פרס נובל

פרס נובל
Nobel Prize

תיאור	מוענק בגין מחקר יוצא דופן, המצאה ראשונית של ציוד או טכנולוגיה, תרומה יוצאת דופן לחברה
מיקום הטקס	סטוקהולם
מדינה
הגוף המעניק	ועדת פרס נובל האקדמיה המלכותית השוודית למדעים האקדמיה השוודית מכון קרולינסקה
תקופת הפרס	1901–הווה (כ־123 שנים)
נקרא על שם	אלפרד נובל
http://nobelprize.org/

פְּרַס נוֹבֶּל (במלרע; בשוודית: Nobelpriset; בנורווגית: Nobelprisen) הוא פרס המוענק בכל שנה לאנשים או לארגונים, עבור מחקר יוצא דופן, המצאה ראשונית של ציוד או טכנולוגיה, או תרומה יוצאת דופן לחברה. הפרסים מוענקים החל מ-1901 מריביות קרן נובל שהוקמה בהוראת צוואתו של אלפרד נובל, תעשיין שוודי וממציא הדינמיט. הפרס כולל מדליה מזהב, תעודה (דיפלומה) המהווה יצירת אמנות ייחודית ומענק כספי בגובה 10 מיליון קרונות שוודיות, שהן נכון לשנת 2024, כ-980 אלף דולר. מדי שנה מחולקים הפרסים ב-10 בדצמבר, לציון יום מותו של יוזם הפרס אלפרד נובל.

צוואת אלפרד נובל

חמשת הפרסים המקוריים המוענקים מקרן נובל ניתנים על פי צוואתו של אלפרד נובל, כימאי ותעשיין שהמציא את הדינמיט והתעשר מכך. אף שנובל כתב מספר צוואות במהלך חייו, על האחרונה שבהן חתם כשנה בטרם מותו במועדון השוודי בפריז, ביום 27 בנובמבר 1895. פיתוחיו של נובל נגעו ישירות בפיתוח וייצור חומרי נפץ והוא חש אי נוחות גוברת לנוכח השימוש הצבאי בהמצאותיו. מסופר כי אחד הגורמים לצוואתו האחרונה היה ידיעה שפורסמה על מותו בעיתון צרפתי, זאת בטרם עת ובטעות, כאשר הלך לעולמו אחיו לודוויג. אותה ידיעה שגויה על מות נובל הופיעה תחת הכותרת "סוחר המוות מת" (צרפתית: Le marchand de la mort est mort‏).

נובל ציווה לתת 94% מכל רכושו, סך הכל 31 מיליון קרונות שוודיות, לייסוד קרן להענקת חמישה פרסים שנתיים, וכך כתב בצוואתו:

בכל רכושי הנותר הניתן למימוש ינהגו כדלהלן:

הכספים יושקעו על ידי מנהלי עזבוני בהשקעות בטוחות אשר יהוו קרן. הריבית על קרן זו תחולק מדי שנה כפרסים לאלה, אשר בשנה שקדמה לקבלת הפרס, הנחילו את התועלת הרבה ביותר לבני האדם. סכום הריבית יחולק לחמישה חלקים שווים, אשר יוענקו באופן הבא: חלק אחד לאדם אשר תרם את התגלית או ההמצאה החשובה ביותר בתחום הפיזיקה, חלק אחד לאדם אשר תרם את התגלית או ההמצאה החשובה ביותר או שיפור בתחום הכימיה, חלק אחד לאדם אשר תרם את התגלית החשובה ביותר בתחום הפיזיולוגיה או הרפואה; חלק אחד לאדם אשר יצר בתחום הספרות את היצירה האידיאלית ביותר, וחלק אחד לאדם אשר עשה את המירב או את העבודה הטובה ביותר לאחווה בין האומות, לביעור או הפחתת הכוח החמוש וכן לקיום וקידום כינוסי שלום.

הפרסים בפיזיקה ובכימיה יוענקו על ידי האקדמיה השוודית למדעים; הפרס לעבודות פיזיולוגיות או רפואיות על ידי מכון קרולינסקה בסטוקהולם; והפרס לאבירי השלום על ידי ועדה של חמישה אנשים אשר ייבחרו על ידי חבר הנבחרים הנורווגי. זהו רצוני המפורש כי בהענקת הפרסים לא יינתן כל משקל ללאומיות המועמדים, כך שהמתאים ביותר יקבל את הפרס, בין אם הוא סקנדינבי ובין אם לא.

טקס הענקת הפרס

אולם הקונצרטים של סטוקהולם, שבו מוענק הפרס

הוועדות והמוסדות האחראים על הענקת הפרסים מכריזים על זוכי הפרס בדרך כלל בחודש אוקטובר מדי שנה. הפרסים מוענקים בטקסים רשמיים הנערכים מדי שנה ב-10 בדצמבר, הוא יום פטירתו של אלפרד נובל. כחלק בלתי נפרד מהענקת הפרסים נערך "נשף נובל" בבניין עיריית סטוקהולם.

טקס הענקת פרס נובל לשלום נערך בעבר במכון נובל הנורווגי (1905-1946), באוניברסיטת אוסלו (1947-1990) והחל משנת 1991 הוא נערך בבניין עיריית אוסלו. החל משנת 2005 נערכים טקסי הענקת שאר חמשת הפרסים באולם הקונצרטים של סטוקהולם.

בכל פרס יכולים לזכות שלושה אנשים לכל היותר. ניתן לקבל פרס על שני נושאים לכל היותר. על פי חזונו של נובל המענק נועד לממן המשך עשייה ומחקר של הזוכה, אולם בעת האחרונה מוענק הפרס לעיתים קרובות לאנשים אשר פרשו זה מכבר מעשייה בתחומם, דבר שהוליד ביקורת על בחירת זוכי הפרס.

