קדושה (תפילה)

קדושה היא קטע תפילה יהודי הנאמר בחזרת הש"ץ כחלק מהברכה השלישית של תפילת העמידה. הקדושה היא אחד החלקים החשובים ביותר בתפילה היהודית, והיא נחשבת כחלק מ"דברים שבקדושה" – קטעים בתפילה שמותר לאומרם רק כאשר ישנו מניין.

הקדושה מיוסדת על פסוקים מתוך נבואת המרכבה של הנביאים ישעיהו ויחזקאל המתארים את המלאכים המשבחים את ה'. כאשר תפילת הקדושה עושה הקבלה בין האופן שבו מקדשים המתפללים את האל, לאופן שעושים זאת המלאכים, היינו שהמתפללים והמלאכים מקדשים את האל באופן דומה. בחלק מנוסחי הקדושה, התפילה אף אומרת שעם ישראל והמלאכים עושים זאת ביחד. פסוקי הקדושה נאמרים גם בברכת יוצר אור ובקדושה דסידרא.

פסוקי הקדושה

כאמור, עיקרה של הקדושה הוא פסוקים מתוך נבואת המרכבה של הנביאים ישעיהו (פרק ו') ויחזקאל (פרק ג') המתארים את שירת המלאכים המקדישים את שמו של ה'. קדושה היא הכרזה על היותו של ה' מופרש ומובדל מאת כל בריותיו, ובלתי ניתן להשגה.

”קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.” (ספר ישעיהו, פרק ו', פסוק ג')
”בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ.” (ספר יחזקאל, פרק ג', פסוק י"ב)

בסיום הקדושה מוסיפים את הפסוק: ”יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּיָהּ.” (ספר תהילים, פרק קמ"ו, פסוק י')

המספר שלוש הוא מספר החוזר מספר פעמים ביחס לקדושה. ראשית, הקדושה היא למעשה חלק מהברכה השלישית של תפילת העמידה – ברכת קדושת השם. שנית, בפסוק הראשון בקדושה (הפותח במילים "קדוש, קדוש קדוש") נזכרת המילה "קדוש" שלוש פעמים. שלישית, בקדושה ישנם שלושה פסוקים עיקריים. בשל כך נקראת הקדושה לעיתים "קדושה משולשת" ואף אחד מסוגי הפיוטים המרכיבים את הקדושתא הנאמרים לפניה נקרא משולש (אם כי הוא אינו סמוך אליה ממש – הפיוט הסמוך לקדושה נקרא סילוק).

המקור לאמירת הקדושה

הקדושה היא אחד החלקים הקדומים בתפילה. היא נזכרת כבדרך אגב בתוספתא המביאה ש”רבי יהודה היה עונה עם המברך: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלא כל הארץ כבודו", ו"ברוך כבוד ה' ממקומו".”

היו שהביאו את דברי ר' יוחנן במסכת ברכות: ”אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפִלות, קדושות והבדלות” כראיה לכך שהקדושה היא מתקנת אנשי כנסת הגדולה.^{[דרוש מקור]} לפי רש"י אין מכך ראיה, שכן הוא מפרש שבמילה "קדושות" הכוונה לקידוש היום בשבת ומועד, וראיה לפירושו היא שהקדושות נזכרות בזיקה להבדלות.

התלמוד מביא את דברי רבי יהושע בן לוי שמזכיר את אמירת הקדושה בציבור, אגב דיון במי שאיחר להתחיל את תפילת העמידה: ”רבי יהושע בן לוי אמר: באם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדושה יתפלל, ואם לאו אל יתפלל.”

