קלייב ורינג
 | |
| לידה |
11 במאי 1938 (בן 86)  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת |
| סוג קול |
טנור |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
כלי מקלדת |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
קְלָיְיב וֶרִינְג (באנגלית: Clive Wearing; יליד 11 במאי 1938) הוא בריטי שהיה מוזיקולוג, מנצח, טנור וקלידן, עד שהחל לסבול הן משיכחון למאוחר (אמנזיה אנטרוגרדית) והן משיכחון למוקדם (אמנזיה רטרוגרדית). השיכחון ממנו הוא סובל לא מאפשר לו ליצור זכרונות חדשים ואף לא להיזכר בזיכרונות מן העבר, ועל כן הוא מצוי בתפישה כאילו זה עתה התעורר מתרדמת[1].
קריירה מוזיקלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ורינג היה מוזיקאי מפורסם. הוא ניגן יצירות רבות וערך את הלחנותיו של אורלנדו לאסוס. הוא שר בקתדרלת וסטמינסטר כטנור במשך שנים רבות, ואף עמד בראש מקהלה ששרה בקובנט גארדן.
בשנת 1968 הקים את מקהלת "זמרי אירופה של לונדון", מקהלת חובבנים ששרו שירים מן המאה ה-17, המאה ה-18 והמאה ה-20. המקהלה הופיעה בשנת 1977 בקתדרלה הרוסית תחת ניצוחו של ג'ון טאוונר ואף הוציאה דיסק. חברי המקהלה הופיעו בבתי אופרות וביצעו יצירות ארוכות כגון "נישואי פיגארו".
הוא עבד עבור הבי.בי.סי והיה אחראי על התוכן המוזיקלי שהושמע בערוץ BBC 3. ב-29 ביולי 1981, יום חתונתם של הנסיך צ'ארלס ודיאנה ספנסר. הוא בחר לשחזר את המנגינה שהושמעה בטקס החתונה המלכותי הבווארי ב-22 בפברואר 1568. המנצח על התזמורת בפועל היה אנדרו פארוט.
אמנזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-27 במרץ 1985, ורינג, שהיה אז בשיא הקריירה שלו כמומחה למוזיקה של ימי הביניים ועבד עבור תחנת הרדיו 3 של הבי.בי.סי, חלה בדלקת המוח כתוצאה מנגיף ההרפס. הדלקת פגעה קשות במערכת העצבים המרכזית בגופו. מאז אותו יום מוחו לא מאפשר לו ליצור זיכרונות חדשים. כמו כן, אין הוא יכול להיזכר באירועים מעברו או לשלוט ברגשותיו, ועל כן הוא מפגין מצבי רוח משתנים.
בעקבות הדלקת שפגעה במוחו הוא פיתח מקרה חמור וייחודי של אמנזיה. בשל הנזק שנגרם להיפוקמפוס שלו, האזור במוח האחראי על תרגום זיכרונות קצרי טווח לזיכרונות לטווח ארוך - אין ביכולתו לבנות ולאגור במוחו זיכרונות חדשים. הזיכרון שלו "נמשך" בין 7 ל-30 שניות, מדי יום הוא "מתעורר" מחדש כל 20 שניות לערך עד שהזיכרון הנוכחי שלו "נמחק" ומתחיל שוב מחדש. עם כל "אתחול" של תודעתו הוא שואל מחדש למה רופא לא ניגש אליו, שכן הוא סבור שזה עתה יצא ממצב של תרדמת. אם פונים אליו ושואלים אותו דבר מה אז הוא מסוגל לענות ולנהל דו-שיח, אלא שכעבור מספר משפטים הוא שוכח את מה שהתחיל להגיד ומה נשאל. אם שואלים אותו על מצבו הרפואי הוא מתרגז שכן אין ביכולתו לספק תשובה והוא מרגיש שהוא נמצא תחת חקירה. על חייו מלפני שנת 1985 הוא זוכר מעט מאוד, הוא זוכר למשל שהביא לעולם ילדים מנישואיו הקודמים אך אין הוא מסוגל להיזכר בשמותיהם. הוא זוכר היטב את אשתו השנייה, דברה, עימה התחתן כשנה לפני שהדלקת התפרצה במוחו. בכל פעם שהוא רואה אותה, הוא מברך אותה בשמחה מתוך אמונה שהוא לא ראה אותה שנים; הוא עשוי לברך אותה פעמים רבות לאורך היום, כי אינו זוכר שכבר עשה כן. כשהוא יוצא לאכול עם אשתו הוא יכול לזכור את שמות פריטי המזון (למשל עוף) אך הוא אינו מסוגל לקשרם לטעם כלשהו. הוא שוכח את סוג המזון שהוא אוכל ברגע שהוא נכנס לפיו[2].