כאשר ישנם מספר זוכים באותו פרס, המענק מתחלק בין הזוכים. כאשר הפרס מוענק לשלושה זוכים קיימת האפשרות לוועדת הפרס לחלק את המענק באופן שווה, או לתת את מחציתו לזוכה אחד ורבע מענק לכל אחד מן הזוכים הנותרים. זוכי פרס לא מעטים תרמו את המענק למטרות מדע, תרבות ופעילות הומניטרית אחרת.

החל משנת 1902 נוכח מלך שוודיה בטקס הענקת הפרסים בסטוקהולם, להוציא את טקס הענקת פרס נובל לשלום (המוענק באוסלו). בתחילה, הביע המלך אוסקר השני הסתייגות מהענקת הפרס לזרים, אולם לאחר שנוכח בתשומת הלב העולמית הניתנת לשוודיה בזכות הפרס, שינה דעתו.

המסיבה הרשמית לכבוד קבלת פרס נובל לשלום נערכת מדי שנה במלון "גרנד הוטל". מקבל הפרס עומד על המרפסת הצופה למרכז העיר ומנופף לקהל לשלום. בשנת 2018, הוענקה למלון חנוכיית זהב, 24 קארט, בגובה של 65 ס"מ על ידי משפחת פיליפסון מארצות הברית שהם במקור מאוסלו.

עד לשנת 1904, אז נוסדה ועדת נובל הנורווגית, העניק נשיא הפרלמנט הנורווגי את פרס נובל לשלום. חמשת חברי ועדת הפרס הם שמופקדים היום על עריכת החיפוש והמחקר על המועמדים, בחירת הזוכים והענקת הפרס. אף שמינוי הוועדה נעשה על ידי הפרלמנט הנורווגי, הוועדה עצמאית בעבודתה ובשיקוליה ואינה חייבת בדיווח לגוף הממנה. חברי ממשלת נורווגיה אינם מורשים להימנות עם חברי הוועדה.

מועמדות ובחירה

ועדת הפרס יושבת בסטוקהולם שבשוודיה, ומעניקה פרסים בתחומים הבאים: פיזיקה, כימיה, פיזיולוגיה או רפואה וספרות. פרס נובל לשלום מוענק בנורווגיה מטעם ועדה הנבחרת בידי הפרלמנט הנורווגי. בשנת 1969 נוסף פרס בכלכלה מטעם הבנק של שוודיה. על פי מדיניות ועדת הפרס, רק אדם חי יכול לזכות בפרס. כמו כן הפרסים בתחומים המדעיים (כולם מלבד הפרסים לספרות ולשלום) ניתנים רק לאחר פרק זמן ממושך, לעיתים עשרות שנים לאחר התגלית, אשר במהלכו נבחנת חשיבותם בקהילה המדעית. גם הפרס בתחום הספרות לעיתים מוענק באיחור קל, זאת על מנת לתת לוועדת הפרס את האפשרות לבדוק את ההשפעות השונות שהולידה היצירה בגינה ניתן הפרס.

בהשוואה לפרסים אחרים, תהליך הצעת המועמדות ובחירת הזוכים הוא ארוך וקפדני. זו הסיבה העיקרית שבזכותה זכו פְּרָסֵי נובל להכרה וליוקרה המוענקת להם במשך שנים ברחבי העולם, והם נחשבים לפרסים החשובים ביותר בתחומם.

כל אחד מזוכי פרס נובל נבחר על ידי ועדה בתחומו. לבחירת הזוכים בכימיה, בפיזיקה ובכלכלה, הוועדה מורכבת מחמישה חברים ונבחרת על ידי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים. את תהליך בחירת הזוכה בספרות מנהלת ועדה בת ארבעה או חמישה חברים מן האקדמיה השוודית, לבחירת הזוכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה נבחרת ועדה בת חמישה חברים על ידי אספת נובל המורכבת מ-50 חברים ממכון קרולינסקה. לבחירת הזוכה בפרס לשלום מתכנסת ועדה בת חמישה חברים של ועדת נובל הנורווגית הנבחרת על ידי בית הנבחרים הנורווגי.

בשלב ראשון, אלפים אחדים של אנשים מתבקשים להציע מועמדים לפרס. פרטי המועמדים נבדקים על ידי ועדות המומחים השונות בתחומיהן ומתבצע תהליך של ניפוי אשר בסופו נבחר זוכה הפרס. ההזמנות להציג מועמדות לפרס נובל לשלום נשלחות לממשלות של מדינות, חברי בתי דין בינלאומיים, פרופסורים ורקטורים של אוניברסיטאות, זוכי הפרס לשלום בעבר, חברי ועדת נובל הנורווגית, ועוד. המועד האחרון לקבלת מועמדויות לפרס נובל לשלום הוא 3 בפברואר של שנת הפרס. המועד האחרון לקבלת מועמדויות לפרסים בפיזיקה, כימיה, רפואה, ספרות וכלכלה הוא 31 בינואר של שנת הפרס. הצעת מועמדות עצמית וכן מועמדות של אישים שנפטרו, איננה מתקבלת. שמות המועמדים נשמרים בסוד ואם לא נבחרו, לעולם לא יקבלו הודעה רשמית מוועדת הפרס כי מועמדותם נשקלה. על פי כללי הפרס, מוטל חיסיון על רישומי ועדות הפרס למשך 50 שנה. למרות זאת, לעיתים מתפרסמות ידיעות על שמות מועמדים בעיתונות, בין אם הן מבוססות ובין אם לאו.

