ראג'ה אמארי

ראג'ה אמארי
Raja Amari
לידה	4 באפריל 1971 (בת 53); תוניס, תוניסיה
מדינה	תוניסיה

ראג'ה אמארי (בצרפתית: Raja Amari; נולדה ב-4 באפריל 1971) היא במאית קולנוע^[1] ותסריטאית תוניסאית. סרטיה הידועים ביותר הם Satin Rouge ‏(2002) ו-Les Secrets ‏(2009), אשר שניהם זכו בפרסים והכרה בינלאומיים.

תחילת דרכה

ילידת תוניס, אמארי החלה את הכשרתה במחול בקונסרבטוריון דה תוניס, שם זכתה בפרס הראשון בריקוד בשנת 1992.^[1] לאחר מכן היא למדה איטלקית ב- Società Dante D'Alighieri בתוניס ולאחר מכן למדה ספרות צרפתית באוניברסיטת תוניס. במשך שנתיים כתבה עבור כתב העת Cinécrits, מגזין קולנוע של האגודה הקולנועית של תוניסיה. ב-1995 נרשמה אמארי למכון לקולנוע FEMIS ‏(L'Institut de Formation et d'Enseignement pour les Metiers de l'Image et du Son) בפריז^[2] שם למדה תסריטאות.^[3] לאחר שסיימה ב-1998, החלה לעבוד על תיק העבודות שלה.^[3] סרטה Satin Rouge נבחר לברלינאלה ב-2002. הסרט שלה Les secrets היה בחירה רשמית של פסטיבל הסרטים הבינלאומי של ונציה ב-2009.

קריירה

הסגנון הקולנועי של אמארי כונה "transvergent". החוקרת סטייסי ובר-פאב מסבירה שפירוש המונח הוא שהקולנוע של אמארי מתעלה על הלאומי, ויש לו את היכולת להתחבר עם "זהות לאומית" בהתאם להקשר ולזמניות של סרטיה. המונח גם מתייחס לקיום רעיונות רבים בהקשר יחיד, ולחיבור לנושאים חברתיים^[4] על פי ויל היגבי, הרעיון של קולנוע שהוא "transvergent", הוא קולנוע אשר "רואה את החליפין בין הגלובלי לבין המקומי לא כדבר מופשט או ב'מסגרת גלובלית' בלתי מוגדרת.... אלא שהבדלים וחוסר איזון של כוח בין ובתוך תעשיות קולנוע נוטים לעצב את הקולנוע".^[5]

אמארי מונה בין ההשפעות שלה את פרנסואה אוזון ואת ארנו דפלשין.^[6]

"תמיד רציתי לעשות סרט על ריקודי בטן. התאמנתי במשך שנים רבות כרקדנית בטן בקונסרבטוריון דה תוניס. גם גדלתי על הסרטים המוזיקליים של תור הזהב של הקולנוע המצרי של שנות ה-1940 וה-1950, אשר עדיין משודרים בטלוויזיה היום. אמא שלי ואני אהבנו את רקדנית הבטן הידועה סאמיה גמאל, ואת הזמר פריד אל-אטרש." -ראג'ה אמארי^[1]

סרטים

Satin Rouge / משי אדום (2002)

הסרט עוקב אחר אלמנה תוניסאית, ליליה, (היאם עבאס) בזמן שהיא עושה שינוי רדיקלי בחייה, והופכת מעקרת בית לרקדנית קברט. השינוי שלה מתחיל כשהיא מתחילה לחשוד בבתה, סלמה, שהיא מנהלת מערכת יחסים סודית עם צ'וקרי, מתופף הדרבוקה בשיעורי הריקוד של סלמה. כדי לגלות יותר, ליליה מחליטה לעקוב אחרי צ'וקרי יום אחד, וכך מגיעה בעקבותיו למועדון הקברט. משם, המקום שובה אותה בקסמיו.^[3]

"בדרך כלל, בסרטים ערביים ותוניסאיים, יש אישה שנמצאת בקונפליקט עם החברה, והיא נלחמת נגד זה. אני לא רוצה את זה. זה לא היה הנושא שלי. ליליה, את הדמות בגילומה של היאם עבאס, למעשה מגלה את החופש שלה בהקשר של מה שאני מכנה צביעות חברתית. היא מעורבת בחברה שצבועה במובן שיש בה שני עולמות: העולם של הלילה והעולם של היום. מה שאתה עושה -- מה שאתה באמת עושה -- אתה לא מגלה. היא מוצאת פשרה בהבנה שכזו היא החברה. היא פשוט מתאימה את עצמה לחברה. היא עושה מה שהיא רוצה, אבל היא לא מראה את זה לעולם." -ראג'ה אמארי

עבודתה, במיוחד בסרט זה, נחשבה כפותחת אפיקים חדשים בייצוג של נשים תוניסאיות בקולנוע ובחברה.^[4]

Printemps Tunisien / האביב התוניסאי (2014)

בביקורת של מליסה תאקוויי ואוליבר ברטלט של Panafrican לקולנוע וטלוויזיה, פסטיבל של ואגאדוגו (FESPACO) 2015, הם סברו שסרט זה של אמארי היה הסרט היחידי שבלט בין סרטי הפסטיבל הנבחרים. הם ציינו שלסרט הייתה "איכות של דרמת טלוויזיה על קבוצה של מוזיקאים צעירים והתגובות המגוונות שלהם למערבולת של האביב הערבי."^[7]

חיים אישיים

אמארי מתגוררת בפריז, צרפת.^[4]

פילמוגרפיה

Le Bouquet / The Bouquet, 1995
Avril / April, 1998
Un soir de juillet / An Evening in July, 2000
al-Sitar al-ahmar / Satin rouge / Red Satin, 2002
Seekers of Oblivion, 2004
Dowaha / Les secrets / Secrets, 2009
Tunisian Spring, 2014

