פרנץ ליסט

פרנץ ליסט
**Liszt Ferenc**
לידה	22 באוקטובר 1811; דובוריאן (אנ'), הונגריה
פטירה	31 ביולי 1886 (בגיל 74); ביירוית, בוואריה
שם לידה	Franz Liszt
מוקד פעילות	האימפריה האוסטרו-הונגרית, ויימאר, רומא
תקופת הפעילות	מ-1830
מקום לימודים	האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה
זרם	המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית
סוגה	סימפוניה, מוזיקה קלאסית, Hungarian folk music
שפה מועדפת	צרפתית, גרמנית, הונגרית
כלי נגינה	פסנתר, עוגב
בן או בת זוג	מארי ד'אגו ; מארי ד'אגו (1833–1842)
צאצאים	קוזימה וגנר, דניאל ליסט, בלנדין ליסט
פרסים והוקרה	Knight of the Order of the Iron Crown (Austria) (1859); אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1884); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קניגסברג; מסדר הדרבן המוזהב; מפקד במסדר ישו (פורטוגל); אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה ;
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

פֶרֶנץ ליסט (בגרמנית: Franz Liszt, בהונגרית: Liszt Ferenc; ‏22 באוקטובר 1811 – 31 ביולי 1886) היה מלחין ופסנתרן הונגרי. הוא פעל בתקופה הרומנטית ונחשב לגדול הפסנתרנים בדורו ואולי אף בכל הזמנים. הופעותיו השפיעו על הקהל באופן עמוק ומסעיר.

ביוגרפיה

ליסט נולד בעיירה ההונגרית דוֹבּוֹריָאן (Doborján; כיום רַיידינג שבאוסטריה) למשפחה ששורשיה באוסטריה. את ראשית חינוכו המוזיקלי קיבל מאביו ששימש כפקיד בחצרו של הנסיך מיקלוש (ניקולאוס) השני לבית אסטרהאזי. אביו היה מוזיקאי חובב ברמה גבוהה, שניגן במספר כלים ואף היה צ'לן בתזמורת הנסיך. בגיל 7 החל ליסט ללמוד פסנתר בהדרכת אביו, ובגיל 8 כבר הלחין את יצירותיו הראשונות. כשהיה בן 10 עבר עם משפחתו לווינה ולמד שם פסנתר אצל קארל צ'רני וקומפוזיציה אצל סאליירי. בגיל 11 ניגן לראשונה בקונצרט בווינה והקהל יצא מגדרו מרוב התלהבות. במסעותיו לפריז וללונדון זכה להצלחה מרובה כפסנתרן. בגיל 38 השתקע בוויימאר כמנהל המוזיקלי של חצר הנסיך. אחרי עשר שנים בערך עבר ליסט לרומא, אך המשיך בפעילות מוזיקלית בוויימאר ובבודפשט. בכל שנות חייו הושפע מהדת הקתולית (הוא עבר לגור במנזר ליד רומא ב-1863, והוסמך ככומר מן הדרגה הנמוכה ב-1865). יצירותיו המאוחרות משקפות את רוח הדת ששרתה עליו תמיד.

בית ליסט בויימאר

שנות הנדודים

ב-1823 עזב ליסט את וינה ועבר לפריז, שם למד הלחנה (אך לא התקבל לקוסרבטוריון של פריז, שנוהל בידי כרוביני, משום שהיה תושב זר). באפריל 1832 הוא נכח בפריז בקונצרט של הכנר הווירטואוז פגניני. הרושם שהותיר עליו פגניני היה בל יימחה, ובעקבותיו שאף ליסט להפוך לפסנתרן הטוב ביותר, כפי שפגניני הוא הכנר הטוב ביותר. פעמים רבות הסתגר בחדרו והתאמן במשך שעות ארוכות בנגינה. בשנת 1838 פרסם יצירה שהשתמשה בתכנים תמטיים של פגניני ונועדה לבטא את הווירטואוזיות של פגניני באמצעות הפסנתר. אלה הם האטיודים Études d'exécution transcendante d'après Paganini. יצירה זו עובדה אחר כך ופורסמה בשנת 1851 בשם Grandes études de Paganini.

יצירתו המוזיקלית

ליסט הוא יוצרה של הפואמה הסימפונית – סוגה של יצירות מוזיקליות ללא צורה מוגדרת מראש, הנשענות על נרטיב חוץ-מוזיקלי. הפואמה הסימפונית היא ביטוי מובהק לתקופה הרומנטית, המעדיפה את ביטוי חופשי של רגשות היחיד על פני היצמדות לצורות ביטוי מקובלות. ליסט חיבר יצירות ארוכות ורבות דמיון. כפסנתרן הוא נחשב לאחד הווירטואוזים הגדולים שידע העולם. ליסט כתב כ-1,300 יצירות, 400 מהן מקוריות והשאר עיבודים (בעיקר לפסנתר) ליצירותיהם של אמנים אחרים. אף שהשפיע על פסנתרנים ועל מלחינים רבים, יצירותיו המקוריות של ליסט לא זכו עד לאחרונה להכרה הראויה להן.