לאחר ניפוי ראשוני של רשימת המועמדים נוצרת רשימה של כמאתיים מועמדים לכל פרס. רשימה זו מועברת למומחים בתחומים השונים ולאחר תהליך ניפוי נוסף נותרת רשימה של כחמישים מועמדים. רשימה זו מוגשת בצירוף המלצות לגוף המחליט המתאים. כך למשל המליאה של פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, שבה חמישים חברים. חברי המליאה בוחרים את זוכי הפרס בהצבעה. תהליך זה מתבצע לצורך בחירת זוכי הפרסים השונים, בהבדלים מעטים.

בעוד שלא ניתן להציע לוועדת הפרס מועמדים שהלכו לעולמם, בשני מקרים אירע שזוכה הפרס הלך לעולמו בחודשים שבין הגשת המועמדות לבין ההכרזה של הוועדה (בחודש אוקטובר) על זכייתו של המועמד בפרס. כך הלך לעולמו זוכה פרס נובל לספרות בשנת 1931, אריק אקסל קרלפלט וזוכה פרס נובל לשלום, מזכ"ל האו"ם דאג המרשלד. החל משנת 1974 נוספה הדרישה כי הזוכה בפרס חייב להיות בין החיים בעת ההכרזה על הזכייה בחודש אוקטובר. במקרה אחד – ויליאם ויקרי, זוכה פרס נובל לכלכלה – הלך לעולמו לאחר הכרזת זכייתו, אולם בטרם הספיקו להעניק לו את הפרס. במקרה נוסף בשנת 2011 הלך לעולמו ראלף סטיינמן שלושה ימים לפני ההכרזה על פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. לוועדה לא נודע על מותו כך שהיא העניקה לו את הפרס בתום לב.

תהליך בחירה איטי ומורכב זה, עליו עמד אלפרד נובל, הוא שמעניק לדעת רבים את היוקרה והמעמד של פרס זה. למרות זאת, לאורך למעלה ממאה שנות הפרס, היו זוכים אשר עוררו חילוקי דעות ומנגד היו אישים בולטים בתחומם אשר לא זכו להכרה בפרס נובל.

בעבר הזוכים בפרס נובל היו מקבלים פרס כספי של 10 מיליון קרונות שוודיות (שווי ערך לכמיליון אירו), אולם ב-11 ביוני 2012 דווח, כי החל משנה זו יועמד סכום הפרס על שמונה מיליון קרונות, בשל הצורך לקצץ בהוצאות, עקב תשואות נמוכות על כספי הקרן בשנים שקדמו להחלטה זו. כשבתחום מסוים ישנם מספר זוכים, סכום הפרס הכספי מתחלק ביניהם.

הכרה בהישגים לאחר זמן

הזמן החולף בין השלמת ההישג המוכר כבולט בתחומו ובין הענקת פרס נובל על הישג זה, משתנה מתחום לתחום. פרסי נובל בספרות מוענקים בדרך כלל על עבודת חיים של יצירה ספרותית נרחבת ולא על יצירה ספרותית בודדת ויוצאת דופן. לאור זאת, לא ניתן לטעון לשיהוי בתחום פרס זה.

הפרסים בתחומים המדעיים ניתנים להישגים אשר חשיבותם נבחנה לאורך זמן. במציאות, משמעות הדבר היא כי השיהוי שבין התגלית או ההישג המדעי לבין מועד הענקת הפרס הוא כ-20 שנה ואף הרבה יותר. לדוגמה, מחצית מפרס נובל בפיזיקה לשנת 1983 הוענקה לסוברהמניאן צ'נדראסקאר על מחקריו בתחום המבנה וההתפתחות של כוכבים, שאותם ביצע בשנות ה-30. החסרון הבולט בשיטת בחירה זו של זוכים היא שחלק מן המדענים הבולטים בהישגיהם, אינם מאריכים ימים כדי שמועמדותם תישקל בוועדת הפרס. לאלברט איינשטיין הוענק פרס נובל לפיזיקה בשנת 1921, שש עשרה שנה אחרי שנת הפלאות שבה הוא פרסם את מאמריו על תורת היחסות הפרטית, התנועה הבראונית ואפקט הפוטואלקטרי, וזמן רב אחרי ההכרה הרחבה בגדולתו של איינשטיין. ההשהיה במתן הפרס נבעה ככל הנראה מכך שחברי הוועדה חששו להעניק פרס נובל על תורה (תורת היחסות) שהייתה עדיין שנויה במחלוקת. משום כך לבסוף הוענק לאיינשטיין הפרס לא על תורת היחסות אלא על האפקט הפוטואלקטרי. ארנסט רתרפורד היה מועמד מספר שנים רצופות לקבלת פרס נובל לפיזיקה (על פי סטיבן ויינברג לרתרפורד היו לפחות שלוש תגליות שכל אחת מהם לבדה הייתה ראויה לפרס נובל בפיזיקה) אך בגלל השיהוי בהחלטת הוועדה לחלוקת פרסי נובל לפיזיקה הוענק לו פרס נובל לכימיה.

מן העבר השני, פרס נובל לשלום מוענק לעיתים קרובות בתוך שנים ספורות מעת האירועים או ההישגים שעליהם ניתנת ההכרה בפרס. לדוגמה, יצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת זכו בפרס נובל לשלום לשנת 1994, שנה אחת בלבד לאחר שחתמו על הסכמי אוסלו ובטרם נבחנה הצלחתם. דוגמה נוספת היא זכייתו של ברק אובמה בפרס נובל לשלום לשנת 2009 כמה חודשים לאחר שנבחר לנשיאות, עבור "מאמציו לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית ושיתוף הפעולה בין העמים", ובטרם רשמה כהונתו הישגים של ממש. משום כך, הוועדה הבוחרת ספגה ביקורת קשה על הבחירה עד כדי כך שהיא נאלצה לכנס מסיבת עיתונאים שבה היא הגנה בתוקף על הבחירה הזו.