דיון מרכזי בפסוקי הקדושה נמצא בספרות ההיכלות. בספר היכלות רבתי מוזכרים כל פסוקי הקדושה כנאמרים על ידי המלאכים: ”...פתח מטטרו"ן וכל פמליא שלו "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות" והחיות משבחות ואומרות "ברוך כבוד ה' ממקומו" ורקיעים אומרים "ימלוך ה' לעולם"...” וכן על ידי ישראל ב"שחרית ומנחה". אזכורים דומים מצויים אף בתלמוד: ”דאמר רב חננאל: אמר רב: שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום: אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש ה' צבאות... ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר: 'בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר'. והדר – 'וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים'”

המנהג המקובל כיום הוא לומר את הקדושה בכל חזרת הש"ץ: שחרית ומנחה בכל יום, ובמוסף בשבת ומועד. אולם במנהג הארץ ישראלי הקדום לא אמרו קדושה בכל תפילה בה יש חזרת הש"ץ, אלא רק בחזרת הש"ץ של תפילת שחרית בשבתות וחגים וכן בתפילות מוסף של ראש השנה, ובכל תפילות יום הכיפורים (למעט תפילת ערבית, בה אין אומרים חזרת הש"ץ כלל).

הרא"ש על מסכת ברכות, כשדן במעשה של רבי אליעזר בן הורקנוס ששחרר את עבדו לתפילה במנין, ביאר שרצה לזכות במצוות עשה כעין דאורייתא של ”ונקדשתי בתוך בני ישראל”, דהיינו שמצוות הקדושה חשובה היא מאוד, וכמוה כמצווה מן התורה.

נוסחי הקדושה

לפני כל אחד מפסוקי הקדושה קיימת הקדמה לפני אמירת הפסוק עצמו. ההקדמה נאמרת על ידי החזן לבדו, או לפי האר"י גם על ידי הקהל, וכך נהוג היום. הקדמות אלה מתחלפות בין נוסחי התפילה השונים, ולעיתים גם בין התפילות השונות, כאשר יפורט להלן. בתקופת הפייטנות הארץ ישראלית הקלאסית החלו לכתוב פיוטים עבור תפילות חגיגיות אשר היוו חלופה להקדמות הסטנדרטיות לפסוקי הקדושה. פיוטים אלו נאמרו במהלך הדורות, אך בדורות מאוחרים אמירתם החלה להתבטל (כמו גם סוגות אחרות של פיוטים) וכיום הם שמורים רק בקהילות אשכנזיות בודדות בימים הנוראים (מלבד הסילוק – עיין לקמן בנוסח אשכנז).

בנוסח הספרדים קיימים שלושה סוגי קדושות: קדושת "נקדישך" הנאמרת בתפילות שחרית ומנחה, קדושת "כתר מורחבת" הנאמרת בתפילת מוסף של שבתות וימים טובים, קדושת "כתר קצרה" לראשי חודשים ולחולו של מועד. בנוסף, חלק מקהילות הספרדים אומרים קדושת "נקדש" בשחרית של תשעה באב.

בנוסח אשכנז קיימים גם כן שלושה סוגי קדושות, אך שונים: קדושת "נקדש קצרה" – לתפילת שחרית של חול, כל תפילות מנחה ותפילות מוסף של ראשי חודשים וחול המועד, קדושת "נקדש ארוכה" (עם הרחבות "אז בקול" ו"ממקומך מלכנו") לתפילת שחרית של שבתות וחגים וקדושת "נעריצך ונקדישך" למוסף של שבתות וחגים (כולל הרחבה שנאמרת רק בחגים). כשאומרים פיוט הנקרא "סילוק", הפיוט מחליף את ההקדמה לקדושה, ואומרים רק "ככתוב (על יד נביאך) וקרא זה אל זה ואמר", ובחלק מתפילות הימים הנוראים, מוסיפים פיוטים נוספים באמצע הקדושה.

בנוסח ספרד, הבנוי על יסודם של שני הנוסחים הקודמים, קיימות ארבע קדושות: שלוש הקדושות הקיימות בנוסח הספרדים וכן קדושת "נקדישך מורחבת" הנאמרת בתפילת שחרית של שבת הבנויה על ההקדמה "נקדישך" מנוסח הספרדים והכוללת את ההרחבה של "אז בקול" ו"ממקומך מלכנו" של נוסח אשכנז. לעומת זאת, בנוסח התימנים ובנוסח האיטלקי קיימים רק שני סוגים של קדושה.