פרסים

שנה	פרס	סרט	תוצאה	הערות
1998	פרס שופטים מיוחד בפסטיבל הסרטים של מילאן	Avril	זכייה	^[3]
1998	פרס שופטים מיוחד בפסטיבל הסרט הקצר של תוניס	Avril	זכייה	^[3]
1998	פרס הצילום הטוב ביותר בפסטיבל הבינלאומי לסרטים קצרים, יוון	Avril	זכייה	^[3]
1998	Prix de la Qualité at Centre national du cinéma et de l'image animée (CNC)	Avril	זכייה	^[1]
2001	פרס ראשון בפסטיבל מילאן	Un soir de juillet	זכייה	^[1]
2001	דאו הזהב (הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר) בפסטיבל הסרטים של זנזיבר	Un soir de juillet	זכייה	^[1]
2002	פרס הבמאי החדש הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסיאטל	Satin rouge	זכייה	^[6]
2002	פרס האמנות האפריקאית המצטיינת ב Montreal World Film Festival	Satin rouge	זכייה	^[8]
2002	פרס הקהל בפסטיבל הסרטים הבינלאומי במיין	Satin rouge	זכייה	^[1]
2002	הסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של טורינו	Satin rouge	זכייה	^[9]
2002	ציון לשבח בפרס התסריט על שם ויליאם הולדן, בפסטיבל הסרטים של טורינו	Satin rouge	זכייה	^[9]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ראג'ה אמארי בוויקישיתוף

ראג'ה אמארי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ראג'ה אמארי, באתר AllMovie (באנגלית)
ראג'ה אמארי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Rebecca Hillauer (2005). Encyclopedia Of Arab Women Filmmakers. American University in Cairo Press. pp. 370–75. ISBN 978-977-424-943-3.
^ Stacey Weber-Feve (28 בפברואר 2010). Re-Hybridizing Transnational Domesticity and Femininity: Women's Contemporary Filmmaking and Lifewriting in France, Algeria, and Tunisia. Rowman & Littlefield. pp. 104–5. ISBN 978-0-7391-3451-1. {{cite book}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Martine, Florence (2011). Screens and Veils: Maghrebi Women's Cinema. Bloomington, Indiana: Indiana University Press. p. 114. ISBN 978-0-253-35668-0.
^ ¹ ² ³ Weber-Fève, Stacey (2010). "Housework and Dance as Counterpoints in French-Tunisian Filmmaker Raja Amari's Satin rouge". Quarterly Review of Film and Video.
^ Higbee, Will (2007). "Beyond the (trans)national: towards a cinema of transvergence in postcolonial and diasporic francophone cinema(s)". Studies in French Cinema. 7 (2): 79–91. doi:10.1386/sfci.7.2.79_1.
^ ¹ ² Schultz, Kate (20 באוגוסט 2002). "INTERVIEW: Self-Empowerment by Way of the Midriff; Raja Amari's 'Satin Rouge'". Indiewire. Indiewire. {{cite web}}: (עזרה)
^ Barlet, Olivier; Thackway, Melissa (Fall 2015). "FESPACO 2015: After the Transition, What Next?". Black Camera. Indiana University Press. 7 (1).
^ "Awards of the Montreal World Film Festival - 2002". Montreal World Film Festival. World Film Festival. 2016.(הקישור אינו פעיל)
^ ¹ ² "Winners of 20th Torino Film Festival". Torino Film Festival. Torino Film Festival. אורכב מ-המקור ב-2018-11-25. נבדק ב-2018-11-24.

[Hillauer2005-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Rebecca Hillauer (2005). Encyclopedia Of Arab Women Filmmakers. American University in Cairo Press. pp. 370–75. ISBN 978-977-424-943-3.

[Weber-Feve2010-2] Stacey Weber-Feve (28 בפברואר 2010). Re-Hybridizing Transnational Domesticity and Femininity: Women's Contemporary Filmmaking and Lifewriting in France, Algeria, and Tunisia. Rowman & Littlefield. pp. 104–5. ISBN 978-0-7391-3451-1. {{cite book}}: (עזרה)

[הערה_מספר_20190119174906:0-3] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Martine, Florence (2011). Screens and Veils: Maghrebi Women's Cinema. Bloomington, Indiana: Indiana University Press. p. 114. ISBN 978-0-253-35668-0.

[הערה_מספר_20190119174906:3-4] ¹ ² ³ Weber-Fève, Stacey (2010). "Housework and Dance as Counterpoints in French-Tunisian Filmmaker Raja Amari's Satin rouge". Quarterly Review of Film and Video.

[5] Higbee, Will (2007). "Beyond the (trans)national: towards a cinema of transvergence in postcolonial and diasporic francophone cinema(s)". Studies in French Cinema. 7 (2): 79–91. doi:10.1386/sfci.7.2.79_1.

[הערה_מספר_20190119174906:2-6] ¹ ² Schultz, Kate (20 באוגוסט 2002). "INTERVIEW: Self-Empowerment by Way of the Midriff; Raja Amari's 'Satin Rouge'". Indiewire. Indiewire. {{cite web}}: (עזרה)

[7] Barlet, Olivier; Thackway, Melissa (Fall 2015). "FESPACO 2015: After the Transition, What Next?". Black Camera. Indiana University Press. 7 (1).

[8] "Awards of the Montreal World Film Festival - 2002". Montreal World Film Festival. World Film Festival. 2016.(הקישור אינו פעיל)

[הערה_מספר_20190119174906:1-9] ¹ ² "Winners of 20th Torino Film Festival". Torino Film Festival. Torino Film Festival. אורכב מ-המקור ב-2018-11-25. נבדק ב-2018-11-24.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]