הישגים שלא זכו בפרס

מהטמה גנדי היה מועמד לקבלת פרס נובל לשלום ארבע פעמים בין השנים 1937 ו-1948, אולם לא זכה לקבל את הפרס. על פי מחקר שנעשה, נראה היה כי בשנת 1948 היה זוכה בפרס, אולם הוא נרצח טרם סיום הליך הבחירה. ועדת הפרס שקלה להעניק לו את הפרס אף לאחר מותו, אולם בסופו של דבר החליטה שלא להעניק את פרס נובל לשלום באותה שנה.

הכלל לפיו לא יוענק פרס בתחום בודד ליותר משלושה זוכים יצר בעיה במקרים שבהם הוענק הפרס לצוות מחקר שבו היו חברים יותר משלושה - באופן בלתי נמנע חלק מן החברים לא יוכרו כזוכים בפרס. לדוגמה, בשנת 2002 הוענק פרס נובל לכימיה לג'ון פן וקואיצ'י טנקה על פיתוח ספקטרומטר מסה לניתוח כימיית חלבונים, הכרה אשר התעלמה מהישגיהם של פרנץ הילנקאמפ ומיכאל קאראס מן המכון לכימיה תאורטית ופיזיקלית באוניברסיטת פרנקפורט.

האיסור על מתן הפרס לאישים שהלכו לעולמם, מונע הכרה בחברי צוות מחקר שנפטרו לפני הענקת הפרס. כך, הביופיזיקאית רוזלינד פרנקלין, שתגליותיה סיפקו את הבסיס להבנת מבנה ה-DNA בשנת 1953, הלכה לעולמה בשנת 1958, ארבע שנים בטרם פרנסיס קריק, ג'יימס ווטסון ומוריס וילקינס (שהיה שותפה של פרנקלין למחקר) זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה. את ההכרה שאינה ניתנת על ידי ועדת הפרס, נותנים לעיתים הזוכים עצמם. בטקס קבלת פרס נובל לכלכלה ציין דניאל כהנמן את חלקו של שותפו למחקר, עמוס טברסקי, שנפטר לפני ההחלטה על הענקת הפרס.

במקרים אחדים של הענקת הפרס לחוקרים על תגליות, התעלמה מתגליות דומות שנעשו על ידי אחרים עוד קודם לכן. לדוגמה, פרס נובל לכימיה לשנת 2000 על גילוי ופיתוח פולימרים מוליכים (בשנת 1977), התעלמה מתגלית מוקדמת בהרבה של פולימרים מורכבים מוליכים שנעשתה בשנת 1963.

תגלית מדעית חשובה ביותר שלא זיכתה את מנסחה בפרס נובל, היא תורת היחסות, של אלברט איינשטיין; איינשטיין זכה בפרס נובל בפיזיקה, אולם הפרס הוענק לו על הסבר האפקט הפוטואלקטרי.

פרס נובל לשלום

פרס נובל לשלום מוענק בכל שנה לאנשים בעלי חזון שפעלו למען השלום והתגברו על מעגלי אלימות, עימותים, או דיכוי באמצעות הנהגה מוסרית. כמו כן, הפרס מוענק גם למנהיגי מדינות שנטשו את דרך המלחמה והחליפו אותה במשא ומתן במטרה להגיע לשלום או אישים שפעלו למען מטרות הומניטריות כמו זכויות אדם ומודעות סביבתית.

בניגוד לשאר פרָסי נובל, המוענקים בסטוקהולם, בירת שוודיה, מוענק פרס נובל לשלום באוסלו, בירת נורווגיה, שם גם נמצא מרכז נובל לשלום. הדבר נעשה על פי קביעה מפורשת של נובל בצוואתו שוועדת הפרס תבחר על ידי הפרלמנט הנורווגי. לפי ועדת הפרס סיבה אפשרית להחלטתו של נובל לקבוע את נורווגיה כמרכז הפרס היא שבניגוד לשוודיה לא הייתה לנורווגיה מסורת מלחמתית.

היעדר פרס נובל במתמטיקה

למרות שמה של המתמטיקה כמלכת המדעים קיימות מספר סיבות אפשריות בגללן לא הועיד נובל פרס על הישגים במתמטיקה. צוואתו של נובל עוסקת בפרסים על המצאות או תגליות שלהן התועלת הרבה ביותר לאנושות, לכן כנראה חשב על עידוד הישגים מעשיים ולא תאורטיים. ייתכן שהסיבה שלא מוענק פרס במתמטיקה היא כיוון שמתמטיקה לא נחשבה כתחום מדעי מעשי כתחומים האחרים אשר בהם מוענק הפרס. סיבה אפשרית אחרת היא כי בעת שנובל כתב את צוואתו היה כבר בנמצא פרס יוקרתי לעוסקים בתחום זה - הפרס הסקנדינבי למתמטיקאים. אחת השמועות הידועות, אך חסרות הביסוס, היא שנובל לא רצה כי המתמטיקאי השוודי הנודע מיטַג-לפְלר יזכה בפרס, כיוון שניהל רומן עם הפילגש של נובל (נובל לא נישא מעולם) או בגרסה אחרת שנובל היה מאוהב במתמטיקאית הרוסייה סופיה קובלבסקי, והיא הייתה מאוהבת במיטַג-לפְלר, ולכן הוא החליט שפרס נובל לא יוענק למתמטיקאים.

מספר מתמטיקאים זכו בפרס נובל בשטחי עשייה אחרים. זוכים רבים בפרס נובל לפיזיקה היו גם מתמטיקאים, וזאת מכיוון שעיסוק בפיזיקה דורש יכולות מתמטיות גבוהות, ולעיתים אף יש צורך בפיתוח כלים מתמטיים חדשים. בקטגוריה זו ניתן למנות, בין היתר, את אלברט איינשטיין (1924), פול דיראק (1933), ריצ'רד פיינמן (1965), מקס בורן וולתר בותה (זכו במשותף ב-1954).

