עקבה

עקבה
**العقبة**
מדינה	ירדן
מחוז	מחוז עקבה
נפה	נפת עקבה
תאריך ייסוד	4000 לפני הספירה לערך
שטח	375 קמ"ר
גובה	6.0 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	140,000 (2014)
קואורדינטות	29°31′00″N 35°00′00″E / 29.516666666667°N 35°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.aqaba.jo
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ירדן רגילה) עמאן אירביד סלט ג'רש זרקא טפילה כרכ מידבא מעאן סוריה לבנון ע; י; ר; א; ק; ערב; הסעודית; ישראל עקבה

ערך זה עוסק בעיר בירדן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו עקבה (פירושונים).

משחתת הצי המלכותי הבריטי א.ה.מ איאולוס מבקרת בנמל עקבה בהפגנת תמיכה במלך ירדן 1950.

עַקַבָּה (בערבית: العقبة; תעתיק: "אל-עקבה") היא עיר בדרום-מערב ירדן, השוכנת לחופו של מפרץ אילת, ממזרח לעיר אילת שבישראל. העיר היא בירת מחוז עקבה ומשמשת כמרכז תיירותי, בעיקר לצלילה. בשנת 2021 הוערכה אוכלוסיית העיר בכ-95,048 תושבים. נמלה הוא היחיד במדינה, ודרכו עובר רובו המכריע של הסחר הבינלאומי של ירדן.

היסטוריה

העת העתיקה

האזור שבו שוכנת עקבה נודע בשם אילת בעברית (וככל הנראה, גם באדומית) בימי קדם. באזור שכן יישוב כבר בשנת 4000 לפני הספירה לערך, ובתל חליפה, כ-4 ק"מ מערבית למרכז העיר, סמוך לגבול הבינלאומי עם ישראל, נחשפו שרידיו של מרכז עיבוד נחושת שפעל בין המאה ה-10 למאה ה-5 לפנה"ס. מטבעות אקסומיים וקרמיקה מסין מעידים על כך שהעיר שימשה כמרכז מסחרי בינלאומי, שהיה מקושר באמצעות דרך המלך אל פטרה ודמשק בצפון, ואל מצרים במערב. העיר הייתה מרכז אדומי ולאחר מכן שימשה את הנבטים. בתקופת בית תלמי כונה המקום בשם "ברניקה"^[1] ובפי הרומאים נקראה בשמהּ העתיק "איילה" וגם "אאלאנה". בתקופה הרומית העיר ונמלה פרחו, והקיסר טראיאנוס חידש את דרך המלך ממפרץ אילת לבוסרה, והיא נקראת על שמו – "ויה טראיאנה נובה". בתקופתו של הקיסר דיוקלטיאנוס הועבר הלגיון העשירי פרטנסיס מירושלים אל איילה, ובעיר נחשפה כנסייה ביזנטית המתוארכת לסוף המאה ה-3.

ימי הביניים

בשנת 650 נכבש האזור על ידי עות'מאן בן עפאן, שהקים בעקבה את העיר המוסלמית איילה מדרום ליישוב הרומי-ביזנטי. העיר שאורכה הגיע ל-175 מטרים ורוחבה עמד על 145 מטרים, הוקפה בחומה בעובי של 2.6 מטרים ובגובה של 4.5 מטרים, ונקבעו בה 24 מגדלים. איילה שגשגה תחת שלטונם של בית אומיה, בית עבאס והפאטימים; אך בסוף המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13 החלה לשקוע בעקבות התקפות הבדואים והצלבנים ובשל רעידת אדמה שפקדה אותה ב-1068. ב-1116 כבש בלדווין הראשון מלך ירושלים את העיר ללא התנגדות, והקים עיר חדשה כחצי קילומטר מדרום לעיר המוסלמית. בעיר החדשה הוקמה מצודה, ובמקביל בוצר אי האלמוגים השוכן מולה, לחופי סיני. ב-1170 לכל המאוחר, כבש צלאח א-דין את העיר מידי הצלבנים, וב-1250 היא נכבשה בידי הממלוכים. לקראת סוף השלטון הממלוכי הקים הסולטאן אל-מלכ אל-אשרף קאנצוה אל-ע'ורי (1501–1516) מצודה במקום ששכנה בו המצודה הצלבנית, אך הדבר לא מנע את כיבוש העיר בידי האימפריה העות'מאנית. חשיבותה של עקבה ירדה, והיא הייתה לכפר דייגים קטן.