ברליוז מול שופן

נראה שהגרנדיוזיות ביצירתו של ליסט נבעה מהשפעתו של ברליוז עליו, והצד המופנם של יצירתו מבטא את השפעת שופן עליו. יצירותיו של ליסט ארוכות מאוד ובעלות הברקות טכניות ודגש על וירטואוזיות. שופן, שומאן וברהמס היו מהמתנגדים הבולטים לליסט ולחבורת המוזיקאים שאסף סביבו (שכללה גם את וגנר) ^[^{דרוש מקור]}. שומאן אמר פעם ש"עולמו של ליסט הוא לא עולמי"^[^{דרוש מקור]}. ושופן כינה את ליסט "מלחין מכורכם המהלך על קביים",^[^{דרוש מקור]} והוסיף שהוא "תוקע פורטיסימו ופיאניסימו בשופרות של יריחו". ברהמס נרדם כאשר ליסט ניגן את הסונאטה בסי מינור.

אף ששופן אמר על ליסט, שהוא מקדם טכניקה וירטואוזית בנגינת הפסנתר אך כמלחין הוא "תחבולן מוכשר", מאוחר יותר נוצרה חברות בין שניהם^[^{דרוש מקור]}. ליסט העריץ את שופן והאמין שהוא גאון שאין שני לו. הוא אף כתב ספר על "חייו של שופן"^[1].

יצירות מפורסמות

קונצ'רטו מס' 1 לפסנתר ולתזמורת במי-במול מז'ור
קונצ'רטו מס' 2 לפסנתר ולתזמורת בלה מז'ור
סונטה לפסנתר בסי מינור
סימפוניית "פאוסט"
סימפוניית "דנטה"
13 פואמות סימפוניות
פנטזיה על נושאים עממיים הונגריים, לפסנתר ולתזמורת
מחול-המוות (Totentanz), פרפרזה על "Dies irae", לפסנתר ולתזמורת
12 אטיודים ברמת ביצוע עילאית (Études d'exécution transcendante), לפסנתר
שנות העלייה-לרגל (Années de Pèlerinage), לפסנתר
הרמוניות פואטיות ודתיות (Harmonies Poétiques et Réligieuses), לפסנתר
19 רפסודיות הונגריות, לפסנתר
רפסודיה ספרדית
עיבוד לפסנתר ל-9 הסימפוניות של בטהובן
עיבוד לפסנתר לסימפוניה הפנטסטית של ברליוז
עיבוד לפסנתר ליצירתו של פגניני "La Campanella"
חלומות אהבה (Liebesträume), לפסנתר וסופרן או פסנתר סולו
4 קטעי "ואלס מפיסטו" לפסנתר
4 "ואלסים נשכחים" (Valses Oubliées), לפסנתר
"עננים אפורים" (Nuages Gris), לפסנתר
Bagatelle sans tonalité (זוטה ללא טונאליות), לפסנתר

בתרבות הפופולרית

ג'ולט הרשני, "רפסודיה הונגרית"

הנצחה

הר ליסט באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של פרנץ ליסט^[2] בנוסף נקרא על שמו נמל התעופה פרנץ ליסט שבבודפשט.

על שמו קיימים שני מבנים ללימודי מוזיקה בעיר ויימאר שבגרמניה.

לקריאה נוספת

Demko Miroslav, Franz Liszt compositeur Slovaque, L´Age d´Homme, Suisse, 2003.
Oliver Hilmes, Franz Liszt: Biography of a Superstar, Yale University Press, 2016. (הספר בקטלוג ULI)
Erika Quinn, Franz Liszt: a Story of Central European Subjectivity, Brill, 2014. (הספר בקטלוג ULI)
Alan Walker, Reflections on Liszt, Cornell University Press, 2011. (הספר בקטלוג ULI)
Dana Gooley, Christopher H. Gibbs (eds.), Franz Liszt and his World, Princeton University Press, 2006. (הספר בקטלוג ULI)
Adrian Williams, Portrait of Liszt: by Himself and his Contemporaries, Clarendon Press, 1990. (הספר בקטלוג ULI)
Alan Walker, Franz Liszt, A.A. Knopf, 1983. (הספר בקטלוג ULI)