גם בין הזוכים בפרס נובל כלכלה נמנים מתמטיקאים רבים, שוב עקב הצורך ביכולות מתמטיות גבוהות והצורך לפיתוח כלים חדשים. בין המתמטיקאים הבולטים שזכו בפרס זה ניתן למנות את קנת' ג'. ארו (1972), לאוניד קנטורוביץ' (1975), ג'ון פורבס נאש (1994), קלייב גריינג'ר (2003), ישראל אומן ותומאס שלינג (2005).

ארבעה מתמטיקאים זכו בפרסי נובל שאינם בתחומי הפיזיקה או הכלכלה.

חוזה אצ'גראי, שהיה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת מדריד, זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1904. לזכייתו לא היה קשר ישיר לעבודתו כמתמטיקאי, אך חוקרי ספרות טוענים כי המבנים במחזות שחיבר מושפעים ממספר רעיונות מתמטיים.

ברטרנד ראסל זכה בפרס נובל לספרות (1950). ועדת הפרס ציינה בנימוקיה כי הפרס הוענק לו עבור כתביו המהווים “ניצחון לאידיאלים האנושיים ולחופש המחשבה”. בין כתבים אלה מוזכרים “יסודות הגאומטריה” (1897), “סקירה ביקורתית של הפילוסופיה של לייבניץ” (1900), “יסודות המתמטיקה” – היצירה המונומנטלית שכתב יחד עם וייטהד בין 1910 ל-1913 “מבוא לפילוסופיה מתמטית” (1919), ומספר ספרים שעוסקים בלוגיקה, יחד עם עוד כתבים רבים בתחומים רבים נוספים.

הרברט א. האופטמן, ד”ר למתמטיקה שעבד במכון למחקר רפואי בעיר בפאלו, ניו-יורק, זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1985, במשותף עם עמיתו, הכימאי ג’רום קארל. השניים פיתחו יחדיו אלגוריתם ששילב שיטות גאומטריות והסתברותיות, שבעזרתו ניתן לקבוע את המבנה המולקולרי של חומרים תוך שימוש בקרני רנטגן. שיטה זו, כאשר יושמה בשנות השמונים באמצעות מחשב, קיצרה את משך הזמן שנצרך לקביעת המבנה המולקולרי של מולקולה ביולוגית פשוטה משנתיים ליומיים. כך ניתן היה לקבוע את המבנה המולקולרי התלת־ממדי של ויטמינים, הורמונים וחומרים אנטיביוטיים בקלות, ובעזרת הידע שהתגלה ניתן היה להמשיך לפיתוח תרופות חדשות.

בשנת 1998 זכה בפרס נובל לכימיה מתמטיקאי נוסף, ג’ון א. פופל. גם פופל זכה בפרס עבור פיתוח שיטות חישוביות חדשות, בתחום הכימיה הקוואנטית. פופל חיפש ומצא שיטות לפתרון משוואות שרדינגר, המשוואות היסודיות של תורת הקוואנטים. משוואות אלה נחשבו קודם לכן לבלתי פתירות, פרט למספר מקרים פרטיים פשוטים. התכנה שפיתח ליישום שיטותיו נושאת את השם המחייב “גאוסיאן”, ומשמשת כיום ככלי עבודה בסיסי של כימאים קוונטיים.

מספר פרסים בתחום המתמטיקה דומים במאפייניהם לפרס נובל. מדליית פילדס מתוארת לעיתים כ"פרס נובל במתמטיקה", אולם היא שונה מפרס נובל בכך שהיא מוענקת רק אחת לארבע שנים, לחוקרים שגילם צעיר מ-40. לעיתים מוזכר פרס קרפורד, המוענק על ידי האקדמיה המלכותית השוודית מאז שנת 1982. עוד מוזכרים פרס אבל, המוענק על ידי ממשלת נורווגיה מאז שנת 2001, פרס שאו במדעי המתמטיקה המוענק מאז שנת 2004, ופרס קרל פרידריך גאוס אשר הוצג לראשונה על ידי האיחוד המתמטי הבינלאומי והחברה הגרמנית למתמטיקה בקונגרס הבינלאומי למתמטיקאים בשנת 2006, על מחקר מעשי וישומי במתמטיקה.

מספר פרסי נובל הוענקו לתגליות יישומיות ולא לתגליות מדעיות בסיסיות. אולם, כמה מן התגליות המשמעותיות ביותר בתחום ההנדסה אינן מתאימות לאף לא אחת מן הקטגוריות של הפרס. אחד הפרסים הבולטים ביותר בתחום ההנדסה הוא פרס דרייפר.

זוכים שסירבו לקבל את הפרס

שני זוכים סירבו לקבל את הפרס מיוזמתם:

• ז'אן-פול סארטר (צרפת): דחה את פרס נובל לספרות לשנת 1964
• לה דק טהו (וייטנאם): דחה את פרס נובל לשלום לשנת 1973

בנוסף מספר זוכים אולצו לדחות את הפרס:

• בוריס פסטרנק (ברית המועצות): אולץ לדחות את פרס נובל לספרות לשנת 1958. בנו קיבל את הפרס לאחר הפרסטרויקה ב-1989.
• בזמן גרמניה הנאצית השלטון הנאצי אילץ את הזוכים הגרמנים ריכרד קון, אדולף בוטנאנדט וגרהרד דומק לסרב לקבל את הפרס. הם קיבלו את המדליה והתעודה (אך לא את הפרס הכספי) לאחר התמוטטות השלטון הנאצי.
• אנדרי סחרוב שהיה דיסידנט זכה בפרס נובל לשלום ב-1975 אך לא הורשה על ידי שלטונות ברית המועצות להשתתף בטקס.
• ליו שיאובו שזכה בפרס נובל לשלום ב-2010 היה אסיר פוליטי באותה תקופה והשלטונות בסין מנעו ממנו ומאשתו להגיע לטקס הענקת הפרס.