בין השנים 1841–1892 הוצב חיל מצב מצרי בעקבה וסביבתה כדי להגן על עולי הרגל ממצרים. בשנת 1892 הוחלף הכוח המצרי בידי הסולטאן הטורקי^[2].

המאה ה-20

בתקופה העות'מאנית הייתה עקבה חלק מן הפרובינציה של חג'אז.^[3] עם סלילת מסילת הרכבת החיג'אזית בתחילת המאה ה-20 עלתה חשיבותו של נמל עקבה. במלחמת העולם הראשונה נסוגו העות'מאנים מעקבה, והיא נכבשה בהנהגתם של השריף חוסיין והאמיר פייסל במסגרת קרב עקבה בשנת 1917. לאחר המלחמה העיר הייתה למושא מחלוקת בין ערב, עבר הירדן ומצרים^[4]. העיר הייתה למעשה לחלק מממלכת חִג'אז, על אף שבריטניה לא הסכימה לכך ולעמדתה הגבולות לא נקבעו באופן רשמי^[5]. בשנת 1924 הוחל בסלילת כביש בין רבת עמון ועקבה כדי לבסס את הקשר בין עקבה ועבר הירדן^[6]. לאחר שחוסיין בן עלי ויתר על כתרו כמלך חִג'אז הוא עבר לעקבה. אך בלחץ משפחת סעוד דרשו הבריטים מחוסיין לעזוב את עקבה^[7] והעיר עברה לידי המנדט הבריטי של עבר הירדן בשנת 1925^[8]. על פי הגרסה הבריטית, בהסכם אבן סעוד-קלייטון – הסכם חדא (اتفاقية حداء) – בנובמבר 1925 נקבע כי עקבה תהיה חלק מעבר הירדן^[9]. לעומת זאת, העמדה של משפחת סעוד הייתה שההסכם קבע את הגבולות במזרח ולא באזור עקבה, שצריך להיות בידי ערב הסעודית^[10]. בהסכם הותוו גבולות בין נג'ד לעבר הירדן ואזור מעאן הועבר לידי עבר הירדן^[11].

בקיץ 1932 בעת המרד של אבן רפאדה נגד אבן סעוד בערב הסעודית עגנה אוניית מלחמה בריטית ליד עקבה ופורסם שבריטניה מספחת את עקבה לשטחה כמושבת כתר^[12], שמועה שהוכחשה על ידי בריטניה^[13]. אולם השמועות הביאו לזעזועים בממשלת עבר הירדן^[14] ותסיסה בעולם הערבי^[15].

בשנת 1965, כדי לסייע לעקבה ולממלכה הירדנית, נחתם חוזה החלפת שטחים בין ירדן לערב הסעודית (הסכם עמאן). ירדן הגדילה את המוצא שלה לים על ידי תוספת של 19 קילומטרים של חוף במפרץ עקבה וקיבלה שטח של 6,000 קמ"ר בפנים הארץ. בתמורה העניקה לממלכה הסעודית שטח מדברי של 7,000 קמ"ר^[16]. בהסכם זה הכירה לראשונה סעודיה בשליטת ירדן על עקבה.^[3] הממלכות מקיימות משא ומתן לגבי עסקה נוספת שתגדיל עוד יותר את המוצא הימי היחיד של ירדן.

עקבה הייתה השער העיקרי ליבוא מוצרים לעיראק בשנות השמונים של המאה ה-20, כאשר המוצא הימי של עיראק אל המפרץ הפרסי היה מוגבל בשל מלחמת איראן–עיראק, ועד פרוץ מלחמת המפרץ בשנת 1991.