בנוסח האיטלקי ישנה קדושה קצרה הנאמרת במרבית התפילות, וקדושה ארוכה (עם הרחבות "כבודו מלא עולם" ו"ממקומו") הנאמרת בתפילת מוסף של שבתות וחגים, וכל הקדושות הן קדושות "כתר". הזכרנו גם שבמנהג האיטלקי המאוחר ישנן קהילות האומרות קדושות אחרות, בהשפעת נוסחים זרים.

בנוסח התימני הבלדי מעיקרו הייתה רק קדושה אחת: נקדישך עם "כבודו" ו"ממקומך". בדורות מאוחרים נוספה גם קדושה הפותחת ב"כתר" בה שאר חלקי הקדושה ("כבודו" ו"ממקומך") נשארו במקומם, קדושה זו מיועדת לכלל תפילות מוסף, בין שבתות וחגים ובין ראשי חודשים וחול המועד.

הקדמות ל"קדוש"

הפסוק הראשון שנזכר בקדושה הוא הפסוק מספר ישעיה (פרק ו', פסוק ג'):

וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

לפסוק זה קיימות בנוסחי התפילה השונים שלש הקדמות (מלבד סילוקים, וכנ"ל בנוסח אשכנז) כפי שיפורט להלן.

נקדישך

נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ נוסח אשכנז: נַעֲרִיצְךָ וְנַקְדִּישְׁךָ (ובסידורי אשכנז הישנים: נַעֲרִיצָךְ וְנַקְדִּישָׁךְ) (בנוסח רומניא מוסיפים: מַלְכֵּנוּ) נוסח הספרדים ונוסח ספרד: כְּנֹעַם שִׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ נוסח אשכנז: כְּסוֹד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ נוסח ספרד:הַמְּשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה נוסח תימן בלדי: וּנְשַׁלֵּשׁ לְךָ קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶת בנוסח רומניא: וּנְשַׁלֵּשׁ לְךָ קְדוּשָּׁה
נוסח אשכנז:הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקֹדֶשׁ בנוסח רומניא: כְּסוֹד אֵילֵי קֹדֶשׁ נוסח הספרדים ונוסח רומניא: וְכֵן כָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ / נוסח ספרד ונוסח אשכנז: כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ / נוסח תימן בלדי: כַּדָּבָר הָאָמוּר עַל יַד נְבִיאָךְ

הקדמה זו מקובלת במרבית נוסחי התפילה למרבית הקדושות. בנוסח הספרדים, נוסח ספרד ונוסח רומניא זוהי ההקדמה לכלל הקדושות למעט קדושות של תפילת מוסף ותפילת נעילה. בנוסח תימן בלדי זוהי ההקדמה לכלל הקדושות (אם כי בהשפעה מאוחרת התקבל שם כמו מנהג הספרדים). בנוסח אשכנז אומרים פתיחה זו דווקא במוסף של שבת, ותמורתה בשאר התפילות אומרים את הפתיחה של "נקדש את שמך". מעיקרו של נוסח איטליה פתיחה זו אינה קיימת, אך יש קהילות המתפללות בנוסח האיטלקי שקיבלו אותה בדורות מאוחרים בהשפעת מנהג הספרדים.

נקדש את שמך

נְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם
כְּשֵׁם שֶׁמַּקְדִּישִׁים (בנוסח קטלוניה: שֶׁמַּקְדִּישִׁין) אוֹתוֹ בִּשְׁמֵי מָרוֹם
כַּכָּתוּב (בנוסח פרובאנס ונוסח קטלוניה: וְכֵן כָּתוּב) עַל יַד נְבִיאֶךָ (בנוסח פרובאנס ונוסח קטלוניה: נְבִיאָךְ)

הקדמה זו היא החלופה של נוסח אשכנז ל"נקדישך" של יתר הנוסחים, ונאמרת בכלל התפילות למעט תפילת מוסף של שבתות וחגים, בהם אומרים "נעריצך". כמו כן, בכמה קהילות ספרדיות נוהגים לומר הקדמה זו בקדושה של תפילת שחרית של תשעה באב.
בנוסח פרובאנס ונוסח קטלוניה אמרו הקדמה זו לכלל הקדושות, ואילו במוסף אמרו קדושת כתר.