התפלגות זוכי פרס נובל

עד וכולל שנת 2020, הפרס ניתן 603 פעמים. אולם, מכיוון שבחלק נכבד מהמקרים, פרס אחד חולק בין מספר שותפים, זכו בפרס 962 אישים או ארגונים (934 אישים סה"כ ו־28 ארגונים שזכו בפרס נובל לשלום), עם מספר מקרים שקיבלו את פרס נובל יותר מפעם אחת, לכן, 930 אישים סה"כ ו־25 ארגונים סה"כ.

זוכי שני פרָסי נובל

מאז שנוסד פרס נובל, חמישה מן הזוכים בו קיבלו את הפרס פעמיים:

• מארי קירי זכתה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1903 על תגלית הרדיואקטיביות, ובפרס נובל לכימיה בשנת 1911, על גילוי היסודות הכימיים פולוניום ורדיום.
• לינוס פאולינג זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1954 על תיאור טבעם של הקשרים הכימיים, ובפרס נובל לשלום בשנת 1962 על פועלו כנגד ניסויים גרעיניים מעל פני הקרקע. פאולינג הוא היחיד שזכה בשני פרסי נובל ללא שותפים.
• ג'ון ברדין זכה בשני פרסי נובל בפיזיקה: בשנת 1956 על גילוי אפקט הטרנזיסטור ובשנת 1972 על פיתוח התאוריה של מוליכות על.
• פרדריק סנגר זכה בשני פרסי נובל לכימיה: בשנת 1958 על גילוי מבנה מולקולת האינסולין, ובשנת 1980 על הריצוף בשיטת סנגר של חומצת גרעין.
• קרל בארי שארפלס זכה בשני פרס נובל לכימיה: בשנת 2001 על תגובות חמצון מזורזות כיראלית, ובשנת 2022 על פיתוח כימיית ה"קליק" והכימיה הביו-אורתוגונלית.
• בנוסף, שארל אלבר גובאט זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1902 ביחד עם אלי דוקומון בעת ששניהם עמדו בראש 'לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ'. הלשכה זכתה בפרס בשנת 1910 בעת שגובאט עמד בראשה לבדו.

ארגונים שזכו פעמיים בפרס ויותר

• הצלב האדום הבינלאומי קיבל את הפרס שלוש פעמים
• נציבות האו"ם לפליטים קיבלה אותו פעמיים

זוכים בני אותה משפחה

בני משפחת קירי זכו במספר פרסי נובל הרבים ביותר, שישה סך הכל:

• מארי קירי, נובל לפיזיקה (1903) ולכימיה (1911);
• בעלה פייר קירי, נובל לפיזיקה (1903);
• בתם אירן ז'וליו-קירי, נובל לכימיה (1935);
• חתנם פרדריק ז'וליו-קירי, נובל לכימיה (1935);
• הנרי לבואיס, בעלה של בתם השנייה של בני הזוג קירי, היה מנהל ארגון יוניצף כאשר הארגון זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1965.

אב ובנו זוכי פרס נובל

• מאנה סיגבאן זכה בפרס נובל לפיזיקה ב-1924 ובנו קאי סיגבאן זכה בפרס זה בשנת 1981.
• נילס בוהר זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1922 ובנו אגה בוהר בשנת 1975.
• ארתור קורנברג זכה בפרס נובל לרפואה בשנת 1959 ובנו רוג'ר דויד קורנברג זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 2006.
• ג'וזף ג'ון תומסון זכה בפרס נובל לפיזיקה ב-1906 ובנו ג'ורג' פג'ט תומסון זכה בפרס זה בשנת 1937.
• ויליאם הנרי בראג וויליאם לורנס בראג זכו ביחד בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1915. זהו המקרה היחיד שבו זכו אב ובנו ביחד בפרס נובל.
• סונה ברגסטרם זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1982 ובנו סוונטה פבו זכה בפרס זה בשנת 2022.

בעל ואשה זוכי פרס נובל

• נוסף על שני הזוגות לבית קירי שהוזכרו, זכו עוד שני זוגות בפרס נובל משותף קארל וגרטי קורי זכו בפרס ברפואה ב-1947 וב-2014 זכו בפרס ברפואה מיי-בריט ואדוורד מוסר. בנוסף, בני הזוג מירדאל זכו בנפרד בפרסי נובל: אלווה מירדאל זכתה בפרס לשלום ב-1982, ובעלה גונאר מירדאל בפרס לכלכלה ב-1974.

הזוכה הצעיר והמבוגר ביותר

מלאלה יוסופזאי הייתה בת 17 בלבד כאשר זכתה בפרס נובל לשלום לשנת 2014 והיא הזוכה הצעירה ביותר בפרס נובל מאז היווסדו. עד לאותה שנה החזיק בתואר ויליאם לורנס בראג אשר היה בן 25 בלבד כאשר זכה בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1915, יחד עם אביו. העובדה שזכה בגיל כה צעיר איפשרה לקרן נובל לחגוג לראשונה יובל שנים לזכייה בפרס במעמד הזוכה. הטקס נערך בסטוקהולם ב-1965 ובראג היה אז בן 75.

