לדלג לתוכן

קלאודיו אבאדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלאודיו אבאדו
Claudio Abbado
לידה 26 ביוני 1933
מילאנו, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בינואר 2014 (בגיל 80)
בולוניה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cemetery of the Fex-Crasta chapel עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ברלין, רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1959 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטוריון של מילאנו, אקדמיה מוזיקלה קיג'אנה, האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנצח
סוגה מוזיקה קלאסית, אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דויטשה גרמופון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Giovanna Cavazzoni (19561968) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים דניאל אבאדו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (7 בדצמבר 1984)
  • פרס גרמופון להקלטת השנה (2015)
  • פרס ארנסט פון סימנס (1994)
  • מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (2003)
  • עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר (2002)
  • פרימיום אימפריאל (2003)
  • פרס גרמופון למפעל חיים (2012)
  • honorary doctor of the University of Basilicata (2003)
  • פרס אקו קלאסיק למנצח השנה (2002)
  • פרס אקו קלאסיק למנצח השנה (2005)
  • מדליית ארנסט רויטר (2004)
  • מדליית זהב של מסדר ההצטיינות האיטלקי לתרבות ואמנות
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פרארה
  • מדליית הנס פון בילוב
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קיימברידג'
  • עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אברדין
  • טבעת הכבוד של העיר וינה
  • פרס גראמי
  • מדליית הזהב הגדולה להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • אות ההצטיינות של הרפובליקה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קלאודיו אבאדואיטלקית: Claudio Abbado;‏ 26 ביוני 193320 בינואר 2014) היה מנצח איטלקי נודע.

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבאדו נולד במילאנו. הוא למד פסנתר בקונסרבטוריון מילאנו אצל אביו, מיקלאנג'לו אבאדו, שהיה מלחין וכנר, ואחר כך המשיך ללימודי ניצוח אצל הנס סווארובסקי באקדמיה למוזיקה בווינה. הוא היה אחיו של המלחין, המנצח והפסנתרן מרצ'לו אבאדו ודודו של המנצח והפסנתרן רוברטו אבאדו.

בשנת 1958 זכה בתחרות סרגיי קוסביצקי, זכייה שביססה את מקומו כמנצח באיטליה, ואחר, בשנת 1963 זכה בפרס מיטרופולוס. לאחר זאת נחל עד מהרה פרסום בינלאומי כמנצח תזמורת ואופרה.

אבאדו הופיע לראשונה בלה סקאלה בעירו מילאנו, בשנת 1960. הוא כיהן כמנהלה המוזיקלי מ-1968 עד 1986 וניצח לא רק על הרפרטואר האיטלקי המסורתי אלא גם על אופרות מודרניות, שהביא לרפרטואר של לה סקאלה, אופרה אחת מדי שנה. כמו כן הוסיף סדרת קונצרטים, שהוקדשה ליצירותיהם של ברג ומוסורגסקי. בשנותיו בלה סקאלה גם ייסד את אורקסטרה דלה סקאלה, לביצוע רפרטואר תזמורתי קונצרטנטי.

אבאדו ניצח על הפילהרמונית של וינה בפעם הראשונה בשנת 1965, בקונצרט בפסטיבל זלצבורג. בשנים 1972-1986 הוא היה מנצח ומנהל אמנותי של תזמורת בלה סקאלה. בתקופתו התזמורת בנוסף לליווי אופרה החל לנגן יצירות באופן עצמאי, עם נגנים מוזמנים למשל עם סילביה מרקוביץ'. הוא כיהן כמנהל מוזיקלי של האופרה של וינה משנת 1986 עד 1991, עם הפקות ראויות להיזכר כמו בוריס גודונוב המקורי של מוסורגסקי וחובנשצ'ינה שלו, אופרה שאין מרבים להשמיע, פיראבראס של שוברט והמסע לריימס של רוסיני.

אבאדו היה מנצח ראשי של התזמורת הסימפונית של לונדון משנת 1979 עד 1987, ובשנת 1989 החליף את הרברט פון קאראיאן כמנצח ראשי של הפילהרמונית של ברלין, משרה שממנה פרש בשנת 2002.

הוא ביצע והקליט מגוון רחב של יצירות רומנטיות, וידוע גם בפרשנויותיו ליצירות מודרנית משל שנברג, שטוקהאוזן ולואיג'י נונו.

בשנת 1988 ייסד את פסטיבל המוזיקה וין מודרן, שהתרחב מאז והקיף את כל היבטי האמנות המודרנית. הפסטיבל הבין-תחומי הזה התקיים מדי שנה בניהולו של אבאדו.

בשנת 2000 התגלה סרטן בקיבתו. אבאדו נאבק במחלה במשך שנים, עבר ניתוחים קשים ונאלץ לקבל על עצמו דיאטה קפדנית. חזותו השתנתה, הוא רזה מאוד ועבד מעט מאוד, בעיקר על יצירות אהובות עליו במיוחד.

הוא קנה לו שם בעבודתו עם מוזיקאים צעירים. היה המייסד והמנהל המוזיקלי של תזמורת הנוער של האיחוד האירופי (1978) ותזמורת הנוער על שם גוסטב מאהלר (1986).

פרסים שבהם זכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלאודיו אבאדו קיבל פרסים ואותות הוקרה רבים, בהם:

מלבד פרסים זכה בפרסים נוספים וכמו כן קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות פרארה, קיימברידג', אברלין והוואנה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלאודיו אבאדו בוויקישיתוף


הקודם:
גואידו קאנטלי
מנהל מוזיקלי לה סקאלה, מילאנו
1968 - 1986
הבא:
ריקרדו מוטי
הקודם:
אנדרה פרווין
מנצח ראשי התזמורת הסימפונית של לונדון
1979 - 1987
הבא:
מייקל טילסון תומאס
הקודם:
הרברט פון קאראיין
מנהל מוזיקלי הפילהרמונית של ברלין
1989 - 2002
הבא:
סימון ראטל