כתר יתנו לך

מרבית הנוסחים: כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ / נוסח איטליה: כֶּתֶר יִתְּנוּ לָךְ
מרבית הנוסחים: מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה, עִם עַמְּךָ (יש גורסים בראש חודש ובחול המועד: וְעַמְּךָ) יִשרָאֵל קְבוּצֵי מַטָּה / נוסח איטליה: הֲמוֹנֵי מַעְלָה עִם קְבוּצֵי מַטָּה
יַחַד כֻּלָּם קְדֻשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ
בנוסח רומניא מוסיפים:וְשִׁבְחָךְ בְּכָל יוֹם תָּמִיד יְחַדְּשׁוּ נוסח הספרדים, נוסח ספרד, נוסח רומניא, ונוסח קטלוניה: כַּדָּבָר הָאָמוּר עַל יַד נְבִיאָךְ / נוסח איטליה: כְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר עַל יַד נְבִיאֶךָ / נוסח תימן בלדי המאוחר: וְכֵן כָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ

הקדמה זו מקובלת בנוסח איטליה לכלל הקדושות (אם כי בדורות מאוחרים לא נוהגים כן בכל הקהילות האיטלקיות, אף על פי שזהו המנהג האיטלקי העתיק). בנוסח הספרדים ובהשפעתו גם בנוסח ספרד היא נהוגה רק בתפילות מוסף. בנוסח אשכנז החלופה שלה היא הפתיחה "נעריצך ונקדישך" (אך בנוסח צרפת אמרו קדושת כתר במוסף, וכן יש כתבי יד אשכנזיים המייעדים את קדושת כתר לשבת חתן). כאמור לעיל – בנוסח התימני הבלדי לא הייתה קיימת פתיחה זו כלל – אלא שבהשפעה ספרדית היא נוספה בדורות מאוחרים. בנוסח קטלוניה, אומרים הקדמה זו רק במוסף של שבת ויום טוב, ואילו בראש חודש ובחול המועד אומרים קדושה של חול. בנוסח זה התקבלה בהרבה קהילות הבחנה בין שבת ויום טוב שבהם אומרים "עם עמך ישראל" לבין חול המועד וראש חודש שבהם אומרים "ועמך".

הקדמות ל"ברוך"

הפסוק השני בקדושה הוא חלק מפסוק מספר יחזקאל (פרק ג', פסוק י"ב):

בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ.

לפסוק זה קיימת הקדמה סטנדרטית הנאמרת תמיד, ועוד שתי הקדמות המתווספות בתפילות מסוימות לפניה הקדמה זו, כאשר יבואר לקמן.

לעומתם

נוסח הספרדים, נוסח ספרד, ונוסח רומניא: לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים
נוסח אשכנז, נוסח איטליה ונוסח פרובאנס: לְעֻמָּתָם בָּרוּךְ יֹאמֵרוּ
נוסח תימן בלדי: מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים
נוסח קטלוניה: לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִין וְאוֹמְרִין

הקדמה זו ל"ברוך כבוד ה'" תמיד נאמרת, וההקדמות האחרות מתווספות לפניה בחלק מן התפילות והנוסחים.

אז בקול

אָז בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל אַדִּיר וְחָזָק מַשְׁמִיעִים קוֹל מִתְנַשְּׂאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים.

הקדמה זו מקובלת בנוסח אשכנז ובהשפעתו בנוסח ספרד בתפילת שחרית של שבתות וחגים בלבד, ובנוסח פרובאנס אמרוהו בשחרית של שבת בשבת נישואין. בסידור רב סעדיה גאון היא נמצאת בכל התפילות.

כבודו

מרבית הנוסחים: כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם / תימן בלדי: כְּבוֹדוֹ וְהוֹדוֹ מְלֹא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נוסח רמוניא: כְּבוֹדוֹ וְגָדְלוֹ מָלֹא עוֹלָם
מְשָׁרְתָיו (נוסח הספרדים, קטלוניה ותימן: וּמְשָׁרְתָיו) שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה (בנוסח הספרדים ונוסח קטלוניה המילים "זה לזה" אינן מופיעות)
אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ (בנוסח הספרדים, נוסח ספרד ונוסח קטלוניה מוסיפים: לְהַעֲרִיצוֹ)

במרבית נוסחי התפילה הקדמה זו ל"ברוך" מקובלת בתפילת מוסף של שבתות וחגים (אך לא ראשי חודשים). בנוסח תימן בלדי הקדמה זו ל"ברוך" קיימת בכל הקדושות ללא יוצא מן הכלל.