מנגד, ג'ון גודאינף היה בן 97 בעת ההכרזה על זכייתו בפרס נובל לכימיה בשנת 2019 והפך לחתן פרס נובל המבוגר ביותר בתולדות הפרס, תואר שהחזיק בו עד אז ארתור אשקין, שהיה בן 96 בעת קבלת הפרס בפיזיקה. גודאינף זכה בפרס בעקבות פיתוח סוללת יוני ליתיום.

נשים שזכו בפרס נובל

ערך מורחב – נשים זוכות פרס נובל

מתוך 934 פרסי נובל שהוענקו לאנשים (ולא לארגונים) עד כה (2020) רק 57 פרסים חולקו לנשים - אישה אחת, מארי קירי, קיבלה שני פרסים - בפיזיקה ובכימיה. שתי נשים זכו בפרס לכלכלה, ארבע זכו בפרס נובל לפיזיקה, שבע זכו בפרס לכימיה, שתים עשרה בפרס לפיזיולוגיה ולרפואה, שש עשרה בפרס לספרות (עד 2020) ושש עשרה נשים זכו בפרס נובל לשלום.

יהודים שזכו בפרס נובל

ערך מורחב – זוכי פרס נובל ממוצא יהודי

יהודים ומי שאביהם או אמם היו יהודים, זכו ב-208 פרסי נובל מתוך 934 אישים זוכי פרס נובל עד וכולל שנת 2020 (ולמעט 28 מוסדות שזכו בפרס נובל לשלוםׂ), שהם 22% מכלל פרסי נובל שחולקו.

בעשורים האחרונים גדל שיעור חתני הפרס ממוצא יהודי: בשנים הכלולות במאה ה-21 לבדן (2001–2017) עומד יחס הזכיות על 50 זוכים יהודים מתוך 196 זכיות בסך הכול (ועוד 8 מוסדות), שהם 25.5%. אם מנכים מן המכלול את פרס נובל לשלום, אזי במאה ה-21 לבדה זכו היהודים ב-50 מתוך 180 פרסי נובל, שהם 27.8%.

השנה שבה זכו הכי הרבה יהודים בפרס נובל הייתה שנת 2004, אשר בה זכו שבעה יהודים. היהודי הראשון שזכה בפרס נובל היה אדולף פון באייר (1905). התחום בו יחס הזוכים היהודים לזוכים לא יהודים הוא הגבוה ביותר הוא כלכלה, בו כמעט 40% מהזוכים הם יהודים. התחום שבו זכו הכי הרבה יהודים הוא פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה, בו יהודים זכו ב-56 פרסים מתוך 214 פרסים שחולקו בסך הכל.

התפלגות הזוכים לפי מדינות

ערך מורחב – זוכי פרס נובל לפי מדינה

נכון לשנת 2013, 876 אישים וארגונים זכו בפרס, בין אם באופן עצמאי ובין אם בשותפות של אחדים מהם בפרס אחד. חלוקת כל הזוכים למדינות, אינה פשוטה מכמה סיבות. ראשית, לחלק נכבד מהאישים הזוכים יש אזרחות כפולה (לאלברט איינשטיין, לדוגמה, הייתה אזרחות גרמנית וגם שווייצרית בעת קבלת הפרס). שנית, לא כל ארגון משתייך בבירור למדינה או למדינות מסוימות. שלישית, במהלך 117 השנים, שבהן חולק הפרס, המסגרות המדיניות השתנו ולכן יש זוכים, שלא קל לשייך אותם למדינה עכשווית. לדוגמה, הזוכה איוו אנדריץ', נולד בשטח בוסניה של היום, כשהיא הייתה תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית ונפטר בשטח סרביה של היום, כשזו הייתה תחת שלטון יוגוסלביה.

ישנן ארבע מדינות שמקובל לשייך להן יותר מחמישים זוכים: 350 אזרחים וארגונים לארצות הברית, 120 לבריטניה, 104 לגרמניה ו-66 לצרפת. מדינות נוספות, שמקובל לשייך לאזרחיהן וארגוניהן זכיות רבות, נופלות בהרבה ממספר הזכיות של מדינות אלו: 30 לשוודיה, 27 לרוסיה (קשה להפריד בין זוכים של רוסיה לזוכים של שאר ברית המועצות לשעבר), 26 לשווייץ, 23 לקנדה, 22 לאוסטריה, 20 לאיטליה, 19 ליפן, 19 להולנד, 16 לפולין, 14 לדנמרק, 13 לאוסטרליה, 13 לישראל, 12 להונגריה, 11 לנורווגיה, 11 לדרום אפריקה, ו-11 לבלגיה (סך כל הזוכים בעשרים מדינות מובילות אלה גדול ממספר כל הזוכים, משום שיש זוכים בעלי אזרחות כפולה, המזכים שתי מדינות).

אף שקשה לכמת את הזכיות בפרס לפי מדינות, עדיין ניתן לקבל רושם כמותי מרשימת עשרים המדינות, שמקובל לשייך להן לפחות עשר זכיות. התפלגות הזוכים לפי מדינות רחוקה מלהיות תואמת את התפלגות האוכלוסייה בעולם. בכל רשימת עשרים הזוכות הגדולות, אין ולו מדינת עולם שלישי אחת. מדינות צפון אמריקה ואירופה בולטות במספר הזוכים הגדול בהן. מחוץ ליבשות אלה יש רק ארבע מדינות ברשימה: דרום אפריקה, אוסטרליה, ישראל ויפן. מעבר לזאת, כאשר מסווגים את עשרים המדינות האלו לפי שפותיהן הרשמיות (לאחדות מהן יש יותר משפה רשמית אחת), מגלים, כי לרבות מהן יש שפה רשמית משותפת. מגלים גם, כי מתוך שש השפות הרשמיות של האומות המאוחדות, שתיים, ספרדית וסינית, אינן שפתה הרשמית של אף אחת ממדינות אלו (שפה נוספת, ערבית, היא, בהסתייגויות מסוימות, שפה רשמית בישראל). המדינה עם מספר חתני פרס נובל הגבוה ביותר יחסית לגודל האוכלוסייה היא סנט לוסיה, ממנה יצאו שני חתנים: דרק וולקוט בספרות וארתור לואיס בכלכלה.