ביומנו האישי, ורינג כותב את מחשבותיו בניסיון להקל על האמנזיה. דף אחר דף ביומן מכיל קטעים דומים מאוד לקטע זה: "8:31: עכשיו אני ער לחלוטין. 9:06: כעת אני ער ללא עוררין (שתי השורות הקודמות מחוקות בקו). 9:34 כעת אני ער באופן מוחלט לגמרי".
לפעמים היומן מכיל קטעי טקסט אחרים מעט מפורטים יותר, אך גם הם מחוקים ואינם שלמים. לעיתים הוא מתחיל לנסח משפטים ארוכים או ברורים ביומן ואז שוכח את מה שרצה להביע בכתיבתו. אין ביכולתו להבין כיצד הטקסט שכתב כבר מופיע ביומן או מה ברצונו לומר, אך הוא כן מזהה את כתב ידו. הוא מנהל כתיבה ביומן אישי משנת 2007 ללא שיפור כלשהו במצבו הרפואי, כך שהטקסטים המופיעים בכל היומנים זהים ואינם מציגים התפתחות חדשה כלשהי.
לוורינג יש יכולות לרכוש מנהגים חדשים ואף ללמוד מעט עובדות חדשות - לא מזיכרון אירועי או מקידוד אלא על ידי זיכרון נוהלי, דהיינו רכישת זיכרון על ידי ביצוע של תהליכים מספר רב של פעמים. למשל, אם מראים לו קטע מוקלט יום אחר יום, אז בפעם הבאה שהוא יצפה בו הוא לא יזכור שכבר צפה בו או יידע את תוכן הסרטון, אך הוא יידע לחזות מה "יקרה" בסרטון מבלי לדעת מהיכן הוא יודע זאת.
על אף המקרה החריג של האמנזיה שלו והנכות הנובעת ממנה, ורינג מסוגל להיזכר בשמות של יצירות מוזיקליות מסוימות, לנגן יצירות מסובכות בפסנתר, לקרוא תווים ולנצח על מקהלה.
מידע נוסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]אשתו של ורינג, דברה, כתבה ספר על מצבו הרפואי של בעלה בשם "היום לנצח: סיפור אמיתי על זיכרון אבוד ואהבה בלתי נגמרת" (Forever Today: A True Story of Lost Memory and Never-Ending Love), שיצא לאור בשנת 2005.[3]
סיפור חייו של ורינג הוצג בסדרת טלוויזיה תיעודית בשנת 1986 בשם "אסירים של התודעה", סדרה שעסקה באנשים הסובלים מהלם קרב ואנשים בעלי בעיות זיכרון קשות. מנחה הסדרה היה ג'ונתן מילר. בערוץ ITV הבריטי שודר פרק נוסף על חייו בשנת 2005 בשם "האיש בעל הזיכרון של 7 שניות" (אם כי בפועל זיכרונו של ורינג יכול להחזיק מעמד כ-30 שניות).
אריק קנדל, פרופסור לנוירופסיכיאטריה שמרצה על הזיכרון האנושי ועל מחלות או הפרעות הקשורות בו, מציג את ורינג בהרצאותיו מדי שנה במכון על שם הווארד יוז. אוליבר סאקס כתב על ורינג פרק בספר "מוזיקופיליה", בשנת 2007.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלייב ורינג, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
The Man With The Seven Second Memory (Amnesia Documentary), סרט תיעודי בערוץ "Real Stories", באתר יוטיוב, 13 באוג׳ 2016 (צולם בסביבות שנת 2005)
- Louise France, The Death of Yesterday, The Guardian, 2005
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קלייב ורינג - החיים ללא זיכרון
- ^ האיש בעל זיכרון 7 השניות
- ^ Deborah Wearing, Forever Today: A Memoir of Love and Amnesia, London: Doubleday, 2005