המקובלים הדגישו מאוד את חשיבותה של המילה "איה" בהוספה זו, ולדעתם זה הוא שיאה של תפילת מוסף ולפעמים גם של היום כולו.

הקדמות ל"ימלוך"

הפסוק האחרון בקדושה הוא בספר תהילים (פרק קמ"ו, פסוק י'):

יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ.

לפסוק זה ישנן שלוש הקדמות בנוסחים השונים כאשר יבואר להלן.

ובדברי קדשך

וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר:

הקדמה קצרה זו קיימת במרבית הנוסחים בתפילת מנחה, וכן בתפילת מוסף של ראשי חודשים וחול המועד. בנוסח אשכנז ונוסח ספרד היא נאמרת בתפילת שחרית של חול בלבד ואילו בתפילת שחרית של שבת וחג אומרים במקומה את ההקדמה "ממקומך מלכנו". לעומת זאת בנוסח הספרדים, נוסח איטליה ונוסח רומניא היא נאמרת בתפילת שחרית תמיד, בין בחול בין בשבתות וחגים. וכן בנוסח פרובנס היא תמיד נאמרת בשחרית, חוץ מבשבת חתן, שאז אומרים בשחרית כמו באשכנז. בנוסח תימן בלדי ההקדמה "ממקומך מלכנו" היא בכל התפילות ואילו הקדמה זו לא קיימת.

ממקומך מלכנו

מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תוֹפִיעַ (תימן בלדי מוסיף: וְתִתְנַשֵּׂא) וְתִמְלוֹךְ עָלֵינוּ כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ (תימן בלדי: אָנוּ) לָךְ.
מָתַי תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן בְּקָרוֹב (תימן בלדי מוסיף: בְּחַיֵּינוּ וּ)בְּיָמֵינוּ (בנוסח אשכנז ונוסח ספרד נוסף: לְעוֹלָם וָעֶד) (תימן בלדי עונים הקהל: אָמֵן).
תִּשְׁכּוֹן תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ (בנוסח ספרד וחלק מתפללי נוסח אשכנז: תִּתְגַּדֵּל וְתִתְקַדֵּשׁ) בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים.
וְעֵינֵינוּ תִרְאֶינָה מַלְכוּתֶךָ (תימן בלדי: בְּמַלְכוּת עֻזָּךְ)
כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּךָ (תימן בלדי:קָדְשָׁךְ)
עַל יְדֵי (תימן בלדי: עַל יַד) דָּוִד (תימן בלדי מוסיף: עַבְדָּךְ) מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ:

הקדמה זו ל"ימלוך" קיימת בנוסח תימן בלדי בכל התפילות, ובנוסח אשכנז (ובהשפעתו בנוסח ספרד) רק בתפילת שחרית של שבת וחג, ובנוסח פרובאנס אמרוהו בשחרית של שבת בשבת נישואין. בנוסח הספרדים, נוסח איטליה ונוסח רומניא אינה קיימת כלל.