כלכלה ותיירות

מאז שנת 2001 מוכרזת עקבה כאזור כלכלי מיוחד המנוהל על ידי "רשות האזור הכלכלי המיוחד של עקבה" (Aqaba Special Economic Zone Authority או ASEZA). כלכלת העיר מתבססת על התיירות ועל פעילות נמלה, ושיעור הצמיחה הכלכלית שלה גדול מהממוצע הלאומי. בעיר הנהנית מהקלות מיסוי מסוימות, הולכים ומוקמים מספר פרויקטים נדלניים רחבי היקף, בעיקר בתי מלון, דוגמת "מפרץ טטלה", "סריאת אל-עקבה" ו"איילה אואזיס". פרויקט רחב היקף נוסף הוא "מארסה זאייד" שיכלול מרינה ובה מקום עגינה לכ-300 סירות, מסוף לאוניות תענוגות ומספר בתי מלון.

מאחר שנמל עקבה הוא הנמל היחיד בירדן, כמעט כל הסחר הבינלאומי של המדינה עובר דרכו, ובכלל זה ייצוא הפוספטים של המדינה. לצד הנמל התפתחה תעשייה כבדה והוא משמש גם כמרכז לוגיסטי של מספר חברות בינלאומיות. מסוף הפוספטים והתפזורת שוכן מייד מדרום לעיר, בעוד שנמל המכולות ורציף המעבורת לסיני שוכנים כשבעה ק"מ דרומית למרכז העיר. נמל צבאי ומסוף דלק פועלים בדרומה של רצועת החוף הירדנית. קיימות תוכניות להקים נמל חדש סמוך לגבול הסעודי, ולחסל את הנמל הקיים. ביוני 2022 אירע בו אסון דליפת כלוריד שהוביל למותם של 13 אנשים.

סמוך לגבול הסעודי פועלת תחנת הכוח הגדולה בירדן. תחנת הכוח מורכבת מחמש יחידות ייצור תרמיות בהספק של 130 מגה ואט כל אחת, ומשתי יחידות הידראוליות בהספק של 3 מגה ואט כל אחת. בסך הכל מייצרת התחנה חשמל בהספק כולל של 656 מגה ואט^[17], השקולים ל-43 אחוזים מיכולת ייצור החשמל של הממלכה^[18]. התחנה נחנכה בשנת 1985 והורחבה בשנת 1996. תחילה הונעה תחנת הכוח בנפט, אך לאחר הנחת צינור הגז הערבי היא הותאמה לפעילות בגז טבעי.

התיירות היא אחד מענפי הכלכלה החשובים בעיר, ולצד חופי העיר והספורט הימי המשגשג בה, היא משמשת כנקודת מוצא לתיירים המבקרים בפטרה ובוואדי ראם. עקבה נבחרה כעיר התיירות הערבית לשנת 2011‏^[19].

תחבורה

נמל התעופה הבינלאומי המלך חוסיין שוכן בערבה, כעשרה ק"מ צפונית למרכז העיר. מהנמל מופעל קו טיסה סדיר אל נמל התעופה הבינלאומי עמאן-המלכה עאליה ומספר קווי טיסה עונתיים לערים באירופה.
מסילת הרכבת המגיעה לעיר מתפצלת ממסילת הרכבת החיג'אזית, ובימינו היא משמש בעיקר להובלת מטען. המסילה מסתיימת בנמלה של העיר.
בעיר שוכנת הנהלת "רשות הספנות הממשלתית הירדנית" (السلطة البحرية الأردنية) שמטרתה לתאם ולקדם את נמל העיר ואת ענף הספנות בירדן. בעיר שוכנת גם הנהלת חברת "ספנות הגשר הערבי" (الجسر العربي للملاحة), שהוקמה בשנת 1985 על ידי ממשלות ירדן, עיראק ומצרים, ומפעילה את קו המעבורת מהעיר לנואיבה שבסיני. הקו משמש לתנועת נוסעים וכלי רכב, ובנוסף מפעילה החברה שירותי שיט תיירותי במפרץ אילת.
העיר מחוברת אל צפונה של ירדן באמצעות כביש הערבה הירדני (כביש מספר 65) וכביש המדבר (כביש מספר 15). כביש מספר 15 ממשיך כ-20 ק"מ מדרום למרכז העיר, עד למעבר הגבול אל-דרה, בין ירדן לערב הסעודית.

