צבא השחרור הפלסטיני

צבא השחרור הפלסטיני
جيش التحرير الفلسطيني,

סמל צבא השחרור הפלסטיני
תקופת הפעילות	1964–הווה (כ־60 שנה)
קבוצות אתניות	פלסטינים
מדינה	סוריה
חלק מ	אש"ף (הכוחות בסוריה כפופים דה פקטו לממשלת סוריה)
קרבות	פעולת כראמה מלחמת האזרחים בלבנון ספטמבר השחור מלחמת האזרחים בסוריה

צבא השחרור הפלסטיני (או בקיצור צש"פ; בערבית: جيش التحرير الفلسطيني, בתעתיק: ג'יש א-תחריר אל-פלסטיני) הוא ארגון מיליטנטי לאומי פלסטיני. הארגון הוקם לכאורה כזרוע הצבאית של הארגון לשחרור פלסטין בפסגת הליגה הערבית בספטמבר 1964, שנערכה באלכסנדריה שבמצרים, במטרה להילחם במדינת ישראל כחלק מאש"ף. עם זאת, הארגון כמעט מעולם לא היה תחת שליטה אפקטיבית של אש"ף, אלא נשלט לרוב על ידי ממשלות של כמה מחברות הליגה הערבית ובראשן ממשלת סוריה.

היסטוריה

מייד לאחר הקמתו בפסגת הליגה הערבית בשנת 1964 באלכסנדריה, היה אש"ף (שבראשו עמד אז אחמד שוקיירי) נתון למעשה לשליטתן של מדינות ערב, ובמיוחד של ממשלתו של גמאל עבד אל נאצר במצרים. הפלסטינים לא קבלו את השליטה על הארגון עד הפסדן של מדינות ערב במלחמת ששת הימים. עם זאת צש"פ נשאר בשליטת הממשלות הערביות ושימש ככוח עזר לצבאותיהן.

בשנת 1968, חיילי צש"פ נלחמו בפעולת כראמה.

במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, סוריה עשתה שימוש נרחב בארגון, גם ברצועת עזה ככוח פרוקסי, ובכלל זה נגד אש"ף (אש"ף איבד מאמונו הציבורי כאשר הורה להילחם בפלסטינים אחרים, וסבל מעריקות המוניות). הכוח הלוחם של צש"פ הושמד במהלך הפלישה הישראלית לדרום לבנון ב-1982. לוחמיה בלבנון עזבו לתוניס, כאשר אש"ף פינה את ביירות באותה שנה, בהתאם להפסקת האש שהשיגה ארצות הברית. ב-1976 פונו גם כוחות צש"פ הנאמנים למצרים מלבנון, לאחר שמנהיג אש"ף, יאסר ערפאת, פנה אל נשיא מצרים, אנואר סאדאת, על מנת לתקן את היחסים שנפגעו בעקבות ניסיונות השלום של סאדאת עם ישראל. עם זאת, היחידות המצריות של צש"פ מעולם לא הוכיחו את חשיבותן כמו אלו הסוריות.

לאחר הסכמי אוסלו

בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

לאחר חתימת הסכמי אוסלו ב-1993 וב-1995 הפכו חיילי צש"פ רבים לליבה של המשמר הלאומי של הרשות הפלסטינית כאשר הורשו להיכנס לשטחים הפלסטיניים כדי לתפוס עמדות בשירות הביטחון של הרשות הפלסטינית.

החטיבה הסורית נותרה פעילה, מתואם היטב עם הפלג של אש"ף בסוריה, אם כי חשיבותם של שני הארגונים הלכה ופחתה. אש"ף נבנה מחדש ופליטים פלסטינים בסוריה עדיין מגויסים לשירות הצבאי בארגון. למרות היותו ארגון המורכב במלאו מפלסטינים, צש"פ בסוריה נשאר מחוץ לשליטת אש"ף, ומשולב למעשה בצבא הסורי. עם זאת, הוא מהווה גוף עצמאי, ומדי פעם מארגן עצרות פרו-ממשלתיות החוגגות את מחויבותה של סוריה לעצמאות העם הפלסטיני.

עם הקמת הרשות הלאומית הפלסטינית, נספגו בכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית חלקים חשובים של חטיבות הארגון בעזה ובירדן. כ-4,500 חברי צש"פ נשארו בסוריה. במהלך מלחמת האזרחים בסוריה נהרגו לפחות 17 חיילי צש"פ ו-6 קצינים, כאשר ההרוג בדרגה הגבוהה ביותר היה תת-אלוף, אנואר אל-סאקה.

מבנה

צש"פ היה בעברו מאורגן לשלוש חטיבות, על שם קרבות ערביים היסטוריים:

• חטיבת עין ג'אלות, שבסיסה בעזה, נוהלה על ידי מצרים.
• חטיבת קאדסייה, שבסיסה בעיראק במקור, אך הועברה לירדן ב-1967.
• חטיבת חטין, שבסיסה בסוריה.

חטיבות אלה היו מאוישות על ידי פליטים פלסטינים והיו כפופות לשליטתן של המדינות המארחות, תוכנן כי הפליטים יבצעו את שירותם הצבאי ביחידות אלה במקום בכוחות המזוינים הרגילים של המדינות המארחת. רשמית, פיקוד העורף היה בפיקודו של המחלקה הצבאית של אש"ף, אך בפועל, אף אחת מהממשלות לא ויתרה על השליטה בחטיבות.

בגודלו, צש"פ כלל שמונה חטיבות ובהן כ-12,000 חיילים במדים. הם היו מצוידים בנשק קל, פצצות מרגמה, משגרי רקטות, נגמ"שים מסוג BTR-152 וטנקים מסוג T-34/85. עד הסכמי אוסלו צש"פ לא הציב יחידות לוחמות עבור אש"ף. חטיבות צש"פ שמשו במלחמות שונות ככוח עזר של הצבא של המדינה המארחת שלהן או כצד שלישי במלחמת פרוקסי. ב-1970 שלחה סוריה טנקים צבאיים צבועים בחופזה תחת פיקודו של צש"ף לירדן כדי לסייע לגרילה הפלסטינית במהלך הלחימה בספטמבר השחור. לאחר לחצים בינלאומיים, ואיומי התערבות מצד ישראל וארצות הברית, הם נאלצו להשיבם.

קישורים חיצוניים

• צש"פ באתר הביטחון הבינלאומי