ממקומו

מִמְּקוֹמוֹ הוּא יִפֶן
נוסח הספרדים ונוסח ספרד: בְּרַחֲמָיו לְעַמּוֹ / נוסח אשכנז: בְּרַחֲמִים / נוסח איטליה: לְעַמּוֹ / נוסח קטלוניה: בְּרַחֲמָיו
נוסח אשכנז ונוסח ספרד: וְיָחוֹן עַם הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ / נוסח הספרדים ונוסח איטליה: הַמְיַחֲדִים (נוסח איטליה נוסף: אֶת) שְׁמוֹ / נוסח קטלוניה: וְיָחוֹן עַל עַם הַמְיַחֲדִים שְׁמוֹ
מרבית הנוסחים: עֶרֶב וָבוֹקֶר בְּכָל יוֹם תָּמִיד / נוסח איטליה: עֶרֶב וָבוֹקֶר תָּמִיד בְּכָל יוֹם / נוסח קטלוניה:עֶרֶב וָבוֹקֶר תָּמִיד
נוסח אשכנז ונוסח ספרד: פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע אוֹמְרִים: / נוסח הספרדים: אוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה: / נוסח איטליה: פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה וְאוֹמְרִים: / נוסח קטלוניה: פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה אוֹמְרִים:
נוסח רומניא אומרים זה בלבד (בהשמטת כל הנוסח עד כאן): פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם
שְׁמַע יִשרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.
(בנוסח איטליה, נוסח קטלוניה ובקצת קהילות אשכנז נוסף: אֶחָד) הוּא אֱלֹהֵינוּ הוּא אָבִינוּ הוּא מַלְכֵּנוּ הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ.
נוסח הספרדים ונוסח ספרד: הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ שֵׁנִית וְיַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו לְעֵינֵי כָּל חַי לֵאמֹר: הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם אַחֲרִית כְּרֵאשִׁית לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
נוסח אשכנז ונוסח איטליה: וְהוּא יַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית לְעֵינֵי כָּל חַי לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
נוסח קטלוניה:וְיוֹשִׁעֵנוּ וְיַשְׁמִיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו שֵׁנִית, הֵן גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם אַחֲרִית כְּרֵאשִׁית לִהְיוֹת, כִּי אַתֶּם עַמִּי וַאֲנִי אֱלֹהֵיכֶם, לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֱלֹהִים אֵל עֶלְיוֹן, הַשּׁוֹכֵן בְּרוּם חֶבְיוֹן הָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ וּמַלְכוּתֶךָ לְצִיּוֹן.
נוסח רומניא אומרים זה בלבד (בהשמטת כל הנוסח עד כאן): לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת.
בנוסח אשכנז ובהשפעתו גם בנוסח ספרד מוסיפים בתפילת מוסף של מועדים:
אַדִּיר אַדִּירֵנוּ ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.
וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְמוֹ אֶחָד.

בשבתות מיוחדות, נוהגים בקהילות אשכנז המערבי להוסיף פיוט 'אלהיכם' אחרי "אני ה' אלוהיכם".

לאחר הקדמה זו מוסיפים לומר את ההקדמה ובדברי קדשך שהובאה לעיל. הקדמה זו ל"ימלוך" מקובלת במרבית נוסחי התפילה בתפילת מוסף של שבתות וחגים בלבד. בנוסח תימן בלדי הקדמה זו אינה קיימת.

פירקוי בן באבוי (תלמידו של רב יהודאי גאון) מציין כי מקור המנהג להזכיר את הפסוק שמע ישראל בקדושה דווקא נובע ממנהג שנתקן בשעת השמד, עת גזרו השלטנות איסור על היהודים לומר קריאת שמע וכפתרון לגזרה נהגו להבליע את אמירת הפסוק במהלך קדושה. לטענתו כיוון שנתבטלה גזירה זו שוב אין לומר את הפסוק. ברם במקורות מאוחרים יותר מובא כי השאירו את אמירת הפסוק כזכר לנס שהתבטלה הגזירה, והוא הושאר דווקא בתפילת מוסף משום שבה אין קריאת שמע.

בנוסח ארץ ישראל אמרו שמע ישראל בכל פעם שאמרו קדושה, ולכן כשכתבו הפייטים הקלאסיים פיוטי קדושה, תמיד כתבו פיוט הקדמה גם לשמע ישראל, ולכן בנוסח אשכנז (המערבי והמזרחי כאחד – ובהשפעתם גם בנוסח ספרד) אומרים שמע ישראל בכל קדושות של יום כיפור, שכן בתקופת הראשונים נהגו באשכנז לומר פיוטי קדושה בכל קדושות של יום כיפור.

על כל פנים, לפי נוסח התפילה של רמב"ם ובעקבותיו אצל יהודי תימן, לא נהוג לומר נוסח זה בקדושה כפי שהזכרנו לעיל.