אתרי העיר

איילה – חלק קטן משרידיה של העיר המוסלמית איילה, שנוסדה בשנת 650 בידי עות'מאן בן עפאן, שוכן לחופו של מפרץ אילת, כחצי ק"מ צפונית-מערבית למרכז העיר. איילה שגשגה עד סוף המאה ה-12 וננטשה.

מדיה וקבצים בנושא איילה בוויקישיתוף

תורן הדגל בעקבה – תורן דגל המרד הערבי הניצב לחופי מפרץ אילת, סמוך למוזיאון הארכאולוגי בעיר, הוא תורן הדגל ללא תמיכה השישי (אנ') בגובהו בעולם. גובהו 132 מטר ומשקלו 172 טונות. קוטרו בבסיסו הוא כ-2.63 מטרים ובקצהו העליון כ-1.07 מטרים. התורן נושא את דגל המרד הערבי שאורכו 60 מטר ורוחבו 30 מטר. התורן והדגל נצפים מישראל, מצרים וערב הסעודית. תורן דומה בגובה של 127 מטר נישא גם בבירה עמאן.
המוזיאון הארכאולוגי בעקבה – מוזיאון לארכאולוגיה השוכן במבנה ששימש כארמונו של חוסיין בן עלי, מנהיג המרד הערבי. במוזיאון ארבעה חדרי תצוגה בהם מוצגים ממצאים נבטיים, רומיים, ביזנטיים ומוסלמים.

מדיה וקבצים בנושא המוזיאון הארכאולוגי בעקבה בוויקישיתוף

מצודת עקבה – שרידיה של מצודה ממלוכית מראשית המאה ה-16, שקמה על שרידיה של מצודה צלבנית מהמאה ה-13. המצודה הממלוכית הוקמה בידי הסולטאן אל-מלכ אל-אשרף קאנסוה אל-ע'ורי (1501–1516), ועל כך מעידה כתובת בצידו הפנימי של שער המצודה. כתובת נוספת במצודה מעידה על כך שעות'מאנים שיפצו אותה ב-1587 ושוב ב-1628. במהלך התקופה העות'מאנית שימשה המצודה כחאן בדרך עולי הרגל למכה. היא נהרסה באופן חלקי במלחמת העולם הראשונה, בעת כיבוש עקבה בידי הצבא הבריטי בשנת 1917, ושופצה בחלקה. אורך כל אחת מצלעותיה הוא כ-50 מטרים, וחדריה ערוכים סביב חצר מרכזית. בארבע פינותיה של המצודה הוקמו מגדלים עגולים ומבנה השער אליה מוקם בצידה הצפוני.

מדיה וקבצים בנושא מצודת עקבה בוויקישיתוף

הכנסייה הביזנטית – שרידיה של כנסייה ביזנטית מסוף המאה ה-3, שהתגלו ונחשפו בשנת 1998 בצפונה של העיר, הנחשבת לאחת הכנסיות הביזנטיות העתיקות ביותר הידועות כיום.

מדיה וקבצים בנושא הכנסייה הביזנטית בעקבה בוויקישיתוף

שמורת הטבע הימית של עקבה – שמורת טבע ימית שהוכרזה בשנת 1997, ומשתרעת לאורך 8.5 ק"מ מדרום לעיר. השמורה מכסה רצועה ברוחב של 350 מטרים מקו החוף אל תוך הים, וכ-50 מטרים מרוחבו של החוף עצמו. תנועות סירות וספינות כמו גם דיג אסורים בתחום השמורה, והיא מאפשרת פעילות צלילה.