטרי במהלך מלחמת האזרחים. הוא סיים את הקורס באוקספורד בשנת 1648, סיים לימודי תואר ראשון ברפואה, ובערך באותו זמן הוא נבחר כעמית מכל הנשמות. את לימודי הרפואה סיים כ-MD רק כעבור כמעט שלושים שנה (1676) בפמברוק הול, קיימברידג' (ולא באוקספורד), שם למד בנו בכורו לתואר ראשון.
כפי שנראה מציטוטיו את הרופא תומאס קוקס שמשתמע כבעל השפעה חשובה עליו[3] , לאחר 1648 נרשם ללימודי רפואה באוקספורד, אבל חזר במהרה לשירות הצבאי.
בשנת 1654 זכה בסכום של 600 לירות שטרלינג, כתוצאה מעתירה שהגיש לאוליבר קרומוול, תוך שהוא מבקש פיצויים בגין שניים מאחיו שנהרגו והזכיר לקרומוול שגם הוא עצמו שירת נאמנה את הפרלמנט באובדן דם רב.
בשנת 1655 הוא התפטר מהחברה שלו ב-All Souls והתחתן עם מרי גי בכפר הולדתו ווינפורד איגל. נולדו להם שני בנים, ויליאם (1660 –1738) והנרי (1668?–1741); בן נוסף, ג'יימס, מת ככל הנראה בצעירותו. ב-1663 הוא עבר את הבחינות של הקולג' לרופאים לקבלת רישיון לתרגל בווסטמינסטר ובמרחק של 6 מיילים; אבל סביר להניח שהוא התיישב בלונדון זמן מה לפני כן. ההסמכה המינימלית הזו לתרגול הייתה הקשר היחיד בין סידנהאם למכללת הרופאים לאורך כל הקריירה שלו.
נראה שחלק מחברי הפקולטה לא נתנו בו אמון כי הוא היה חדשן ועשה רושם של סוחר פשוט. במכתב לג'ון מייפלטופט הוא מתייחס לסוג של מתנגדים "qui vitio statim vertunt si quis novi aliquid, ab illis non-prius dictum vel etiam inauditum, in medium proferat" ("מי שפונה מיד לאחור אם מישהו מביא משהו חדש שלא נאמר או שלא שמע בעבר"); ובמכתב לרוברט בויל, שנכתב שנה לפני מותו (והדגימה האותנטית היחידה שנשארה מהחיבור האנגלי שלו), הוא אומר, “יש לי את האושר לרפא את מטופליי, לפחות בכך שנאמר עליי שמעטים נכשלים תחת טיפולי; אך איני יכול להתפאר בהתכתבותי עם חלק מחברי המקצוע שלי… אף על פי כן, בניסיון להפוך את הפרקטיקה לקלה ופשוטה יותר, ובינתיים לתת לשרלטן בצ’רינג קרוס לעבור ללא ביקורת, הם סותרים את עצמם ורוצים שהעולם יאמין שאני עשוי להיות חשוב יותר ממה שהם היו רוצים.”
סידנהאם משך לתמיכתו כמה מהגברים המבחינים וההוגים ביותר בתקופתו, כמו בויל וג'ון לוק. השקפותיו הדתיות תוארו כצורה מוקדמת של תאולוגיה טבעית.
יצירות וחידושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצירות שפורסמו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר הראשון שלו, "Methodus curandi febres" (שיטת הטיפול בחום), פורסם בשנת 1666. במהדורה שנייה, שפורסמה בשנת 1668, כלל הספר פרק נוסף על דבר הבלוטות. מהדורה שלישית לספר, משפחתית יותר, הנושאת את השם המוכר יותר - "Observationes mediciae" (תצפיות של רפואה), פורסמה בשנת 1676.
הפרסום הבא שלו היה בשנת 1680, והוצגו בו שני Epistolae responsoriae (-מכתבים ותשובות). הראשון, "On Epidemics" (על מגפות), נכתב לרוברט ברדי, פרופסור לג'יוס פיזיקה בקיימברידג', והשני, שנקרא "On the Lues venerea" (על מחלות מין), להנרי פמן, דובר ציבור בקיימברידג' ופרופסור גרשאם לפיזיקה בלונדון.
בשנת 1682 פרסם מאמר נוסף בשם Dissertatio epistolaris (עבודה על המכתבים), על הטיפול באבעבועות שחורות ועל היסטריה, שהיה מיועד לד"ר וויליאם קול מווסטר.
עבודתו האחרונה שהושלמה, "The Process of Healing" (-תהליך הריפוי), הוא מסמך תמציתי המסכם עקרונות של פתולוגיה ופרקטיקה רפואית; עשרים עותקים ממנו הודפסו בשנת 1692, ובהיותו קומנדיום, הוא פורסם מחדש לעיתים קרובות יותר באנגליה ובארצות אחרות מאשר כל אחד מכתביו האחרים בנפרד. בין כתביו נמצאה גם עבודה חלקית שעוסקת בשחפת ריאתית.
כתביו שנאספו תופסים כ-600 עמודים בלטינית, שתורגמו לשפה זו על ידי חוקרים שונים.
אבי הרפואה האנגלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שסידנהאם היה מתרגל מצליח והיה עד, מלבד הדפסות חוזרות זרות, ליותר ממהדורה חדשה אחת של חיבוריו השונים שנדרשו בימי חייו, תהילתו כאבי הרפואה האנגלית, או היפוקרטס האנגלי, הייתה לאחר מותו. במשך תקופה ארוכה הוא זכה להערכה מעורפלת על הצלחת הטיפול שלו באבעבועות שחורות, על ה-laudanum שלו (הצורה הראשונה של תמיסת אופיום), ועל תומכתו בשימוש ב"קליפת פרואנית ". "ב-"quartan agues" (במונחים מודרניים, השימוש בקליפת קינצ'ונה המכילה כינין לטיפול במלריה הנגרמת על ידי Plasmodium malariae). עם זאת, היו כאלה מבני דורו שהבינו משהו מחשיבותו של סידנהאם בעניינים גדולים יותר מאשר פרטים של טיפול ורוקחות, ביניהם ריצ'רד מורטון ותומס בראון שהיו בבעלותם עותקים של כמה מספרי סידנהם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Weber T, Mayer CC (בנובמבר 2020). ""Man Is as Old as His Arteries" Taken Literally: In Search of the Best Metric". Hypertension. 76 (5): 1425–1427. doi:10.1161/HYPERTENSIONAHA.120.16128. PMID 33026913.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Thomas Sydenham | British physician | Britannica".
- ^ Fitz, Reginald (22 בינואר 1925). "Thomas Sydenham, Our Model Practical Physician". The Boston Medical and Surgical Journal. 192 (4): 171–173. doi:10.1056/NEJM192501221920405.
{{cite journal}}: (עזרה)