לדור ודור

בנוסח אשכנז, תימן בלדי וחלק מקהילות נוסח ספרד אומרים נוסח חילופי זה אחרי קדושה:

לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלָךְ, וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתָךְ נַקְדִּישׁ.

נוסח תימן בלדי:

שְׁבָחָךְ הֳ' אֱלֹהינוּ מִפִּינוּ לֹא יָמוּשׁ, כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה.

נוסח אשכנז וספרד:

וְשִׁבְחֲךָ אֱלֹהינוּ מִפִּינוּ לא יָמוּשׁ לְעולָם וָעֶד,
כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה.

בָּרוּך אַתָּה ה' הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.

בשאר הנוסחאות, אומרים את אותו הנוסח שאומרים בתפילת לחש בחזרת הש"ץ.

טבלה מסכמת

אמירת הקדושה בהתאם לתפילות ולמנהגים השונים
	תפילת שחרית של חול ותפילת מנחה של כל יום	תפילת שחרית של שבת ויום טוב	תפילת מוסף של שבת ויום טוב	תפילת מוסף של ראש חודש וחול המועד
נוסח אשכנז	נקדש את שמך + לעמתם + ובדברי קדשך	נקדש את שמך + אז בקול + ממקומך	נעריצך ונקדישך + כבודו + ממקומו הוא יפן	כמו שחרית של חול
נוסח הספרדים ונוסח רומניא	נקדישך + לעמתם + ובדברי קדשך	כמו שחרית של חול	כתר + כבודו + ממקומו הוא יפן	כתר + לעמתם + ובדברי קדשך
נוסח ספרד	כמו נוסח הספרדים	נקדישך + אז בקול + ממקומך (שילוב של נוסח הספרדים ונוסח אשכנז)	כמו נוסח הספרדים	כמו נוסח הספרדים
נוסח איטליה	כתר + לעמתם + ובדברי קדשך	כמו שחרית של חול	כמו נוסח הספרדים	כמו נוסח הספרדים
נוסח תימן בלדי	נקדישך + כבודו + ממקומך מלכנו	כמו שחרית של חול	כתר + כבודו + ממקומך מלכנו	כמו מוסף של שבת וחג
נוסח פרובאנס	נקדש את שמך + לעמתם + ובדברי קדשך	כמו שחרית של חול	כתר + כבודו + ממקומו הוא יפן	כתר + לעמתם + ובדברי קדשך
נוסח קטלוניה	נקדש את שמך + לעמתם + ובדברי קדשך	כמו שחרית של חול	כתר + כבודו + ממקומו הוא יפן	כמו שחרית של חול

ביאור פסוק "קדוש" על פי התרגום

תרגום יהונתן מתרגם את מילות הקדושה הלקוחות מספר ישעיהו לארמית, באופן לא מילולי. הוא מיחס למילות הפסוק משמעות רחבה יותר מהמשמעות המילולית הפשוטה ומיחס משמעות שונה לכל אחד משלושת המופעים של המילה "קדוש".

פסוק	תרגום לארמית	תרגום לעברית מודרנית
וְקָרָא זֶה אֶל זֶה	וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין	ומקבלים זה מזה
וְאָמַר	וְאָמְרִין	ואומרים
קָדושׁ	קַדִּישׁ בִּשְׁמֵי מְרומָא עִלָּאָה בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ	קדוש בשמי המרומים העליונים, בית מקום שכינתו
קָדושׁ	קַדִּישׁ עַל אַרְעָא עובַד גְּבוּרְתֵּהּ	קדוש על הארץ, מעשה גבורתו
קָדושׁ	קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא	קדוש לעולם ולעולמי עולמים
ה' צְבָאות, מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבודו	ה' צְבָאות מַלְיָא כָל אַרְעָא זִיו יְקָרֵהּ	ה' צבאות שכל הארץ מלאה בזיו כבודו

הנהגות בעת אמירת הקדושה

מענה הקהל לעומת אמירת כלל הקדושה

יש נוהגים שאת הפתיחות לפסוקים אומר החזן בלבד ואילו הקהל עונה רק את הפסוקים עצמם: "קדוש", "ברוך" ו"ימלוך", ויש נוהגים שגם הקהל אומר את כל הקדושה. המנהג הראשון הוא על פי סברת הרא"ש שכותב שכפי שבקדיש אין הקהל אומר עם החזן, אלא שותק ומאזין לדבריו ועונה "אמן" בסיום כל קטע, כך את הקדושה אין לומר עם החזן אלא להאזין לדבריו בשקט ולענות "קדוש", "ברוך" ו"ימלוך" בלבד. כשיטתו פסק גם ר' יוסף קארו בשולחן ערוך.