עשרה אנשים שמוצאם מתת-היבשת ההודית זכו בפרס נובל: שלושה בפיזיקה, אחד בכימיה, אחד ברפואה, אחד בכלכלה, שניים בספרות ושניים לשלום.

אחד עשר אנשים ממוצא סיני, העם הגדול בעולם, זכו בפרס נובל; שישה מהם בפיזיקה, שניים בכימיה, שניים בספרות ואחד לשלום.

ערך מורחב – ערבים זוכי פרס נובל

שישה אישים ממדינות ערב זכו בפרס נובל: אחמד זוויל זכה בפרס נובל לכימיה ונגיב מחפוז זכה בפרס נובל לספרות; אנואר סאדאת, יאסר ערפאת, מוחמד אל-בראדעי ותוואכול כרמאן זכו בפרס נובל לשלום.

מפה המציגה את התפלגות הזוכים לפי מדינות

יש שוני בין ההתפלגות הכללית של הפרסים, לבין זו של פרס נובל ספציפי. לדוגמה, אף שבשנת 2009 צרפת הייתה במקום הרביעי במספר הכללי של פרסי נובל, היא הייתה במקום הראשון במספר הפרסים לספרות.

ישראלים שזכו בפרס נובל

ערך מורחב – ישראלים זוכי פרס נובל

שלושה-עשר מאזרחי ישראל (לא כולם תושבי ישראל) זכו בפרסי נובל בתחומים: ספרות, שלום, כלכלה וכימיה. שישה מהזוכים בפרס נובל הם גם זוכי פרס ישראל.

שנה	שם	תחום	ארץ לידה	שנת לידה	שנת פטירה	בשיתוף עם	סיבת הענקת הפרס
1966	ש"י עגנון	ספרות	גליציה (בעת לידתו חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית; כיום באוקראינה)	1887	1970	נלי זק"ש	"עבור יצירתו הספרותית האופיינית השזורה מוטיבים מחיי העם היהודי"
1978	מנחם בגין	שלום	רוסיה הלבנה, האימפריה הרוסית (כיום בלארוס)	1913	1992	אנואר סאדאת	"על המשא ומתן לשלום בין ישראל ומצרים"
1994	שמעון פרס	שלום	פולין, כיום בבלארוס	1923	2016	יאסר ערפאת ויצחק רבין	"על מאמצם ליצור שלום במזרח התיכון וחתימתם על הסכמי אוסלו"
	יצחק רבין	שלום	ישראל	1922	1995	יאסר ערפאת ושמעון פרס
2002	דניאל כהנמן	כלכלה	ישראל	1934	2024	ורנון סמית'	"על שילוב תובנות מן המחקר הפסיכולוגי במדע הכלכלי, בפרט בנוגע לשיפוט אנושי וקבלת החלטות בתנאים של חוסר ודאות"
2004	אברהם הרשקו	כימיה	הונגריה	1937		אירווין רוז ואהרן צ'חנובר	"על גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים"
	אהרן צ'חנובר	כימיה	ישראל	1947		אירווין רוז ואברהם הרשקו
2005	ישראל אומן	כלכלה	גרמניה	1930		תומאס שלינג	"על מחקריו בתורת המשחקים"
2009	עדה יונת	כימיה	ישראל	1939		תומאס סטייץ וונקטרמן רמאקרישנן	"על מחקריהם שתרמו להבנת מבנה ותפקיד הריבוזום"
2011	דן שכטמן	כימיה	ישראל	1941			"על גילוי גבישים קוואזי-מחזוריים"
2013	אריה ורשל	כימיה	ישראל	1940		מרטין קרפלוס ומיכאל לויט	"על פיתוח מודלים למערכות כימיות מורכבות"
	מיכאל לויט	כימיה	דרום אפריקה	1947		מרטין קרפלוס ואריה ורשל
2021	ג'ושוע אנגריסט	כלכלה	ארצות הברית	1960		דייוויד קארד וגואידו אימבנס

זוכים ישראלים בטקס פרסי נובל - סרטון של חברת החדשות של ערוץ 2

ראו גם

• מדליית פילדס
• פרס טורינג
• פרס קיוטו
• פרס אבל
• זוכי פרס נובל לפי מדינה
• ישראלים זוכי פרס נובל
• זוכי פרס נובל ממוצא יהודי

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של פרס נובל (באנגלית)
• פרסי נובל, דף שער בספרייה הלאומית

• פרס נובל, ברשת החברתית פייסבוק
• פרס נובל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• פרס נובל, ברשת החברתית אינסטגרם
• פרס נובל, ברשת החברתית LinkedIn
• פרס נובל, סרטונים בערוץ היוטיוב
• פרס נובל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• NobelPrize.org - אתר האינטרנט של ועדת הפרס
• הנשים שזכו בפרס נובל, באתר ועדת הפרס
• ארכיון האינטרנט של פרס נובל
• פרסי נובל, באתר "הידען"
• מהו פרס נובל? מי נותן אותו ולמה?, באתר אנציקלופדית אאוריקה
• איתי נבו, דבר אליי בפרסים, כל מה שרציתם לדעת על הפרס , באתר מכון דוידסון, דצמבר 2017
• איתי נבו, הנובל נשאר במשפחה, במדור "מדע במבט-על" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 8 בפברואר 2024

• Portraits of Nobel Heroes, Google Arts & Culture, 2019