לעומת זאת בשער הכוונות הביא ר' חיים ויטאל בשם רבו האר"י שיש לומר את כל סדר הקדושה עם החזן מילה במילה, אלא שאת המילים "נקדישך ונעריצך" יש לומר בקול רם ואילו שאר המילים לומר בשקט, וכשיטתו פסקו רבים מן האחרונים.

גם לפי השיטה שלא אומרים את כל הקדושה, יחיד המתפלל עם השליח ציבור בעת חזרת העמידה (למשל אם איחר לבית הכנסת והגיע רק אחרי שהציבור סיים לומר את תפילת העמידה, ואז הדין הוא שמתפלל את תפילת העמידה בזמן שהשליח ציבור אומר את חזרת הש"ץ) אומר עמו מילה במילה את הקדושה.

תנוחת הגוף

באמירת הקדושה נוהגים לעמוד ולהצמיד את העקבים על מנת להידמות למלאכים, עליהם נאמר ”וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה”, לעומת זאת קדושה דסדרא נאמרת דווקא בישיבה. מנהג נוסף הוא להגביה את העקבים מעל הקרקע שלוש פעמים, באמירת פסוקי הקדושה.

בספר שיבולי הלקט מובא שמתנוענעים בעת הקדושה משום שבישעיה, לפני הפסוק "קדוש קדוש" וכו' מובא ”וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא” והלא דברים קל וחומר, ”ומה אם אבנים נזדעזעו ונתנתנעו שאינן מכירין שום דבר, כל שכן אנו שאנו מכירין שיש לנו להזדעזע מאימתו.” במדרש תנחומא הנדפס מובא טעם דומה, שהוא כדי להדמות לתעופה של המלאכים עליהם נאמר באותה נבואה ”וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף.”

שירת הקדושה

בתפילות חגיגיות נהוג בקהילות רבות לשיר את הקדושה. חוקרים משערים כי התפתחותם של פיוטי הקדושתא הייתה קשורה גם בהתפתחות מקהלה שתפקידה היה לשמש מענה לחזן בקטעי פיוט ושזהו אחד מן היסודות העיקריים לשילובם של קטעים מוזיקליים בתפילה כולה.

הקדושה בתרבות

• לדור ודור – מוטי שטיינמץ באלבום הנשמה בקרבי.

קדושת כתר

• כתר יתנו לך – אייזיק האניג באלבום על ההרים.
• כבודו – מקהלת מלכות, זאנוויל ויינברגר ויואלי דיקמן.
• והוא ישמיענו – מוטי שטיינמץ לחן של חסידות קוסוב באלבומו עתיק יומין.

ראו גם

• תפילת העמידה
• קדושה דסידרא
• קדושת יוצר

לקריאה נוספת

• מאיר בר־אילן, קווי יסוד להתהוותה של הקדושה וגיבושה, דעת, 25, תש"ן
• מאיר בר־אילן, רעיון הכתרת ה' בכתר והפולמוס הקראי נגד התפילין של ה', י' דן (עורך), המיסטיקה היהודית הקדומה, דברי הכנס הבינלאומי הראשון לתולדות המיסטיקה היהודית (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ו'), ירושלים תשמ"ז, עמודים 221–233

קישורים חיצוניים

• לחנים לקדושות השונות:
  • תפילת קדושה למוסף, באתר הפיוט והתפילה
  • תפילת קדושה לשחרית (ספרדים), באתר הפיוט והתפילה
  • תפילת קדושה לשחרית (אשכנזים), באתר הפיוט והתפילה
• מאמרים בנושא קדושה, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.